אחד לשלשים יום וכו'. פי' הראב"ד ז"ל הגזברין משערין כמה קנו בשלשים יום מהדברים הצריכין ללשכה וכל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות רצה לחזור בתוך שלשים יום אין שומעין לו ואם נשפכו בעזרה נשפכי לו והכי איתא בתוספתא אחת לשלשים יום פותחין את הלשכה כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות ואמר תנו לי מעותי וכו' כדאיתא התם ביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' י"ג ופ"ט דהלכות מכירה ס' ב':
המקבל. גרסינן ולא גרסינן כל המקבל וכן היא הגירסא במציעא פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ז) ובמנחות פ' שתי מדות (מנחות דף צ') וכן בערוך ערך ספק. והביאה רש"י ז"ל בפי בתרא דכתובות דף ק"ו. וכן פי' הרש"ש ז"ל המקבל עליו לספק סלתות פי' הממונה על הנסכים שהוא אחיה דתנן ליה באידך פירקין דלקמן היה לוקח יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים בימי הקציר והבציר ועל אותו בעל הבית המוכר אמרו דאם קבל לספק מד' סאין בסלע יספק מד' משום רבותא דהקדש ע"כ ושם בפ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט' כתוב ג"כ המקבל עליו לספק את הקנים וכו' דאחת לשלשים יום פוסקין עמו וכו' ויד הקדש על העליונה וכן ג"כ כתב דהוא מספק את הפסולות כדעת ר' יוסי דלקמן בספ"ז. ופי' רש"י ז"ל שם פ' הזהב המקבל עליי לספק סלתות וכו' דאילו הדיוט אסור לפסוק על פירות עד שיצא השער וכאן אפי' לא יצא השער עדיין לד' פוסקין ע"כ ועיין בתוס' ז"ל שם ותוסיף לקח:
לספק סלתות. אית דל"ג רק לספק מד' סתמא וכן משמע מר"ע ז"ל:
עד שיהא המזבח מרצה ירוש' תני בשם ר"ש מיד היה מקבל את מעותיו ולא חיישי' לנשפך או להחמיץ ביד הגזבר דאין מתעצלין הכהנים מלהקריב דזריזין הן וליכא למיחש למידי: