שאלה:
או נוהג שכחה בהני דברים ששנינו בפ"ק דפיאה שאין פיאה נוהגת בהן כגון תאנים וכיוצא בהן או לא.
תשובה:
תחלה אעתיק לך מ"ש בענין זה הרב הגדול מו"ה אליעזר בערגמאנן זצ"ל תלמידו של הגאון מו"ה אברהם בינגא אב"ד דק"ק ווירצבורג ותלמידו של הגאון ר' נתן אדלר זצ"ל מירושלים עיה"ק תובב"א אל גיסו הוא מר חמי הרב המופלג מו"ה יונה ראזענבוים נר"ו, וזה החלי בס"ד:
ברכות ריש פי' כיצד מברכין תוס' ד"ה דבר וכו' שכן חייבין בפיאה עכ"ל. כתבנו על הגליון עיין פני יהושע, ואדומ"ו הרה"ג זצוק"ל הגיה בשכחה במקום תיבת בפיאה שלפנינו לומר דשכחה נוהגת גם בתאנה ודדמי לה. והן אמת דפשטות לשון משנתינו דפ"ק דפיאה כלל אמרו וכו' משמע כך, ולא הוזכרו שם דיני לקט ושכחה רק בפ' ד' וה' ולהלן ושם בפ"ד מ"ג וכו' נשנו כמה פעמים שלשתן לקט ושכחה ופיאה משמע דבמקום שלא הוזכרו כולם בפירוש אין הדבור כי אם בהמוזכר וכן דברי הרמב"ם בפירושו משמען כך ובחבורו פ"א מה' מתנות עניים ה"ו כתב כך יש שכחה לאילנות כולן ע"ש, וכן שאר פוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל לא כתבו כלל הנזכר בפסקיהם לענין לקט ושכחה רק לענין פיאה לחוד, וכן כתב התיו"ט פ"ו דפיאה מ"ט ד"ה השום כו' דכל ירק שוה לשום ובצלים ע"ש משמע דלא בעינן מכניסו לקיום לענין שכחה.
אמנם להלכה נראה שדברי בה"ג ז"ל מכריעים נגד כל הנזכרים שכן בהלכות פיאה שלו כתב וזה לשונו: וכן מאן דמחייב בפיאה חייב בלקט ושכחה בפיאה מ"ט לא תכלה פאת שדך לקצור וכתיב בלקט כו' וגמר קצירה דלקט מקצירה דפיאה ובשכחה נמי כתיב כו' ע"ש שכל סגנון וגילגול דבריו מוכיחים שעיקר כוונתו לומר שמה שאינו חייב בפיאה אינו חייב ג"כ בלקט ושכחה, והקרא שהביא ללמד מני' לפיאה הוא ניהו דמדרש נמי בת"כ סדר קדשים פ"א ה"ז לילף מני' כלהו הנך פטורי דמתניתין, ונרמז ג"כ בפירש"י ז"ל פ' בא סימן דף נ' ע"א ד"ה בפיאה וכו' ע"ש ויליף הגאון לפטורינהו מלקט ושכחה ג"כ ויש בדברי הראשונים ז"ל שדבריו מקובלים כאלו נכתבו בתלמוד.
ועוד תני' דמסייע לי' בפירש"י פ' הזרוע דף קל"ד ע"ב ד"ה חייב בפרט ובעוללות כו' שכתב ג"כ להדיא וז"ל ובכולהו תנן כל שהוא אוכל ונשמר וכו' וכה"ג כתב עוד בפ' בא סימן דף נ"א ע"א סד"ה ופטור מן המעשר דהפקר כו' ע"ש וכן נראה ג"כ דעת מרן בכסף משנה רפ"ב ממתנות עניים אע"פ שדבריו שם עכ"פ צ"ע מה שהראה מקום שם לדבריו מפ"ו דפיאה וכת"ק עיי"ש, מ"מ איכא למשמע מנייהו הא דעניננו ומדפרקין דהתנן סתמא פ' בא סימן נלע"ד ג"כ לאוכוחי כדעת הגאון ועמי' ז"ל דמה שאינו אוכל ונשמר וכו' פטור גם מלקט ושכחה מדלא תנינן בין הני בבי דכל וכו' ויש וכו' ג"כ כלשון הזה כל שחייב בפאה חייב בלקט ושכחה ויש שחייב בלקט ושכחה ואינו חייב בפאה ולאתויי ספיחי אסטיס וקוצה והפקר ש"מ שלפי האמת כולן שוין לפטור כמו פאה, ולא נשאר רק תמיה על הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל שלא נתעוררו כלל לזה הענין ולא העתיקו דברי הגאון ז"ל בפסקיהם. (אמר המעתיק: הראיה מתנן סתמא דפ' בא סימן יש לדחות דלאו מילתא פסיקא היא בלקט שכחה ופאה דיש מינים דישנן בשכחה ופאה ואינן בלקט ויש שחייבין בארבע מתנות כדאיתא בחולין דף קל"א ע"א עיי"ש והוא מתוספתא דפאה).
