שער פקודה. לשון פקדון שהפקידה את השער בעור הבשר והלכה לה עד שתחזור ותמצא אורוי.ו אי נמי מלשון פקידים שמנתה הבהרת הראשונה את הבהרת השני' על שער לבן שהי' בה. הר"ש והרא"ש ז"ל:
והניחה לשער לבן. מ"מ והניחה שער לבן וכן ג"כ בסיפא נמחקה הלמ"ד:
עקביא בן מהללאל מטמא. כיון שקדמה הראשונה לשער:
מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות. תימה אמאי תנא הכא שתי שערות דהא סתם שער לבן הוי שתי שערות והכי קתני ברישא שער לבן סתם וגם בסיפא דהאי סיפא קתני שער לבן סתם גם על הרמב"ם ז"ל בפ' שני יש לתמוה דברישא נקט התם שער לבן סתם כלשון מתני' ובסיפא וגם בסיפא דסיפא נקט שתי שערות ולא ראיתי מי שדבר בזה ולע"ד צ"ע:
אמרו לו. בוי"ו גרסי' לי':
אף דבריך אינם מקוימין. דהאי נמי טהור דחצי גריס לא מקרי בהרת. ובת"כ פרשת שלישי דפרשת נגעים היא שנויה בסימן ד' וגם שם שנוי במילתי' דר' עקיבא בראש דבריו שתי שערות ובסוף דבריו כתוב והניח לשער לבן כלשון משנתינו ותימה שלא דבר בזה ספר קרבן אהרן. ומ"מ כך דבריך אין מקיימין: