אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה:
אחר הדברים האלה. הנה היות עצה זו יעוצה ע"י הנערים ולא ע"י החכמים יודעי העתים או יודעי דת ודין דבר תימא עד שאחז"ל במדרש רבתי (פ"ט) שהרגם אחשורוש, איתא התם אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש כשהפיג את יינו בקש את ושתי אמרו לו הרגת אותה, אמר להם מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי וטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרים עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו והמתרגם תרגם שתלה אותם על עץ. ומצאתי כתוב בלשון הזה על דבר עצת הנערים הזאת אשר לא יועצה ע"פ החכמים מפני שהם חשודים על דבר המלכה ושתי כי הם גזרו העולה על רוחם כדברי ממוכן כי יצא דבר המלכה על כל הנשים והם גם הם פחדו לתת לו איש כבתו וכאחותו מאחר שהוא עיר פרוצה אין חומה ומזה טעם גדול שאם ישאל המלך אחת מבנות הפרתמים לא יותן לו ויהיו כמחרישים עד שהנערים והעומדים לפניו אשר לא היתה ידם במעל ההוא פתחו פיהם, וגם המה ראו כי השרים ומליצי המלך פשעו בו בהריגת ושתי וכיוונו לתועלת המלך ולנקום נקמתו מהם והתועלת יושג בהשיג נערה אשר תיטב בעיני המלך והנקמה בשתהיינה בנות הפרתמים והאחרות צרורות אלמנות חיות וע"כ אמרו ולהפקיד פקידים על הארץ כי זה אונס גמור ולכן נכתב וייטב הדבר בעיני המלך ולא אמר בעיני המלך והשרים כי חרפה היא להם ע"כ מתק דבריו והענין נאות בלי ספק והדברים טובים ונכוחים והה"ר מאיר עראמה ז"ל כתב (מדרש ח"ט) כי אחרי שממוכן אמר שני דברים. שתבא ושמלכותה יתן המלך וגו' וזאת השנית לא נעשתה עדיין כאשר זכר הוא בתוך עבדיו מה שעשתה ומה שנגזר עליה הותרה הרצועה לנערי המלך משרתיו לתת לו עצה כדי לקיים אשר נגזר עליה, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב, זכר את ושתי שכבר נתחרט על הריגתה האמנה מה שלא הרג לממוכן היועץ הנה הוא כי זכר ג"כ את אשר עשתה כי לא דבר רק הוא וג"כ זכר את אשר נגזר עליה ומלכותה יתן המלך ולז"א יבקשו למלך וגו', ואומר אני אם כדברי הה"ר יצחק הכהן ז"ל כן הוא שפי' לרעותה הוא דומה אליה ביחס ובמעלה, יתכן שיהיה ביאור הכתוב זכר את ושתי היות' בת מלכי קדם גדולת היחס והמעלה משלשלת מלוכה. ואת אשר עשתה כי לא היה כ"כ חמור כמו שכבר הקדמנו, וגם את אשר נגזר עליה שיותן המלכות לרעותה דומה ביחס ובמעלה וטוב' ממנה והוא במר נפשו בזה ולעג והניד ראש על עצה נבערה כזאת כי אנה תמצא מלכה נאה וחסודה כמוה ובת מלכים כ"ש שיהיה טובה ממנה ולכן בושו מאד החכמים והיועצים כי ראו שהדין עמו כי לא נמצא כמוה בכל העולם ולכן חתו לא ענו עוד, והנערים המשרתים אמרו לא תשמע לעצתם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך לא שתבקש בת מלכים אחרי' שאינה נמצאת וקצת דומה זה למה שכתבתי למעלה שמצאתי כתוב. ואם כדברי אבא מארי ז"ל הם שהיתה עצת ממוכן שלא תהיה בת מלך אפי' שתמצא פן השתרר עליו גם השתרר כמו שעשתה ושתי רק שתהיה היא טובה מעצמה והיה זכרון זה