ולענין קושי' הרב פ"י אתוס' הנ"ל כבר כתבנו אנן בעניותנו בחדושים וליקוטים לתרץ ע"פ התוס' בר"ה ט"ו ע"ב ד"ה נהגו וכו' שצדדו שם לומר שיש מין תאנים שלקיטתן כאחד וחייבים בפאה דלפ"ז שפיר י"ל על כל ז' המינים שחייבים בפאה ומה ששאר מיני תאנים אינם חייבים הוי לי' כמו ענין פטור הפקר דשייך בכל המינים מקרא דובא הלוי וגו' חוץ ממה שיש מינים מיוחדים שהם פטורים לעולם וניליף מקרא דזרעך עתי"ט ר"מ מעשרות ובס' הון עשיר שם ודו"ק, ואפ"ה אין אתה נמנע מלומר עליהן שהם בתורת חיוב פאה (ואינו) והה"ד להנך מיני תאנים שייך לקיטתן כאחת. ושם לענין מה שהעמידו תוס' הנ"ל דבריהם אתיבות הגמ' דבר שאין גידולו מן הקרקע כגון בו"ח, דע שנמצא בינינו פעה"ק תובבא"ס תלמוד כתב יד על קלף ס' זרעים ומועד בבלי בקובץ גדול ישן נושן מבלי שום פירוש ונמצאים שם כמה וכמה מאות גרסאות מתחלפות מגירסת כל ספרי הדפוס שלפנינו, ומהן כמה וכמה הנוגעים טובא לדינא ומהן דלא נ"מ רק לגירסא לחוד, ושם גרסי' בענינא כגי' התוס' הנ"ל, עכ"ל הרה"ג מו"ה אליעזר בערגמאנן זצ"ל.
והגי' שמביא כאן וכן הכ"י שמביא כנראה הוא שהיה ביד בעל המחבר ס' בית נתן ועיין דקדוקי סופרים שם בכ"י מינכען הגי' כמ"ש התוס' וכן גרסו כמה ראשונים עיי"ש בהגהות דקדוקי סופרים.
ועל עיקר דינא הנ"ל נ"ל דודאי להני שיטות דס"ל דמדאורייתא אינו חייב בפיאה אלא דגן תירוש ויצהר כמ"ש התוס' בשבת ס"ח ע"א ד"ה ואילו ובשאר דוכתא משום דסתם קציר היינו דגן וא"כ גם בלקט ושכחה מדאורייתא ליתא בירק ותאנים ושאר אילנות אלא בדגן ותירוש (ושכחה גם בזית דהיינו יצהר ע' חולין קל"א ע"א) ונהי דרבנן תקנו פיאה בקצת מינים מ"מ מהך טעמא דלא תקנו פיאה בקצת מינים כמ"ש התוס' בשבת ס"ח ע"א והר"ש פ"ק דפאה מ"ד מאותו הטעם עצמו לא תקנו לקט ושכחה להני מינים, אך לשיטת הרמב"ם דס"ל דפאה באילנות דאורייתא כדמשמע מלשונו פ"א מה' מתנות עניים, וכן לשיטת יש מפרשים שהביא הר"ש פ"א דפאה מ"ד עדיין הדבר תלוי דאפשר דדוקא בפאה מיעט קרא להני מינים מדכתיב קציר אבל כיון דחזינן בלקט דדרשינן קציר לדרשא אחריתא דבת"כ ממעטינן מינה לקט קטוף עיי"ש אפשר דגם בשכחה איצטריך קציר לדרשא אחרינא או שיש שום דרשה דמינה מרבינן שאר מינים ללקט ושכחה כדחזינן בת"כ דיש חילוק בין פאה ללקט לענין קיטוף דבלקט ממעטינן לי' ובפאה מרבינן קוטף, וכיון דלא חזינן להו לרז"ל דממעטי הני מיני מלקט ושכחה כדממעטי להו מפאה עדיין הדבר תלוי עד יבוא ויורה צדק לנו (והראי' מפ' בא סימן כבר דחיתי לעיל).