בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש:
בימים ההם וגו'. איתא בגמ' (מגילה פ"ק) א"ר אחא בר אבא א"ר יוחנן הקציף הב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק עבדי' על אדוניהם לעשות רצון צדיק מלך על עבדיו דכתיב קצף בגתן ותרש, לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי. א"ר חייא בר אבא בגתנא ותרש טרסיים היו והיו מספרים לשון טרסי ואומרים זה לזה מיום שבאה זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס של סם מיתה בספל של מים כדי שימות והם לא ידעו שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע שבעים לשון. אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא במשמרתו ע"כ, ופרש"י לא ראינו שינה מתוך שהיתה חביבה עליו מרבה בתשמיש המטה וצמא לשתות והלא אין משמרתי וכו' אני ממונה על עבודה אחת ואתה ממונה על עבודה אחרת הנה הם ז"ל ראו כי אחרי שמלך זה כעת הרבה לעשות טובות עם כל העם מקצה והנחה למדינות עשה ומשלוח מנות. אשר למה יקצפו עליו עבדיו ויתנכלו אותו להמיתו, לכן אמרו כי עיני ה' אל צדיקים וכאשר הקציף מלך על עבדיו על לא חמס עשו עד שהמה ז"ל בקשו חשבונות רבים אשר לא נזכרו שם. אבל שהיה זה לעשות רצון יוסף הצדיק כן היה דבר בגתנא ותרש שהקציפ' על אדוניהם ביום חתונתו וביום שמחת לבו על לא חמס בכפיו רק לעשות רצון מרדכי הצדיק, והיה הדבר כשנכנסו טינא בלבם על אהבה רבה אשר למלך עם אסתר, ואף כי נמצא במדרש שלא היו רואים שינה בעיניהם מרוב המשתאו' שהיה עושה אחר שנשאה, לא בחר הרב ז"ל בזה רק שמרב המשגל היה צמא ושותה והטעם הלא הוא מה שהקדמנו למעלה בשם אחי אבא ז"ל כי לא רצה להרבות במשתאות פן יקראנו אסון כאשר היה בדבר ושתי ולכן ברח הרב ז"ל מרבוי המשתאו' ופנה לו לדבר אחר. ומעת' ידענו טעם הקצפין הזה מפני טרחם ומשאם אשר נתחדש להם מיום בואה בהיכל המלך, ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) א"ר לוי למה קצף בגתן ותרש, אלא כשנכנסה אסתר למלכות, אמרה לאחשורוש אתה למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים היו מושיבים אדם צדיק יושב בשער המלך נבוכד נצר העמיד לדניאל על פתחו שאם היה מגיע לו דבר היה אומר לו שנאמר ודניאל בתרע מלכא. אמר לה מכרת את יהודי כשר, אמרה לו יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, בגתן ותרש היו עומדים בשער. כיון שהעבירם המלך והעמיד מרדכי תחתיה', קצפו ואמרו הואיל והעבירנו המלך נלך ונהרגהו בצנעא ויהיו הכל אומרים בגתן ותרש כששמרו את המלך היו משמרי' יפה עכשיו שהעמיד יהודי נהרג ע"כ, הנה טעם אחר רב ועצום מצד מרדכי אחר שהעבירם המלך מכנם בדבר אסתר באופן כי כשיהרג המלך אין ספק שיהרג מרדכי מהטעם האמור. וטעם דברי אסתר כמה הוצק חן בשפתותיה והרבתה להזהר שלא תתפש בדבריה שלא הזכירה שם יהודי על פיה כאלו אינה יודעת עם זו וכן אמרה היו מושיבים אדם צדיק יושב בשער המלך, ואף באשר הוא שם הדברים בפיה מכרת את יהודי כשר לא ענתה יש כאן יהודי כשר אלא יש כאן אדם כשר וצדיק כי רואה היתה היותו מבקש עלילות לדעת בת מי היא או לפחות מאי זו אומה, וכמו שהקדמנו בפסוק של מעלה, וגם כי לא אמרה לשום שם צדיק לעוץ עצה כי אחרי שלא תוכל להכחיש כי נתגדלה בבית מרדכי. יהיה נראה כי היה דורשת טובו ואליו מגמתו, רק אמרה שאם היה מגיע לו דבר היה אומר לו כי בדבר העצה אמר המלך שיש לו יועצים גדולים וטובי' אך בדבר הזה לא נמצא כזה, ומזה נטעום דבש וחלב דברי ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי בס"ד, וכבר הקדמנו למעלה דברי מדרש לקח טוב כי אמרה אסתר למלך על דבר חכמי ישראל ושלכן נתקרב מרדכי להיות יושב בקתדרא ושופט בשער המלך וסיים שם ומיד קצף בגתן ותרש מה היה מקצף אלא שנתקנאו על שהושיב המלך את מרדכי שופט, ד"א הקצפון למה על שראו שאסתר מצאה חן בעיני המלך וקצפו על אודות המעשה הזה כי היו להם קרובות ובנות ממשפחתם שנתקבצו בפלטרין ולא מצאו חן ולא די זה אלא עוד היה מקבץ בתולות שנית אמרו הטרסיים למרדכי. ראית כמה בתולות מבנות משפחתנו נלקחו בבית המלך ולא בחר כי אם באסתר אנו נהרוג אותו בסם המות והם לא ידעו כי מרדכי קרוב לאסתר ע"כ, הנה הטעימנו המדרש הזה התנשאות מרדכי הצדיק כי בתחלה לא היה נכנס כי אם בחצר בית הנשים בלבד לדעת את שלום אסתר כאומן נאמן ורב טוב וחסד בהכנסו שם לדעת שלום המלכה אחר שגדלה ובבואה לפני המלך עלה מרדכי האומן לגדולה עד ששמה לו כסא משפט בשער המלך וזה כבוד גדול לא נשמע כמוהו בשכבר. והוא פשט נפלא ודקדוק נאה באומרו ומרדכי יושב בשער המלך. כלומר מה שלא היה קודם לכן ומזה צמחה קנאת סריסים הללו. ומזה נוכח ונכזב המפלפל אשר הזכיר הה"ר יהוד' ן' שוש"ן ז"ל שהאריך בראיות מפה ומפה שלא היה מרדכי שופט בשער המלך הנה הראית לדעת כי היה שופט ודורש משפט שמה, ובדברו השני אמר כי היה הקצפון מקנאת אסתר, עד שבתורת הקנאות הללו נדבה רוחם אותם לחטא לאדוניה' ולהרי' יד במלכם, והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב וז"ל ומצד שהתעוררו' יצא מבגתן והוא היה הנקצף והמעורר הראשון שפתה לחבירו ושמר משמרתו ומשמרת חבירו, על כן בא עליו בלשון יחיד וכמוהו (שמות ל"ו א') ועשה בצלאל ואהליאב מפני שהוא היה העקר מייחס אליו העשיה וכמוהו (בראשית ט' כ"ג) ויקח שם ויפת את השמלה ורבי' כמוהו, וגם למטה בהזכיר' הזכירו באות נוספת ותנועה גבוה עכ"ל. ויפה דקדק והמתרגם תרגם ביומיא האינון ומרדכי יתיב בסנהדרין דתקינא ליה אסתר בתרע מלכא, וכד חזו תרין רברבניא כדין כנסו וקצפו ואמרו דין לדין הלא בפתגם מלכא בעי לסלקא יתנא ולאקמא למרדכי לית רבותא לסלקא תרין קלוסנתרין ולאוקמא חד, כדין אתיעטו בלישנהון בגתן ותרש טריסאי תרין רברבניא מלכא מנטרי פלטרא ואמרו לאשקאה סמא דמותא דמטול לאסתר מלכתא, ולאושטא ידא במלכא אחשורוש למקטליה בסייפא בבית דמוכיה ע"כ, ביאר לנו ג' דברים, הא' סבת הקצף והוא שאסתר היתה מבקשת להורידם ממעלת' ולמנות למרדכי תחתם וכדי בזיון וקצף בזה, ואף כי הנמנה הוא אומן המלכה אף גם זאת לא טוב הדבר. שיהיו שנים נדחים מפני אחד. ב' ביאר שגם על המלכה יצא הקצף, והדבר הזה בא עליו מדרך סברא, כי אחרי שהיא מבקשת להורידם ממעלתם ראוי לקצוף עליה ולבקש את נפשה, האמנה מפני מה לא נזכר זה בכתוב אומר אני כי היה זה מחסידות אסתר והראותה עוצם אהבתה על המלך כי לא חששה למיתתה רק שלא יגיע נזק למלך ואלו היו מבקשים את נפשה בלבד היתה שותקת ונשמרת באשר תוכל, אבל בהיות הדבר נוגע אל המלך היה בלבה כאש בוערת וכלכל לא תוכל ולהורות זה לא נכתב בסיפור הדבר הזה כדי שלא יראה כי היא העקר בדבר והוא טפל אליה, יושג במעט התבוננות, הג' ביאר שהיו רוצים להרוג את אחשורוש בחרב ובא עליו מכח לישנא דקרא לשלוח יד' אשר זה יורה שכוונתם לשליחות יד אשר הוא בחרב מבלי ספק. וכן כתב יוסף בן גוריון בספרו (פרק ד') וז"ל בימים ההם כשבת מרדכי בשער המלך לחשו שני סריסי' מסריסי המלך אחשורוש ויתיעצו יחד להרים יד במלך ולהתיז את ראשו בשכבו על מטתו ע"כ, האמנה מפני מה עלה בדעתם להמיתם במיתות שונות, ולמה בחרו סם המות למלכה וחרב למלך אשר זה לא יהיה מבלי סבה בלי ספק:
אחשוב כי עמקה מחשבתם כי אם המלך יומת אם בחרב אם בסם יבוקש הדבר וימצא כי לא יעלה על הדעת שלא יהיה למלך גואל דמו אחרי שמכת חרב מפורסמת וכמו כן מיתת סם המות גלויה כנודע ולא יבצר דעת ומזמה לחקור מי עשה הדבר הזה, ואין ספק כי ברוב החפוש והחקירה ימצא, ולכן העמיקו שחתו ואמרו להרוג המלך בחרב והמלכה בסם ביען יחשבו הכל כי המלכה המיתה למלך ואח"כ המיתה את עצמה וקיימה בנפשה תמות נפשי עם פלשתים ולמען לא ישלטו בה עבדי המלך ויתעוללו בה ויעשו בה שפטים ונקמות כמשפט לכן רצתה לשלוט היא בעצמה ושלא ישלטו אחרי' בה ק"ו מזקנה (שמואל ב' א' ט') עמוד עלי ומותתני וגו' פן יתעללו בי וגו' ולהרוג היא את עצמה בחרה בסם כי כך דרכם של בני אדם העושים מעשים כאלה באופן שאז לא יחקר ולא ידרש לנקום נקמת המלך והוא מבואר. והדבר על נכון, ובתרגום אחר כתוב ויהבו עצה ביניהון ושויאו חויא חורמנא בכוזא דדהבא דהוה שתי בה אחשורוש כד יבעי מלכא ושתו ביה יתנון ליה ומחייה חיוייה ויקטליה. אמר ששמו פתן שהוא היותר סמיי בקיתון של זהב אשר המלך שותה בו ונראה שחי שמו אותו שם כדי שינשכהו וימיתהו, ודברים הללו יצטדקי ויתבררו בסמוך בסייעתא דשמיא.