שני נתקים זה בצד זה וכו' ביד שם פ"ח סי' י' מפ' דשיטה של שער מפסקת ביניהם דקתני היינו שיטה של שער שחור ומפ' דטמא דקתני רישא היינו לומר דאינו טהור ע"י השער שחור שהרי הוא כמות שהי' דאכתי לאו מבוצרות הן ומה ששנינו נפרץ במקום אחד כגריס טמא היינו אפילו נפרץ משני מקומות כמו שפי' הראב"ד ז"ל והטעם פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל נפרץ ממקום אחר כגריס ה"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר והרי שער שחור בצדו ואינו כנוס לתוכו ע"כ משמע קצת דגריס נפרץ ממקום אחר בריש בהאי בבא.
בפי' רעז"ל הקיש נגע לנתק. אמר המלקט נראה דצריך להיות הקיש נתק לנגע:
נפרץ פי' בסוף שבוע או לאחר הפטור דאין פשיון מטמא בתחלה:
נפרץ ממקום אחר כגריס טמא פי' הר"ש ז"ל אפילו נפרץ כגריס אבל הרא"ש ז"ל פי' כגריס טמא לאו דוקא כגריס דאפילו בפחות נמי טמא משום פשיון אלא אגב דבעי למיתני בסיפא כגריס טהור תנא נמי ברישא כגריס ונגע האחד טמא כי השיטה רחבה שתי שערות והנגע שנשר השער תחלה אצלו הוא הפושה וטמא והשני להסגיר כדאמרינן (פ"ו מ"ה) בשתי בהרות זו לפנים מזו אם בפנים כלתה סימן פשיון לפנימית א"נ כגריס דוקא דהשתא נעשה נגע אחד ואע"פ שנשר השער תחלה אצל האחר נגע אחד הוא והכל טמא והשתא ניחא נפרץ ממקום אחד טמא כלומר נעשה הכל נגע אחד טמא ואין כאן עוד הסגר ע"כ: