איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני:
איש יהודי. גואלנו ה' צבאות מדרכי טובו עמנו להקדים רפואה למכה ולכן טרם יחשיך אורן של ישראל בבא גדולת איש צר ואויב האיר לכל בני ישראל והזריח אורה של ישראל בת אביחיל ומרדכי היהודי אשר בנו שניהם בית ישראל ועמדו בפרץ לפניו להשיב חמתו ולרפאת מחץ מכתו, אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) מה נפשך אי ליחוסי קא אתא ליחסייה ולזיל עד בנימין בן יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תאנא כלם על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר פני ישר' בתפלתו, בן שמעי בן ששמע אל תפלתו, בן קיש בן שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודה, וקרי ליה ימיני' קרי ליה יהודה אלמא מיהודה קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, רבה בר רב הונא ורבה בר חנה משמיה דריב"ל אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמית דמתילד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומר' מני קא אתי. רבא אמר כנסת ישראל היא דקאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראו מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני. מה עשה לי יהודה דלא קטליה לשמעי בן גרא שאלמלא לא היה שמעי בן גרא וקטליה דוד לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם ליה צערא לישראל ומה שלם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג שאלמלא לא היה אגג וקטליה דוד לא הוה מתייליד המן דמקני ביה וגרם צערא לישראל ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרו ליה יהודי על מה שכפר בע"א שכל הכופר בע"א נקרא יהודי שנאמר איתאי גוברין יהודאין ע"כ, ויש לדקדק בדבריהם ז"ל, א' אחרי שתיבת יהודי קודמת במקרא היה להם לחקור תחלה בעניינה ולשאול קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ואחרי כן יחקרו למה לא יחסו עד בנימין בן יעקב, ב' מה שאמר מ"ש הני תלתא ותו לא קשה עד מאד כי הוא כפל ללא צורך אחרי שאמר אי ליחסיה עד בנימין בן יעקב מה צורך להני תלתא ותו לא, ג' ענין דרשת בן יאיר בן שמעי בן קיש כי לפי הנראה הכל אחד כי היאך יאיר עיני ישראל בתפלתו אם לא שמע האל תפלתו והיאך ישמעה אם לא פתחו לו דלתי רחמים וא"כ הכל אחד, ד' דברי ר' יוחנן לעולם מבנימן קא אתי תמוהים עד מאד כי מי חלק עליו או על מי חולק הוא או מי כחש לו שלא היה מבנימן והלא רב נחמן דאמר מוכתר בנימוסו היה מורה הוא שאינו מיהודה אלא שהוא שם נאה וריב"ל כמו כן אמר אביו מבנימן ומקרא צווח למשפחותם לבית אבותם ורבנן דאמרי משפחות מתגרו' זו בזו לא אמרו שמשפחת יהודה אומר' מני קא אתי' אלא אנא גרמי' דמתיליד, וא"כ מאי לעולם דקאמר ר' יוחנן:
והנ"ל שהם ז"ל ראו שתיבת יהודי סובלת ג' פירושים ושום א' מהם לא יפול על נכון, א' שיהיה פירוש איש צדיק והוא לבדו צדיק בדור ההוא וככה יראה מדבריהם ז"ל (רבתי פ"א) ששאל מרע"ה לאליהו ז"ל כלום יש באותו הדור אדם כשר ואמר לו יש ושמו מרדכי וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה הי"ג, ב' שיהיה שם כולל לכל בני ישראל הנקראים יהודים ושביאורו איש מבני ישר' היה בשושן הבירה שלא היה אחר בשושן להיות' עיר המלוכה וכמו שכתב הה"ר יצחק עראמה ז"ל (מדרש ח"מ) כי לא היה בשושן רק מרדכי לבדו לסבה מה, ג' שיהיה שם פרטי לבני יהודה ועניינו איש מבני יהודה, והם ז"ל לא מצאו קורת רוח בכל אלה, אם אל הא' אי אפשר שנאמר שהוא לבדו היה צדיק שהרי אמרינן במדרש חזית, (שיר ו' מ') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, א"ר תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנתא כתיב שק ואפר יוצע לרבים רובן של אותו הדור צדיקים היו ע"כ, ונ"ל שלמדו זה ממה שלבשו שק ויציעו אפר וזעקו אל ה' כמאמינים בדברו ובוטחים בישועתו יעתר להם ויענם בצרתם ועוד שאין ספק שהיו שם חגי זכריה ומלאכי נביאים והם עלו עמהם מן הגולה, וכן החרש והמסגר אלף ואמרינן בגמ' (גיטין פ"ט) ובסנהדרין (פ"ד) חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים מסגר בשעה שסוגרים שוב אין פותחין ואמרינן בספרי הכל גבירים עושים מלחמה וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר (במדבר כ"א ט"ו) על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואם הביאור השני לא יתכן ביען אי אפשר שלא היה בשושן אלא הוא לבדו שהרי אמרו במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) בפסוק איש יהודי א"ר שמעון וכי לא היה יהודי אחר בשושן הבירה והלא כתיב והיהודים אשר בשושן וגו' אלא לפי שהיה בן אבות מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע נקרא יהודי. וכן תרגם המתרגם בפסוק אשר הגלה וכד צדא כורש דריוש ית בבל נפק מרדכי מבבל עם דניאל וכל כנשתא דישראל די הוו תמן בבבל נפקו מתמן ועלו עם כרש מלכא למידר בשושן בירנתא הרי שהיו שם יהודים רבים ונכבדים ואפלא מהה"ר יצחק עראמה ז"ל שהכחיש שלא נמצאו בשושן כי אם מרדכי לבדו האיש כמוהו יברח מדברי רבותנו הקדושי' ע"ה, יעיד אשוב ואתפלא ממנו ומהראב"ע שאמרו שההורגים בשושן היו אנשי מרדכי ואין ספק כי אם לא היו בה רק אנשי מרדכי לבד כי לא היו רבים ואיך הספיקו להרוג שמנה מאות איש ואף בזה לא ברחר הה"ר יצחק הנז' רק שהיה מרדכי לבדו דר שם. ולא ידעתי על מה ועל מה מעקמים לנו המקראות ואומר הה"ר יצחק הנז' כי פי' והיהודים אשר בשושן ר"ל אשר בעיר סמוכה לשושן, וכל אלה דברים אשר אין להם שחר ודברי רבותנו הקדושים מאירים ומזהירים ואתה הראית לדעת מדברי המתרגם ומדברי חכמים שאין מקום לחלק דין בשושן לשושן הבירה לעיר שושן כי הכל דבר אחד בשתדקדק בהם תמצאם, ואם הביאור הג' הנה הוא נמנע כי אחרי שהוא בן שמעי בן קיש אי אפשר שיהיה משבט יהודה כי אלה מבני בנימין הם, ולכן סתמא דהש"ס (מגילה פ"ק) החזיק ביותר פשוט ואמתי כי מרדכי הוא מבנימין ושאל מה נפשך וכו' לדעת משפט ישיבהו המשי' כי אחרי שהוא הכוונה ליחסו דא"כ ליחסיה וליזיל עד בנימין בן יעקב מוכרחים אנו לדרוש בן יאיר בן שמעי בן קיש ואי הני לדרשא יהודי נמי לדרש' וכאשר ראה כי התוספת' ביארה יאיר ושמעי וקיש ולא הזכיר דבר ביהודי חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ובזה נתיישב הספק הא'. וענין מ"ש הני תלתא ותו לא היא שאלה אחרת כי אם היו הנז' שלשלת אחת זה אחר זה לא היה כ"כ קשה אבל דלג משמעי לקיש אשר יש רבים ונכבדים הנז' בתרגום בתוספתא בר שמעי בר שמידע בר בענא בר מוצא בר אלה בר מיכא בר מפיבושת בר שאול בר קיש, ומעתה הוכפלה השאלה שלא סיים כל יחסו ובמה שקצר דלג ועמוד על זה, וענין בן יאיר בן שמעי בן קיש כל א' נדרש לעצמו. בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו ביאורו אצלי כי כשראו אותו בני ישראל ככפיר יבטח עומד ומתפלל אורו עיניהם וידעו כי גואלם חזק בידו לרחם עליהם ויעשו גם המה בחכמה דברי הצומו' וזעקתם, ובן שמעי בן ששמע אל תפלתו עניינו אצלי כענין ויעת' לו ה' לו ולא לה כמ"ש בגמר' (יבמות פ"ב) כן הענין פה כי אעפ"י שהם בני ישר' הפצירו והרבו בתפלה לא שמע בקולם ולא פנה אליהם כי אם בעבור מרדכי הצדיק ובספר נעים זמירות עוד הוספתי לדבר בזה בפסוק בך בטחו אבותינו בחלק המאמרים במאמר מדרש שוחר טוב בך בטחו אבותינו זה מרדכי ואסתר תמצאנו, בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו כי אחרי שקרע רוע גזר דינם בכח תפלתו עוד הוצרך להקיש על דלתי רחמים להשיב ספרי האף והחמה ולעשות באויביהם נקמה אשר לולי המון רחמיו ית' לא היה אפשר. וביען עדיין לא שמענו טעם לענין יהודי כמ"ש לכן חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני והשיב רב נחמן מוכתר בנימוסו כלומר מוכתר בשמו כדברי רש"י והתוספות כי היה מוכתר בשמות נאים ולהיות שם יהודי מהגדולים שבהם להיותו מורה על המלוכה לכך נקרא יהודי כלומר מאנשי המלוכה, וריב"ל אמר אביו מבנימין וכו' ורבנן אמרי משפחות מתגרות וכו' ולדברי כלם איש מיהודה אם להכתירו בנימוסו כדרב נחמן או משום דאמו היתה מיהודה כדריב"ל או משום דמשפחת יהודה גרמא דאתיליד מרדכי א"כ כלם שוים לטובה שבא הכתוב ליחסו ליהודה כמדובר ואתא ר' יוחנן ואמר לעולם מבנימין קא אתי כלומר ולא אתא קרא ליחס לשום שבט אחר והאי דקארו ליה יהודה על שכפר בע"א ונתחוורה שמעתין ואי קשיא הא קשיא אחרי שעדותנו נאמנו מאד שהיו רבים ונכבדים וצדיקים בדור ההוא כדאמרינן רובו של אותו הדור צדיקים היו וכן חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף, סלקא דעתך דכלהו עבדו ע"א ומרדכי לבדו כפר בה עד שהכריז קרא איש יהודי היה בשושן הבירה שכפר בע"א גם הא דאמרינן לעיל מהמדרש איש יהודי שלא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ושלא נהנה מסעודתו של אותו רשע וכי ס"ד דחגי זכריה ומלאכי והחרש והמסג' אלף נטמאו בפיהם ונהנו מסעודתו של אותו רשע חלילה חלילה לנביאי השם הקדושים ולצדיקים גמורים בדבר הרע הזה ולא דומה לו. והנ"ל דאיתא הך כהא דאמרינן במדרש חזית (שיר ז' ח') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, איתא התם על דעת רבנן עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר ע"ד רבנן עבדו ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש עשרי' ושלשה מכל אומה ואומה ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה ג' ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו ניסגוד אמר להם הנביא לפניכם לכו אצלו הלכו להם מיד הלכו אצל יחזקאל. אמרו לו כמו שאמרו לדניאל ניסגוד ליה, או לא, אמר להם כבר מקובל אני מישעיהו רבי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון ומה אתין אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם ונהוי תמן ולא ניסגוד ליה בגין דיהין אמרין האי צלמא כל אומיא סגדו ליה לבר ישראל. אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הה"ד (יחזקאל י"ג כ"ד) ויבאו אלי אנשים מבני ישראל וישבו לפני, מי היו אלו חנניה מישאל ועזריה אמר לפני הב"ה רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך מתקיים את עליהן או לא אמר ליה איני מתקיים עליה' (שם כ' ז') הה"ד בן אדם דבר את זקני ישר' ואמרת אליהם הלדרוש אותי אתם באים, מאח' שגרמתם לי להחריב את ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות את בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני חי אני אם אדרש לכם, באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר וי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה שלא נשתייר מיהודה אלא אלו שנאמר ויהי בהם מבני יהודה וגו' וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הב"ה אמר אינו מתקיים עליכם אמרו ליה בין מתקיים בין שאינו מתקיים אנו נותנים נפשותינו על קדושת שמו, תדע לך שהוא כן שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' הן איתי אלהנא וגו' יכיל לשזבותנ' וגו' לאחר שבאו אצל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכד נצר והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' מן דנפקי מקמיה דיחזקאל נגלה הב"ה ואמר לו ליחזקאל מה אתה סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי הה"ד כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל אלא שביק להון ולא תימא להון מידי אשבוק להון מהלכין על תומם הה"ד (משלי י"ט) הולך בתום ילך בטח מה עשו הלכו ופיזרו עצמן בין האוכלסין והוו אמרין והן לא מציל ידיע להוי לך מלכא וגו' ע"כ, הנה למדנו מזה המאמר עצמת תומת בני יהודה חנניה מישאל ועזריה ורב טוב לבית ישראל כלה שלא השתחוו לצלם כלם וחגי זכריה ומלאכי ויחזקאל והחרש והמסגר שם היו אלא הענין הוא שחנניה מישאל ועזריה רצו לעמוד כנגד נבוכד נצר לתת פגם בע"א שלו בעיר צלמו יבזו לעיני כל קבל עם אף אם היה יכולת בידם לברוח ולהסתלק דאם לא כן מה זו שאלה ומה זו תשובה אלא ודאי ספק היה בידם להטמן ולהסגר אלא שלא רצו וטעם השאלה אצלי שהם נסתפקו במה שנסתפקו הבאים אחריהם אם היה זה ע"א או אם אנדרטיא של מלך וכמו שהרבינו החקיר' על זה בטוב טעם ודעת למעלה בהקדמה בסוף מאמר שאלו תלמידיו את רשב"י עיין עליו, ואם היא ע"א חייבים הם או לברוח והיא עצת יחזקאל או לעמוד ולעשות כאשר עשו ואם היא אנדרטיא חייבים הם לעמוד על נפשם או להשתחוות או לברוח' ולכן ענה אותם יחזקאל חבי כמעט רגע כי הוא שוה לכל החלוקות. אמנם הם במדת טובם וקדושתם בחנו שיש בזה חילול השם כי הפירסום הוא צלם ולא רבים יחכמו לדעת כי אנדרטיא של מלך שריא וזה אומרם יאמרו הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא כ"ש וכ"ש שהיתה ע"א גמורה כמו שנתבאר במאמר שאלו תלמידיו וכו' וכמו שיתבאר בפסוק ישנו עם אחד בכ"ד ועל כן בחרו מות מחיים לא כן בני ישראל כי השרים והנגידים נחבאו אל הכלי' ושמעו לעצת ישעיהו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ובאו במערות צורים ובבתי עפרים החבאו ולא רצו לעמוד בנסיון ולא בבזיון, ככה ענין מרדכי ואנשי דורו כי בני דורו העלו אבר כנשרים והרחיקו נדוד למען לא יתפשו ולא יתגאלו בפת בג המלך ובצלמו של המן שהיה לו ע"א חקוקה על לבו כדאיתא במדרש רבתי (פ"ב) דאחשורוש וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב וכמו שיבא בירורין של דברים באורך בפסוק ויהי כאומרם אליו ובפסוק ויאמרו נערי המלך בס"ד, ובודאי כי השלמים האלה חלפו עברו ועמדו מנגד לא כן מרדכי הצדיק כי עמד בסעודה ולא אבה ליטמא וליהנות ממנה וכן משמע בגמ' (מגילה פ"ק) לעשות כרצון איש ואיש לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי ושמו מרדכי. המן דכתיב איש צר ואויב. הנה שבא עד המלך דבר שניהם וצוה לעשות דבר שניהם והוא עה"ד שכתבנו למעלה אצל והשתיה כדת שים עינך עליו, וכן הענין בהשתחווית המן כמו שנאמר למעלה כי היה עומד לפניו ולא קם ולא זע ממנו טעמו וראו אימות זה ממ"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וגו' וכן הוא אומרו וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך וכל זה דבר במר נפשו באומרו כי לא היה מתרעם על שלא היה משתחוה לו במציאות ההשתחוייה כי הוא ידע מתי שוא הם המשתחוים אליו ועם בני ישראל תורת אלוהם בקרבם לא ימעדו אשורם מני דרך ישרה ולא יטו אורח התורה אבל מצדדים עצמם שלא לבא לכך. לא כן מרדכי שעומד לפניו להקהות את שיניו ולא קם ולא זע זאת רעתו כי מר כי נגע עד לבו וז"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע כי היה לשטן לו להכעיסו בעומדו בשער מדי עברו ולא קם ולא זע ועל כן אמר לאשתו ולכל אוהביו בכל עת אשר אני רואה את מרדכי ולא הזכיר ולא קם ולא זע כי לא הקפיד רק על הישיבה כי לא היה מחשיבו להטמן ולהסגר בביתו רק מתכוין למרות עיני כבודו, והוא האמת והצדק עה"ד שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב כי לא בגאוה לבב עשה זה אלא לכפר על כל הקהל עיין שם. ועל כן היה ממציא עצמו לפניו ולא זו בלבד כי גם כאשר אמרו לו עבדי המלך שיגידו הדבר להמן ענה אותם קשות ועזות כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד, ומזה היתר הקושיא מבואר, גם דברי המדרש שהבאנו למעלה שנשאל אל אליהו אם יש אדם כשר ויען כי יש ומרדכי שמו מבואר כי היתה השאלה אם יש עומד בפרץ מקדש שמו ית' בפרהסיא והיה המענה כי מרדכי הוא כמו שנתבאר. והנה אות אמת על כל דברי אלה בב' מקומות הללו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי כי כוונת כלם לכפר על כל עדת ישראל. איתא בש"ר (פרשה ט"ו) בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים אמרו לו להב"ה כל כך למה, אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע וכו' בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלמה שנאמר (דניאל ב' י"ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין, במדי הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה ע"כ. הנה מבואר ככל משכיל כי מיאון חנניא מישאל ועזריה ומיאון מרדכי לא עליהם בלבד היה כי אם על כל עם בני ישראל עד שבוראם משתבח בכל העדה בעדם, עוד במדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') איש יהודי היה מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו מה משה למד את ישראל תורה דכתיב (דברים ד' ה') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים אף מרדכי כן דכתיב דברי שלום ואמת וכתיב אמת קנה ואל תמכור ע"כ. ומורי הה"ר יוסף טאיטצאק ז"ל פי' כי באו לסלק ג' גנויות שאפש' ליחס למרדכי, הא' מדת הגאוה לבלתי הכנע לאיש אשר גדלו המלך והשעה משחקת לו, הב' כי לא חמל על עם ה' אלה. והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק בסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי, הג' ביטול תורה שאם הוא היה כל היום יושב בשער המלך ואחר התשועה הושם על בית המן תורתו אימת נעשית, כנגד הא' אמר שהיה שקול כמשה שהיה ענו מאד ולא עשה זה על צד הגאוה חלילה רק על צד היהדות והחסידות, כנגד הב' אמר שאדרבה עמד בפרץ כי לולא מרדכי היה הב"ה עושה כלה בשונאיהם של ישראל. כנגד הג' אמר כי כמו שמשה למד תורה לישראל אף מרדכי כן, והנ"ל בביאורו. ראשונה יש לדקדק על הראיות שהביא אם מה שהביא על שעמד בפרץ מדכתיב דורש טוב לעמו ומשם אין ראיה דדורש טוב לעמו דומיא דדובר שלום שהוא על מה שהוא שם כי היה דורש טובתם ושואל בשלומם ס"ד כי להיותו גדול ליהודים זחה דעתו עליו ולא יטפל בענייניה' קמל"ן דורש טוב לעמו. אם מה שהביא ראיה שמרע"ה למד תורה לישראל מדכתיב ראה למדתי אתכם ומי סני מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה שהוא עדות התורה ועדיף ממה שהוא אומר על עצמו כ"ש וכ"ש וכי ראיה בעי על שמשה למד תורה לישראל ומי לא ידע בכל אלה ושגור בפי בני ישראל הקטנים עם הגדולים משה רבנו ועוד יש לדקדק בשלמא משה שלימד תורה לכל ישראל ניחא שהיו כלם במקום אחד במדבר מצויים אצלו, אבל מרדכי היאך לימד תורה בקכ"ז אפרכיות, עוד דברי הראיה שהביא מפסוק דברי שלום ואמת וברור הדבר כי על דבר אגרות הפורים קאמר ששלח אליהם דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ומה ענין ללימוד תורה תדע שהרי דבר זה אסתר היא העקר ומרדכי כטפל אליה שכן כתיב ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ונודע כי לא למדה אסתר את ישראל תורה וממנה למרדכי והתשובה הם ז"ל הוקשה להם דבר כרוז זה איש יהודי היה בשושן הבירה, וכבר ראית את הלחץ אשר עבר עלינו בביאורו למעלה כי לא היה הוא לבדו שם, ואם על שהיה כשר הרי רובו של אותו הדור כשרים היו ושם חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף וכמו שקדם, ולכן ביארו שהכתוב הואיל והזכירו לדעת דבר אסתר כי היתה בביתו ושכבה בחיקו ומשם זכתה למלוכה ספר בשבחו שלא נחשוב כי הצלת ישראל הבאה על ידי אסתר בת דודו היתה אליו כמענו בטוב ההזדמן. ולכן הודיעונו כי לאו חדא היא לו וכי הוא מתחלתו ועד סופו