ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים:
ויאמר מרדכי וגו'. במדרש לקח טוב כתוב שיגידו לה דברי תוכחו'. ויראה זה זר כי התוכחות מבוארות בכתוב אל תדמי בנפשך, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע וגו', וכמו שיתבאר. והמסתבר לי כי הוקשה לו דבר להשיב אל אסתר אשר עד כה לא נאמר לשון תשובה והשבת דברים בכל זה, ולכן ביאר שכוונתו להשיב אל אסתר להשיבה אל הדרך הנכונה אשר נטתה ממנה במה שעבר כמו שנראה מהמיאון והסירוב אשר מיאנה וסרבה עד כה, וזה בדברי התוכחות אשר יגיד. ואני אומר על מה שהשרשנו מאמרי חז"ל שעד עתה היה השליחות ע"י התך ושנהרג, וכי הסכימה חכמתו ית' לשלוח משמים מלאכיו, לכן בשכבר לא נזכר שם שליחות יען היה השליח צריך לבל יראה יוצא ונכנס הלא תראה מה שכתבנו למעלה בשם המדרש ובשם המתרגם כי כשראהו המן יוצא ונכנס שהרגו ושורת הדין שיהיה מכמן עצמו לבל יראה כאחד מדרכי בני אדם המסתירים מעשיהם ולכן לא נזכר הדבר בלשון שליחות ולא הוא בלשון שליח שיפול שוב השבת דברים כי גם בפעם הראשונה כתב ותצוהו על מרדכי ואילו ותשלחו אל מרדכי לא כתיב, אך הפעם שהשליחות נעשה ע"י מלאכי מרום אין צורך לכמן ולהסתר הוזכר השבת דברים להשיב אל אסתר, להשיב אל מרדכי, ופיו מלא תוכחות, ויאמר אל תדמי בנפשך וגו' המפרשים פה אחד והרמ"ע יותר מכלם ביארו כי אחרי שהיא חיששת להכניס עצמה בסכנה נראה שהיא מדמה היותה בטוחה מהצרה וזה אי אפשר אלא בבטחונה בבית המלכות ולכן אמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וגו', וטעמו למטה, כי אם החרש תחרישי וגו', והטיבו אשר דברו, והה"ר בנימין אשכנזי דקדק אל תדמי בנפשך להנצל כי אם בדרך רחוקה תוכלי הנצל גופך לא תוכלי להציל נפשך. ואפריין נמטייה ביען לא מצינו בכל המקרא דמיון דבק בנפש ולכן טוב שיהיה הדבר מוסב אל ההצלה או ההמלטה שלא תנצל נפשך, ועוד אני מדקדק שלא אמר אל תבטחי, גם לא אמר להושע וכל זה להורות על הנאמר כדברי החכם ז"ל, וזה כי אין צריך לומר שאין לבטוח להנצל הנפש בדרך זה כי גם לדמותו אין ראוי גם כי מדרכי הדמיון להרכיב ולדמות דברים זרים מאד עד שידמה אדם מעופף והר מכופף, הדבר הזה והוא ההנצל בית המלך הנפש כ"כ זר עד שאין ראוי שידמהו, וגם אין צריך לומר שאין ראוי לדמות שתושע הנפש, אלא אפי' ההמלטה וההשמטה קצת מהצרה אין ראוי לדמות וזהו להמלט כענין והמליטה זכר: