ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן:
ונשמע. רואה אני המפרשים כלם מסכימי' בטעם הכתוב כי ממשפט הזה אשר יעשה ימשך שישמע בכל המלכות, וכל הנשים יתנו יקר וגו' לא כן אנכי בביאורו רק זה. כהא דת"ר (סנהדרין פ"ח) ד' צריכי' הכרזה מדיח, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדי זוממין. וביאור וכל ישראל ישמעו ויראו הלא ציווי כלומר השמיעו והכריזו זה כדי שיראו. וכן אצלי דבר ונשמע וגו' ותשמיע, יעשה המלך והוא לשון ארמי כמו שכתב הראב"ע, והנכון אצלי מה שכתב הה"ר אברהם אבן העזר וז"ל פתגם דבר ממש כמו אשר אין נעשה פתגם הרעה ויתכן שניהם לשון משפט ופסוק (קהלת ט' י"א) אשר אין נעשה פתגם הרעה יוכיח ודברי המתרגם כמטין לזה שתרגם ואשתמע פתגם גזרת מלכא די יעביד בכל מלכותיה גם רש"י ז"ל פי' אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה משפט מעשה הייעה. ואם כדברי המפרשי' כן הוא יהיה ביאורו אם תשמע לעצתי בפעם הזאת ימשך כי מכאן ואילך כאשר תגזור אומר יתקיים וזהו ונשמע פתג' המלך כלומר יקובל כענין ושמענו ועשינו שמע ישראל. (דברים כ' כ"ז) כלם ענין קבלה, בודאי יקובלו דבריך אם כה תעשה, מה שלא יקובלו בזולת זה. כי יאמרו איך ימשול בנו ולא משל באשתו וזה צריך שתעשה לפי שמלכותך רבה היא וכל עצמך במשתה הגדול ופיזור הרב והראות הגדולה והתפארת מדאגה מדבר פן יבגדו בך כאשר עשו בשכבר כמו שבא למעלה ומה תעשה בהכלי' אותך עתה כי לא קובלה גזרתך בביתך והיאך תקובל בקצוי ארצות ולכן צריך לעשות דבר מפורסם מאד למען יראו יושבי קצוות מאותותיך כי בשמעם אשר עשית למלכה כזאת בת מלכים על אשר מרתה את פיך בדבר קל עם היות לה התנצלות רב כמו שקדם ואף גם זאת הרגת ולא חמלת אז באמת יראו וייראו ממך ורגזו וחלו מפניך' כתב הר"י ן' הראש ז"ל בספר פרפראות (פרשת תצוה) ונשמע ג' במסורת ונשמע קולו בבאו אל הקדש. את כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך והיינו דאמרינן במגלה אמר רבה מקרא מגלה ותלמוד תורה, מקרא מגלה עדיף, מקרא מגלה ועבודה מקרא מגלה עדיף והיינו (שמות כ"ד ז') כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דהיינו תלמוד תורה. ועבודה דכתיב בהו (שם כ"ח ל"ה) ונשמע קולו, ונשמע פתגם המלך היינו מקרא מגלה וסמיך כי רבה היא, אלמא דעדיף טפי ע"כ. ומאבא מארי ז"ל שמעתי כי של ת"ת הוי סוף פסוק כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושל עבודה באמצע פסוק והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה' וגו' ושל מקרא מגלה בריש פסוק ונשמע פתגם וגו' למדנו כי מקרא מגלה בראש, ועבודה באמצע ותלמוד תורה בסוף ולעולם מקדימין מ"מ ומאחרים ת"ת, ובמדרש רבתי (פ"ד) ונשמע פתגם המלך ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר פתגם גדול אנו עתידי' לשמוע מזו שנכנסה למלכות מהו אבל גדול ליהודי' ור' יצחק אמר פתגם גדול אנו עתידים לשמוע מזו שנכנסה למלכות מהו שמחה וששון ליהודים ע"כ, הגם כי כבר הקדמנו למעלה דבריהם כי בכל מקום שנאמר בו המלך סתם משמש קדש וחול בפסוק והקרוב אליו תמצאנו אף גם זאת דברי ממוכן הם אל המלך וצריך לפרשו בשמוש החול, לכן אומר כי כוונתו לומר כי בעשותו דבר זה ביום זה מבלי מתון מנהו והלאה לא יסרבו במאמרו בין רע לטוב בין אבל גדול לשמחה וששון וזה אומרו שם ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים מבלי הדעת מה זה ועל מה זה לא בזה ולא בזה רק באשר דבר מלך שלטון, עוד (מדרש רבתי פ"ד). שם א"ר יהודה בר סימון ונשמע פתגם מלך מלכי המלכים הב"ה שאמר בחכמתו ותבונתו כי מחה אמחה את זכר עמלק ע"כ וזו דרך הקדש יקרא לה כי המלך הנז' פה הוא על מלך מלכי המלכים וכבר הקדמנו לך למעלה כי הב"ה מדליק את האור מתוך החשך, כמו שבא בפסוק והקרוב אליו ומשם תתבונן כמו כן דברים הללו כי בעשות נקמה בושתי משם תצמח רעת זרעו של עמלק, ומדברים הללו נשמע ביאור אחר במסורת ונשמע ג' כי בזכות התורה והעבודה האמורים בנעשה ונשמע ובונשמע קולו בבאו אל הקדש כמדובר ימשך ונשמע דבר מלך ממ"ה במפלת עמלק כמו שנאמר, אחר הדברים האלה אמרו ז"ל (שם) דברים קשי ההבנה ז"ל, כי רבה היא רב ושמואל, רב אמר הדא מלכותא רבתא להדא חטיתא רבתא, ושמואל אמר הדא חטיתא רבתא להדא מלכותא רבתא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ע"כ, ויש לדקדק מה בין רב לשמואל ועוד דבר וכל הנשי' למאי אתא, ואני אומר חלקו במה שחלקו המפרשים בביאור כי רבה היא מהם ביארו רבה מוסב אל המלכות ותיב' כי אעפ"י כמו ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתי' כי קרוב הוא אעפ"י שקרוב הוא, כי תוריש הכנעני (יהושע ח' י"ח) כי רכב ברזל לו אעפ"י שרכב ברזל לו, (תהלים מ"א ה') רפאה נפשי כי חטאתי לך אעפ"י שחטאתי לך ורבים כהם, ומהם ביארו כי רבה היא מוסב אל ושתי אשר היא רבת המעלה ותיבת כי לשון לפי אשר הוא השימוש היותר הטבעי אליה, והנה רב אמר ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו צריך שתשמיע פתגם הרעה אשר יעשה לה בכל המלכות אעפ"י שהיא רבה הממלכה ויראה טורח גדול להשמיעו בכלה אף גם זאת צריך להשתדל להשמיעו ולהודיעו כי גם החטא עצום ורב ומה גם בהיותו מהמלכה ואם לא היה החטא כ"כ גדול לא היה צריך להטריח כ"כ להשמיע העונש כי מעצמו היה נשמע אבל ביען המלכות הוא רב אי אפשר שישמע מעצמו אם לא תשמיעהו, וביען החטא הוא רב ועצום אעפ"י שהמלכות גדול ורב צריך שנטריח עצמנו להודיעו ושמואל אמר צריך שתשמיע זה בכל מלכותיך לפי שהמלכות רב הוא וגם אם יתפרסם הדבר לקרובים השומעים העונש אשר נתת לה לא יתפרסם לרחוקי' ולכן צריך שתשתדל בכל עוז להשמיעו לפי שהחטא גדול והמלכות גדול ואם לא היה המלכות כ"כ רב לא היינו צריכים לטורח זה כי מעצמו היה נודע ואנו צריכים כי כל הנשי' יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטון לכן צריך להודיעו בהשתדלות נמרץ וזה טעם וכל הנשים האמור בסוף המאמר אשר יתיישב יותר לדברי שמואל מדברי רב במעט עיון תשיגנו. עוד במסורת וכל הנשים ג' (שמות ל"ה ב' ). וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים (ירמי, כ"ד ט"ו) ויענו את ירמיהו כל האנשי' היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהי' אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וגו' וכל הנשי' יתנו יקר לבעליהן. והר"י ן' הרא"ש ז"ל בספר פרפראות (פרשת ויקהל) כתב אלו הנשים שנתעסקו במלאכת שמים יתנו יקר אבל אותן הארורות שמקטרות לצבא השמי' גרמו שגלו והיו למשל ולשנינה ע"כ, ואני אומר כל הנשים יתנו יקר לבעליהן הן לטוב הן למוטב הן לטוות שאין חכמה לאשה אלא בפלך, הן לעבודה שהיא זרה להן יתנו יקר לבעליהן כי גם אם יהיה זר עליהן את אשר יצוו בענין בואה לפני המלך ערומה ישמעו ויעשו כמו שאר הנשים הארורות שם המבלעדנו אנשינו עשינו לה כוונים וגו' כי שמעו בקול אישיהן ועל פיהם היה להן כל ריב וכל נגע לקטר למלאכת השמים. והה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל כתב 'היא 'וכל 'הנשים 'יתנו אותיות השם למפרע מאת ה' היה כי אלמלא אגרות ראשונות לא נשאר שריד ופליט ואני אומר אם תזכור מה שכתבנו בפסוק ראשון כי השם בהיפוך אותיות מורה דין תבין כי נדונה במדת דינו הקשה ולכן נרמז השם בהיפוך המורה עליו כאמור.