היה כשר וכדאמר ר' יוחנן התם כל מי שנאמר בו היה הוא מתחלתו ועד סופו ועל כן אמר כי זה נקרא איש דומה למרע"ה שנקרא איש והאיש משה ולא למדו שהיה ענו כמשה ואעפ"י שהיה כן כי לא אמרו מה משה ענו אף מרדכי כן ולא באו לענין זה רק שנא' בזה איש ובזה איש לענין עומדם בפרץ ולמדם תורה לבני ישראל ואמר כי כמו שמרע"ה עמד בפרץ לפניו בתפלתו כן עשה מרדכי בתפלותיו ומעשיו הטובים וכמו שכבר הקדמנו בזה כי לולא זכותו אזי חיים בלעונו להיותנו מלוכלכים עונות וחטאות כמו שנאמר בשכבר, והנה במקומו תראה אשר פעל ועשה בבא עליהם צרה וצוקה הגם כי לא עשה כאשר עשו הנביאים והצדיקים העומדים שם אשר הרחיקו נדוד אבל הוא שם נפשו בכפו לכפר על בני ישראל וללמד עליהם זכות אחר שהוא כופר בע"א, לא לבד מטמין עצמו אבל מזמין עצמו, ושב ונותן בה פגם עה"ד שכתבנו, והביא ראיה ממ"ש דורש טוב לעמו כי אחרי שכבר קדם אומרו איש יהודי היה וא"ר יוחנן מתחלתו ועד סופו כאמור. אין צורך עוד לאמר דורש טוב לעמו ואם בא לספר בשבחו היל"ל עושה טוב לעמו מאי דורש טוב, והנה לראב"ע דברים צדיקי' במקומם ימצאו בס"ד ושם נדבר עוד בו, ומתוך זה הובררו הדברים כי דבר דורש טוב הוא שהיה תמיד עומד בפרץ כמרע"ה אם לפניו ית' אם לפני עמו כי ראינוהו מכריז על בני ישראל שלא ילכו למשתה כמו שקדם והנה גם היא אחרינו והוא שקבץ אותם ולמדם לשוב אל ה' וכמו שיבא מדברי המתרבה בס"ד לא שמענו שעשו כן הנביאים והחכמים אשר היו בימים ההם ועוד ידמנוהו ישראל אשר הי' לבו חרד על עם ה' וכמ"ש אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול לישראל וכו' וכמו שיבוז בסמוך בס"ד מלבד דברי הצומות וזעקתם אשר למדו ממנו בני ישראל וכמו שקדם בדבריהם ז"ל בן שהאיר עיני ישראל בתפלה וכמו שבא בפתיחה י"א לעיל עיין עליו. ומה מתקו דבריהם שהוכיחו זה מפסוק, ראה למדתי אתכם ולא מפסוק וזאת התורה ביען שם נאמר הצלה כמ"ש כי כל האיש אשר הלך וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום וסמיך ליה ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים כלומר כי הצלתכם ודבקותכם בה' אלהיכם אשר על כן אתם חיים אלא הוא מצד שלמדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים ולכך הביא ראיה למה שלא היה צריך ראיה כמו שבא בספקות כי אין הכוונה רק להורות כי הלימוד גרם ההצלה וכן בדבר מרדכי. האמנה מנין שלמד מרדכי תורה לישראל ראשונה יש להוכיח ממה דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) ויקח המן את הלבוש וגומ' אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי דמרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה וכו' הנה מעשה רב שהיה מלמד תורה' ובמדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') כתוב לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתנוקות יושבים לפניו ושקי' במתניה' ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם שנים ועשרים אלף תינוקות והשליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה מרדכי והיו אמותיהם מביאות לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ואל תמותו ברעב מיד היו מניחי' ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות. געו כלם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ע"כ, והביאו ראיה מפסוק דברי שלום ואמת ביען הכתובים ההם קשים מאוד ליישבם אם לא בזה וזה שהם ראו כי אגרות הללו יראו שלא לצורך ביען כבר קדם קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וגו' ילא יעבור להיות עושים את שני הימים וגו' בכל שנה ושנה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מתוך זרעם א"כ מאי עוד ותכתוב אסתר לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ונבוכו בהם המפרשים כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד ועוד כי פתח באסתר ומרדכי ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ואחרי כן אמר וישלח ספרים ולא קאמר וישלחו על כן אמרו כי דבר ותכתוב הוא מה שכתבה לחכמים קבעוני לדורות וענין וישלח ספרים הוא מה שכתב להם מרדכי לעסוק בתורה יזכרו וישובו אל ה' הגומל להם טובות ויקבעו לימוד תמיד וזהו דברי שלום ואמת ובמקומם יתבררו ויתלבנו כתובים הללו בס"ד ודי זה לביאור דבריהם ז"ל.
אמר המ' משה בנו מדקדק אני מאד במאמר הקודם הוא פסוק דברי שלום ואמת, ואחר כך פסוק דורש טוב לעמו, וי"ל כי שלשת' הוכיחו מפסוק איש יהודי כפי סדר הכתוב, לאחר שהיה שקול הוא מבואר איש איש, לב' הוכיחו מאומרו היה בשושן וכו' ופירושו עם מה שאמר הרב ר"י טאיצטאק ז"ל כי הגנות הב' היה כי לא חמל על עם ה' והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק לסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי וכנגד זה אמר שאדרב' עמד בפרץ כי לולי מרדכי היה הב"ה עושה כליה בשונאיהם של ישראל עכ"ל, וזה הוכיחו מאומרו היה בשושן הבירה, כלומר אל תחשוב שבסבת היות מרדכי בשושן הבירה באה ונהייתה כל הרעה הזאת על ישראל כי לולי שנאת המן עמו לא היה נוגע בם וזו השנאה לא בא להמן רק בסב' היות מרדכי בשושן ולא יכרע ולא ישתחווה, והוא אמר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי וגו' ולז"א בשושן וכו' כלומר אדרבא בסבת היות מרדכי בשושן באה תשוע' ישראל על ידו מה שלא היה אם לא היה מרדכי בשושן וכאשר דרז"ל, בומרדכי ידע וגו'. לג' הוכיחו מאומרו בן יאיר ופירו' כי כמו שהם ז"ל אמרו בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו נאמר אנו בן שהאיר עיני ישראל בתורתו כי תורה אור, וז"ש מה משה לימד וכו' נמצא כי דרשו סדר כתו' איש יהודי' והה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב וז"ל, בדין היה להקדים איש ימיני לאיש יהודי כי אביו מבנימין ואמו מיהודה וכתיב למשפחותם לבית אבותם. אלא לפי שהתפלל דוד זכרני י"י ברצון עמך כלומר זכור זכותי בימי מרדכי כי המן נתן עשרת אלפים ככר כסף, ודוד נתן לצורך בית המקדש ג' אלפים ככר זהב, וז' אלפים ככר כסף הרי עשרה אלף ככר' וכתיב וכסף ככרים עשרת אלפים ע"כ:
האמנה במה שדלג המקרא משמעי לקיש אשר באמת רב הדרך ביניה' ויחסו בן יאיר בן שמעי בן שמידע בן בענא בן מוצא בן אלה בן מיכה בן מפיבשת בן שאול בן קיש כדברי המתרגם בתוספתא. אומר להיות כי כן יסד מלך מלכי המלכים הב"ה במרום שנקמת ה' בעמלק תהיה ע"י שאול בן קיש לטעם אזכרנו עוד והוא לא כן עשה. והנה באה ונהיתה עתה ע"י בני בניו מרדכי ואסתר לכן יחסו לבן קיש כאילו נתק חבל היחס אשר ביניהם והראשונים יפלו וזה עצמו הוא בן קיש ולא נצטרך למה שנדחק הראב"ע כי אין זה קיש אבי שאול ואנחנו בשם רבותינו הקדושים נזכיר שזה קיש אביו של שאול:
ואל יקל בעיניך זה שאמרתי לך כי הנה הוא לכל בר לבב למשיב נפש ולכלכל מחלת שני ספקות גדולי' ועצומים אשר יפלו בדבר ממלכת שאול ודוד ראיתי לזוכרם הנה אני היום ילדתים ולא נעזרתי בהיתרם רק ממי שעוררני אליהם ית' שמו, הספק הא' בענין שאול זה תארו. אחרי שהוא יתברך הסכימה חכמתו לתת הממלכה לשבט יהודה לסבה ידועה אצלו ומאמר אבינו הזקן קיים זה בברכו את בניו לפני ה' לפני מותו (בראשית מ"ט י') לא יסור שבט מיהודה על מה ועל מה הסב הממלכה לקטן שבשבטים הוא בנימין והיא נתנה ביד שאול אשר גלוי וידוע לפניו שלא יעשה הישר בעיניו וישלח בו חרון אפו וחרפה היא לנו באמור כי מלכנו הראשון חטא ונפל בחרב פלשתים ומי כמוהו יתברך קורא הדורות מראש ומשמיע האותיות לאחור אשר למה נתנה לשאול והיא לא תצלח. הספק הב' בענין דוד זה תארו, אחרי שהלכה רווחת בידינו בגמרא סנהדרין