וכתב שם בס' תוי"י וזה לשונו, שמעתי בשם גדול אחד הלצה להבין שאלה (שבת דל"א ע"א) מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות, שהם תלמידי חכמים ראשים שבבבל, סגלגלים, שאינם יכולים לישב במקום אחד, ומתגלגלים מעיר לעיר [כמו ששמעתי ממורי דאמרי אינשי עם אמת הולך בכל העולם ור"ל שנדחה ממקום למקום כו'] והשיבו מפני שאין להם חיות פקחות, דאיתא משל בס' בן סירא שפעם אחד היה ארי רעב ופגע בצבי וכו' ואחר כך כבש וכו' עד שפגע בשועל פיקח שבחיות ואמר שאין לו חוש הריח וניצול, וזהו שאמר מפני שאין להם חיות פקחות ליקח מוסר ממנו כנ"ל ודפח"ח עכ"ל.
ובס' אהבת דודים על שיר השירים בפסוק על משכבי בלילות הביא כל זה באורך וזה לשונו, שמעתי אומרים בשם הרב הגדול מ' יוסף קאלמאנקיס ז"ל אב"ד דק"ק קראקא, על הא דאיתא בגמרא מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות מפני שאין להם חיות פקחות, על פי דאיתא משל אחד, דפעם אחד היה ארי רעב מאוד, שלא היה לו לאכול מכמה ימים, והיה ריח רע יוצא מפיו, ופגע בזאב ואמר לו שיריח בתוך פיו, והשיב לו שמרגיש ריח רע, ואמר לו הארי שהוא חייב מיתה, מדין מורד במלכות, שאמרת על הארי שהוא מלך החיות, שריח רע יוצא מפיו, ומיד טרפו ואכלו, ולאחר ימים פגע בחיה אחרת, וציוה לו גם כן שיריח בתוך פיו והיה מתיירא לומר האמת, לכן אמר שיוצא מפיו ריח טוב, ואמר לו הארי שהוא מורד במלכות, שאמרת שקר בפני המלך, כי אני יודע שמחמת שלא אכלתי כמה ימים יש ריח רע בפי, ואתה אמרת שקר וחייב מיתה, ומיד טרפו ואכלו, לימים פגע ארי זה בשועל שהוא פיקח שבחיות, וציוהו שיריח לתוך פיו, אמר לו השועל אדוני המלך זה כמה ימים שאין לי חוש הריח כלל, וגם אם אריח אצלך כל היום לא ארגיש שום ריח, ובזה ניצול מן הארי, והנמשל כי יש כמה לומדים שהם עובדים להבורא ית"ש באמת ובמסירות נפש, ומריחים מכל חטא שנמצא בעיר, וממלאים פיהם תוכחות, ומתקוטטים עמהם כל בני העיר ומדחים אותם מעליהם, וצריכים לילך לעיר אחרת, וכשיושבין שם איזה זמן וכשמרגישין בבני העיר איזה עבירה גם שם הם מוכיחים את החוטאים, ואז גם שם מתקוטטים עמהם ואומרים איש אחד בא לגור וישפוט שפוט, ומדחים אותו גם מעליהם, וצריכין אותן המוכיחים לילך מדחי אל דחי מעיר לעיר ואין להם מנוחה כלל, משא"כ מי שאינו ירא שמים באמת לאמתו ואין לו מסירות נפש יוכל לישב בעיר אחת כל ימי חייו, כי אין לו חוש הריח שיריח בדבר עבירה שבעיר, וגם במה שרואה דבר עבירה בעיר אין לבו דוה עליו, ומראה עצמו כאילו אינו רואה ואינו שומע, וזהו מפני מה ראשיהם של בבליים היינו ת"ח ראשי גולה, סגלגלות, שמתגוללים מעיר לעיר, מפני שאין להם המדה של חיות פקחות היינו השועל שאין לו חוש הריח, רק הם מריחים ולכן אין נותנים להם מנוח, עכ"ד הרב הנ"ל.
ובזה שמעתי אומרים בשם הישיש א"א הריב"ש ז"ל על הא דאמרי אינשי שעם האמת יכול אדם לעבור את כל העולם מקצה לקצה ר"ל בצדיק זה שנוכח האמת דרכו, ואינו יכול לראות בעירו דבר עבירה ושקר, יכול הוא לילך כל העולם, כי מדחין אותו מעיר לעיר ויכול להגיע אל קצה העולם ע"כ ודפח"ח, עכ"ל.