חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי־בוץ וארגמן על־גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט־ושש ודר וסחרת:
חור גו' ותכלת וגו', הרבה נחלקו המפרשים בפי' מקרא זה והפני מציע דברי כלם בקצר', ואחוה דעי אף אני, מהם אמרו שהם מיני בגדים יקרים פירושי' מלמעלה עשויי' לאהל להגין על ראשם. מכללם במדרש לקח טוב וז"ל כאשר הושיבם בחצר גינת ביתן פירש להם יריעות של מיני צבעונין חור יריעות לבנות כדאמר שמואל מלת לבנה לשון לבושיה כתלג חיוור. כרפס ירוק ככרתן ותכלת דומה לדמות הרקיע, אחוז כל א' וא' מהבגדים קוצותיו בחבלי בוץ וארגמן בחבלי משי וארגמן ולבן נמשכים על גלילי אדני כסף ועמודי שש. מטות זהב וכסף הן מכסף ורגליהם של זהב שהרגלים נראים מבחוץ והמטות היו מכוסות באלו היריעות כעין כילות חתנים והעמודים הם היו רגלי הכילות מתוחות היריעות עליהן. על רצפת בהט ושש מיני מרגליות הן. ודר וסחרת אילו מיני אבנים טובות שמאירות בצהרים ע"כ. וביאור דבריו פי' גלילי כסף כמו אדני כסף ועמודי שש מונחים בתוכם לקרשי המשכן באדנים ולפי דברו ו' של ועמודי שש במקום ב' כאשר מצינו ב' במקום ו' כתיבת לקצבי הרים וכן לדברי קצת קווצותיו תלתלי' כמו קבוצותיו שהוא בהתאסף השערות שיהיו מקובצים. וכן על גלילי כסף בעמודי שש, וגלילי כמו אדני לפי שהם עגולים, וכן מצאתי אל הה"ר אברהם ן' עזרא ז"ל ואיננו בן עזרא רק אחר הוא וכתב וז"ל על גלילי כסף ארוכים ועגולים כמו הקנים וכן ידיו גלילי זהב על כן לא אמר על גלגלי ע"כ, וכן כתב הרלב"ג שהיו לאהל ולמכסה עליהם וז"ל חור הוא בגד לבן. כרפס הוא בגד ירוק כצבע הירוק הנקרא כרפס. ותכלת הוא בגד צבוע כתכלת ואלה הבגדים היו אחוזים באויר בחבלי פשתן להיות לאהל ולמכסה וארגמן היא בגד צבוע בצבע אדום והיה נתלה כדמו פרוכת על גלילי כסף ועמודי שש, והנה גלילי כסף הם עגולים כדמות כדים מעמוד לעמוד ובגלילים הם נתלים בגדי הארגמן והיו נאחזים בהם בגדי האהל שהיו מצבעים מתחלפים עד כאן לשונו, ואנכי לא ידעתי אחרי שבין בוץ לארגמן הוא שופר הולך היאך יבדיל הוא בפרכת אשר המציא ופשט הכתוב המוסכם ומפורסם בפי הכל והוא האמת בעצמו שתיבת וארגמן היא מוסבת אל תיבת חבלי והוא חבלי בוץ וארגמן שהיה החב"ל משזר מבוץ וארגמן לא שיהיה ארגמן בגד כמו שכתב, נקוט מהא כי דעתו שבגדי חור כרפס ותכלת הם לאהל ולמכסה עליהם וכן כתב הה"ר מאיר ן' עראמה ז"ל. וכן כתב הה"ר יוסף גאקון ז"ל, והסכימו כשהמטות היו לשכיבה ושינה, ומהמפרשי' מי שפי' שהבגדים האלה היו למצע תחתם לישיבה ולשכיבה כמו כרים וכסתות וכיוצא, במכלתין (מגילה פ"ק) חור כרפס ותכלת מאי חור רב ושמואל חד אמר חורי חורי וחד אמר מילת לבנה הציע להם, כרפס א"ר יוסי בר חנינא כרים של פסים. מטות זהב וכסף תניא א"ר יהודה הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו ר' נחמיא אם כן קנאה אתה מטיל בסעודה אלא הן של כסף ורגליהן של זהב. רצפת בהט ושש מאי בהט א"ר יוסי בר חנינא אבנים מתקוטטות על בעליהן וכן הוא אומר כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו, ודר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, והניחה להם בסעודה והאירה להם לכל בעלי סעודה. דבי ר' ישמעאל תאנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה ע"כ, ופירש"י חרי חרי מלאכת המצעות היתה עשויה נקבי'. נקבי' מילת לבנה, חור לשון חוור הראוי לכסף וכו'. מטות זהב וכסף קא דריש שר הראוי לזהב לזהב והגרוע לכסף מתחוטטו' על בעליהן רצפה עשה להם באבנים חוטטות כלומר שלא בא לידי אדם, אלא בטורח שמחטטין ומחזרים בעליהן אחריהן עד שמוציאים אותם בדמים בדמים יקרים ע"כ פי' רש"י, ובערוך שמתחוטטות על בעליהן פי' ענין עינוג פ"א של ר' גרשום שמקריבים אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראוין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידם נסים ובורחין שמתיראין מן המלכות ע"כ, נחזור לפרש"י וכן הוא אומר שהמקרא משבח אבנים יקרות ואומר שעל ידי נסיונות הרבה הן באין כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו, והכתוב מדבר על ישראל לעתיד לבא שיהיו חשובים ויקרים בין האומות כאבני נזר המתנוססות דרי דרי שורות שורות סביב, וסוחרת לשון סחור סחור' כצהרי' והאי וסוחרת לשון סיהרא הואי. שקרא דרור לכל בעלי סחורה שעשה נחת רוח לבני מלכותו להעביר מהם מכס של סוחרים עכ"ל. הנה לרב ושמואל ור' יוסי בר' חנינא הכל הוא מצעות וכרים, ור' יהודה הוקשה לו סדר זהב וכסף כי אחרי שהיה הדבר להראות עושר גדול דרך העולם להראות הפחות החלה ואח"כ החשוב והי' לו לומר מטות כסף וזהב וזהו שדקדק רש"י ז"ל מטות זהב וכסף קא דריש ומי לא ידע בכל אלה אלא שהכונה לו ז"ל שדריש הסדר וכן סיים למלתיה שר הראוי לזהב לזהב והגרוע לכסף. כי הסדר להראות ראשונה לחשובים ואח"כ לגרועים כל א' כפי מדרגתו. ור' יהודא לא בחר בזה דא"כ אתה מטיל קנאה בסעודה אשר למה יקרא' יחד להראות גרעון הגרועי' לפני החשובים דבשלמא למ"ד לעיל הראוי לגנה לגנה הראוי לחצר לחצר איכא למימר דכיון שלא היו רואים זה את זה ליכא קנאה כמו שכתבו התוספות אלא הכא איכא קנאה ולכן אמר הן של כסף ורגליהן של זהב ומה שהקדים זהב לכסף וכן לא יעשה כמו שכתבנו כבר תרגמה במדרש לקח טוב דלעיל שהרגלים היו נראים מבחוץ והמטות מכוסות וביארו בהט כמו בחט שבאות לבעליהן ע"י טורח גדול שמחפשין עליהם כמו מחטט אחריו דגיד הנשה, ולפי' הערוך שהוא ענין ענוג ביאורו כמו (תענית פ"ג) שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו כלומר שיש לו געגועין על אביו וכן כי הילדים רכים תרגם יונתן ארום טליא מתחטיין והוא כמו רך ויחיד כלומר מעונג וביאור הדבר שבעליהן עושין להם שמירה מעלייתא וכבוד גדול כאלו מתגעגעות ומתעגנות עליהם ומהמפרשים עוד מי שפירש כי הבגדים האלה הם דמות מכסה לכסות כותלי הגן כמשפט בארמוני המלכים והשרים לכסות הכותלים בבגדים יקרים מאד, כל שכן כאן שהיה בגן שהיה צריך זה ביותר מה שהוא מבואר, מכללם הה"ר יצחק עראמ' ז"ל שכתב ז"ל אמ' כי ברוב עושרו עשה המחיצו' אשר סביב החצר ההוא מקום כותלים מבגדים יקרים מאד מחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן הנתלים על גלילי כסף שהם קבועים ועמודי שש שהם סביב החצר כלומר שהיו נצבים רצופים כמו שהיו סביב חצר המשכן, ג"כ עשה להם סביב החצר כלו מטות זהב וכסף לישיבה כי לא היה ראשונה מקום ישיבה בחצר ושם קרקע מרוצף רצפת בהט ושש ודר וסוחרת שהן אבנים יקרות לא ידע אנוש ערכן עכ"ל, וכן כתב הה"ר יצחק הכהן ז"ל וכן כתב הה"ר יוסף גאקין ז"ל וכה אמר, או יאמר כי היו היריעות פרושות על כתלים עשויות מגליל כסף הרצון שהיו מעשה רשת כסף והיו היריעות חשובות כ"כ עד שמכסים בהם דבר חשוב נורא מאד כותלים עשויים מעשה רשת כסף וכן מטות זהב וכסף החשובות בציורים ובתבניתם עד שאין נחשב כנגדם רצפת מאבני יקר בהט ושש ודר וסוחרת עכ"ל, וכן מצאתי כתוב למפרש לא נתפרסם שמו וז"ל חור כרפס ותכלת יריעות הפרושות סביב החצר קורטי"נאש בלע"ז היו עשויות ממיני צבעונין, אחוז מרוקם בבגדי צבעוני' בחבלי בוץ במטות של פשתן וארגמן, שש משזר מתרגמינן בוץ שזיר. גלילי כסף גולות הכותרות ענין אופן המה, ועמודי שש עמודים של שיש על הגלילים ועל העמודים היו היריעות פרושות, ומטות זהב וכסף שהיו אוכלים בהסבה על המטות כמנהג הקדמוני', על רצפת בהט ושש המטה מלמטה תחת כפות רגליהם היתה מאבנים יקרות הללו בהט ושש ושיש עכ"ל, ומה שכת' שפי' אחוז בחבלי בוץ וארגמן ביאורו מרוקם בפתילי בוץ וארגמן כן כ' גם רש"י ז"ל ורחוק הוא שניתק החבל ונעשה פתיל, והה"ר שמריה האיקריטי זצ"ל כ' כי בבגדים הללו היו עושים מחיצות להפסיק בין גבול לגבול דמות חדרים וכל אחד היה לו חדר לבדו והוא יותר נכון מכל הנאמר, וגם הוא הסכים שהם כמו יריעות להפסיק לא למעלה ולא למטה, וכ"כ המפרש אבן העזר אשר הזכרתי למעלה, וז"ל חור כרפס ותכלת הם מכסים על הקירות על כן כ' אחוז בחבלי בוץ והוא שש הנמצא במצרים ע"כ, וכן תרגם המתרגם על דרך אחרת. וכה אמר ומן אילנא לאילנא הוו פרישן יריען דבוץ גוון חיור כספירין וירוק ככרתינין ותכלא אחידן באשלי מטכסין צביען בארגוונא דליין עילוי אונקלוון ודשרין סגלגלין דכסף כפיסין עילוי עמודי מרמרין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחיוורין אותיב יתהון עילוי ערסין דמלתין דמחתין על דרגשין דנקליטיהון די דהב טב וכרעיהון די כסף שדיין על סטיו כבש קורוסטיליגין ומרמרין ודורא די בכרכי ימא רבא ואיטונין דמצרים מקפן להון חזור חזור ע"כ, וראשונה נבאר ביאור המלות ואח"כ ביאור הענין, ככרתינין נ"ל שהם אבני' נקראים וירדוטי"ש בלע"ז לפי שהם ירוקין ככרתי ולכן אמר ככרתינין ולא אמר ככרתי כי הוא כינוי אל האבני' כמ"ש גוון חיור כספירין. באשלי מטכסין ביאור בחבלין של משי, אשלי כדאמרינן בפ' הישן (סוכה פ"ב) תחת הסוכה דמתיחא באשלי מלעילא. מטכסין בסוף ב"ק (ב"ק פ"י) ההוא גברא דאחוי מטכסא דר' אבא ופי' בערוך פי' משי מובחר הוא ובלשון רומי מטכס ע"כ. וכן בלשון יון קורין למשי מטכיס. אונקלוון פי' מזלנות כדאמרינן בפ"ג דתמיד ואונקליות של ברזל קבועים בהם ושירין סגלגלין פי' וטבעות עגולים תרגוני' אצעדה שירין ותרגום עגול סביב סגלגל סחור סחור, רפיסן פי' פרושות או פשוטו' ויטוש על המחנה תרגום ירושלמי רפש במשריתא והוא שהשליו נתבשט במחנה דרגשין מטות קטנות עשויות לכבוד על ערש ת"י דרגשא. ובפ' הנודר מן הירק (נדרים פ"ו) מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא, ובערוך מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליה דנקליטיהון פי' עמודי' שבמטה כדאמרינן בריש סוכה אנקליטין שנים פי' עמוד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין יתד ארוך מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל בלא גג, על סטיו פי' איצטבה, פ"ק דשבת המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב פרש"י דרך סטיו מקום אצטבואות, כביש פי' דבוק ומהודק וחשוקיהם תרגומו כיבושיהון, קרוסטליגין נראה לפי עניינו שהוא אבן הנקרא קריסטא"ל בלע"ז. זהו ביאור המלות, ומעתה נבאר המכוון ממנו בכתוב ונאמר נמצא בילקוט (סימן תתרמ"ח) הביאם לחצר גינת ביתן המלך והיתה נטועה אילנות ובשמים ועשויה כיפין, עד חצי האילנות ומחופה באבנים טובות ומרגליות והאילנות מצילות עליהם ע"כ, ופשר הדבר כי מקום מושבם בגן ההוא הנטוע אילנות ומיני בשמים לרוב היה מרוצף מלמטה מאבנים טובות בהט ושש וגו' מאילן לאילן והיקף הגן היה כיפין עד חצי האילנות, ועתה הוצרך להשלים המחיצות אשר מחצי' ולמעלה ביריעות חור כרפס ואומר שהיריעות היו של בוץ בא עליו מדרך סברא כי אחרי שדירה זו דירת עראי לימים שבעה צריך שיהיה דבר קל ההנחה וההסרה ונכבד עד מאד וכן אמרו ברבתי (פ"א) בחצר גנת ביתן המלך ר' יהודא ור' נחמיא ר' יהודא אמר גנה מבחוץ וחצר מבפנים, ור' נחמיא אמר גנה מבפנים וחצר מבחוץ א"ר פנחס מקיים אני דברי שניהם כשהוא היה רוצה עושה אותה חצר וכשהוא היה רוצה עושה אותה גינה, הא כיצד פורש את הוילון ועושה אותה חצר, קופל את הוילון ועושה אותה גינה ע"כ, הנה הם ז"ל ראו קושי בכתוב והוא כי חצר הוא מקום פנוי לפני הבתים אשר הבתים פתוחים אליו ותשמיש הבתים בו. וגן הוא מקום נטיעה אם לאילנות אם לעשבים או לזרעים ואחרי שכן הוא לא יצדק אומרו בחצר גינת שיהיה דבר אחד והיה הקושי הזה בעיניהם כ"כ עד שבגמרא (מגילה פ"ק) חלקו בו רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר והראוי לגנה לגנה והראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן עד שהושיבן לביתן, במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים א' לגנה וא' לביתן ע"כ, הנה כי מפני קושי זה הוצרכו להעלים עין מהסמיכות אשר לגנת כתי"ו שנת לעיני ושכורת ולא מיין וכיוצא ושהיו ג' מקומות, וכמו שקדם בסוף פסוק ובמלאות הימים, ואפשר שמזה למד רש"י ז"ל מה שכתב בביאור המגילה גינת מקום זרעוני ירקות, ביתן הוא נטוע אילנות שלא מצאנו דבר זה לזולתו ולא מצאנו לו סמך לדברים הללו אלא זה שאחרי שלדברי כלם הם ג' מקומות צריך שיהיו מובדלים בניינם כאשר הם בשמם. ולכן אמר כי גנת הוא מקום זרע ירקות וסימנך כגן הירק מצרכי הסעוד' הן הירקו' ואין ראוי שישוטטו אחריה' רק שימצאו שם וגם כי יש עשבים שם