בהרת כגריס ובה מחי' פחותה מכעדשה. פי' ובה מחי' צ"ל שיש בבהרת גריס בלא מחי' דהא קתני בתוספתא בהרת ובה מתי' פחותה מכעדשה ר"מ אומר יסגיר וחכמים אומרים אין נזקק לו ר"מ סבר דמתי' פתותה מכעדשה מצטרפת עם הנגע להסגיר ורבנן סברי ודאי מתי' כעדשה שהיא סימן טומאה מצטרפת עם הנגע להשלימו לכגריס אבל פתותה מכעדשה אינה אלא כשאר עור בשר הלכך לרבנן אם אין בבהרת כגריס לא הי' מסגירה וא"כ לא שייך למיתני רבתה הבהרת דאין פשיון סימן טומאה אלא אחר הסגר ואל תתמה על מה שברישא כולל המחי' בכלל הגריס ולא בסיפא לפי שברישא היא סימן טומאה לה ראוי לכוללה עמה אבל בסיפא אינה אלא כשאר עור בשר:
רבתה הבהרת טמאה. כגון שפשתה מבחוץ נתמעטה טהורה ופוטרו:
רבתה המחי'. עד כעדשה טמאה יותר מכעדשה טהורה דאינה מבוצרת:
נתמעטה. שפשתה הבהרת עלי' ר"מ מטמא משום פשיון וחכמים מטהרין דלא חשיב פשיון אלא מה שהנגע פושה חוצה לו ולא מה שפושה לתוכו והא דלא פליג ר"מ ברישא משום דאין בבהרת כגריס בלא המחי' ואין נגע פחות מכגריס מטמא לפשיון אבל בסיפא יש בבהרת כגריס בלא המחי' הרא"ש ז"ל. וז"ל הר"ס ז"ל בהרת כגריס פי' כגריס חוץ מן המחי' שהיא פחותה מכעדשה ובהא קתני נתמעטה ר"מ מטמא שהרי יש שיעור גריס שפשה לתוכו אבל רישא דלא פליג ר"מ היינו שהבהרת היא ומחייתה כגריס ומש"ה אם נתמעטה טהורה לכ"ע ע"כ: