ויבא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי:
ויבא התך. נודע מדברי רבותנו ז"ל כי הגדה הוא לשון קושי וגם כי הה"ר אלי' מזרחי זלה"ה כתב בשם לקח טוב שדרשו זה מדכתי' ותגיד לבני ישראל ביו"ד מה שלא נמצא בכל המקרא ושלכן דרשוהו לשון גיד, אומר אני כבודו במקומו מונח אישתמיטתיה הא דאמרינן בגמרא (שבת פ"ט) בתחלה פי' מתן שכרה דכתיב וישב משה דברי' שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פי' עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשים לאדם כגידין ושם איננו ביו"ד ומה שכתב שלא נמצא כן ביו"ד בכל המקר' לא דק כי ג' הם, זה ויאמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל הדברי' האלה. ובעל כנפים יגיד דבר וסימן במסורת "א"נ"ך באופן שאין ענין ליו"ד בזה אלא שכן קבלו, ואפשר שמצאו להם סמך משלש מקומות הללו שכלם בציר"ו וכלם ביו"ד, (צל"ע כי מאחר שקודם כשאמר ותגיד הורה שהכוונה דברים קשים כגידים, לא הוצרך בשאמר ויגד שהכוונה דברים קשים כי כבר הורהו קודם) ונחזור לענייננו כי התך דבר לאסתר דברי מרדכי קשים כגידים, אשר כבר ראית כמה קושי היה בהם ואם נכתבו ברמז כדבר במדבר בערבה, וכמו שראית מאות יו"ד יתירא אשר ביהודיים, ולפי דאמרינן התם ויגד משה דברים שמושכים לבו של אדם כהגדה, אף אנו נאמר ויגד לאסתר את שדבר לה להמשיך לבה אל דברי מרדכי, כאלו תאמר שהאריך בדבר על עמה שתזכה שתקרא אומה גדולה כזה עמה כי לאופן הדיבור מבא גדול להמשיך לבות בכי אדם. ולפי דאמרינן עוד בשמות רבה (פרשת כ"א) ותגיד לבני ישראל אלו האנשי' אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע, אף אני נאמר ויגד לאסתר את דברי מרדכי שלא בלבד הציע לפניה הדברים הנאמרים כי גם הוסיף מדיליה דקדוקי דברים כציר נאמן והנם נכללי' בתיבת את דברי אסתר ואת לשון רבוי כנודע. וזה יותר נכון ממה שפי' הה"ר שמריה האיקריט והה"ר יחייא אצל ולצוות עליה שהתך יצוה עליה עלהדבר לבקש מלפניו על עמה. והם דברי' דחויי' מעצמם.