ריחניי' יתענגו בהם, וביתן הוא מקום אילנות וביען שם נטועים האילנות בסדר בקוים ישרים ומקום רחב בין אילן לאילן כדי שיגדלו כנודע לכן נמצאו בקצת המקומות כמין בית אחרי שהוא מוקף וענפי האילנות חופפים עליהם כמו שקדם במאמר הילקוט (סי' תתרמ"ח) ולכן נקרא ביתן, ונחזור לענין כי יראה מדבריה' היות הביתן גדול שבכלם אחרי שהחזיק מה שלא החזיקו החצר והגנה, ובמתניתא אמרו שהושיבן בחצר ופתח להם וכו' כדי שיתענגו בראיית אילנות טובים וריח קצתם וריח העשבי' והירקות. ונחזור לדברי ר' יהודה ור' נחמיא, ואומר כי לפי דבריה' אין ביתן גן כמו שביארנו בדברי רב ושמואל ומתניתא רק הוא מלשון בית ולהבין דבריהם אציע שמצאתי כתוב כלשון הזה בחצר גנת ביתן שלשתן דבוקים זה בזה בחצר של גנת המלך ושל ביתן המלך כי החצר היתה בין הגנה ובין הבית ומנהג המלך היה לטייל מזה לזה וזה שנאמר למטה והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן גינת של ביתן שיש לך גנות ופרדסים שהם בשדה וגנה זו היתה בפנים אצל החצר, ביתן לשון פנים כמו מבית ומחוץ תצפנו ועל שם שהחצר אחורי הבית קרוי ביתן. בחצר שם היה משתה היין שבעת ימים עכ"ל, ומעתה נאמ' כי בדבר הזה חלקו ר' יהודה ור' נחמיא כי ר' יהודה סבר שהמשתה היה בגן כדי שיהנו יותר במיני האילנות והעשבים הריחניי, והוא גדול מהחצר כי החצר אינו אלא לתשמיש לגן כמו שהוא דרך החצר להיות תשמיש אל הבתים וכדאמרינן בגמרא הושיבן בחצר ולא החזיקתן הנה שגן היא גדול מחצר ולכן אמר גנה מבחוץ אשר הוא מקום רחב גדול להכיל עם רב וחצר מבפנים מחום קטן אחרי שאינו אלא לתשמיש בלבד כאמור וביתן לשון בית כמדובר, ור' נחמיה סבר שחצר גדול מהגן וכי שם היה המשתה וכן משמע פשטיה דקרא שהיה בחצר והיה החצר גדול מאד, ופתח להם פתח לגן ולביתן כדברי מתניתא. וביתן לשון גן אלא שהוא נטוע אילנות כדברי רש"י ז"ל אינו שקדם אמנם דברי ר' פנחס קשים בתחלת העיון כי הוא אמר שהיא מקיים דברי שניהם והוא באמת מבטל דברי שניהם כי הם אמרו כי חצר וגן הם שני דברים וחלקו במי הוא הפנימי או החצון והוא אמר שאינו אלא דבר אחד אלא שהיתר דבר זה וביאורו הוא כי כמו שהקדמנו אחרי שהם שני דברים נפל המחלוקת באי זה משני המקומות היה המשתה שאם היה בחצר לא היה בגן ואם היה בגן לא היה בחצר ופנים לכאן ולכאן כמו שהתבאר, לכן אמר יכול אני לקיים דברי שניהם כי כשפורש את הוילון מלמעלה עושה אותה חצר כי כבר היא עשויה כיפין עד חצי האילנות והענפים הם מלמעלה להשלים המחיצות ואין צורך עוד אלא לפרוש הוילון מלמעלה. לסכך עליהם ואז הוא חצר וכשהוא רוצה קופל את הוילון ועושה אותו גן כי דרך הגן להיות מגולה לאויר השמים נמצאו אוכלים בחצר ובגן כדברי שניהם ואפשר שבבקר ובערב שאין השמש מזיק היה קופל את הוילון ובשאר היום הי' פורס אותו שלא יכם השמש. ונחזור לראשונות כי מחיצו' הללו אם למעל' אם למט' די שתהיינה יריעות מאי זה דבר וביען הבוץ ההוא יקר הערך אמר שהיו ממנו רק שהמתרגם רצה שתהיינה מחיצות לא מכסה ולכן אמר ובין אילנ' לאילנא כי זה שהי' ריקם מטבע הנטיעה הוא כדי שיגדלו האילנות ושיצליחו כמו שהקדמנו וצריך למלאו ולהשלימו ביריעות האלה וחור כרפס ותכלת הם גווני היריעות ואמר שהיו אחוזות זו לזו בחבלי משי צבועות בארגמן ולא ידעתי אחרי שהכתוב אמר בחבלי בוץ הוא הפשתן למה תרגם הוא של משי וגם לפי דבריו ו' של וארגמן הוא מקים בי"ת וכמו שזכרנו למעלה ואמר שהיו אחיזו' מלמעל' באונקליות וטבעות של כסף וזהו על גלילי כסף והיו פרושות על עמודי שיש ונקרא שש לפי שבהם שש גוונין מרמרין סמקין ירקין ברקין ומרוקין וחיוורין, אחר זה ביאר מטות זהב וכסף ואמר שהושיבם על מטות וביאר שהן המטות העשויות לכבוד הנקרא' דרגש כמו שהקדמנו' ואחר ששני העמודים אשר באמצע הדרגש א' בראש וא' בסוף היו של זהב טוב לכבוד היושבים בתוכו כי על היתד אשר באורך הדרגש מעבר אל עבר יפרשון סדין של משי והמטות בעצמן היו של כסף, ופי' על רצפת בהט ושש על מקומות אשר המטות מושמים בו שהיתה איצטבא גדולה חשוקה ומדובקת מהאבנים האלה בהט ושש ותרגם ודר כשמואל בגמ' (מגילה פ"ק) שאמר אבן גדולה יש בכרכי הים ודרה שמה. והנחה להם בסעודה והאירה להם לכל בעלי סעודה באופן שתיבת ודר אינה נמשכת לבהט ושש כי בהט ושש הם רצפה ודר היא אבן טובה להאיר, ומדברי רש"י בגמ' משמע שתיבת וסוחרת נמשכת לתיבת ודר ופירושו מאירה וסוחרת בח' תמורת ה' כאילו אמר סוהרת כמשפט אותיות שהן ממוצא אחד שהן מתחלפות זו בזו כדברי קצת מהמדקדקים ואחה"ע אחד מהם ופירושו מאירה שכן כתב מאירה להם כצהרים, והאי וסוחרת לשון סיהרא, והמתרגם לא בחר בזה רק שתיבת וסוחרת הוא דבר אחר כי היו המטות הללו מתוקנות ומסורבנו' במיתרי שש העשויוה במצרים שהם חשובות עד מאד, זהו דרך המתרגם בכתוב הזה, ולה"ר יוסף יחייא ז"ל דרך אחרת תקון נפש המעיין בה, ואני אומר בביאור הכתוב כי לכל א' וא' היה לו ולאנשי בריתו מטה אחת לאכול ולשבוע וננוח והיא עשויה מאבנים יקרות בהט ושש וגו' והיו ד' עמודי שיש אשר הפליגו במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ב) במעלתו, איתא התם א"ר לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות בבל הרשעה, איתיבון והכתיב וכל אבן יקרה ואבני שיש שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן ואבני שיש באמצע, ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף וזהב מלהביא עמודים של שיש מיפרק אונסיה למדי, וא"ת דהיו זעירין א"ר מתנה אני ישנתי על פרחו של א' מהם פי' הרוחב של מעלה והיה מלא קומה ופשוט ידים ורגלים ע"כ הנה שהיה הדבר הזה נפלא עד מאד, ובכל עמוד ועמוד היה בסוף העמוד מלמטה חקוק וחרוץ חריץ יכנס בו גלגל של כסף וכן לד' הפיאות להסיע ולהוליך המטה ממקום למקום אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכך נוהגים במלכות יון שעושים למטות גלגלים ואופנים יוליכם מזוית אל זוית וממעל לעמודים יפרשו בגדי חור כרפס ותכלת לאהל והיו הבגדים ההמה אחוזי' בחבלי בוץ וארגמן כלומר שהיו מהדקים אותם בחבלי בוץ וארגמן ושיעור הכתוב בגדים מכרפס ותכלת היה למעלה מראשיהם והשכל יורה כי לא היה צל האילנות מספיק להצתולל תחתיו אם לא יעשו צל אחר במטות בעצמן כמדובר. והיו הבגדים האלה נאחזים בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש שהיו העמודים על הגלגלים כמו שנאמר, ומטות זהב וכסף ר"ל בגדי המטות כדברי הרלב"ג והיו הבגדים האלה על רצפת המטה העשוי מבהט ושש ודר וסוחרת ובאופן זה היתה הישיבה לכבוד ולתפארת ויותר נכון הוא זה כפי הסברא ממה שנאמר שעשה קרקע הגן מרוצף מבהט ושש וגו' אבל בפרקי ר' אליעזר (פ' מ"ט) כתוב וכל רצפת פלטרין שלו אבנים טובות ומרגליות שנאמר על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, וכדברי המתרגם המובאים למעלה, ובמסרה ח' של חור מאותיות גדולו' וההפך ח' חף אנכי ולא עון לי מאותיות קטנות והטעם לדעתי כי עד עתה היה חטאו מכוסה וחפוי כי לא נודעת חטאתו אחרי אשר צורם מכרם ועתה בגודל המשתה וכוונתו הרעה בו כמו שהקדמנו תגלה רעתו ויגדל עונו, ושוב מצאתי סמך לדברי שהיו המטות לכל א' עם בני ביתו במדרש רבתי (פ"ב) בפ' והשתיה כדת, א"ר שמואל בר נחמני בא וראה שלותו של אותו רשע שהיה ביתו מיוסד באבנים טובות ומרגליות לעשות לגדולי המלכות שיהא כל א', וא', רשאי לצחק עם בניו וב"ב ע"כ והה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב חור ח, רבתי שלבש ח' בגדי כהונה שאין חור כמוהו שהביא המעיל מבית המקדש ולכך ח' מיני מלבוש של בשת וכלימה. ילבשו בשת וכלימה המגדילי' עלי. כסתה כלימה פני כל היום כלימתי. יעטו חרפה וכלימה. העטית עליו בושה סלה. וילבש קללה כמדו. ילבשו שוטני כלימה ויעטו כמעיל בשתם. אויביו ילבשו בשת. ח' מיני בשת וכלימה כתלים וח' בגדי כהונה להושיע מהם לכך בפסוק לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך נעלם ח', וח' דברים נאמרו בישועה. ידין עמך בצדק. א'. ישפט עניי עם. ב'. יושיע לבני אביון. ג'. כי יציל עני משוע. ד'. ואביון ואין עוזר לו. ה'. יחוס על דל. ו'. ואביון. ז'. ונפשות אביונים יושיע. ח'. ע"כ, ובא במסרה בחבלי ד', בחבלי בוץ ילכדון בחבלי עוני. הוי מושכי העון בחבלי השוא. בחבלי אדם אמשכם. וחד ובחבלי חטאתו יתמך. הורו על הכוונה הרעה בעוצם המשתה הזה כי ענין התפארות זה בחבלי בוץ ללכוד עם עני ודל עם בני ישראל ולכן תקולל חלקתם שילכדון בחבלי עוני והגיד הלכידה הוי מושכי העון וכמו שקד' למעל' מדברי רבותינו הקדושי' ז"ל שאכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו כי זנות יין ותירוש יקח לב כתיב באופן שמשכו עון הזנות בחבלי שוא האכילה ושהיה כי על כן נאסרה כד"א וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו והגיד שאף גם זאת הב"ה יקרבם אליי ע"י יסורין וזהו בחבלי אדם אמשכם כענין אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וכדרשת השלמים ופרעה הקריב הקריב את ישראל לאביהם שבשמים וכן עשה פה וכמו שקדם למעלה בפתיחה י"ב בקום עלינו אדם אדם ולא מלך, והזכיר עוד כי הנה אלה רשעים המן יועץ בליעל ואחשורוש הנועץ עכ"פ יפלו בנופלים ואם יראה בתחלה שיתמהמה הדבר. בחבלי חטאתו יתמך כל א' מהם רומו מעט להכניעם ולהשפילם ולהפילם עד עפר.