בפיו ובשפתיו פקדון וצואה להם שיבקשו והמשרתי' ראו כי גם בזה אין ראוי לבחור כי מי מפיס לדעת שהיא כמוה כ"ש טובה ממנה והנה מעשה רב לפניהם כי בעיני המלך לא היתה ושתי חייבת מיתה. וממוכן אמר שהיא חייבת ונעשתה עצתו. וא"כ צריכה מי שתמלוך שתהיה טובה גם בעיני החכמים והשרים וזה עמל מכאיב ודברים שאין להם שיעור לכן קפצו בראש הנערים ואמרו שלא יתעגן עוד המלך ויאטם אזנו משמוע עוד עצה משום אדם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך מהר ימהרנה לו לאשה כי אחרי שלא תמצא עוד מלכה מיוחסת כמוה אין כבודו לישא עוד בת מלך כי לא תמצא בת מלכי' כמוה וכמו שנזכר למעלה בפסוק ראשון כי עם היות אחשורוש מלך בן מלך לא היה כדאי לשמור סוסי אביה ואחרי שכן הוא עצת ממוכן טובה שלא תהיה בת מלך רק היא טובה מעצמה אך בזאת שיהיה הטוב הזה נשפט על דעת המלך וראות עיניו לא שיצטרך אל הסכמת ודעת החכמים והפרתמים אחרי שהם היו בעוכריו בהראותם פנים לעצת ממוכן כשהודו לדבריו ולא כהו בו, ולהמציא עוד הדבר ולמהרו יעצו שיסתפק ביותר מוכן והיא שתהיינה הנערו' בתולות טובות מראה ואם לא תהיינה יפות תאר אין חשש בזה, ומאת ה' היתה לו היות אסתר יפת תאר וטובת מראה עם שלא היו מחפשים אחר היופי כדי למהר את הקץ כאמור, ולשני הפירושים עקר כוונת נערי המלך שלא יהיה לשרים ולפרתמים ולחכמים יד בהמלכת המלכה למען לא יהיה פקיד ונגיד בבית המלך מי שתהיה המלכה על ידו אמנם מה שפרסמו היה שלא ישמע עצה בפעם הזאת משום מעשה שהיה כמו שנאמר אך עיקר הכוונה היא האמורה כדי שלא יהיה יתר שאת למי שיצליח בברירה ובהמלכה ולכן העצה היא והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי וז"ט וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן בעיני המלך היה הדבר טוב לא בעיני השרי' והסגנים והוא לא שת לבו אליהם ואת פיהם לא שאל' וראה אימות זה כי הנה דברי והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך הם מיותרים בעיני חכמי ישראל עד שהמה בקשו חשבונות רבים ליישבם אמרו במדרש רבתי (פ"ה) ויפקד המלך פקידים כמה טרחות נתן זה בעולם כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך והיתה אסתר מתוקנת לפני הב"ה שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אינו אומר אלא בעיני המלך סתם מלכו של עולם ע"כ, ועם היות שהם ז"ל דקדקו מדלא כתיב בעיני המלך אחשורוש כל בר לבב יכיר כי לא על יסוד זה בנו בנין כזה כי כה משפט דבורם יבקשו למלך ויפקד המלך אל יד הגי סריס המלך וגם אחרי כן וייטב הדבר בעיני המלך ולא העלו את שמו על שפתם כי עמו הם מדברים ולא יזכירו שמו בפניו אם לא לגנאי ק"ו מהקורא לאביו או לרבו בשמו כי הוא בוזהו, וכזה דרשו הם ז"ל בילקוט (סימן תתרמ"ט) בפסוק ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' אם מלכא למה נבוכד נצר ואם נבוכד נצר למה מלכא אלא אמרו לו אם למסים וגולגליות ולארנוניות את גוזר עלינו ואת מלך ואם לע"א את וכלבא שוין ואין את מלך, הרי שהם ז"ל ראו כי אין מדרך המוסר להזכיר שם המלך בפניו ולכן הסתכלו בטעמים וראו כי תיבת למלכא היא באתנח אשר הוא טעם מפסיק כנודע וא"כ הן שתי גזרות אחת למלכא ואחת לנבוכד נצר ובירורו לעשות בזהב ובכסף כרצונך אתה מלך עלינו אמנם להעבירנו על הדת אתה כאחד העם ופחות ממנו, ומכל זה אתה למד שאין עקר כוונתם מדלא כתיב המלך אחשורוש כי יבקשו למלך נערות בתולות אי אפשר שיפורש למלך מלכי המלכים ואף כי הם ז"ל אמרו כל מקום שנאמר במגלה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנא' למלך סתם משמש קדש וחיל וכמו שהקדמנו בפסוק והקרוב אליו לא החליטו המאמר שיהיה קדש רק פעם קדש ופעם חול ונכרים הדברים כי זה הוא חול. תדע שהם בזה הכתוב ביארוהי לשון חול כמו שראית ממה שאמרו וכמה היו נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו' וביאורו מבלי שום ספק משום שנאמר והנערה וגו' שמשמעו שאחת תמלוך והיותר תשארנה צרורות אלמנות חיות וכמו שקדם ומזה שאשר תיטב בעיני המלך חול הוא ועל אחשורוש דבר אבל העקר הוא כי הם דברים מיותרים והיל"ל ותמליך אחת מהן ובודאי כי אשר תיטב בעיניו ימליך אחרי שיש לו רבות ולמה עוד אשר תיטב בעיני המלך ודרשו זה ואסמכוה אסמכתא בעלמא מדלא כתיב כדרכם ז"ל בכמה מקומות אמר המר משה בנו כתב החכם החסיד הה"ר משה אל בלדא ז"ל וז"ל זכר את ושתי וכו' ממה שאמר אח"כ יבקשו למלך נערות וכו' נראה שהיה דואג עליה וז"ש זכר את ושתי וכו', ולזה נתנו לו העצה שיקח אחרת במקומה עכ"ל.
ואחר שביארתי הכתובים הללו דרך כלל הנני מנופף ידי עוד שנית על פרטן בטוב טעם ודעת.
אחר הדברים האלה ברבתי דאחשורוש (פ"ה) פליגי בה א"ר איבו בשם ר', זימרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך. אחר מופלג ונראין הדברים פה שאחרי מופלג כי כבר עברו שתי שנים לפחות כי זה היה בשנת שלש למלכו ובשנת שבע הומלכה אסתר והיא לא היתה מהראשונות וכמו שיתבאר אמר כי אחרי שעברו שנים כשך חמת המלך בשך אין כתיב כאן אלא כשך כמ"ש במדרש רבתי (פ"ה) שכיכה שאינה שכיכה כי אם היתה שכיכה גמורה היה הורג לממוכן היועץ, זכר את ושתי יחסה ומעלתה ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כי לא היה כדאי אשר נגזר עליה למה שעשתה וכן נראה מהמדרש זכר את ושתי גזרה זו נגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף והרגה מאן דקטלה שרי תהי ביה חוזר בו למה שעשתה כהוגן, ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות הנה יי ראה משפט מעוקל מה שעשו לה. ולפי דרכם זכר את ושתי מה שגזר עליה לבא ערומה והיא מטוב דעתה וצניעותה לא באה אשר לתת לה מנות ומתנות על זה כי הקפידה על כבודה וכבוד המלך וזהו ואת אשר עשתה שעשתה כהוגן ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן, והה"ר אליעזר מגרמי"זה ז"ל כתב "אשר "נגזר בגימט' "ביום "שבת, וגם היא בטלה מלאכת בית המקדש ואומ' בעוזיהו כי נגזר מבית ה' ויראה הן הן דברי המדרש למה עלתה לו כך וכו' ולמעלה בפסוק והקרוב אליו כתבתי דברים של טעם בדבר ג' נגזר עיי"ש: