בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר:
בחדש הראשון וגו'. במדרש רבתי דאחשורוש (פרשת ו') תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהם, הריני מפיל גורלות ורוח הקדש צווחת ואל עמי ידו גורל, אמר לו הב"ה רשע בן רשע גורלך עולה ליצלב הפיל פור הוא הגורל עליו נפל הגורל, למה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, בתחלה הפיל פיר בימים שנאמר מיום ליום הפיל פור ביום א' בשבת. עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע בי נברא שמים וארץ. ואמרת (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. יש ברית בבשרם שנאמר (בראשית י"ז ט') ואתה את בריתי תשמור, וכתיב והיתה בריתי בבשרכם, ויש ברית בפיהם זו תורה דכתיב (יהושע א' ח') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' ואמרת אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה וגו' וכתיב (ירמיה ל"א ל"ו) גם זרע ישראל ישבתו מהיום גוי לפני כל הימים ורשע זה רוצה לאבדם עקור שמים וארץ תחלה ואח"כ אתה מכלה אותם. הפיל פור ביום שני עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע ביום שני הבדלת בין מים העליונים למים התחתונים וכן ישראל מובדלים מהם מאומות העולם הה"ד (ויקרא ב' כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ורשע זה רוצה לאבדם הפוך עליונים ותחתונים ואח"כ כלה אותם, יום שלישי הפיר פור עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע יום ג' בו נבראו זרעים וישראל מפרישין מהן תרומות ומעשרות ובו נבראו אילנות וישראל מקלסין לפניך בהם, הה"ד (שם כ"ג ט') ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ובו נקוו המים לים ולישראל נגזרו י"ב גזרים בים. ועכשיו אם ישראל בטלים אנו היאך קיימין. יום רביעי הפיל פור ועמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע יום ד' בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישראל הה"ד (ישעיה ס' ג') והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך, ובו נבראו הככבים ובניך נמשלו לככבים אם תאבדם היאך אנו קיימים, הפיל פור ביום חמישי עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע יום ה' בו נבראו בהמות ועופות ומהם צוית להקריב קרבנות ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות. ואם הם בטלים מי מקריב קרבן. הפיל פור ביום ששי עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע יום ו' בו נברא אדם וקראת לבניך בשמו הה"ד (יחזקאל ל"ד ל"א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואם אתה מבקש לעוקרם עקור כל האדם ואח"כ שלוט בהם, ביום שבת הפיל פור עמד שרו לפני הב"ה ואמר רבש"ע וכי שבת בי נגמרו כל מעשיך הה"ד (בראשית ב' ג') ויכל אלהים ביום השביעי וגו' וכתבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ואם אתה מבקש לעקור אותם עקור את השבת ובטל אותה ואחר כך אתה עוקר אותם, כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים חזר לחדשים, התחיל ניסן ועלה בו זכות פסח. באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בט"ו בו. בסיון זכות התורה. בתמוז זכות הארץ, ועוד למה לא עלה הגורל בתמוז ואב שאמרו לפני הב"ה רבש"ע דיינו פורעניות שאירעו בנו לבניך, בתמוז ה', באב ה', עלה אלול זכות החומה של ירושלים בו, הה"ד (נחמיה ו' ט"ו) ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול, וגם זכות מעשר בהמה כההיא דתנינן תמן (ר"ה פ"ק) באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, עלה בתשרי זכות שופר כפור ורגלי' עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה. כסליו זכות חנוכה, עלה טבת זכות עזרא הה"ד ויעשו כן בני הגולה, ויבדלו עזרא הכהן וגו' ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשי' נכריות, עלה שבט זכות אנשי כנסת הגדולה בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על פלגש בגבעה ועל פסל מיכה. עלה ר"ח אדר ולא מצא בו שום זכות התחיל לרשע לשמוח חזר בדק במזלות. טלה זכות דפסח. הה"ד (שמות י"ג ב') איש שה לבית אבות שה לבית, שור מצא בו זכות יוסף שנקרא שור הה"ד (דברים ל"ג י"ז) בכור שורו הדר לו, וזכות קרבן שנאמר שור או כשב או עז כי יולד, תאומים נמצא בו זכות פרץ וזרח שנא' תאומים הה"ד (בראשית ל"ח כ"ז) והנה תאומים בבטנה, אריה זכות דניאל שהיה משבט הנקרא אריה שנאמר (שם מ"ט ט') גור אריה יהודה. בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה שהם דומים לבתולה שלא ידעה איש אלא בעלה כך הם לא שינו אלהיהם ודתיהן והחזיקו ביחודן מאזנים זה איוב שנאמר (איוב ז' ב') לו שקול ישקל וגו' במאזנים ישאו יחד, עקרב זה יחזקאל שנאמר (יחזקאל ב' ו') ואל עקרבים אתה יושב, קשת זה יוסף שנאמר (בראשית כ"ז י"ז) ותשב באיתן קשתו, גדי זה יעקב שנאמר ואת עורות גדיי העזים, דלי זה משה שנאמר בו (שמות ב' י"ט) וגם דלה דלה לנו. בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא מצא בו זכות ושמח מיד ואמר אדר אין בו זכות ומזלו אין בו זכות ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שכ"א באדר מת משה וכ"א באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעים כך אני בולע אותם אמר לו הב"ה רשע פעמים נבלעים פעמים בולעים ועכשיו אותו רשע נבלע מן הבולעים א"ר חנן הה"ד ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, א"ר תנחומא ולא דבר למחות את ישראל אלא כך דבר כי מחה אמחה את זכר עמלק ע"כ, והנה המאמר הזה מבואר נגלה היותו גדול בב' חלקיו הכמות והאיכות הגם כי יש שנוי דברי' רבים בילקוט (סימן תתרנ"ג) ובלקח טוב. וגם הה"ר יוסף יחייא ז"ל העתיקו באופן מתחלף מכל אלה בקצת מקומות' ולכן ראיתי ראשונה להעיר עליו ההערות הראויות להתעורר בו, הן כוללות מקיפו' בכלל המאמר, הן חלקיו' בפרטיו מהענין והלשון:
ואציע הצעות מצטרכות להבנתו ואח"כ אפרשנו כיד אלהי הטובה עלי. וההערות הכוללות הלא הנה, א' אחרי שלא מצא מקום בימים איך מלאו לבו לבקש בחדשים, והנה החדשים הם קבוץ הימים ואם יפול הגורל בחדש מה אם יהיה ביום א' מהשבוע יעמוד שרו כנגדו וכן ביתר הימים, והוא מבואר נגלה מאד. ויותר זר מזה מה שבדק במזלות אחרי כן. והנה המזלות שולטים בחדשים ואם בהם לא מצא מקום היאך ימצא במזלות, ב' כנראה כי בכל חדש עלה הגורל להומם לולא הזכות הנמצא בי וכן בכל מזל כנראה מדבריו וזה בתכלית הזרות שלא ימצא לא חדש ולא מזל שלא יורה עליהם רעה עד שיצטרך למלאך מליץ להנצל ממנו, וההערות אשר מהלשון רבו כמו רבו, א' מ"ש היאך אני שולט בהם הריני מפיל גורלות והשאלה אינה ממין ההסכמה כי השאלה היא על אופן המעשה היאך יהיה כנראה מדברי היאך אני שולט בהם. וההסכמה היא על הזמן והוא דבר הגורלות מיום ליום ומחדש לחדש, ב' צווחת רוח הקדש ואל עמי ידו גורל זר וידו חלקתה להם על רב עונ' כדאיתא במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ד) א"ר יצחק בר נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל שנאמר ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן, אין העם האמור כאן אלא ישראל אמר המן לאחשורוש אלהיהם שוינא זמה הוא העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור שיבואו ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש מי שירצה יבא ומי שלא ירצה לא יבא כדי שלא יהא פתחון פה למדת הדין לומר בעל כרחם הביאו, עמד מרדכי ומיחה ביד', הניחו דברי מרדכי והלכו לאותו משתה י"ח אלף ות"ק מיד עמד המשטין והשטין עליהם ואמר לפני הב"ה רבש"ע עד מתי תתדבק באומה זו שהם מפרישים עצמם ממך אבד אותם בזמן הזה, א"ל תורה מה תהא עליה א"ל רבש"ע תסתפק בעליונים, אף הב"ה השוה דעתו באותה שעה אמר הב"ה אומה זו שבשבילה רבות אנחותי בכל יום אשביתה מאנוש זכרם. מיד אמר הב"ה הביאו לי אגרות ואכתוב עליהם כליה, מיד הלך השטן להביא מגלה, כשראתה תורה כך צאת לפניו בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי ולקול בכיתה צעקו מלאכי השרת שנאמר (ישעיה ל"ג ו') הן אראלם צעקו חוצה, אם ישראל בטלים אנו למה צריכים בעולם כיון ששמעו חמה ולבנה כך חגרו שקים ונתנו קולם בבכי שנאמר (יואל ב' י') שמש וירח קדרו ושמים וארץ נתאבלו, שנאמר אלביש שמים קדרות, ואמרו יבטלו ישראל שיחזרו ממקום למקום ללמוד תורה. ומשתעבדים על השבת ועל המילה ועל המצות וכו', הנה מבואר נגלה כי זאת מאת ה' צבאות יצאה וכבר גמר אומר מרע"ה שאם בדם היא חתומה מה שהיה הוא. וכמו שעוד יבא המאמר כלו וביאורו בס"ד בפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כי שם ביתו, ואחרי שכן הוא והמן שליח רוח הקדש הוא מאי ואל עמי ידו גודל, ג' מי הכריחם לפרש הכתוב בדרך רחוקה וביאור רש"י והראב"ע והמפרשים פה אחד הוא הנכון והקרוב כי הכתוב מפרש מהו פור ואמר שהוא הגורל ביען פור הוא לשון פרסי, ומזה תראה דחק בעל ספר חותם תבנית שכתב שפור הוא מלשון פור התפוררה הארץ והוא מבואר הביטול כי פור הוא לשון פרסי איננו לשון הקדש, יגיד עליו רעו בחדש הראשון הוא חדש ניסן כי הוא חדש ניסן ביאור החדש הראשון, ד' אומרו הוא הגורל עליו נפל הגורל מה עניינו והנה הוא מפיל גורל על עם בני ישראל באי זה חדש יוכל להם מה ענין עליו נפל הגורל, ה' אומרו למה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, שאלת למה קשה עד מאד. ואם הוא מבקש לאבד עם ישראל על אשר מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה לו מה זו שאלה למה אדרבה למה יסכים הוא יתברך בזה, והתשובה בלתי מובנת כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואם היה אומר כי לא ינוח גורל הרשע על הצדיקי' הי' הדבר טוב וישר, ו' אומ' יש ברית בבשרם וכו' ויש ברית בפיהם וכו' ואמרת אם ימדו שמים וגו' כל זה למה והיות' מתייחס לעניינו הלא הוא פסוק אם ימדו שמים, ומה לו לכל האריכות הזאת, ואפשר שהוקשה זה להה"ר יוסף בן יחייא ז"ל לכן קצר ואמר יום שנבראו שמים וארץ ובשביל ישראל נבראו וכאומרו אם לא בריתי שמים וארץ ולא נמצאה גירסא זו אצלנו, ז' אומרו וכתיב והיתה בריתי בבשרכם מאי וכתיב ודי והותר ואתה את בריתי תשמור ולעג הוא לומר כי לפי שזה בא בלשון פרטי לאברהם לבדו כי לכן הביא פסוק והיתה בריתי בבשרכם דא"כ לכתוב האי ולשתוק מן הראשון דבכלל מאתים מנה, ח' מאמר שרו של יום שלישי ובו נקוו המים לים ולישראל נגזרו י"ב גזרים בים קשה מה זו טענה והלא זה הוא חסד שעשה עמהם לא זכות שלהם כמו וישראל מפרישין מהן תרומות ומעשרות וישראל מקלסין לפניך בהן, ט' למה לא סדרם כסדר הבריאה כי בתחלה נאמר יקוו המים ואח"כ תדשא. י' מאמר יום רביעי בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישראל בלתי מובן כי היכן מצינו שהמאורות ישתמשו לאורן של ישראל והראיה שהביא מוהלכו גוים לאורך קשה מהכנ, ובילקוט (סימן תתרנ"ד) כתוב ברביעי שמש בגבעון דום, וזה דבר נאות כי נתקדש שם שמים שם, וטוב ממנו במדרש לקח טוב אמר לפניו רבש"ע בי נבראו שמש וירח וככבים וישראל נמשלו בהם שנאמר (בראשית ל"ז ט') והנה השמש והירח ואחד עשר ככבים משתחוים לי, וכן העתיק הה"ר יוסף יחייא ז"ל, י"א מ"ש באייר וזכות המן שנתן להם לישראל ובשלמא פסח קטן ניחא כי הוא מעשה יעשה ישראל לעבוד את ה' אשר לא עבדו במועדו מחמת אונס, זה ראוי להגן בעדם, אבל ירידת המן היא חוב שהם חייבים עליו ומה זו הלצה, י"ב בתמוז זכות הארץ בלתי מובן, והה"ר יוסף יחייא ז"ל כתב ז"ל ומצא בתמוז תשועת יהושע וניצוחו לאדוני בזק וזולתם מהמלכים, ולא ידעתי מנין לו. י"ג במרחשון אמר שעלה זכות שרה אמנו שבו מתה, מה זה זכות והלא הוא שמח שעלה באדר על שבו מת מרע"ה ואי מיתת צדיקים מכפרת יהיה בזה ובזה, ולמה לא הביא מיתת אהרן ומרים בניסן ויהיה כמו כן סניגרון לניסן כמ"ש באייר זכות פסח קטן וזכות המן, ובאלול זכות החומה. וגם זכות מעשר בהמה. י"ד מ"ש בכסלו זכות חנוכה, והלא זה לא היה עדיין כדברים האחרים שהביא שכבר קדמו, וקשה מזה למדרש לקח טוב שאמר זה על כסליו וטבת, והה"ר יוסף יחייא ז"ל דבר טוב ומצא בכסליו וטבת שנצחו סיחון ועוג ושנקהלו כל ישראל וביאר להם משה רבם כל התורה ע"כ, אלא שלא ידענו מנין לו, ט"ו מ"ש בשבט שנתקבצו כל ישראל על פלגש בגבעה ועל פסל מיכה, תמוה עד מאד דהא אמרינן בגמרא (סנהדרין פי"א) תניא רבי נתן אמר מגרב הוא מקימו של מיכה לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מעורבים זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הניחו לו שפתו מצוייה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם ע"כ, ופרש"י ועל דבר זה על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו נענשו אנשי פלגש בגבעה שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף, וענין בכבודי לא מחיתם וכו' כמו כן נכתב בפרקי רבי אליעזר (פרק ל"ט), ומכל זה הקושי מבואר מ"ש כאן שנתקבצו על פלגש ועל פסל מיכה, ועוד יקשה על מ"ש בדבר פלגש בגבעה. כי על הדבר ההוא קדשו צום כמו שכתוב בטור אורח חיים (בהלכות תענית) בשם בה"ג ופה נדרש לזכות, י"ו מה זה שבקצת מקומו' אמר שנא' ובקצתם הה"ד. ולבא אל ביאור המאמר צריך אני להציע הצעות, ההצעה האחת כתב הה"ר יוסף יחייא ז"ל בביאור המגלה ז"ל, ולהיותו יועץ וחכם חרשים חשב בדבר וזכר כי היהודים היו כמאז עם ה' ובכחו הגדול השמידו עם עמלק ולכן הראשון מאבותיו בקש דרך ללחום את מושל ישראל ואלהיו כאשר עשו בצאת בני ישראל ממצרי' אשר יצאו עליהם למלחמה עם בחירי עם אשר כפי מזלם היו נגזרים לחיים בשנה ההיא ולכן נאמר ויחלוש יהושע ולא נאמר ויהרוג עכ"ל, ודברים הללו של בחירת עמלק עם נגזרי' לחיים בשנה ההיא ודבר ויחלוש יהושע מצאתיו אל הה"ר בחיי ז"ל בביאור התורה אבל לא מצאתיו לא בגמרא ולא במכילתא ולא בשום מדרש מהנמצאים אצלנו, אדרב' מצאתי בספר הילקוט הנקרא שמעוני ובספר הילקוט הנקרא תלמוד תורה בשם פסיקתא כלשון הזה, ויחלוש יהושע, רבותי' אמרו הפיל עליהם גורלות כהא דתנן מטילין חלשים על הקדשים, וכתיב (ישעיה ל"ד י"ח) חולש על גוים, ד' שמות נקראו לגורל. חלש, פור, גורל, חבל, ובכלן לקו בני עשו בחלש לקה עמלק שנאמר ויחלוש יהושע, בגורל ובפור לקה המן שנאמר הפיל פור הוא הגורל, בחבל עתיד ללקות אדום שנאמר (הושע י"ג י"ג) חבלי יולדה יבואו לו ע"כ, הנה ביארו תיבת ויחלוש לשון גורל ואף כי לא יצדק תיבת גורל עם תיבת את ולא נמצא כי אם עם תיבת על שני השעירים גורלות ויפלו גורלות על יונה, אפשר שנאמר לקיים דבריהם ז"ל שתיבת את עמלק כמו על וכן ביאר הרד"ק והקטר אותו במלכים כמו עליו וכן תרגם יונתן בן עוזיאל וגם כי שם כתוב בחירק הנה משמעו ושרשו את והכינוי גרם לו השינוי והוי כמו אותו בחולם והוא מגזרת את, אבל המאמר הזה קשה להולמו. וזה כי הגורל לא יצדק כי אם בשנים או זה או זה. וכמ"ש ז"ל בתנחומא אמר עכן ליהושע מה אתה מפיל גורלות ביני ובין ביתי, אף אני מפיל גורל בינך ובין פנחס אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, ובגמ' (סנהדרין פ"ה) אמר ליה עכן יהושע בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל גורל על אחד מכם הוא נופל ע"כ, ואחרי שכן הוא מי יתן ואדע היאך הפיל יהושע גורלות על עם עמלק מי היה החלק האחר, וגדולה מזאת כי אין הפלת והשלכת הגורלות אלא על הדבר הבלתי נודע או מסופק האם נאמר שהיה מסופק יהושע בדברי רבו שאמר לו צא והלחם בעמלק. והנה הוא ואהרן וחור עמו בתפלה ומסתמא ששאר בני ישראל לא היו אוכלים וחוגגים כי גם שופכים תפלה, האם בכל זה היה מסופק יהושע והיה תוקע עצמו על דבר הגורלות זה זר עד מאד ומוקצה מהדעת ומה שיש בידי לישוב המאמר הזר הזה הוא כי כוונת הפלת הגורל אינה ספק חלילה אבל היה זה לסבות, א' למדוד להם כמדתם ולבא עליהם בכלי מלחמתם והדבר משום הא דאמרינן במדרש תנחומא וז"ל ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שהיו מחשבים את השעות באסטרולוגיא"ה מה עשה משה העמיד גלגל חמה ולבנה ועירב שעותיהן שנאמ' (חבקוק ג' י') שמש ירח עמד זבולה וגומ' וכתיב (שם ג' ט') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, וכוונתם כי מרע"ה כאשר היו בני ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים היו מתגברי' כדאיתא בגמר' (ר"ה פ"ג) ודכוות' במכילתא ובמדרש תנחומא, וטעמם כי טוב דאם לא כן למה יניח משה ידיו אחר שבסבת זה וגבר עמלק אלא ודאי שהיתה סבה מגעת הרמת ידיו כשמסתכלי' כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים כי לא היה מספיק ההסתכלות כלפי מעלה אלא ההשתעבדות שהיו תולים ונושאי' עיניהם לאביהם שבשמי' ומשעבדי' לבם לעבודתו ובכן היה כח בידי משה להיותם נשואות, ואז וגבר ישר' וכשלא היו עושים כך רפו ידי משה ואז וגבר עמלק כאשר ראה מרע"ה כי אין ישראל קיימים ונאמנים בדבר הוצרך להעמיד גלגל חמה ולבנה לערבב להם את השעות כי השעות הנן עומדות כפי מעשה התחתונים בני ישראל וכאשר היו מסתכלים ומשעבדים לבם אז היתה עת טובה וגבר ישראל וכאשר היו מסיחים דעתם מזה אז התגברה עת רעה וגבר עמלק ולכן ויהי ידיו אמונה כלומר שהיו ידיו באמונה כי כשהיו זוכים במה שמשעבדים לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואז ירים משה ידיו, וכאשר היו מסיחי' דעתם רפו ידיו של משה ואז וגבר עמלק, עד שהוצרך להעמיד גלגל חמה ולבנה כדי שלא תעמוד להם השעה, ואז מפיל עליהם גורלות פעם יעלה הגורל על ראשי גבוריו פעם על אשתו ובניו פעם על חיילות שעמו וכהא דאמרינן במכילתא. ויחלוש יהושע וגו' ר' יהושע אמר ירד וחתך ראשי גבורים שעמו עומדים בשורות המלחמה, ר' אלעזר אמר בו לשון נוטריקון ויחל וישכר, עמלק בשמעו את אלו אשתו ובניו, עמו אלו חיילות שעמו. וכשהוא אומר ואת אלו חיילי' שעם בניו ע"כ, ומזה הדבר מבואר. נ"ל ויחלוש וישבור. עמלק כמשמעו' את אלו אשתו ובניו, עמו אלו חיילות שעמו וכשהיא אומר ואת אלו חיילי' שעם בניו, וראה והפלא ממה שכתוב בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה איתא התם בחר לנו אנשים שנולדו באדר שני שאין כשפים שולטים בהם שאין הכשפים שולטים אלא על אותם שנולדו בי"ב חדשי השנה וכל מעשי עמלק היו ע"י כשוף ע"כ ואחרי שעם בני ישראל בעת ההיא אינם מוכנים כנרא' מדבר היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק הוצרך מרע"ה לנהלם ע"פ דרכם ולהשתדל ע"פ המערכה שלא ישלוטו בהם כשפים, ואחרי שהוכנו קצת כשהיו משעבדים לבם לאביה' שבשמי' בקצת עתי' היה לו יכולת לכעמיד גלגל חמה לצרכם. עוד טעם שני לגורלות דבר דבור על אופניו, והוא מה שבא בספר הזוהר בפרשתו של עמלק וז"ל ויחלוש ויהרוג מיבעי ליה. אלא ויחלוש כמה דאיתמר חולש על גוים יהושע הוה חולש עלייהו וההוא חרב נוקמת נקם ברית קטיל לון דכתיב לפי חרב כמה דאיתמר. א"ר יוסי עמלק עמין אוחרנין אייתי עמיה וכלהו דחילו לקרבא בהו בישראל בר איהו ובגין כך יהושע הוה חולש עלייהו ע"כ, ודברים הללו מתבררים מתוך דברי המכילתא איתא התם, ויבא עמלק שבא בעצה מלמד שכנס כל אומות העולם ואמר להם בואו וסייעוני על ישראל, אמרו ליה לא נוכל לעמוד כנגדן. אמר להם בואו ואתן לכם עצה מה תעשו. אם הם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל לכך נאמר ויבא עמלק שבא בעצה ע"כ, ומעתה הנה הדברים אשר היו רחוקים מהדעת בתחלה הנם דברי צדיקים כי אחרי שבאו חיילות אחרות עמו כדברי המכילתא, והאחרים עמדו מרחית וייראו מגשת אליהם צריך גורל יודיע מי הם מאנשי עמלק להפילם בחרב ה' כמו שנאמר ומזה טעם ולא ירא אלי"ם כטעם לשד השמן שהיו שם מאומות העולם ותהי יראת אלהים על פניהם והוא לא ירא אלהים. ומזאת ההצעה יצא לנו דבר הגורל כי אחז מעשה אבותיו. אלא שעמלק לא היתה כוונתו לעשות בהם כליה. כי הוא ידע מתי שוא מתי מספר הם הבאים עמו וגם כי נלוו גוים רבים אליו לא באו לתקוע עצמם על הדבר רק אם יראו סימן והוא והם יודעים כי עם בני ישראל רב ועצום והולך לפניהם ה' אבל היתה הכוונה ההתפארות אשר מלאו לבו לעלות עליהם למלחמה בהיותם יוצאים ממצרים ביד רמה וה' הולך לפניהם בעמוד אש ועמוד ענן, וכן אמרו ז"ל בפסוק (דברים כ"ה י"ח) אשר קרך בדרך, רבנין אמרין הקירן לפני אומות העולם, לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לרדת בתוכה בא בליעל אחד וקפץ לתוכה אעפ"י שנכווה הקירה בפני אחרים. כך כיון שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם, אז נבהלו אלופי אדום וגו', תפול עליהם אימתה ופחד, וכיון שבא עמלק ונזדווג אליהם אעפ"י שנטל את שלו מתחת ידיהם הקירן בפני אומות העולם ע"כ, הנה מבואר נגלה שכבר חשש שלא יוכל להם, וממאמר המובא למעלה ממה שיעץ לאומות העולם אם ינצחוני ברחו מבואר מאד כי כוונתו להשפיל כבוד ישראל, ואחרי שזאת היתה כוונתו הוצרך לחפש עם שלא ימותו באותה שנה כדי שישאר הדבר מעויין לא נוצח ולא מנוצח, לא כן המן הרע הזה כי כוונתו לעקור את הכל מנער ועד זקן טף ונשים לכן הוכרח לראו' שהמערכה תנגדם כדי שיוכל להם, ואחר שיגעתי בדבר הזה מה שראיתי זכיתי ומצאתי בספר ילקוט נביאים (סימן תקס"ד) בחבקוק הנביא דבר זה בסגנון אחר וז"ל כתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגו', ר' יהושע אומר כשפן גדול היה עמלק ומה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה מרע"ה ערבב את המזלות הה"ד (חבקוק ג' י') שמש ירח עמד זבולה וכתיב רום ידיהו נשא ע"כ, וביאור גינוסיא הולדת כדמתרגמינן יום הולדת את פרעה יום גינוסיא של פרעה, ובירורן של דברים שהשתדל לבקש אנשים שנולדו באותו יום שילחם עם ישראל שלא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, ויראה טעמו של דבר אחר שכל מציאו' הוא טוב אין מן הראוי שיעדר ביום שנמצא, ומן הראוי שנחקור על מה שמצאנו הפך זה בגמרא ( ר"ה פ"ק סוטה פ"ק קידושין פ"ק) שדרשו בפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום, היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר (שמות י"ז י"א) את מספר ימיך אמלא. ומזה יראה שהוא טוב כשנפטר ביום שנולד ואומר ב' דברים בישוב זה א' דיקא דקאמר לא במהרה אדם נופל ביום שנולד ולא אמר מת ונופל לחוד ומת לחוד כי המיתה אחרי שהוא תיקון גדול וכדאמרינן והנה טוב זה חיים מאד זה מות ב"ר (פרשה ע"ט) מן הראוי שתהיה ביום שנולד אחרי שזה מציאות וזה מציאות טוב ממנו, אמנם הנפילה בחרב וכיוצא לא כן. תשובה שנית הא בישראל הא באומות העולם תדע דהא אפי' בישראל לא אמרו אלא בצדיקים שהב"ה יושב וממלא שנותי' של צדיקים והטעם מתבאר מתוך תשובה ראשונה מושג במעט עיון. ונחזור לענין כי המתברר מזה המאמר בבקשת עמלק לא היה שלא ימותו באותה שנה כמו שקדם אלא שיהיו רחוקי' ממות באותו היום מטע' שנולדו בו ולזה הי' צריך למדת אסנורולוגיא"ה לדעת מזל הצומח באותו היום, ולדעת באיזו שעה מהיום היה צריך לכישוף ולכן קראו כשפן, ואיך שיהיה נתאמת כי בקש אנשים מיוחדים למלחמה וזה מאותות השמים, ולמעלה בסוף ביאור פסוק איש יהודי כתבנו דברים נפלאים בשם הה"ר אליעזר מגרמישה זלה"ה בפסוק ויחלוש יהושע וגו' דרוש אותם משם ותעלוזנה כליותיך, ההצעה הב' כבר הקדמנו כי על הרוב הגזירה הכוללת תנצח הפרטית, ולכן איש אשר נגזר עליו להאריך ימים אם יבא בספינה אשר נגזר עליה להשבר בלב ים ימות גם הוא כאחיו ולא תצילהו גזרתו הפרטית, והנה חגי זכריה ומלאכי ויחזקאל נביאי ה' והחרש והמסגר אשר לא נהנו מסעודתו של אותו רשע ולא השתחוו לצלם של נבוכד נצר ולא לצלם המן, ואף גם זאת נכנסו בגזירה הכוללת את כל היהודים לולי ה' שהיה לנו. עד שבהפליא ה' לעשות טוב וחסד עם יהושע וכלב אמר שלא יכנסו בגזירה הכוללת, וזה טעם וכל מנאצי לא יראוה (במדבר י"ד כ"ג) אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וגו', ומזאת ההצעה יצא לנו ענין הסתכלות בחדשים אחר שביקש בימים ולא מצא, לומר אם הגזירה הכוללת את החדש תנצח הפרטית. והנה יום ד' שבו נבראו המאורות והככבים וישראל נמשלו בהם וכמ"ש שרו של יום ד' אף גם זאת חרב הבית בו ראשונה ושנייה כפי קבלתם ז"ל בערכין (פ"ב) ואמרינן בגמרא (תענית פ"ד) אמר רב פפא הילכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, ואע"ג דאמרינן בגמרא (שם) אמר רשב"ג לא היו להם ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים וכו' שבהם בנות ירושלים יוצאות וכו', ועל ט"ו באב אמרינן בגמרא (שם) יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל, יום שכלו בו מתי מדבר, יום שבטל הושע בן אלה פרוסודיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, ובכל זאת אמרו לישתמיט מיניה שהכולל נוצח הפרט, והנה בז' באדר מת משה, ועל הא דאמרינן בגמרא (תענית כ"ד) אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ופרש"י משנכנס אדר ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח ע"כ, והנה בא' בניסן מתו נדב ואביהוא, ובי' בו מתה מרים ונסתלקה הבאר, ובכ"ו בו מת יהושע בן נון. ואמר דלימצי נפשיה בהדי גוי משום דבריא מזליה, אלא שהוא מהטעם הנאמר, ומזה ידענו דבר החדשים אחר הימים כמדובר, וכן לענין המזלות המובא שם, ההצעה הג' כוונת המליצי' בעד ישראל הלא היא שלא יפול הגורל בא' מהם בשום פנים אפי' שתהיה. סבה חזקה לזה. והוא ע"ד מ"ש במדרש תנחומא (פרשה כי תבא) אמר רב אדא רמ"ח מצות עשה יש בתורה כמנין אברים שבאדם שבכל יום ויום צווחין על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה שבכל יום ויום שחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך כמי שהגיע ימיך ליום הזה אל תעבור בי את העברה הזאת ואל תכריע אותי ואת כל העולם כלו לכף חובה ע"כ, הנה שרע ומר על היום שיתקצרו ימיו של אדם כשם שיהיה רע ומר בעיניהם אבדן המין רב ועל כן כל אחד מתחנן שלא תארע תקלה בו. ועל מה שהיה אפשר מדי יום ביומו או חדש בחדשו לתלות בו תקלה תחייב הרעה ההיא כל א' וא' מזכיר זכות מקביל לחובה ההיא וכמו שיתבאר בס"ד, ואחר ההצעות האלה הנני בא לבאר המאמר, תני כשאמר המן לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהם. ביאורו אחרי שהוא היודע דבקות עם זה באלהיו ואהבתו אליהם עד שהנוגע בהם כנוגע בבת עינו, אמר היאך אני שולט בהם כמתמיה על עצמו היאך מלאו לבו לעשות כן, וביאור היאך אני שולט איך אפשר שאני אשלוט בהם אחרי שהם כ"כ נאהבים ממנו, לכן אני רוצה להפיל גורלות כי אם באיזה יום או באיזה חדש ימצא בהם עון אשר חטא בו ינתק החוט החורז אותם עמו, יפול הגורל עליהם לינתן בידי, והן לא יפול הגורל עלי. ואז אשמט מהם באותו היום או באותו החדש כענין באב לעם בני ישראל לשתמיט מיניה דריע מזליה, לא שישאל באיזה דרך יוכל להם ושיפיל עליהם גורל באיזה יום או חדש יפלו כי זה נמנע כמו שבא בהערות המאמר אלא דבר היאך וכו' הוא תמהון לבב, ודבר הגורלות הוא שגעון כתוקע עצמו לנצח או להיות מנוצח. ורוח הקדש צווחת ואל עמי ידו גורל, תרעומת רוח הקדש על אשר עלה על לבם לידות גורל אל עם בני ישראל כי אם הם חטאים לפניו בניו הם והוא ייסרם כאשר ייסר איש את בנו, לא שהם יעשו הדבר כאלו הם העושים דומה למ"ש (דברים ל"ב כ') פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, וראה אימות זה כי לא אמר ועל עמי ידו גורל כמו ועל נכבדיה ידו גורל רק ואל עמי ידו גורל כאלו אין הגורל עולה עליהם, א"ע, הפיל פור הוא הגורל עליו נפל הגורל, הוקשה להם שאם הוא הגורל הוא פי' פור כמו שביארו המפרשים היה לו לומר הפיל פור הוא גורל שאז היה נראה כי הוא מפרש מהו פור כמו בחדש הראשון הוא חדש ניסן ולא אמר הניסן ואחרי שאמר הוא הגורל יראה שהוא מוסב למפיל הגורל ואמר שעליו נפל הגורל, ועוד שהיה לו לומר בהפך הפיל גורל הוא הפור. כי כן דרך המקרא לומר את של קדש תחלה ואחרי כן של חול, כמו בחדש הראשון הוא חדש ניסן. כי הראשון הוא קדש וניסן הוא משמות החדשים אשר העלו עמהם, וכן בחדש העשירי הוא חדש טבת. וכן בזכריה (זכריה א' ו'). ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט, וכן (שם ז' א') בארבעה לחדש התשיעי בכסליו. הנה בכלם הקדים של קדש תחלה. ופה עשה בהפך, ועוד הוקשה להם כי לא פורש במקרא משפט הגורל מה היה ועל מי היה כי לא אמר רק שהפיל המפיל הגורל לפניו מיום ליום ומחדש לחדש ולא נודע מה היה מהגורל. ולכן ביארו הוא הגורל על המן כי אחרי שהוא נכנס עמהם בגורל כמדובר לא נפל בכל החדשים הגורל כי אם עליו שהוא יפול לפני עם בני ישראל וזהו הוא הגורל, והוא ביאור נפלא בכתוב, ועוד יבא ביאור אחר בלפני המן להלן בפסוק אם על המלך טוב, במאמר ארוך יבא שם בס"ד ובשערי בינה, הפי"ל פו"ר הו"א הגור"ל, גי' המ"ן והוא פרפרת נאה לענין, ועוד שם הפי"ל פו"ר הו"א הגור"ל, גי' זה"ו שמש"י הסופ"ר הוא הפיל הגורלות. ועוד שם הפל פור חסר, כי עשרת בני בני המן ושמשי הפילו גורל כל אחד חדש לראות באיזה חדש יהרגו וכשבא ניסן הפיל המן הגורל וראה שיעל' הוא ובניו ומרוב שנאה לא דקדקו יפה ולא ידעו כי יעלו בתליה, ומששלח מרדכי עד שנתלו היו י' חדשים לכך חסר י' הפיל' שאם היה מפיל הפור ו' ימים קודם לא היה תקנה ש"כ ושיצא ביתא דנא עד יום תליתא לירח אדר דהיא שנת שית לדריוש מלכא לכך כתיב וששון ויקר חסר וא"ו שלא הי' להם ששון מלא ו' שנים יד א' לאחשורו' וה' לכורש עכ"ל' א"ע למה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים שאלת למה, היא מבעל המאמר כי אחרי שעונותיה' סדורים עין הצלם והסעודה כמו שנאמרי א"כ למה קצף על המן וחבל מעשה ידיו, והיתה התשובה כי מדרכיו יתברך לייסר אוהביו על ידו ולא על ידי אחרים, וכן על דעתי (תהלים י"ז י"ג) פלטה נפשי מרשע חרבך שלא יהיה הרשע חרבך. וכן על דעתי (ישעיה י' ה') הוי אשור שבט אפי אשר לא זכו שאיסרם אני אלא שיהיה אסיר שבט אפי והוי ואבוי על זה. וזה שאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואפשר שתפורש תיבת על במקום ב' השימוש כמו (בראשית כ"ז מ') ועל חרבך תחיה שהוא כמו ובחרבך תחיה. ונתת אותם על סל אחד כמו בסל אחד, כל ימי חיינו על בית ה' כמו בבית ה', ותיבת ינוח תפורש כמו הנחה שלא יהיה נחת רוח לשבט הרשע בגורל הצדיקים כלומר שלא ישמחו בהפיל על הצדיקים גורל, א"ע הפיל פור ביום א' בשבת לקטרג עליהם על שבטלו את התורה כמו שקדם בפתיחה י' בעצלתים ימך המקרה, וכמו שבא בתחלת מדרש אחשורוש רבתי (בפתיחה) ואין קונה, למה אין קונה, רב אמר שלא הקניתם דברי הברית שאין בכם מי קונה דברי חמשה ספרי תורה מנין של קונה ע"כ, ונ"ל דה"פ מנין התחלת ה' חומשי תורה, כ"א. ב' של בראשית, ו' של ואלה שמות, ו' של ויקרא ו' של וידבר, א' של אלה הדברים, עולים כ"א, וקונה במספר קטן כמו כן כ"א. (קי"ף ה', וא"ו ו', נו"ן ה'. ה"א ה' כ"א, אך קנה היא חסר וי"ו,) עמד שרו לפני הב"ה. ואמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו', וביען במקרא זה. יש ב' פירושים לרז"ל או על המילה או על התורה. לכן הביא שניהם, ועל המילה אמר (בראשית י"ז ט') ואתה את בריתי תשמור, וביען שמירת הברית הנה הוא שישמור אות ברית קדש שלא יטמאנו בביאה אסורה ומה גם בנכרית, והם נכשלו בזה שהעמיד המן זונות, וי"ח אלף ות"ק אכלו ושתו ונתקלקלו לכן הביא וכתיב (שם י"ז י"ג) והיתה בריתי בבשרכם שלא נזכר שם שמירה, וזה הוא על הפושעים, ודבר ואתה את בריתי תשמור נאמר על הצדיקים כי רובו של אותו הדור צדיקים היו כמו שקדם כי על כן אמר יאתה את בריתי תשמור, כי ההנזר וההשמר מלטמאות כגון שבא דבר עבירה לידו ופירש כיוסף ופלטי ובועז נמצא ביחידי סגולה, אמנם דבר המילה כוללת לכלם, ולכן אמר והיתה בריתי בבשרכם לשון רבים כ"ש בדור הזה שרובם היו צדיקים כמו שנאמר, ויש ברית בפיהם זו תורה וכו' ואמרת אם ימדו וגו' (ירמיה ל"א ל"ו) גם זרע ישראל ישבתו מהיות וגו' ורשע זה מבקש לאבדם. עקור שמים וארץ תחלה וכו'. באופן שאין ראוי שיפול עליהם הגורל אחרי שיש ברית בפיהם ואם קצת מהם נתעצלו בתורה יש ויש הרבה מחזיקים בה, (נ"ל משה הם קבלוה ולא אחרים ויעסקו בה) הפיל פור ביום שני, לקטרג עליהם על דבר הסעודה וכמו שהקדמנו בהקדמת המגלה במאמר שאלו תלמידיו לרשב"י דאמר הדבר, (נ"ל משה כי הקדימו זה עם היות כי עון הע"א קדם כדברי הרב מפני כי בסבתו נעור אותו העון.) עמד שרו וכו' ביום שני הבדלת בין מים העליונים וכו' וכן ישראל מובדלים מהאומות ותלונת הרשע רבה על הדבר וכמו שקדם, וכמו שעוד יבא, הה"ד (ויקרא כ' כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וזה נאמר על המאכלות ובספרי כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים ולכן אמר הה"ד כי ביאור הכתוב שיהיו קיימים לעד, ורשע זה וכו', (נ"ל משה, ואם אותם שנהנו חטאו שארית ישראל לא חטאו ומה גם כי לא היה רק הפעם ההיא והצווי מאיסור מאכלות קיים לעולם ולעולמי עד וגם ישראל ראוי שיהיו קיימים וכו') יום ג' הפיל פור. (יום ג' נ"ל משה כי אעפ"י שאכלו מסעודתם ומאכלם אי אפשר שתרמו תרומות ומעשרו' וברכו על כל מאכל ומאכל ועל כן בא) לקטרג עליהם על היותם כפויי טובה בלתי מכירים בחסדיו ית' עמהם, ע"ד אומרם ז"ל לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכמו שקדם בהקדמת המגלה בביאור מאמר שאלו תלמידיו. ולכן הליץ בעדם, שישראל מפרישין תרומות ומעשרות כמודים כי מידם היה זה להם. (הגהה נ"ל מידו ית' וכענין הבכורים ( דברים כ"ו י') ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי וגו' שחוזר לפרי האדמה, וישראל הם המפרישים אלא אותה שעה לא הפרישו,) ובו נבראו אילנות וישראל מקלסין לפניך בהן. הה"ד ולקחתם לכם כי בזולת זה היתה תיבת לכם מיותרת, וביען דבר אילנות דומה לזרעים לכן סמכם זה לזה, ואח"כ הביא ענין הקוות המים שאיננו כולל רק לשעתו נעשה, וענין תרומות ומעשרות כולל מידי שנה בשנה, ובו נקוו המים והתנה עמהם שיקרע לישראל, (וכן נקוו המים לים ולישראל נגזרו י"ב גזרים וכו' והם היו סבה לשתפרסם הנס ההיא על ידם) ואמרינן במדרש אכביר. והמים להם חומה, בשעה שירדו ישראל ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרם כחומה והיה מכריז בין מים למים הזהרו בישראל שעתידים לקבל התורה מימינו של הב"ה, שבשמאלם היה אומר הזהרו באלו שהם עתידים להניח תפילין בשמאל' ולמים שלפניהם היה אומר הזהרו באלו שעתידים שיהיו חתומים לפניהם בברית. ושלאחריהם היה אומר הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף צציותיהן מאחריהם ע"כ, באופן שבכל הדברים הם מכירים ומודי' בטובה. הפיל פור ביום ד' וקיטרג חילול השם רב ועצום בתת כבודו לאחרים נבוכד נצר. ותהלתו לפסילים המן. והליץ שרו כי בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישר'. והדבר מה שכתוב בספר הכוזר על אשר תמה המלך ההוא על דבר ישראל אשר בך אתפאר, והשיבו כי הנה השמש מחשיך עיני רואי' בחושבם שהוא אלוה ועובדים אותו ואברהם האיר עיני כלם והראה כי יש לעולם פטרון ובורא באופן כי ע"י ישראל אור המאורות נכר שהוא אור. ועל דעתי זהו אומרו (תהלים ע"ב י"ז) לפני שמש ינון שמו, כי דבר המשיח, יגדיל שמו ית' קודם השמש כי יכירו על ידי המשיח גדולתו ית' בעצם וראשונה ובסבת זה יכירו ענין השמש, באופן שהמאורות בבחינת האמת הנם הולכים לאורן של ישראל אחרי שבסבת ישראל הם קיימים. הפיל פור ביום חמשי וקיטרג מה שנתרחקו ממנו יתברך בסבת מעשיהם רב ועצום, ולכן הליץ המליץ שנבראו בו בהמות ועופות ומהם קרבנות ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות, והכוונה כי הקרבן מקריב הרחוקים ממנו ית' כענין שלום שלום לרחוק ולקרוב למי שהיה רחוק בשביל מעשיו ונתקרב בתשובה כמובא בספר הזוהר פרשת ויקרא, ומהקרבנות מינים שונים, מהם כפרה כחטאות ואשמות, מהם לרצון כתודות ושלמים ופרי החג והדומים, ולכן אמר אתה מכפר ומתרצה לבריות, כי לא כל מכופר מרוצה ודוד אחרי טהרתו מטומאתו שאל (שם כ"א י"ד) ורוח נדיבה תסמכני' שאל על הרצון כי הוא מחל לאבשלום ולא לרצון וכמ"ש (שמואל ב' י"ד כ"ד) יסוב אל ביתו ופני לא יראה, ולכן שאל הוא אל תשליכני מלפניך, ועוד ורוח נדיבה תסמכני, ולכן אמר המליץ כי יש קרבנות לכפר ויש לרצות, (משה נ"ל הקטרוג כי יהיה מה שיהיה אפ"ה חטאו ויענשו, והליץ שמתכפרים בקרבנות וכו', ומתרצים וכו' כמ"ש מר אבא, ומה גם ע' פרי החג כנגד וכו' נמצא הם מקיימים העולם. וא"ת א"ה יקריבו, הנה אינם יודעים סוד הקרבן וז"ש ואם הם בטלים מי מקריב קרבן כי העיקר הכוונ' לא הריגת הב"ח ואפשר גם כן על זכות הקרבן עצמו, וכמ"ש אח"כ במזלות, שור נמצא זכות יוסף שנקרא שור וכו', וזכות קרבן שנא' שור או כשב וגו', ואפשר לדקדק כי למה לא אמר מכפר ומתרצה לישראל. עם היות כי אין בריות רק ישראל ומדלא קאמר בפי' ישראל כיון לכל הבריות בשבעים פרי החג, הפיל פור ביום ששי, וקיטרג כי כל העולם לוקה בשבילם גדול עד מאד וכהא דאמרינן בגמרא (יבמות פ"ה)[סג] א"ר אליעזר בן אבינא אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר (צפניה ו' ג') הכרתי גוים נשמו פנותם. וכתיב אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר. הנה כי לייסרם ולהפחידם פורענות בא לעולם ובטובה הבטיח טוב עם זה ביחוד להם. ונתתי גשמיכם ונתתי מטר ארצכם. וברעה כלל כל האומות ועצר את השמי' וגו' והליץ המליץ כי העול' נברא בשבילם אחרי שהכתוב פרט אותם בשם זה אדם אתם והנם כצאן לעונשי' כדבריה' ז"ל בויקרא רבה (פרשת ט') אבל עקר ייחס' הוא אדם ולכן אין רע אם ילקו האומות עע"א בשבילם כהריג' חיות ועופות לשעשוע בן המלך או לצרכו או לייסרו. צ"ע לדעת ההר"י אלעזר מגרמיז"א ז"ל עד סוף פסוק ובכל מדינה וכו', ביו' שבת הפיל פור הקטרוג היא חילול שבת שנתחלל בזמן הסעודה מה שהוא מבואר כי בהיותם אוכלים ושותים יין אין שמירת שבת כהוגן וחילולו גדול אחרי שאינם אוכלים לענג את יום השבת רק לצבות בטן, והליץ שרו כי ראוי לזכור קבלתו אשר נתייחדו בדבר זה עם זו מכל עמי הארץ ואחרי שהם קבלו שמירתו ובו נגמרו כל מעשיו וזה ביאור ויכל אלהים ביום השביעי ובי"ת ביום ב' הכלי כמו באבן או באגרוף כי ביום השב' נגמרו ונשתכללו כל המעשי' כי השבת מקדש כל הימים כנודע עד שכלם נקראו בשמו, יום א' בשבת שני בשבת וכן כלם וזה הדבר מסרת אותו להם לבדם שכן אמרת ביני ובין בני ישראל וכותי ששבת חייב מיתה והכי איתא בשמות רבה (פרש' כ"ה שמות י"ו כ"ט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת. לא היה צריך לומר אלא דעו מהו ראו, אלא כך אמר להם הב"ה אם יבאו אומות העול' ויאמרו לכם למה אתם עושים את יום השבת ביום הז' אמרו להם ראו שאין המן יורד בשבת. ומהו נתן לכם לכם נתנה ולא לאומות העול' מכאן אמרו אם יבאו בני נח וישמרו את השבת לא דיים שאינם מקבלים שכר אלא שחייבים מיתה שנאמר (בראשית ח' כ"ב) ויום ולילה לא ישבותו ואזהרה לבני נח זו מיתתן, וכן הוא אומר ביני ובין בני ישר' משל למלך יושב ומטרונה יושבת כנגדו העובר ביניה' חייב מיתה ע"כ, וכן בדברי' רבה (פרשת א') א"ר יוסי בר חנינא כותי ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה חייב מיתה למה שלא נצטווה עליה, ומה ראית לומר כותי ששמר את השבת חייב מיתה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בנוהג שבעול' מלך ומטרונה יושבי' ומשיחים זה עם זה מי שבא ומכניס עצמו ביניה' אינו חייב מיתה כך השבת הזה בין ישראל ובין הקב"ה שנאמר (שמות ל"א י"ז) ביני ובין בני ישראל לפיכך כל כותי שבא ומכניס עצמו ביניה' עד שלא קיבל עליו למול חייב מיתה ע"כ, ועומקן של דברים מתבארי' בספר אילת אהבים ביאור שיר השירים בפסוק משכני אחריך נרוצה בדרך השני' ועם היות כי דברי' הללו רצוני כותי ששבת חייב מיתה נאמרו בגמ' (סנהדרין פ"ז) באופן אחר איתא התם. אמר ריש לקיש כותי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו, ואמר מר אזהרה שלהם זו היא מיתתן, אמר רבינא לא נצרכה אלא אפי' בשני בשבת ע"כ, ומדברי' הללו משמע שאין ענין השביתה ע"ש שבת בראשית כדאמר רבינא ופרש"י לא נצרכה וכו', לא תימא שביתה לשון חובה דקאמר ר"ל דלא ליפוק לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל. ובאחד בשבת ששובתים הנכרים אלא מנוחה בעלמא קא אסר שלא יבטלו ממלאכ' ואפי' יום שאינו של שביתה' שני בשבת יומא קמא דלאו בר שביתה נקנו והוא הדין דהוה מצי למינקט ג' וד' עכ"ד, אף גם זאת אומר אני כי מדברי רבינא משמע מה שאמרנו מדקאמר לא נצרכה וכו', ורש"י ז"ל כתב פשיטא לא גרסינן דהא טובא קמל"ן דאבני אדם קאי. כי לישנא דלא נצרכה לא קאי אלא על שאלת פשיטא, ולפי דברינו יפורש הוקשה לו פשיטא משום דהא שמעינן ליה מר' יוחנן רביה דריש לקיש דרשת לא ישבותו על שבת בראשית כההיא דאלה הדברי' רבה דלעיל (פרשת א') וריש לקיש מדנפשיה (מאי קמל"ן מאחר ששניה' מודים שהשביתה היא ממעשה ושלא ישביתו לא קאי אעתים הנז' לעיל. ושאלת פשיטא לא אקרא קא מתמה שיפול בו שאלת פשיטא דהא טובא קמל"ן דאבני אדם קאי אלא אדריש לקיש קא מתמה, פשיטא מאי קמל"ן ריש לקיש דהא שמעינן ליה מרי יוחנן רביה ואתא רבינא וקאמר לענין שביתה לשון חובה בשבת בראשית הא שמעינן ליה ולא הוה ליה לריש לקיש למימר סתמא אחר שהן דברי ר' יוחנן רביה. אלא לא נצרכה אלא אפי' בשני בשבת שלא דבר בו ר' יוחנן ולעולם כדקאמרן. כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים חזר לחדשים. כבר נתחיור ענין זה למעלה בהצעה השנית אין צורך לכפול הדברי' התחיל ניסן ועמד כנגד' קיטרוג חוסר האמונה עד שפחדו מנבוכד נצר בזמנו ועתה פחדת המן ולא פחדו אל ה', עלה בו זכות הפסח אשר אז הורו אמינתם הגדולה עד שקשרו ד' ימים קודם תועבת מצרים בכרעי מטותם תמוכי' בטוחי' בקונם יעשה להם נס. וכן מלו עצמם עם רב כמוהו אשר היה בזה סכנה רבה למול ולצאת לדרך, ומשה אדוננו עד אמונים בדבר כדאיתא בגמרא (נדרי' פ"ג) א"ר יוסי ח"ו שמשה נתרשל מהמילה, אלא כך אמר משה אמול ואצא לדרך סכנה היא דכתיב (בראשית ל"ד כ"ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ופרש"י אמול ואצא לדרך סכנה היא אם אצא לדרך תוך ג' ימים דכל ג' ימים כאיב ליה דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ולאו למימרא דביום השלישי שיכאיב ליה טפי מיומא קמא, אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהו חלושי' ביותר שנכאבו ג' ימים והכי מוכח בגמרא (שבת פ' י"ד) ע"כ, הנה שמשה חשש לצאת לדרך אחר המילה והם לא חששו רק שמלו ויצאו ובזה הורו אמונתם כי רבה היא. (משה אפשר הקטרוג כנגד צלמו של נבוכד נצר, והליץ זכות פסח המורה השפלת הע"א והתחיל כסדר סברת הרב כי כך אירע קודם,) באויר עמד כנגדם בוט? המצות שלא מסרו עצמם עליהם והנה אורה ושמחה וששון ויקר תורה ויום טוב ומילה ותפילין וכמו שיבא בסמוך ובמקימו בס"ד ועמדו עליה' וביטלו' עלה בו זכות פסח שני וזכות המן שנתן להם לישראל בט"ו בו. והנה פסח שני המורה על חבתם במצות עד שמי שחדל לעשות הפסח להיותו טמא לנפש כשני האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם תרע עינם לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו ושאלו על הדבר והוקבעו להם ולהולכי' בדרך רחוקה תיקון לבל יהיה דברם מעיות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, ודבר המן גם הוא יורה על קיום המצות כי ע"י נתנו מצוות רבות בדבר השבת ומה שביארו רז"ל מהדיני' הנדוני' ע"י אם זה אומ' גנבת שורי וזה אומר לא כי מכרת לי אמר מרע"ה דינו לבקר משפט בבית מי שנמצא העומר עוד הוא שלו. וכן ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון המן יוכיח, ודבר המן הוא חבה יתירה לישראל עד ששינה מעשה בראשית בעבורם דרכו של לחם לצאת מן הארץ והטל לרדת מן השמי' וכאן הנני ממטיר לחם מן השמים ותעל שכבת הטל כדאיתא בשמות רבה (פרשת ל"ח) ובמכילת' (פ' בשלח) (משה אפשר הקטרוג כנגד שנהנו מסעודתו וכו', ונטמאו באותם המאכלות כו' והליץ פסח שני על אותם שהיו טמאים וכו' והמן היה לחם אבירים שנבלע וכו', טהור מן השמי' וכי' והיה בזכותם וכו' כמו שכתב מר אבא ונתפרסם הנס ההוא על ידם ואז"ל שהיה המן כל כך גבוה עד שהיו באים וכו'.) בסיון זכות התורה. הקיטרוג וההצלה מבוארים, וכשם שהוא רוצה לקטרגם על ביטולה ראוי שיהיו נצונים על קבלתה מה שלא קבלו כל אומה ולשון אף כי נדרשו עליה כענין ה' מסיני בא וגומ' כדבריהם ז"ל בגמרא (ע"א פ"ק) בתמוז קיטרוגו שילוח מרגלי' גדול מאד, והליץ המליץ כי בחבת הארץ שלחו לראות, ועל פי ה' ועל פי משה והם אמרו ישיבו אותנו דבר את הערים וגו' וביררו להם אנשים כשרים באותה שעה ואם הם נטלו לעצמם עצה רעה אין לישראל אשם על זה. ועוד למה לא עלה הגורל בתמוז ואב שאמרו לפני הב"ה רבש"ע דיינו פורעניות שאירעו בנו לבניך בתמוז ה'. באב ה' ואפשר שכוונתם על הא דאמרינן בב"ר (פרשת מ"א) איתיבין ליה והא כתיב (ירמיה ל"ח כ"ה) והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר לון, עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עונותיהם, דאמר ר' שמואל בר נחמני אופכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש שנאמר (איכה ד' כ"ב) תם עונך בת ציון ע"כ. ובערוך פי' אופכי בלשון יון מנוחה. ובתחלת מדרש אחשורוש רבתי. התיבין ליה והיה כאשר נלכדה ירושלים אמר לון אך היא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נולד מנחם ונטלו ישראל איפכי על עונותיהם דאמר ר' שמואל אופכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהן בשעה שחרב בית המקדש הה"ד תם עונך בת ציון וכו'). וביאור שנאמר תם עונך בת ציון איננו ראיה על שנטלו אופכי על עונותיהם אבל ביאורו אצלי שנאמר להם תם עונך וזו היא המנוחה שנתבשרו תם עונך כי עד העת ההיא מרעה אל רעה יצאו ומאז ואילך אין עוד גלות כי כבר נתמרקו עונם ואין עוד גלות, ומעתה הלצת תמוז ואב גדולה כי אחרי שאחרית' לשמחה נר' ששם הוא סוף הצרות ולכן דיים פורענותם, עלה אלול, קיטרוגו שלא דרשו בנין הבית אשר היה חרב, והנביא חגי קורא בקול גדול לאמר (חגי א' ד') העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב. והחסיד הה"ר יוסף יעבץ הדורש זלה"ה כתב בדרשותיו שזה היה עון דוד ואנשי דורו על שלא דרשו על הדבר כי נודע היה להם הר המורי' כי מיום עקדת יצחק נתקדש כדברי המתרגם בפסוק (בראשית כ"ב י"ד) ה' יראה אשר יאמר היום ולמה לא נזדרזו לבנותו או לפחו' לנהוג בו כבוד, ומה אאריך והנה באגדת שמואל כתיב (שמואל ב' כ"ד י"ח) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם וגומ' למה דוד דומה באותה שעה לאחד שהיה מכה את בנו ואינו יודע למה מכהו באחרונה אמר ליה על מקמתא פלוני מחיתך, כך כל אותם אוכלוסים שנפלו על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש. והלא דברים ק"ו ומה אלו שלא ראו בית המקדש כך. אנו על אחת כמה וכמה. לכך התקינו נביאים הראשונים שיהיו ישראל מתפללים בכל יום ג' פעמים אנא השב שכינתך לציון ע"כ. וכן אמרו שכל דור שאינו נבנה בימיהם נתבעים עליו, הגם כי אמרי החסיד ז"ל הן הן אמרי ז"ל הבאתי אותם מפני סוף דבריו פי מי שאינו יכול לעשות כל המצוה לא יניח מפני זה לעשות מקצתה. ונחזור לענין היות בלתי דרישת בנין הבית אשמה גדולה, והליץ המליץ כי עתידים הם לתקן הדבר כענין ותשלם החומה והוא מבואר, אמנ' דברי מעשר בהמה לא ידעתי פירושו, עלה תשרי ואז זמן היותו מקטרג השטן וכמו שאירע פה שקטרג ואמר עד מתי תתדבק באומה זו וכו' עד שבסבתו הובאו אגרות וכתבו וחתמו כליה. וההלצה היא דהוי קול ושוברו עמו כי בקול השופר יושפ' הדבר וביום הכפורי' נתכפר וברגלי' חג הסכות ושמיני עצרת תיקון העול' על ידי קרבנות' כנודע, במרחשון קטרוג היות אסתר נכבשת לערל ולא כן ולא כאן דבר אסתר קרקע עולם היתה והנה היא בעצמה אמרה שהיא נאבדת כענין וכאשר אבדתי אבדתי, וכמו שיבא בס"ד, והליץ המליץ כי הנה שרה אמנו שגדרה עצמה וכדאמרינן במדרש חזית בפסוק (שיר ד' י"ג) גן נעול אחותי כלה א"ר אבא בר כהנא שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, וכל הנשים נגדרו בזכותה, ובספר הזוהר מצינו שלא קרב אליה אברהם כל זמן שהיה ערל וכן מצינו בספר רעיא מהימנא שאחשורוש לא קרב אל אסתר ושידה אחת היתה נכנסת במקומה באופן דתרוייהו איתנהו נקיות מחטא. והזכיר המליץ כי מתה ביען היתה מיתתה על ידי מעשה העקדה כנודע. באופן שמתה בדרך מצוה ולכן הזכירה, גם כי איננו מביא ראיות רק כשהראשונה אינה כ"כ מספקת ודוק, כסליו קטרג המקטרג על שלא מסרו עצמם כמה וכמה מבני ישראל שלא ללכת למשתה או שלא להשתחוות להמן כמו שעשה מרדכי, והליץ המליץ כי הנה חנוכה אשר רבים מהיהודים נמסרו על התורה ועל העבודה ומהם נתלו ומהם נשרפו כנודע, וגם כי עדיין לא היה זה הלא תוכן לבות הוא יודע כי עתיד להיות וראוי להקדים להם זכות כי כן דרכו ית' והנה הקדים זכות לשמעי בשביל מרדכי וכאלה רבות עמו, עלה טבת וקטרג המקטרג המובא למעלה שבעצת המן הושיבו נשי' זונות ושם נתקלו ישראל עמו, וזה עון פלילי כנודע, והליץ המליץ כי הנה עזרא עתיד לתקן זה בזה החדש וראוי להקדי' זכות זה כמו האחר הנז' עלה שבט וקטרג ומקטרג אשר למה לא התאזרו חיל שלומי אמוני ישראל חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להפריש את ישראל מאותה עבירה כי לא נמצא רק מרדכי לבדו וזה מגונה מאד. והליץ המליץ כי הנה אנשי כנסת הגדולה עתידין לתקן פרצות ישראל ולהשיב עטרה ליושנה ויתר הדברים, גם בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על פילגש בגבעה ומצוה גררה מצוה כי הגם בתחלה לא השגיחו בענין פסל מיכה וכיון שהתחילו בדבר פלגש גמרו בדבר הפסל ונעשה זה וזה וראוי לעמוד זה כנגד זה, זה נראה מספיק להבנת המאמר הגדול הזה גם כי קצרתי במקצת מקומות שלא להטריח, האמנה דבר המזלות יען איני מאנשי החכמה ההיא איני מטפל בדבריו. ומה שנפל הגורל בחדש אדר כתוב במדרש לקח טוב ז"ל באדר שמח אמר השתא יפלו בידי שמת בו משה רבם, והוא אינו יודע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה בו נולד. ואני אומר עלה על דעתו כי בחטאם ובסבתם מת כאשר עלה על לב בלק ובלעם וכמו שכתבתי במקו' אחר וכמו שכתוב (תהלים ק"ו ל"ב) וירע למשה בעבורם באופן שאז יוכל להם, ומה שהיה ביום י"ג כתב הה"ר מאיר ן' עראמה ז"ל (מדרש ח"מ) בפסוק ונשלוח ספרים, וז"ל ולא מצא שום יום כי אם חדש פטירת הסרסור ויום גודל הכאב אשר הוא סוף שביעי שלו עכ"ל, והוקשה לי טוב לו יום הפטירה בעצמה, ונ"ל שפחד אולי ימצא להם זכות שהיו עסוקים בהספדו. ושוב מצאתי כדברי בספר לבנת הספיר (בפרשת כ"ח) בפסוק ויהי לשבעת הימים, וז"ל אתערו אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח שהמתין להם שלא להביא הפורעניות בימי אבל הצדיק ומכאן למד המן הרשע לגזור על ישראל בי"ג באדר המתין עד י"ג כסבור שמא יגן עליהם ימי אבלו של משה כי חכם היה לרשעה וביום י"ג נשלמו כי בז' מת ומקצת יום ככלו ובי"ה שהקדי' שקליהם לשקליו עכ"ל, אך קשה כי ימי בכי אבל משה שלשים היו ושלשים שלו כשבעה לאחרים, ובשערי בינה כתיב ז"ל חדש אדר שבו מת מרע"ה וגם חשך מצרים היה בי"ג באדר ובו מתו פושעי ישראל ועתה כמו כן יפלו עכ"ל, וזה טעם נפלא לי"ג.