פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה:
פתשגן הכתב. ביאר הראב"ע נוסח הכתב ויותר נכון ביאור רש"י שהוא ספור כאילו אמר, הכוונה הכוללת מהכתב ההוא שינתן דת כלומר שישמיעו ויכריזו בכל מדינה ומדינה שלא יראה דבר נעשה במטמונות או בזיוף רק נעשה בפרהסיא גלוי לכל העמי' כענין כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי אחרי שמלך חפץ בדבר אין מוחה וזה אני כותב נמשך אחרי דברי רז"ל דברי צדיקי' שלא כדברי המפרשים האחרונים, והה"ר נחום בר יעקב ז"ל. פי' למה גלה הדבר תכף, והלא הזמן הוא לאדר הבא. אלא שפחד שמא יחזור בו המלך ולכן צוה לפרס' הדבר תכף כדי שיתבייש לחזור בו, ונכון הוא כפי מה שהקדמנו מדברי רז"ל כי בקושי רב ובהפצר גדול נכנס בדבר כי ירא את העם ואת אלהיו כמו שקדם, ובקל יחזור בו, ולכן התחכם לפרס' הדבר כי אחרי שנגלה ונתפרס' בושת ופגם גדול לחזור בו, ובמדרש רבתי (פרשת ו') א"ר לוי אומות העול' נבואת' סתומה ואינם יודעים אם ליהרג אם להרוג אבל ישראל נבואתן מפורשת להיות היהודי' עתידים ליום הזה להנקם מאויביה' ע"כ, וטעמו של דבר כי לא ענה מלבו, ואין כוונתו להשחית רק לייסר כאשר ייסר איש את בנו ומתחלה משים עינו עליה' לטובה כדי שישובו וירחמם ולכן לא יפסוק עליהם את הדין רק ישאר מעויין ושבו וירפא להם ולא יהיו קשים כאנשי המבול וכתיב ויהי הגשם בתחלה היו גשמי ברכה אם יחזרו בהם וכיון שלא חזרו ויהי המבול: