בהרת כגריס ובה שער לבן. כך נראה שהיא גירסת הרא"ש ז"ל:
ובה שער לבן. לעיל אשמועינן דפריחה מטהרת אחר מחיה והשתא אשמועינן אחר שיער לבן ופשיון:
בפי' רעז"ל פרחה במקצתו טמא איצטריך לאשמועינן וכו' עד סופו. אמר המלקט זהו פי' הר"ש והרא"ש ז"ל וכתבו דאי לא תימא הכי משנה שאינה צריכה היא אבל הרמב"ם ז"ל נראה שמפ' דמשום רבותא דסיפא דקתני פרחה בכולו טהור קתני נמי רישא פרחה במקצתו טמא וז"ל פרחה בכולו טהור להודיעך שאין מתנאי אומרו כולו הפך לבן שיחזור ברגע אחד אבל אפי' שפרח בו מעט מעט בעת שיכללהו טהור הוא ע"כ וכן פי' ג"כ בסוף משנת הבא בכולו לבן דלקמן בפירקין ועוד פי' ואמנם כפל אלו הדינים בכאן ולמטה וכן ג"כ זכר חזרת ראשי אברים הכא ולמטה כדי שלא תחשוב לומר שזהו סימן במי שנהפך כולו לבן אחר החלט אולם מי שיכללהו קודם שיבא ליד כהן הייתי אומר שאין הדין כן קמ"ל שכולן שוין באלו הדינים ע"כ:
פרחה במקצתו טמא וכו'. נלע"ד דקאי אראשי אברים ואשמעינן דאע"ג דראשי אברים אינם מטמאין בבהרת כגריס מטמאין בפשיון כל שהוא ואשמעינן נמי דראשי אברים מעכבין הפריחה בכל שהוא שאם פרחה בכולו חוץ מקצת מראשי אברים אפי' כל שהוא טמא וכמו זה הפירוש פירשו לקמן ר"ש ורעז"ל במשנה ז' עכ"ל ז"ל של החכם הר"ם אוחנא ז"ל: