ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת:
ויהי אומן את הדסה, איתא בגמרא קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדקותיה בין הצדיקים וכן הוא אומר (זכריה א' ח') והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ר' יהודא אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שאומות העולם היו קורין לה על שם אסתהר בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס ר' יהושוע בן קרחה אומר ירקרוקי' היתה וחוט של חסד משוך עליה ע"כ, ופרש"י בין ההדסים אשר במצולה בין הצדיקים שגלו לבבל ובשכינה משתעי קרא ואסתהר ירח יפה כלבנה ירקרוקות היתה כהדס אלא חוט של חסד משוך עליה מאת הב"ה ולכך היתה נרא' יפה לאומות העול' ולאחשורוש ע"כ, ומה שפירש הרב בין הצדיקים שגלו לבבל יתבאר בסמוך מדברי מסכת סנהדרין (פ"ח). ומה שכתב ובשכינה משתעי קרא אמר על תיבת והוא שהרמז לשכינה כמו שהתבאר בספר הזוהר במקומות רבים וביחוד בפסוק (בראשית ח' א') והוא יושב פתח האוהל ובפסוק (שם ל"ג ד') והוא עבר לפניהם, והנראה בעיני בביאור המאמר הוא כי הם ז"ל ראו שיהיה שם האשה הזאת העצמי אחד מהנז' והשני שיורה על תואריה ולפי זה יפול הספק אם העצמי הוא הדסה והתארי אסתר כמו בחדש הראשון הוא חדש ניסן או שיהיה השני העצמי כמו הפיל פור הוא הגורל וזה האחרון יראה יותר אמת אחרי שעוד לא נזכר במגלה שם הדסה כי על כן היתה סדר השאלה קרי לה אסתר וקרי לה הדסה עם שבמקרא קדם שם הדסה לשם אסתר. וכך היא הגירסא בספרים המדוייקים ומי שלא טעם זה הפך הגירסא, ונחזור לענין כי על כן חלקו בדבר והמה ראו בה ה' תארים, א' צדקתה שהיתה צדקת וכמו שקדם בפתיחה י"ב, וכמו שעוד יבא בפסוקים הקרובים והרחוקים, ב' ענותנותה וכמו שנראה ממה שלא הגידה דבר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה וכמו שמתבאר מהמשכות הענין, ג' היותה יפת מראה אשר הוא המבוקש מאחשורוש וכמ"ש יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ד' שהיתה כמו כן יפת תאר אשר זה שלמות גדול יותר מן הראשון אשר לרוחק מציאותו נפרד כ"ש נצמד לאחר לא הזכירוהו וכמו שכתבנו בביאור הפסוק ההוא, ה' היותה נושאת חן בעיני כל רואה. והנה ר' מאיר רמז אל הראשונה ואמר ששמה העצמי אסתר ושמה היחסי הדסה והוא על שם צדקותיה בין הצדיקים ועניינו מתבאר בגמ' (סנהדרין פ"ק) איתא התם (זכריה א' ח') ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ראיתי הלילה א"ר יוחנן בקש הב"ה להפוך את כל העולם כלו ללילה והנה איש רוכב אין איש אלא הב"ה שנ' ה' איש מלחמה, על סוס אדום בקש הב"ה להפוך את כל העולם לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסי' אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי ע"כ, הנה ביארו תיבת עומד בין ההדסים כמו ותעמוד מלדת ותעמוד השמן, אשר הם לשון הפסק וכן אנו עתידים לפרש ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית מדברי רז"ל בס"ד, וכן הענין פה כי היה רוצה להפוך העולם כלו ללילה ולדם והפסיק הדבר מפני צדקות ההדסי' הם הצדיקים וא"כ הדסה ר"ל צדקת ואתא ר' מאיר ואמר שאסתר הרי היא כאחד מן הגדולים אשר עליהם העולם עומד כי כמו ששלשת הרועים האלה כפרו על כל קהל ישראל על עון השתחוית צלמו של נבוכד נצר כן האשה הגדולה הזאת כפרה חטאת הקהל בדבר המשתה וכמו שבא להלן בביאור הפתיחות בפתיחה י"ב, וזהו שדקדק ר' מאיר צדקותיה בין הצדיקי' אשר היא הגירסא האמיתית בלי ספק ועלה קאי וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים וכהא דר' יוחנן בגמ' (סנהדרין פ"ק) כמו שנאמר בשכבר. ור' יהודה אמר הדסה היא שמה העיקרי ולמה נקרא שם היחס שלה אסתר מפני ענותנותה כי רבה וכמו שתרגם המתרגם אסתר דהוו קרין לה על די הות צניעא בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין, ולא חזית אפי גבר אלהן אפי דמרדכי וכן יראה ממה שהוכיחו זה מפסוק אין אסתר מגדת וגו' הוא השני ולא הוכיחוהו מהראשון לא הגידה אסתר כי שם יורה יותר ענותנותה כי גם בעלותה אל מעלת המלכות לא סרה תומתה ממנה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו וכן במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ב) היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה היא אסתר משנכנסה למלכות והיא אסתר עד שלא נכנסה למלכות. הנה שדרשו תיבת היא ע"ד ויוסף היה במצרים הוא הושע בן נון כי לא זחה דעתם עליהם עם שעלו לגדולה, והרב ר' נחום בר יעקב ז"ל כתב ונקראת אסתר לפי שהסתירה עניינה שנאמר אין אסתר מגדת וגו' והא' נוספת כאל"ף אבנטי ע"כ, הנה ששם אסתר הוא מלשון סתר והא' נוספת כאלף אבנטי וכן אקדח אשכר והן הן דברי ר' יהודה ור' נחמיה אמר כי שם אסתר מורה על טוב המראה אשר דרוש דרש אחשורוש ואחרי שמצא אות נפשו ראוי שתקרא על שם המציאה ואף כי היתה כמו כן יפת תאר לא קראוה בנות ושרות ופלגשים אלא על המבוקש מהמלך והוא יופי המראה ולכן קראוה אסתר מלשון אסתהר שפירושו סהר להורות יפה כלבנה והוא טוב המראה כאמור, ובן עזאי אמר כי אדרבה שלא שינו את שמה רק מפני שנמצא בק רבו יתירא מהנדרש והמבוקש ולכן צריך שינוי השם והוא שאמר שנקרא הדסה על שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס הוא מורה בלי ספק על יופי התאר והגבלת האברים על מתכונתם בדרך אמצעי אשר הוא השלם ור' יהושע בן קרחה ראה על הנאמר ספק איננו קטן והוא דא"כ שהיתה יפת תאר ויפת מראה כדברי בן עזאי למה טרח וכתב לן קרא ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וכי מימרא בעי ולמה לא תמצא חן לכן אמר כי תיבת הדסה מורה ירקרוקית והוצרכה לחוט של חסד כי על כן לא נזכרה עוד בשם זה וכן דקדק רש"י ז"ל שכתב ירקרוקית היתה כהדס אלא שחוט של חסד משוך עליה ובתיבת אלא רמז למה שכתבנו והוא מבוא' והה"ר יצחק הכהן ז"ל הטיב אשר דבר בענין שינוי זה השם וז"ל יותר נראה שמרדכי עצמו שנה שמה אסתר שהוא שם פרסי טרם תלק' לבי' המלך כדי שלא ירגישו עמי הארץ ולא היהודי שהיא יהודית כי יש שמות יסכימו עליהם היהודים בקריאת שמם והיה שם הדסה מורגל להם לכנותו על הנשים ושם נסתר אל הפרסיים ושנוי שם זה היה סבת ההסתר כמו שהיתה סבת שנוי שם יוסף בתחלת פרסום גדולתו שלא בא עניינו באזני בית אביו שאם יקראוהו יוסף אי אפשר שלא יתעוררו עליו ובפרט בבא אחיו לפניו עכ"ל, עוד בגמרא (מגילה פ"ק) כי אין לה אב ואם וכתיב ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה פרש"י ובמות אביה ואמה למה לי כי אין לה אב ואם אלא ללמדנו בא ואפי' יום אחד לא היה לה אב ואם שכיון שהרתה אמה מת אביה נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה לקרותו אב וכשילדתו אמו מתה ולא נראת לקראת אם ע"כ והן אמת קשה שנ' שיהיה מיותר כי אין לה אב ואם הוא הראשון במקרא ואין דרך היתור להיות רק השני כי אחרי שקדם הראשון שורת הדין שנשאל על השני למה לי וזה הביא לקצ' ספרי' להגיה הגמר' ורש"י וכתבו כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי והגיהו ברש"י ובמות אביה ואמה תו למה לי מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם והגירסא הראשונה מצאתי בספרים המדוייקים ומי שלא טעם דובשה הגיה אותה וכל בן דעת יתן צדק אליה וזה כי אם הכפל הוא ובמות אביה ואמה בלי ספק הוא המלמד עוברת' אמה וכו' כי לכן נכפל' והיאך מלמדנו זה באומרו ובמות אביה ואמה כי אדרבה יורה שהיה זמן שהיה לה אב ואם ומתו ובשלמא כי אין לה אב ואם מורה על שבשום זמן לא היה לה אב ואם, והיכי משכחת לה אלא שעיברתה אמה מת אביה וכו' והיכי דייק לישנא דרש"י אלא ללמדנו בא שאפי' יום אחד לא היה לה אב ואם נראה שהוא דבר כי אין לה אב ואם, ועוד כי אין מקום לשאלת למה לי כשיהיה ובמות אביה ואמה מיותר כי לא יתקשר לקחה מרדכי לו לבת עם כי אין לה אב ואם אם לא שיאמר ויקחה מרדכי לו לבת, וגם זה לא יתכן כי נראה שהיה זמן מה לא לקחה מרדכי ואין מאסף אותה הביתה, מה שלא יורה כן מאמר ובמות אביה ואמה כי ב' במות ב' הזמן כמו (בראשית ל"ו י"ח) בצאת נפשה כי מתה, בבא ישראל מצרימה. בצאת ישראל ממצרים וכאלה רבות. ומעתה ביאור הלשון אחר שהיה לו לכתוב ובמות אביה ואמה אשר הוא הנאות מהטעמים הנאמרים אם כן כי אין לה אב ואם למה לי, אמר רב חסדא עברתה אמה וכו' והדבר כי ענין ההולדה מיוחסת אל האב, והלידה אל האם ועל כן ביום שנשלם עבורה שאז היה ראוי שיקרא אב אחר שהוא מהמצטרף כי אין שם אב ואם נופל כי אם למי שיהיה לו או בן או בת שאז היה ראוי שיקרא אב מת, וביום לידתה מתה אמה באופן כי אין לה אב ואם כלל, ומעתה ביאור ב' ובמות ב' הזמן כמו שביארנו או ב' בעבור כמו התשחית בחמשה, (הושע י"ב י"ג) ויעבוד ישראל באשה ואם תפרשהו ב' הזמן יהיה' ביאורו ובעת מות אביה ואמה תכף לקחה מרדכי לו לבת וענין אביה ואמה כענין (בראשית מ"ד כ"ט) והורדתם את שיבתי ברעה שאולה שפי' רש"י עכשיו שהוא אצלי אני מתנח' בו על אמו ועל אחיו ואם ימות זה דומה עלי ששלשתם מתים כאחד וכענין (רות א' ה') ותשאר האשה משני ילדיה ומאשה כי בהיות בניה בחיים היתה מתנחמת על מות בעלה כי על כן אמר ותשאר היא ושני בניה כי לא ידעה אלמנות בהיות עמה שני בניה ועתה במות אישה באו עליה שכול ואלמון ביום אחד וכן בדבר אסתר כי במות אמה מתו גם שניה' אביה ואמה ויראה ביאור זה מדבריהם במדרש (ב"ר פ"ד) איתא התם רבנין אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופירנס וכו' מרדכי זן ופירנס. א"ר יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא אסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא, ר' ברכיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר בא לו חלב והיה מניקה. כד דרשא ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולאו מתניתי' היא ר"ש בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור ע"כ. והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי דד כתיב שהניקה אילת אהבים זו אסתר ע"כ, והן אמת היה לו לדרוש זה בפסוק ויהי אומן וגו' בת דדו כי גם הוא חסר וקרי ביה דדו בדגש. ועניינו כאשר ישא האומן את היונק אלא שנ"ל שלא בחר בזה מפני שיש לאומר שיאמר דלגופיה איצטריך והוי כמו והיו מלכים אומניך אמנם בפסוק דד מרדכי הוי מיותר כי כבר נזכר שמו למעלה בת דודו באופן דיתיר וחסיר דריש. ומעתה אם אינו ענין לבת דודו תנהו ענין ללקחה מרדכי לו לבת שהניקה משדיו כדמפרש בדד מרדכי וזה מורה על שמתה אמה בזמן היותה יונקת ויצדק ב' במות שיהיה ב' הזמן כאמור ואם תפרשהו ב' בעבור כך תפרשהו ויהי אומן את הדסה כמו (ישעיה מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך דסמיך ליה ושרותיהם מניקותיך משמע שאומן הוא מגדל. היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם כי לא היה לה בשום זמן אב ואם כי לא ידעה אותם והם לא הכירוה ובעבור מות אביה ואמה לקחה מרדכי לבת ובב"ר הורו לנו ביאור נפלא בויהי אומן את הדסה, איתא התם פ"א ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון וכו' אמון מוצנע היך מה דאת אמר ויהי אומן את הדסה ע"כ נר' שביאור ויהי אומן ויהי מצניע ששמר והצניע אותה כל אשר מצאה ידו ואח"כ בעל כרחו ובעל כרחה נלקחה וכמו שיבא עוד.
ובגמרא (מגילה פ"ק) לקחה מרדכי לו לבת תאנא דר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר (שמואל ב' י"ב ג') ולרש אין כל כי אם כבשה אחת אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדיו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי כבית ע"כ, הן אמת ימים ושנים ישבתי משימם ומרעיד על מה דברו חכמים דבר זה כזה וקיימו וקבלו אותו בכל מקו' עד שאפי' אחרי שנלקחה לבית המלך והמלך לקחה לו לאשה וימליכה תחת ושתי אמרו שהיתה יוצאת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחקו של מרדכי וכמו שיבא עוד בפסוק כאשר היתה באמנה אתו כי שם דרשוהו הם ז"ל והדבר זר מאד ואנשים מבני ישראל רבים ונכבדי' מהם הסתירו פנים ממנו ומהם חזקו פניהם להכחישו. והמהדרי' מן המהדרי' אמרו שהיתה ארוסה למרדכי אחרי שהם ז"ל אמרו שהיה לבית ועוד לא הגיע לישא אותה ונלקחה לבית המלך, ואני בעניי תמיד אחזיק בשולי מעילי רבותינו הקדושים לא אטה ימין ושמאל מדבריהם. אבל קשה עלי הדברים הנאמרים ועוד כי יגיהו מקרא לומר דבר כזה זר מעשהו נכריה עבודתו ויאמרו אל תיקרי לבת אלא לבית. ולבי אומר לי כי כל עוד שיצא דבר מפי הקדושים ז"ל זר יותר ויותר יהיה חזק האימות בצדק כל אמרי פיהם אין בהם נפתל ועקש וכי ראה ה' בעניי האיר עיני בדבר הזה לדעת ולהודיע אמתת דבריהם וראשונה אומר כי סברא ישרה מקבלתם הטהורה ומשמעות מקראות הביאם לזה, והדבר כי הם ז"ל קבלו כי אסתר היתה רבת בשני' כדאיתא בב"ר (פרק ל"ט) איתא התם ואברהם בן שבעים וחמש שנה הה"ד ויהי אומן את הדסה, רב אמר בת ארבעים שנה היתה, ושמואל אמר בת שמונים, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרין אמר הב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים מנין הדסה ע"כ, הנה כי לפי שראו שם הדסה כי עוד לא נשתמש בו כמו שאמרנו תמהו למה נאמר פה וז"ש הה"ד ויהי אומן את הדסה כי לולא דרשת רבנין לא ידענו טעמו של דבר ואגב הודיע דעת רב ושמואל וכאלו אמר לרבנן שומעים דמסתבר טעמייהו, והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל בת הדס"ה שנים היתה עם הקריאה הרי הם כאברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ע"כ עוד כתב א"שת ח"יל גי' זו אסת"ר הדס"ה, ועוד צריך להקדים דבריהם ז"ל בגמרא (סנהדרין פ"ט) אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט כ"ט) ר' אליעזר אומר זה המשיא בתו לזקן, ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משמיה דר"ע איזהו עני רשע ערום זה המשהא בתו בוגרת ע"כ. ומעתה אורו עינינו בדבריהם ז"ל שאם כפשוטו של מקרא לקחה מרדכי לו לבת האיך השהה אותה כ"ב שנים והא קא עבר על אל תחלל את בתך להזנותה לכן אמרו אל תל לבת אלא לבית שלקחה לאשה וזהו לקקה לשון כי יקח איש אשה ואל תתמה על שקראה נערה כי כן דרך המקרא ויהושע עד נאמן, ומשמעות מקראות כי לא תמצא בכל המגלה ששובחה אסתר או שנקראה בשם בתולה וזו דחיה גדולה כי היתה בעולת בעל ולכן לא קראה רק בשמה או בשם נערה פעם אחת והנערה יפת תואר וטובת מראה ולא אמר והנערה טובת מראה מאד בתולה כמ"ש ברבקה ועמוד על זה, ותיבת לקחה מרדכי לו לבת גם הוא יורה כי לאשה לקחה מלשון כי קח איש אשה ויותר מזה תיבת לו מורה באצבע על הנאמר דאם לא כן מאי לו ודי לקחה לבת אמנם תיבת לו מורה כי לו ולעצמו לקחה וכהא דאמור רבנן. (יבמות פ"ד) ת"ר יתום שבא בלא אשה שוכרין לו בית ומציעין לו את המטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, די מחסורו זה בית, אשר יחסר זו מטה, לו זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב' י"ח) אעשה לו עזר כנגדו, הנה תיבת לו מורה על האשה, ובתוספתא דתרגום כתוב וכד מית אבוהא ואימא נסבה מרדכי ליה לאיתו והוה מרבי לההיך ברתא, ואל תשתומם על אומרו יבקשו למלך בתולות יפות מראה כי כבר אמרו ז"ל במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ו) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו והוא שאמרו בגמרא (מגילה פ"ק). בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם נשואה טועם, וכמו שיתבאר שם בס"ד. האמנה סיפא דהאי מלתא דמכלתין קשיא מה ענין הכבשה להיות לו כבת, ויראה שהדבר הוא על מ"ש ובחקו תשכב כי הוא להתחמ' בצמרה ובחמימותה וכענין אבישג השונמית (מלכים א' א' ב'). ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך, והה"ר בנימין אשכנזי בן הרבי מאיר הלוי ז"ל כתב בפי' הכתוב שמצד שהיתה אסתר בת דודו ולא היה לה אב ואם ומצד היותה יפת תואר וטובת מראה לא רצה מרדכי שתהיה ביד אחר שמא יכשלו ביופיה כי אין אפטרופוס לעריות אמנם בשלקחה מרדכי לו לבית כדברי רז"ל לא היה מצד יופיה כי לא לקחה לשם יופי כי אם להיותה יתומה, והנראה בעיני כי בא להגיד לנו שבחו של מרדכי הצדיק כי עם היותו מגדולי היהודים ורצוי למלך אחשורוש כאש' כתוב בירושלמי בתרגום פסוק וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו' כי שלחו אחשורוש כאשר מרדה עליו ההינדי"א אותו ואת המן הרשע שרי צבאות וכמו שיבא שם, ובמה יתרצה זה אל אדוניו כי אם בכלי חמדה כזה ובפרט כי לא היה לו שום מונע אנושי, ראשונה ויהי אומן את הדסה ומי יאמר לו מה תעשה כי הוא האומן, שנית שהיתה בת דודו ואין לה גואל קרוב ממנו וזהו היא אסתר בת דודו באופן כי לכל אשר יחפוץ יטנה. שלישית היותה מנה ראויה להתכבד בה והנערה יפת תואר וטובת מראה אשר נדרש ואשר לא נדרש וכמו שקדם. רביעית כי היא לא תסרב מאמרו בשום אופן ביען מעת מות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת והאב זכאי בבתו באופן כי לא מנעו מעשות זאת כי אם יראת השם אשר על פניו והוא הסתירה בכל אשר מצאה ידו עד עת השמע דבריה המלך ודתו וגו' כי אז לוקחה בעל כרחו ובעל כרחה וכמו שעוד יבא בס"ד ושוב כי ארכו לי הימים מצאתי אל הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שהאריך בזה וז"ל ויש לי לדקדק כפי קבלתם ז"ל שאמרו עברתה אמה מת אביה וכו' כי אמר הכתוב כי מרדכי גדלתה מימי ינקותה וז"ט ויהי אומן כי לשון זה לא מצאתיו רק על ימי הגדול והיניקה (במדבר י"א י"ב) כאשר ישא. האומן את היונק והיו מלכים אומניך ותהי לו לאומנת וג' עדים כמאה, והרלב"ג הרגיש בזה שפי' ויהי כאלו אמר והיה אומן כי לפי פירושנו זה לא היה עתה אומן אותה כי כבר היתה. מגודלת ובלשון הכתוב ויהי אומן בימים שעברו כי אין לה זמן בעולם שהיה לה אב ואם, אמנם היה לה עת ורגע שהיה לה אם ולא אב והוא בעת לידתה ולא יותר שאלו היתה אמה אחריה מה טעם ויהי אומן, והנה אמה בצדה ע"כ, ועוד כתב וז"ל וכבר פלפל א' מחכמי הדור כי בעבור יופיה ותארה לקחה לו לאשה וז"ט מה שהקדים ואמר שהיתה יפת תאר וטובת מראה שאלו הקדימו לתת טעם למה שנלקחה למלך היה ראוי שיאחרהו ללקיחה ויאמר ובמות אביה ואח"כ והנערה יפת תאר ויהי בהשמע, וזה רוח עועי' כי הכתוב צווח להודיע הפך דבריו כי לא נחשוב שלקחה בעבור יופיה ונערותה כי הנערה יפה ובעבור שמתו אביה ואמה והיא יתומה לקחה מרדכי לו ואם היא ראויה לבת ולא לבית ובית ובמות כבי"ת באשר את אשתו וזה מוכרח מעצמו שהרי לא לקחה לאשה במות אביה ואמה כי אביה מת קודם יצירתה ואמה מתה קודם יניקתה ואיך יאמר הכתוב ובמות אביה ואמה לקחה מבלי שיקדים ויאמר כי בימי נערותה הוא מדבר ואז היה לה לקיחתה. והוכחשו דבריו והוכרח לומר הכתוב כפי דרכנו גם כאן, ובמות אביה ואמה כמסיר שפה לחושב שבעבור יופיה לקחה וטוען טענה צודק, כי בעבור מות אביה ואמה לקחה לבית לא זולת זה. ואם יקשה עליך שאם היא בעולת בעל איך נלקחה שהרי לא היתה העצה רק לקחת נערות בתולות תשובתך א' מב' פני' הא' כי לקחה להיות לו לאשה לא שהיתה לו לאשה ובין כך ובין כך נלקחה, והב' והוא אשר אאמינהו כי כל נערה יפה היו לוקחי רובן בתולות והבעולו' אשר מיעטו לא יאמנו דבריהן ויש עדי' מעידים על זה בסיפור הכתובי' ואעבור עליהם וארא' אליך במקומ' עכ"ל הארכתי בהעתקת לשונו כדי שיראה הרואה את אשר כתבנו בתחלה דברים צדיקי' בראותו כמה נדחקו הראשונים וכמה רחקו מדברי רז"ל וכי גם העולה על רוחם בענין בתולות ובעולות הלא הוא הוא מדברי רבותנו ז"ל אלא שלא רצו לדקדק בדבריהם.