פרק כ"ג ר' יוסי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנו' להם בית הבחירה, והיה חטא שאול על אשר לא נקם נקמת ה' בעמלק כמ"ש (שמואל א' ט"ו כ"ז) יען אשר מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, ואומר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם אחרי מות שמואל והרגיזו שאול לעלות אמר לו ויקרע ה' את הממלכה מידך כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק. ואדוני אבי ז"ל פי' כי זה טעמו של דבר במקרה צקלג בעת רעה ההיא למען דעת צדקות ה' סבב הוא ית' בעת הריגת שאול דבר העמלקים שפשטו על צקלג ודוד שנס בעז מתניו ויכם ויכתם להורות כי זה נהרג על שלא עשה במעשה זה, ואחרי שכן הוא למה לא צווה עוד על ענין עמלק והיא המלך הראשון העצמי האמתי ובידו נתן ה' תשועה גדולה.
והתשובה אצלי כי זאת מאת ה' צבאות יצאה הגדיל עצה הפליא תושיה וזה כי נודע מדברי פסיקתא כי אין רשעים הללו נופלים אלא ביד בניה של רחל דאמרינן התם אמר ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב (ירמיה מ"ט ב') אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה קוראם כך שהם קטנים של שבטים ע"כ ופרט מן הפרט ביד בנימין כאשר שמענו כן ראינו פעמים כי בפעם הראשונה שהיה ביד יהושע אשר היה מיוסף לא היה רק ויחלוש יהושע בלבד מהטע' שיבא אמנם אחרי כן היה על ידי בנימין הוא שאול ועתה ע"י מרדכי בן ימיני אם להיותו הוא הצעיר האחרון. אם מפני שכלם השתחוו לעשו בפגעו בו. לא כן בנימין להיותו בבטן המלאה בעת ההיא וכמו שיבא בפסוק ויהי כאמרם אליו יום יום בס"ד, וזה טעם אשר לא יכול לו יהושע רק ויחלוש בלבד כי עכ"פ השתחווה אביו אליו הגם כי מצאתי בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה דברים נפלאים שכתב וז"ל, ויחלוש יהושע לא הרגם מיד כי עמלק מכשף היה ורואה במזל ובוחר כל מי שהיה עתו למות באותו היום ביום היה נלחם בו בלילה, ומי שהיה עתו למות בלילה היה נלחם בו ביום, וזהו ויחלוש שהחלישם עד שהגיע עתם למית עכ"ל. ובפסוק ישנו עם אחד אני עתיד להאריך בזה בס"ד, ואף גם זאת פשוטו של מקרא שהחלישם בלבד והוא מהטעם הנז' לכן הוא ית' סבב שישאלו ישראל מלך שלא כהוגן ויותן להם מלך באפו ובחרונו ולא יהיה מקו הישר של המלוכה רק מאותם שיפלו הנופלים בידם והוא שאול משבט בנימין וכאשר תעשה המלחמה הזאת יהיה בה קצת גמגום בשתפש את אגג חי וחמל על מיטב הצאן ואז יקים ה' את אשר דבר ביד הנביא הנאמן כי רעתם רבה בשאלם מלך, ובכן תשוב הממלכה למקומה הטבעי לשבט יהודה וז"ש שמואל (שמואל א' ט"ו ל"א) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם הורה על מה שאמרנו כי בתת ה' את הממלכה ביד רעהו הטוב ממנו ימשך כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ממה שנתן הממלכה ליהודה ובמה שאמר כי רעתם רבה באשר שאלו מלך. כי על שתים אלה יפלו ב' מיני גנות אם לא יוסרו ישראל על שאלם מלך יפול השקר אחרי שנאמר להם ואם לא תסוב הממלכה אל יהודה יפול הניחום והחרטה אחרי שנתנה בידו בשכבר, ועתה בנפול שאול יסולקו שתים אלה, כלל העולה כי כל הימים אשר מלך שאול על ישראל שאול הוא, ואיננו רחוק שהסכימה חכמתו ית' שיקרא שם שאול לסבה זו כר' מאיר דדריש שמיה וכתיב (תהלים מ"ו ט') אשר שם שמות בארץ והמלכתו בישראל היתה מקרית והמקרה לא יותמד ולא צווה עוד דוד אחריו במצוה הזאתי. אם משום שלא יהיה מזכרת עון לבית שאול ואי משום דלא אתי מזרע של רחל ואין תפארתו של הב"ה במלחמה זו אלא ביד בניה של רחל כמדובר ולכן לא צוה על ככה והוא מעצמו היה עושה מלחמה עם עמלק מדעתו כוונתו ורצונו ית' לעריץ עמלק מן הארץ ובכן היתרו ב' הספקות וידענו מה זה היה לבן קיש שלא נזכר הנה ונכנס מרדכי במקומו כאלו הוא בן קיש אשר אמר ה' לעשות חרון אפי בעמלק.