הזבל שבחצר וכו' אעפ"י שהיא שכורה ביד אחרים. עיין לח"מ שהקשה לדעת רבינו מהא דאמרינן התם זאת אומרת המשכיר את החצר לא השכיר הרפת שבה ומשו"ה נמי הזבל שברפת לבעה"ב אבל שבחצר הוי של שוכר ואמאי הוי של שוכר לדעת רבינו אף שהיא מושכרת לו ותירץ דלרבינו לרב אשי ברייתא מיירי בתורי דשוכר ומשו"ה בחצר מפקר ברפת לא יעו"ש. וכ"כ בס' חסדי דוד בפי' התוספתא בפירקין. אלא שראיתי שם דברים שלא יכולתי להבינם שכתב וז"ל וכ"ת סוף סוף הו"ל לאשמועינן היא גופא דהמשכיר את החצר לא השכיר את הרפת ותירץ הא נמי לא נצרכה מאחר דכבר פסק בהל' מכירה דהמוכר את החצר לא מכר את המרחץ וכו' וממילא דה"ה נמי לרפת וכו' יעו"ש ואחרי המחילה רבה לא ידענא מאי מקשה והלא בפי' פסק להא דר"א בפירקין בה"ב וז"ל המשכיר את החצר לא השכיר לא את הרפת שבה יעו"ש ומה לנו מה שפסק בהל' מכירה ושוב התבוננתי בתורתן של ראשונים וראיתי להר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין שכתב משם הרבינו יהונתן ז"ל וז"ל זאת אומרת כתב רב סעדיא גאון כל זאת אומרת הלכה היא וכו' ומהתימה אהרמב"ם ז"ל שלא הביאה בחיבורו ובפי' כיון שהרי"ף הביאה עכ"ל והוא פלא שכבר הביאה וצ"ע.