עשרה בתים. כולהו נפקא לן מקראי בת"כ וכדמפרש הר"ש ז"ל. והביא הראיות והרמיזות הרמב"ם ז"ל ג"כ:
הכהה. במקצת נוסחי מצאתי כך הכהה ובמקצת מצאתי הכוהה והכל ענין אחד אבל מפי' הר"ש ז"ל לסוף משנה ראשונה דבריש מכילתין משמע קצת דגריס הכהה ע"ש. ופי' רש"י ז"ל בפי' החומש כהה הוכהה מראיתו ע"כ. ורבינו דוד קמחי ז"ל כתב בשרש כהה והתואר כהה הנגע ויתכן להיות כהה הנגע פועל עבר מזה הכבד אלא שא"כ היה לו לינקד בחירק וכו' ע"ש. אכן הר"א ן' עזרא בפי' ישעי' ריש סימן מ"ב על פ' ופשתה כהה לא יכבנה כתב בפשיטות שהוא עבר וז"ל ופשתה כהה לא יכבנה שהוא דבר קל עד שתהי' כהה כמו והנה כהה הנגע ויש הפרש ביניהם בדקדוק כי כהה של תורה פועל עבר וזאת כהה תיאר השם ע"כ. ועיין בפירושו לתורה שפי' כהה ר"ל לא פשה ע"ש:
עמד בזה ובזה. הר"ש והרא"ש ז"ל לא גרסי זו הבבא במתני' שכתבו ובת"כ סוף פ' רביעי דפ' מצורע חשיב עוד תרי עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ונתץ תשעה לא חזר טעון צפרים הרי עשרה ובמתני' לא חשיב אלא שמנה ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל משמע דגריס לה במתני':
עוד כתב הר"ש ז"ל אבל סיפא דמתני' דאם עד שלא טהרו בצפרים לאו ממניינא דבת"כ לא חשיב הנהו בכלל הנך עשרה:
עוד כתב ז"ל דלכד מנינן כוהה והולך בתרי משום דחשיב להו בתוספתא כל חד וחד לחודי' דקתני ר' יהודה אומר הכוהה בשני קולפו וטעון צפרים וההולך לו קילפו וטעון צפרים ע"כ. ותימה לגרסת הר"ש והרא"ש ז"ל דקתני עשרה בתים ולא קא מפרש אלא שמנה: