Menot HaLevi on Esther 4:14

כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות:

כי אם החרש תחרישי. דברי מרדכי הצדיק בעיני מיוסדים ומיושרים על דברי שלמה בספר משלי דמי איכא מידי בכתיבי דלא רמזי באורייתא כדברי ר' יוחנן בפ"ק דתעניות לכן אני צריך להקדים ביאור דברי שלמה להבנת כתוב זה (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה. אמר התרפית ביום צרה, החסיד הה"ר יונה זצ"ל כתב בביאורו למשלי ז"ל, לפי שהזכיר כי יענש האדם על המחשבות הרעות ואמר זמת אולת חטאת, יאמר עתה כי גם ענש יענש על שיתרפה מן המחשבות הטובות במקום הצורך, ויתכן כי הענין הזה מוסב על מה שהזכיר למעלה ואיש דעת מאמץ כח הנחשלים בעת צרה ולא שמת לבך על פיקוח הנפשות לחשוב מחשבות אם המצא תמצא בידך דרך וסבה להושיע' מיד צר ולהעמיד להם ריוח והצלה במועצות, הנה צר כחך ותענש על זאת וימודו לחקך מדה כנגד מדה כי יש לאל ידך להציל ולאמץ כח בדעת אשר חננך השי"ת, והתרפית ושמת נפשך כאיש חלש ורפה ידים על כן יצר כחך במעשיך ולא תעצור כח לעשות חיל, התרפית בא בחסרון אם כמו ועזב את אביו ואם עזב עכ"ל, ואני אומר תיבת התרפית היא מההתפעל ומשפטה עומדת האמנה מצינו לראש המדקדקים הראב"ע שעשה את אחותה תיבת והתנחלתם פעל יוצא, ודומה לו והתוית, ואעשה כן גם אני התרפית יוצאת כשאתה מרפה הצרה ביום בואה בהשתדלתך במחשבות במעשים טובים אם בדרך מהדרכי' התרפית הצרה הפך החזק מלחמתך, הנה אז צר כחך, צר תאר כמו איש צר ואויב, מיד צר, הנה הצר הצורר הוא הכח שלך. כי מתוך מעשה הרע שלו כחך נכר, והפלה לדבר בזה כי אם יוכל להושיע בעת צרה ולהסירה מכל וכל מי יערוך אליו ומי ימלל גבורותיו אבל אפי' אם ירפה תוקפה וחזקה נעשה הצר כח גדול, והיא עצה רבה כי אם לא תשיג ידו להושיע לא ימנע מפני זה מהשתדל להרפות הצרה אם מעט ואם הרבה, (שם כ"ד י"א) הצל לקוחים למות ומטי' להרג אם תחשוך תיבת הצל תהיה ציווי, ויאמר איעצך שתצל הלקוחים למות גם כי תראה חרב מונחת על צוארם ואין תקוה אל תרפנה ידיך ושנס בעז מתנך להצילם ובא הציווי בלשון מקור להורות שיתמיד בדבר ולא יתפייס לעשות זה פעם או פעמים אך פעמים רבות יצילם. ומטים להרג אם תחשוך, ביאורו אצלי שהם מטים להרג אם אתה תחשוך לדבר עליהם גם באלה אתה חייב לאמץ כת להושיעם ולהצילם, ואפשר שיהיה שכר אמת על מה שהקדי' להרפות הצרה כמו שנאמר באופן שבזה יזכה להציל ממש, והכתוב נתבאר מבלי עקמימות ויתיר (משלי כ"ד י"ב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, כתב החסיד רבינו יונה זצ"ל, הלא תוכן לבות הוא יודע שהתרפית לחשוב מחשבות בדבר ואילו שתה עצות בנפשך ויגעת כפי השגת יד שכלך השג תשיג והצל תציל' ונוצר נפשך הוא יבין וישיב לאדם כפעלו כי יענש האדם על עמדו על דם אחיו והמנעו לפקח על הצלתו כאשר יענש על פעל החטא, על כן אמר והשיב לאדם כפעלו ומה שהזכיר הלא תוכן לבות ונוצר נפשך, ר"ל הלא אתה ידעת שהשי"ת ישגיח על מחשבותיך כי לא תוכל לתקן מדותך ולבך זולתי בעזרתו וכן אתה צריך שינצור נפשך כי לא תתקיי' מבלי שמירתו והנה הוא יבין וידע כי התעלמת להציל לקוחים למות עכ"ל, ויש לי לבאר ב' כתובי' הללו באופן אחר, התרפית ביום צרה שתהיה תיבת התרפית כמשפטה עומדת, וכן ביארוה בגמרא (ברכות פ' בתרא) א"ר טובי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפי' מצוה אחת שנאמר התרפית מ"מ ופירש רש"י התרפית מדברי תורה, ביום צרה צר כחכה, אפי' מצוה א' אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה כפי כחו, התרפית מ"מ אפי' במצוה אחת משמע ע"כ, הנה ביארו התרפית עומד התרפית עצמך וביען הוא נודע כי כחנו ועזנו הוא בתורה ובחזקה נעשה לנו קרנים לא הוצרך להזכיר ממה נתרפה וביארו הכתוב, אם התרפית מדברי תורה גם כי לא תבא עליך רעה תכף אל תבטח בזה ודע באמת כי שמורה היא לך ליום צרה כי השטן מקטרג בשעת הסכנה וביום צרה צר כחכה. ור' אמי אמר כי אחרי שלא פורש הרפיון כי הוא כולל גם ממעשי' טובים, והנה רש"י ז"ל הפלא לדבר ולומר ולא חש להתעסק בה כפי כחו כי לא די להתעסק בה אלא שצריך להתעסק בה כפי כחו ואם אינו עוסק בה כפי כחו ענוש יענש ויצר כחו, וביאור הכתוב אצלי אם אתה התרפית ביום צרה ותעמוד מנגד ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, הנה אז צר כחכה, נעשה הכח של צר ואויב אחרי שלא התחזקת בו ביום צרתו נעשה לו כחכה הוא הצר הצורר אותו, ומה מתוק ומה עז אומרו כחכה כאילו אומר שתש כח של מעלה והוא כח כ"ה המכה את מצרים בכל צרה ואתה עתה הצרת הכח ההוא איננו גדול כאשר בראשונה וביאר כי מה שיצר הכח יהיה בהצילו הלקוחי' למות כענין שאול באגג כי על הצילו אותו נעשה שונאו של הב"ה מך וצר ולא זו בלבד רצוני לא על זה בלבד יקרא צר כחכה כי גם אם המטי' להרג תחשוך עצמך מהם לא להצילם לגמרי אלא שתחשוך מהורגם ולא בלבד שהם לקוחים למות אשר אין להם תקוה וכענין אגג הנאמר כי גם אשר הם מטים בלבד להרג אם תחשוך מהפילם ומכלותם נעשה צר כחכה כי תאמר הן לא ידענו זה, אחר שלא אמר לא ידעתי זה, כי עם יחיד דבר עד עתה אפשר שיפורש על השומעי' אם תתפייס בשאנחנו לא ידענו זה, הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע ע"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו אשר ביארוהו חז"ל כאילו הוא נקוד בפתח אראנו אני מראה מעשיו לעולם ותיבת יבין יבינהו לאחרים. וכן פי' הראב"ע (איוב ל"ו כ"ט) אם יבין מפרשי עב כאילו משים בינה למפרשי עב. וכן הוא ידע כמו יודיע וכן ביארו חז"ל בבראשית רבה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים (פרשת ט') ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני, ואפשר שיהיה לדעתם עתה ידעתי כאילו אמר ידעתי כמו ידעת השחר מקומו אשר הוא כמו הודעתי ומעתה ביאור הכתוב הלא תוכן לבות הוא יבין לאחרים כוונתך בדבר. וכן נוצר נפשך היא יודיע להם מצפוני לבבך ובכן ישיב לאדם כפעלו וכאילו פעל ועשה הרעה ההיא הגם כי לא חלו בו ידים רק רפיון והתרשלות השב ישיב לו גמול כאילו הוא עשאו, ואפשר אחרי שלא אמר כמעשהו ואמר כפעלו שיכוין למה שאמרו קצת מהחכמי' בהבדילם בין פעל למעשה כי הפעל הוא בדברי' השכליים רעים וטובים אשר קניינם נשארת באדם. ומעשה הוא הדבר החולף והולך ואמר שלא בלבד יגמלהו על המעשה כי גם על הקניין הרע הנשאר בו יענש, ודבר בו שלא לנוכח והשיב לאדם ולא אמר והשיב לך כפעלך להורות כי גם יתחייב על שהוא נברא בצלם כי על כן נקרא אדם השם החביב מד' שמות אשר לו, איש אנוש גבר אדם ומעולה שבכלם אדם עד שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמובא בספר הזוהר (פר' תזריע) ואפשר שיאמר הן לא ידענו זה להנצל כי לא ידע הוא ולא אחרי' בדבר כי אם הוה נודע לאחרי' היו מגלי' אזנו והיה מתחרץ בהצלה הלא תוכן לבות וגו" והשיב לאדם למי שיהיה כפעלו או לך או להם. ויתכן שהן לא ידענו זה, הוא שלא ידענו מחשבות השם ומעשיו בני אדם ושמא אותם הלקוחים למות והמטים לחרב נתחייבו בבית דינו של מעלה, והמשתדל להצילם משתדל הפך כוונתו ית' ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין לו מלמעלה ונמצאו ההורגים ההם שלוחי ההשגחה ואין ראוי להפריע' ממעשיה' וזה דבר מסור לשמים שאם הם חייבי' נניחו לבעל חוב ליפרע מחובו ואם לאו הוא ישוב להם כפעלם וזהו והשיב לאדם כפעלו אם להורג אם לנהרג, והם דברי האומר הנז' ולא דברי שלמה הלא תוכן וגו' והשיב לאדם כפעלו ולכן ראוי להתרשל מזה כי לא נדע הזה או זה כשר, ועל ההתנצלות הזה המשיל משל (משלי י"ז כ"ד) אכול בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך כי לא תשאל ונא תנסה מאחרי' כי כאשר יהיה מתוק לחכך תאכל ממנו וגם כי לא תהיה כ"כ טוב כי הנופ' איננו טוב כדבש בכל זאת תאכל ממנו מפני מתיקותו, (שם כ"ד י"ד) כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת, פי' כן דעה חכמ' לנפשך ותמיד תצדד לחפש אחר הטוב אשר בדבר אם מעט ואם הרבה, אם מצאת או יש אחרית. כלומר אם מצאת בלקוחים ומטים זכות להם להצילם או שיש אחרית ווא"ו ויש כוא"ו (שמות כ"א י"ז) ומקלל אביו ואמו או אמו כי ראוי להצילם למה שיהיה באחריתם כהצלת שמעי בן גרא הלקוח למות כדי רשעתו וניצול על אחרית טוב מרדכי היהודי כדבריהם ז"ל, וכהצלת אחז לאחרית חזקיהו, וגם כי לא תראה הדבר קרוב ותקותך לא תכרת כי אולי יש תקוה או שישוב הוא או שיצא ממנו דבר הגון, (משלי כ"ד ט"ו) אל תארוב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו המפרשים פירשו הכתוב שהוא מדבר עם הרש' ואומר לו רשע הזהר והשמר אל תארוב לנוה צדיק. ואם ככה הוא יש בזה לימוד שלא לשאת האדם שם הרשע על פיו אם לא לצורך ועל כן התחיל להוכיחו גורם יזכרהו אל תארוב אתה הרשע לנוה צדיק, וכפי דרכנו אשר דרכנו בה בא להסיר גבר מהתרשל בהצלה הנזכרת, וזה כי פעמים רבות ישמט האדם מזה ביען הדבר ההוא נמנע בעיניו וחרב מונחת על צוארי האנשים ההם ומה יועיל אז ההשתדלות. ועל זה אמר אל תארוב רשע לנוה צדיק. ולמ"ד לנוה תמורת בי"ת כלמ"ד (איוב ב' י"ג) וישבו אתו לארץ כפי הפשט. אמר אל תסתכל כי כבר הרשע הוא בנוה הצדיק ואין תקוה. וביען הדבר הזה נאמר להנצל האדם עצינו מההשתדלות על כן כנהו בלשון אורב כי היא הבטה לרעה כאילו הוא אורב לו בהביטו בזה, ואל תשדד רבצי כלומר ואל תחשוב שכבר הוא שדוד ורבוץ לארץ עד שתהיה גם אתה שודד בחשוב שכבר הוא שדוד ורצוץ ואין מושיע כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ"ד י"ו) ודע כי אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מהרחמים כי פעמים רבות יפול צדיק וקם ונודעה תיבת שבע על הרבוי במקומות רבים, ורשעים יכשלו ברעה, הגיד מעוצם ההשגחה כי גם שנאמר (קהלת ד' י') שאם יפלו האחד יקים וגו' ואילו האחד שיפול יאמר על הצדיק גם כי הוא יחידי ואין מי שיקימהו וגם כי תמצאנה אותו רעות רבות כי שבע יפול צדיק, ומעצמו יקום גם כי אין לו מי שיקימהו, ורשעים גם כי יהיו רצים שהאחד יקום את חבירו וגם כי לא יהיה רק רעה אחת בה יפלו כלם. וכנה הדבר בשם כשלון אשר הוא מורה על חלישות הכח כמו ונכשלים אזרו חיל כי יש כח באלהים לעזור ולהכשיל כשל כח הסבל, כשל בעוני כחי, הכשיל כחי, הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. כי הנופל והוא בכחו כי יפול לא יוטל כי הכח יעמידהו, אבל כאשר יחלש הכח אין דרך לקום, ולכן באה בית ברעה בשבא המור' על הסמיכו', וכאילו אמר ברעה אחת או ברעה כל שהיא שאינה מפורסמת כאשר היה אם היה אומר ברעה בפתח אשר מורה על הידיעה כנודע (משלי כ"ד י"ז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, כתב החסיד הה"ר יונה זצ"ל בביאור ספר משלי ז"ל אל תשמח דבק למה שהזכיר ורשעי' יכשלו ברעה, והנה יזהיר כי בנפול הרשע אויבך אל תשמח ויזהיר בזאת את חבירו הרשע שאינו שמח במפלתו לשם שמים ולא ישנאהו מפני רשעו רק מפני שהיה אויבו ובהכשלו אל יגל לבך לפי שענין השמחה גדול מענין הגילה והזכיר השמחה על הנפילה והגילה על הכשלון פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו כי יענש הרשע על השמח' לאיד הרשע חברו וכענין מה שכתוב (הושע א' ד') ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשיב מעליו אפו זה טעם שני מלבד החטא אשר יהיה בך בשמחתך לאידו. תהיה שמחתך סבה שישיב השם אפו מעליו. עוד יתכן לפרש כי אחרי שהזהיר את הרשע ואמר אל תארוב רשע לנוה צדיק יזהיר עתה את הצדיק שלא ישמח בנפול הרשע אויבו מצד האיבה והריב אשר היה ביניה', אך מותר לשמוח בנפול הרשע לשם שמים כענין שכתוב כן יאבדו כל אויבך ה' ואומר ובאבוד רשעים רנה, ולא יתכן לפרש בנפול אויבך אל תשמח על נפילת הצדיק אויבו כי מן הטעם שנתן לדבר שיחדל לשמוח בהכשלו למען לא ישיב השם אפו מעליו יש להבין מזה כי על כשלון הרשע ידבר שמותר לשנאותו. אך הזהיר על שונאו שלא יעורר לבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו עכ"ל, ואני אומר אמת כי הרשע השונא רשע שכמותו ושמח למפלתו שראוי לעונש על הדרך שפירשו (משלי ט' ו') יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו שפירשוהו וגם המוכיח לרשע מום שיש בו לוקח לו קלון. שאם רע בעיניו מעשה הנוכח או השונא אותו רשע שכמותו למה יעשה כמעשיו ולמה יוכיח לאחר וישנאהו ולא ישנא את עצמו ויוכיח עצמו על זה. וכן על דעתי (תהלים ל"ט כ') אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני כי הדורש ואינו מקיים בעת שהוא דורש מה שאינו עושה חוטא הוא בעת הדרשה שאומר מה שאינו מאמין אחרי שאיננו מקיים ועושה ככל היוצא מפיו וזהו אמרתי אשמרה דרכי יען לא אחשב חוטא בלשוני כשאני מדבר בדברים אשר אני נכשל ולכן לא אמר אשמרה דרכי מחטא במעשי או אשמרה דברי מחטא בלשוני. ומזה נודעה החטא של מי שמוכיח רשע שכמותו במום שיש בו וכ"ש שישמח לאידו, ומה שהזהיר על האויב ויראה זר שיזהיר שלא ישמח לאידו ומי התיר לשנאותו ופסוק מלא (שמות כ"ג ד') לא תשנא את אחיך, אומר כי הוא עה"ד הנאמר במכילתא כי תפגע שור אויבך ר' יאשיהו אומר אויבך זה כותי ר' אלעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר, ר' יצחק אומר בישראל מומר, ר' נתן אומר בישראל עצמו שאם הכה את בנו או עשה עמו מריבה ונמצא אויבו לפי שעה ע"כ, ועל כל אלה אמר בנפול אויבך וגו' ולפי שהזהיר תחלה על המתעלם מהציל הזהיר עתה משמוח לרעתו וכאילו אמר לפחות ביום עמדך מנגד אל תשמח בנפילתו גם כי הוא חייב או שהוא נכרי או שהוא גר שחזר לסורו או ישראל מומר, או שהוכחתו ונעשה אויבך לשעה, בכל זאת יראה ה' ורע בעיניו ויותר ראוי שתדאג פן יקרך הדבר ההוא לפי מעשיך הרעי' גם כי לא יהיו בהם וראוי שתתעצ' על כבודו של מקום שיותר טוב היה שיעשה תשובה ומזה יש ספק אם יראה ה' ורע בעיניו מהסבות הנז' ק"ו מאבשלום אם טוב בעיניו כענין ובאבוד רשעים רנה, וענין השיב מעליו אפו. לא אמר שיסירהו ממנו רק שישיבהו עליו על השמח, ואם לא תפרש כן מתוך גנותו למדנו שבחו כי בסבת שמחתו וגילו שב אפו יתברך מהשונא או האויב ההוא והנה היא מצוה הבאה בעבירה, ולכן אמר והשיב מעליו אפו דיקא ולא אמר פן ישוב ה' מאפו כענין למען ישוב ה' מחרון אפו וגו' ואחרי שנתחוורו כתובים הללו נבא אל ביאור דברי מרדכי היהודי. כי אם החרש וגו' אם את מתרפה ביום צרה ולא תשתדלי להציל הלקוחי' למות ומטי' להרג צר כחכה הכח שלך הוא הצר הצורר ולא המן אחרי שבידך להצילם ודעי נא וראי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקו' אחר ואת ובית אביך תאבדו והוא מ"ש פן יראה ה' ורע בעיניו, ועל מ"ש והשיב מעליו אפו עה"ד שביארנו. הוא מ"ש ואת ובית אביך וגו' ואין ספק כי האמת הברור בואת ובית אביך תאבדו הוא דברי המתרגם כי בית אביך הסב על בית ישראל הרעה הזאת כי על שלא מיהר שאול להרוג לאגג על כן באה עליה' הצרה הזאת וביאור ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות אצלי לעת איבוד לשלם עון בית אביך אל חיקך לכן הגעת למלכות כי (דברים ז' י') ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריה' כתיב, ומה גם באוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והנה זה עון אביך שאול ההתרשלות להרוג את אגג כי לא היה כוונתו להחיותו בלי ספק אלא להמיתו בקרב כל ישראל להגדיל תפארתו ואולי לאמץ לבב בני ישראל ככל אשר עשה יהושע (יהושע כ"ד י') ויהי כהוציאם את המלכי' האלה אל יהושע ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את רגליהם על צואריה' ויאמר אליהם יהושע אל תיראו ואל תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה ה' לכל אויביכם וגו' וחזקה על שאול שנאמר עליו בן שנה שאול במלכו כבן שנה בלא חטא שככה כוונתו ואין עליו אשם אלא שנתרשל בדבר כאמור ומי יודע אם היתה שמורה אליך זאת עד העת הזאת, ויתכן עוד שיאמר אל יעלה על לבך ששלחתי אליך ביען אין לבני ישראל תשועה אלא על ידך. וכענין (שמות ג' י') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה שדרשו בשמות רבה (פרשה ע"ג) א"ר אלעזר ועתה לכה וודאית הה"א שבסוף התיבה לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, אל תעלי על דעתך ככה כי אם החרש תחרישי בעת הזאת סוף כל סוף ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כתיב וגואלם חזק להצילם, אבל מדעתי כי יש על בית אביך חוב זה כי הוא הדיח עליה, את הרעה הזאת כמו שנאמר לכן אמרתי שתמהרי ותקדימי את לאחר ומלטי את נפשך ואת נפש אביך, וזהו בעת הזאת שצריך שתמהרי שמא יקדמך אחר ברחמי' ואני חפץ שיהיה על ידך מעל ידי אחר להסיר חרפה מעל בית אביך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות לתקן עותת בית אביך ואני תמיד איחל שעתיד דבר גדול לבא לישראל ושהם נושעים ע"י וכמו שקדם בפסוק לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ולא ידעתי מה ועכשיו שעיני רואות כי צרה קרובה ע"י מי שהציל אביך ומי יודע אם לעת כזאת וגו' שיהיה אגב חדא תרתי שינצלו בני ישראל מהצרה ותנקה נפש אביך מהחטא. והמתרגם היסב דבר ומי יודע לדבר כעת הזאת והוא כמשיב על מה שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה אל המלך ואין ראוי לדחוק את השעה אחרי שיש עת וזמן, ועל זה אמר ומי יודע וגו' ותרג' ומאן הוא חכימא די ינדע אי לשתא דאתיא כעידנא הדא את מטיא למחסן מלכותא, כאלו אמר עשה בעוד שאת מוצא שאם תאמרי להאריך הזמן מי יודע אם ימשך לך או אם לשנה הבאה מלכותא עדת מינך ואפשר שכבר נגזרה גזירה עליך כי על כן אמר הגעת בלשון עבר. ואבא מארי ז"ל קצר הזמן יותר ואמר אם למחר כעת הזאת הגעת למלכות כי אין להאמין בחיים אפילו לזמן מועט, ודבריו יותר מסכימים לענין. ואפשר עוד לפרש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת אחרי שכבר התרתי בך ואם תאחרי מהמועד דעי בודאי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי גם כי הם כעת בהסתר פנים עכ"פ בסבתך תהיה להם תשועה כי יראה ה' כי יש לאל ידך להושיע ולא אבית ורע בעיניך והשיב מעליה' אפו ויהפך עליך לאויב ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע, כלומר ונפנה לדרך אחרת ומי יודע אם נגזרה עליך גזרה רעה כזאת ואם תחרץ להושיע תתבטל הגזירה ההיא ואם תעמדי מרחוק גם הוא יתברך יהיה רחוק מישועתך כענין (נחום א' ו') והשיב לאדם כפעלו כמו שנאמר, ויורה על זה הפי' מאמרם ז"ל במדרש ואם את שותקת עכשיו סופך שהב"ה שותק לך, ובמסרה דברים מורים כמו כן על זה. אמרו יעמוד ג' מלאים (איוב י"ד ב') לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפי, כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד, ריוח והצלה יעמוד ליהודי' וכוונת' לפי שיעורי כי מיאונ' וסרבנותה בדבר אפשר שיהיה פחדתה מן המלך, או בטחונה בו כי מצאה חן בעיניו ואינו רוצה להעבירו על דעתו פן תחבול בעצמה ולא תמצא עוד חן בעיניו, ועל הראשון אמר לפני זעמו מי יעמוד את מפחדת פן יזעם המלך ופן יחרה אפו עליך ולמה לא תפחדי מזעם מלך מלכי המלכי' ומחרון אפו אשר אם המלך הנבזה הלזה יזעום עליך מלך מלכי המלכים יעמוד לך ויבטל גזרתו ולב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. ואם לא תשמעי אל דברי מאין ספק כי יזעום ויחרה אפו עליך ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו לדבר עליך להצילך, ואם היא מפני כי את בוטחת במלך ובאהבתו ותבטחי ביופיך כי לא תעבור עליך כוס הגזירה ההיא הנה מעלתו ואהבתו הבל ורעות רוח כציץ יצא וגו' ולא יעמוד, ואם כוונתך במיאון והסירוב הוא מצד כי דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב וגו'. ומה גם כי הגזירה היא מלמעלה כאמור דעי באמת כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ובאו שלשתם מלאים להורות על הענין כי גם אם ימים מה יעמוד אפו וזעמו מפני שדרכו יתברך להאריך או עד שתתמלא הסאה או להמתין לאיזו בחינה כאשר המתין מיתת שמעי בן גרא עד שיוליד מפני שעתיד לצאת ממנו לעתים רחוקות בן מושיע לישראל והאריכו לאחז עד יוליד לחזקיהו ודרכים אחרים אשר גבהו דרכיו מדרכנו. סוף כל סוף לא יעמוד לא תהיה העמידה מלאה ולכן אמר לפני זעמו מי יעמוד בעצם שתהיה עמידה מלאה ושלימה, וכן אהבת המלך התלויה בדבר היופי או גדולתו וחייו אם יום או יומים יעמוד לא יתקיים וזהו ויברח כצל ולא יעמוד בעצם עד שתהיה עמידה מלאה ושלמה כאמור, ותשועת צדיקים בני ישראל תהיה שלמה מלאה וטובה, האמנה מתוך דברי המדרש שוחר טוב משמע ביאור אחר בזה. איתא התם ומי יודע אם לעת כזאת הגעת, מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו, אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל לכך ומי יודע אם לעת כזאת ע"כ, ופשר דבר כי ראינו מענייני אסתר היותה מרת נפש להיותה נכבש' לערל ומבקשת שתתגנה עליו וכמו שנראה בגלוי ממיאון וסירוב בקשת צרכיה כי אם אשר יאמר הגי. ובסתר מאכילת הזרעונים שכתבנו בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב עיין עליו ותריח בו ריח טוב באופן שהיתה דוחה המלכות ואהבת המלך בשתי ידים וכל ישעה וכל חפצה שלא יצמיח חשק המלך בה ושיגרשנה וישליכה מלפניו או שיהרגנ' ומרדכי אמר לה כי לא נכון לעשות כן לדחות בשתי ידים ומי יודע וגו' וזו היא פתח ורשות למה שקשט' עצמה לבא אל המלך כמו שעוד תשמע בותלבש אסתר מלכות ויצדקו דברי אבי העזרי בפסוק הנז' כאשר תחזנה עיניך משרי' שם בס"ד.

ובדרוש אחד לפרשת זכור. לא ידעתי למי הוא, מצאתי הגהה כתיבת ידי מר אבא וכשכתב זה הוא נר"ו היה הדרש הזה בידי ואני בארץ אחרת בעונותי וז"ל הדרוש, השגחה פרטית פתאומית הגיע' לצדיקים שלא כטבע העולם והנה עתה הוא הזמן שכל ישראל בתשובה שלמה כמ"ש שק ואפר יוצע לרבים וא"כ ההשגחה הפרטית דבקה בהם, וז"ש כי אם החרש תחרישי כעת הזאת ר"ל עתה עתה צרכך להשתדל כי עתה הוא הזמן שראויי' ישראל להשגחה פרטית, ואמר מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כי ממך ומינך תקח הראייה שעלית למדרגת המלוכה פתאום שלא כנוהג העולם שאינם עולים למדרגה כזאת אלא בהדרגה ואת לעת כזאת הגעת למלכות בהשגחה פרטית כמו ליוסף הצדיק, וכן ג"כ יהיה לישראל ריוח והצלה פתאום ממקום אחר מאחר שהם ראויים שכבר עשו תשובה וכו' ע"ש, ומה גם בתחלת הדרוש ותטעום מן, (הגהה) ופי' ומי יודע אם לעת כזאת להראותך כח ההשגחה הפתאומית הגעת למלכות בפתע פתאום לשתבקשי על השאר.