כי יצא דבר המלבה על בל הנשיב להבזות בעליהן בעיגיהן באמרם המלך אהשורוש אמר להביא את ושתי המלבה לפגיו ולא באה
כי יצא דבר המלכה וגו'. הפסוקים האלה לדעתי יפורשו בשני מיני ביאור, הא' כי הוא חלק הנשים לב' חלקי', הא' כלל הנשים פחותות הערך ולאלה קרא כל הנשים, הב' שרות פרס ומדי' אמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים ההדיוטות והפחותות להבזות בעליהן בעיניהן כי תאמרנה המלך אחשורוש וגו' ולא באה ולא יבחינו אם ערומה אם מלובשת ומה גם אם נדקדק תיבת באומרם [ר"ל לשון זכר] כי האנשים יספרו בבתיה' הדבר וכל אשר יוכלו להעלים ולהמעיט בדבר יעשו ויגידוהו דרך קצרה אמר להביא את ושתי המלכה ולא באה, ומזה ימשך כי הן יבזו בעליהן וישאו קל וחומ' מהמלכה אמנם שרות פרס ומדי לא תעשינה כנשים המשחקו' ההמה להבזות בעליהן, אבל במר נפש וייאוירוה תאמרנה וכדי בזיון וקצף יהיה הדבר הזה ששלח המלך אחריה ומיאנה לבא, ושיעור הכתוב והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר ישמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך ביאורו שישמעו לכל שרי המלך ספור הענין והמקרה הרע ההוא. אז תאמרנה וכדי בזיון וקצף גם למלך גם לשרים, לכן אם תאבה עצתי שמוע יצא דבר מלכות עה"ד שנבאר ולא יעבור אשר לא תבא ושתי כי עכ"פ תבא ומלכותה יתן המלך וגו', ונשמע פתגם המלך ואז כל הנשים יתנו יקר לבעליהן הן הנשים הארורות אשר אמרנו כי יצא דבר המלכה על כל הנשים כי שרות פרס ומדי לא תבזנה בעליהן בעיניהן, ואם ישלחו בעליהן אחריהן תבואנה ערומות וחשופות שת אחרי שזה דרכם כסל למו להביא נשותיהן ערומות לפניהם בעת אכלם ושתות' כמו שבא לעיל בפסוק ותמאן המלכה ושתי מדברי פרקי ר' אליעזר הגדול (פ' כ"ז), הביאור הב' כי אם ושתי לא תבא אעפ"י שתהרג תצא תקלה גדולה כי יצא דבר המלכה על כל הנשי' וגו' ולא באה כלומר כי לא כבשוה ולא יכלו לה להעבירה על רצונה ובחרה מות מחיים וכמו שקדם בדברי המתרגם שאמרה לה הגדולה שבפרסיות שתבחר מות מחיים ושלא תבא בסוף פסוק ותמאן תמצאנו' ולכן המשפט הנכון שיביאוה בעל כרחה ואח"כ תהרג ובכן תענינה שרות פרס ומדי לנשים המשחקות כאשר תרחבנה פיהם לדבר בגנות בעליהן ובהבזותן אותם באומרם המלך אחשורוש וגו' ולא באה והיה מה שהיה ממנה ואם הומתה אין מי שיקוה שלא ימות כמותה בגדולת הלב כי בחרה למות ושלא יכבשוה ולא ינצחוה אז תאמרנה להן שרות פרס ומדי וכדי בזיון וקצף עשה לה המלך שהביאה בעל כרחה ושהרגה ושיעור הכתוב לפי דרך זו כי יצא דבר המלכה וגו' והיום הזה תאמרנה וגו' אם על המלך טוב עצתו זאת ימשך שתאמרנה שרות פרס ומדי וכדי בזיון וקצף. ואחשוב שעל ב' פירושים הללו פליג בגמרא (מגילה פ"א) רב ושמואל רב אמר כדי הבזיון הזה לקציפה הזאת ושמואל אמר כדי הקצפון הזה לבזיון הזה, רב רמז לביאור זה האחרון כי בודאי היא הבזיון שבזה אותה המלך בהביא אותה בעל כרחה לקצפון שהקציפתו, ושמואל רמז אל הביאור הראשון כי כדין קצף המלך על אשר בזתה אותו כלומר הקצף היה כדאי לבזיון ומה מתקו דברי הראב"ע ז"ל שיהיה היום האמור כענין (יחזקאל כ"ד ב' ) כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה כי יהיה היום הזה בפיהן למשל ומרגלא בפיהן זכרו את יום המשתה והתבוששו ושימו יד לפה כי לא טובים אתם מהמלך וכן בתרגום ירושלמי ארום יפוק פתגמא דמלכתא על כל נשיא כלהון למהוי שייטין בעליהון בעיניהן ותהא כל אתתא אמרה לבעלה דילמא את יקיר מן מלכא אחשורוש די אמר דתיתי ושתי מלכתא קדמוהי ולא צבית למיתי, ובמדרש רבתי (פ"ד) ויאמר ממוכן מה ראה ממוכן קופץ בעצה תחלה, ר' יוחנן אמר תלתא אמוראין חד אמר על ידי שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן, פי' מכה לחייו במנעלה, וחד אמר ע"י שלא הזמינה לאשתו לסעודת נשים וחד אמר ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, מאן דאמר ע"י שהיתה מסטרתו שאמר לא על המלך לבד"ו עותה ושתי המלכה, ומאן דאמר ע"י שלא הזמינה אשתו שאמר כי יצא דבר המלכה וגו' הדא היה דלא היתה תמן מאן דאמר ע"י שהיתה לו בת שאמר ומלכותה יתן המלך וגו' ע"כ, הנה האמוראים הללו המה ראו אומץ לבב ממוכן ואשר תקע עצמו לגמור דינה כן תמהו אחרי אשר נראו מדברי המלך שכוונתו להענישה בעונש קל איך מלאו לבו לדבר עליה רעות ולא פחד שמא המלך יחזור בו בהפיג חמתו, ולכן דקדקו בכתובים ותרין אמוראין ראו כי בחמת רוחו דבר והשלישי ראה כי עינו הטעתו, והנה הראשון קבל שושתי בגובה לבב הכתו במנעלה דרך בזיון אולי היא היה עז כנגדה והיא השתדלה להכניעו ולכן כאשר ראה כי בא יומה השתדל בכל עוז להפילה בל תקום עוד, ודקדק זה ממאמר לא על המלך לבדו, כלומר לאו חדתא היא לה ולא חדא היא לה להקל בכבוד השרים כי כבר נסתה והורגלה בהבזות שרי המלכות וגם עתה היתה כוונתה להבזותם וז"ט כי על כל השרי' אשר בכל מדינות וגו' כי בקטן הקרוב אליה התחילה וכראותה כי לא נענשה עליו יגבה לבה עד להשחית במלך ובשרים, והאחר דקדק אומרו כי יצא דבר המלכה וגו' כי אם היו שמה הגבירות כלנה ושרות פרס ומדי מה ענין כי יצא אלא שכוונתו כי יש ויש נשים אחרות לא הזמינה אותן אל המשתה והן נשי השרי' כענין באשתו שלא נקראה. והאמור' הג' ראה שנתן עינו בגדולה כי אם הוא נקרא שופט לא כיועץ אם יקח המלך אשה טובה או רעה ודי לו נגמור דין ושתי שיביאוה בעל כרחה ויסירוה מגבירה או ימיתוה ומה לו לשאחרי כן אלא שעינו הטעתו וכמו שעוד נדבר בו ולכן אמר ומלכותה יתן המלך וגו' כי הוא הנכסף ממנו. ועוד שם במדרש רבתי (פ"ד) כי יצא דבר המלכה. אמר שמא בלאדרין הות צריכה ע"כ, כך הוא גירסת ספרי דוקני וגירסת הספרים אמר שמואל בלא דרין הות צריכה בדותא היא, וביאור דבריו ראשונה יש לפרש תיבת בלא דרין דא"לף יתירתא היא והוי כמו בלדרין והם שלוחים כדאיתא בב"ר (פ"י) ר' יצחק בן אלעזר הוה קאים ומטייל על משוניתא דימא דקסרין פי' מקום שהים עולה מזעפו ראה שם קולית אחת פי' כד אחד הגמיאיני נא מעט מים מכדך תרגומו מקולתיך או ביאורו סל כמו עשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף, הזורק גט לחיקה או לתוך קלתה, והות מצנע לה והות מתגלגלא מצנע לה והות מתגלגלא, זאת מוכנת לעשות שליחותה עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל בה ומת, אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין על יהודאי דקסרין ע"כ, ודכוותה בויקרא רבה. (פ' כ"ב) ודכוותה במדרש ר' תנחומא פרשת זאת חקת התורה, ואחר ביאור הלשון דע דבתרגו' שני כתוב כי יצא דבר המלכה ארום יפוק גזרת מלכתא על כל נשיא לאתגלגלא מאריהון קומיהון. הנה שהפליג ממוכן ברעת ושתי שתצא דבר מלכות מלפני' על כל הנשי' להבזות בעליהן בעיניהן ומעתה ביאור הדברים שמא רצים היא צריכה לשלוח על הדבר יצא מעצמו על כל הנשים ובחנם תשלח רצים אלא שמרוב גאותה וגאונה ולהשפיל כבוד המלך והשרים תשלח הרצי' רוכבי הרכש מה שאינה צריכה וכל זה להבאיש את ריחה: