אר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד וזו אחת מהן גוי ששלח עולתו וכן גר שמת וכו'. ונלע"ד דמשום דהוו שתי תקנות נקט האי לישנא הכא בהאי בבא וכיון שרמזו בהאי בבא לא איצטריך ליה למיתני הכי ג"כ גבי פרה ולהאריך לשונו גם שם. ואיתה במנחות פ' התכלת (מנחות דף נ"א) ובפ' אלו מנחות (מנחות דף ע"ג) ותוס' רפ"ק דתמורה. ופי' רש"י ז"ל התם בפ' התכלת וגם בפ' ואלו מנחות בכתיבת יד וזו אחת מהן זה שאמרנו שהתקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משלי צבור אחד מן התקנות והשתא מני לאידך ששה וכן כתב הראב"ד ז"ל ואלו הן ז' תקנות המוצא בהמה שיהא מביא נסכיה א'. וגוי ששלח עולתו ב'. וכן גר שמת ג'. כהן גדול שמת ד'. על המלח ועל אעצים ה'. ועל הפרה ו'. ועל הקנין ז'. ואף ר' יוסי מודה לז' תקנות אלא לת"ק משל צבור ולר' יוסי על המספק ע"כ:
וגוי ששלח. גרסי' כלומר וכן גוי:
אם שלח עמה נסכיה. דמי נסכים דילה דלא קרבי אלא מיוחנן ואחיה שעושין אותן על טהרת הקדש כדאיתא פי"ג שופרות דאילו שלחינהו גוי טמאים דגוי לא מהימן אטומאה וטהרה:
גר שמת. להכי נקט גר משום דאין לו יורשין דאי הוי ישראל הוו מקרבי יורשין נסכיו:
יש לו נסכים קרבין משלו. אם יש נסכים שלא זכו בהן עדיין שום אדם ובאו ליד ב"ד מוציאין אותן לנסכים כנ"ל והתוס' פירשו במנחות כנון שהפריש הדמים בחייו ואקדשינהו:
ותנאי ב"ד הוא על כ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו וכו'. פי' כ"ג שמת והקריב חצי העשרון בשחרית ולא הקריב החצי השני בערבית ולא מינו באותו היום שמת דאילו מינו הא תנן בפ' התכלת דהכהן האחר מביא לאותו היום עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חציין קריבין ושני חצאין אובדין והכא משום דלא מינו קרב משל צבור עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל ומתוך מה שכתבנו תבין מה הוא הלשון שחסר בגירסת המשנה. ובירושלמי לא סוף דבר שמת אלא אפי' נטמא ואפי' נדחה ממום תני ר' יהודה בן פזי דבר דלייא ואפי' נדחה ממום ופי' הר"ש שיריליו ז"ל אפי' נטמא הכהן ולא מצי מקריב ליה משל צבור לר"ש ולר' יהודה משל יורשין ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות תמידין ומוספין נראה דמפ' לה במינו אחר תחתיו דמביא עשרון שלם ולי נראה דאמתני' קאי וכמו שפירשתי ע"כ. וביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' ה' וספ"ג דהלכות תמידין ומוספין. ומה שכתב הרש"ש ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש לה במינו אחר תחתיו פי' קאי אנטמא הכהן או נולד בו מום דהרמב"ם ז"ל ס"ל דקאי אמתני' דס"פ התכלת כדמשמע מלשונו שם סי' כ' והרש"ש ז"ל ס"ל דקאי אמתני' דהכא: