דבר זה מבואר היטב בהקדמה שנייה לס' לקוטי אמרים וזה לשונו, תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא בתוך כל עלמין וכו', ודבר זה נראה בחוש בכל דבר כי בכל מקום יש חיות הבורא ברוך הוא [עיין לעיל פ' לך אות י"ד ושם בהגה י"ט], כי בוודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח או מראה, או אהבה, ר"ל שהוא דבר נאהב, או שהוא דבר נורא, או שהוא דבר מפואר, וכן שאר מדות, וכאשר נפשיט אותה בשכלינו מן הגשמיות ונחשוב רק הרוחניות לבד, כגון הטעם או הריח או כיוצא בו, בעצמו, בודאי נראה בחוש, שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר, רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת האדם לבד, אם כן בודאי הוא דבר רוחניי, וחיות הבורא יתברך שמו, השוכן בדבר המגושם הזה כנשמה בגוף, וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה כמו שכתוב בחובת הלבבות כי כל תנועתיך נקשרות בחפץ הבורא כו' [ע"ש בשער אהבת ה' פרק זיי"ן ונתברר להם והאמינו כי כל עניניהם ותנועותיהם נוהגים בגזרת הבורא יתעלה] ובכולם הם ניצוצי חיות נמשכין מהבורא יתברך שמו שהוא צרו"ר החיים ואו"ר החיים ומקו"ר החים וח"י החיים, וממנו יתברך שמו נמשך חיות בכל דבר מרום המעלות עד למטה בתחתונים, וזהו צמצום שכינתו יתברך שמו ששוכן בתחתונים, וכל ניצוץ הוא נלקח מעולם שלו, דרך משל, דבר של אהבה, האהבה שבו הוא נלקח מעולם האהבה, רצה לומר שבודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח אהבה לכל דבר שיש בו אהבה.
ונאמר לקרב אל השכל קצת מהות השורש, נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה, נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא יתברך שמו שנתצמצם כביכול, שיהיה מושג בבחינת אהבה, כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחינת אהבה רק בבחינה אחרת כגון בבחינת יראה או התפארות ושאר המדות, כי בודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ"ל, רק שכל אחד אינו מושג כמו חבירו, כי נתצמצם בצמצום אחר, רצה לומר בהשגה אחרת, אבל בפנימיותם העצמיית כולם שוים שהם חיות ורוחניות כנ"ל, כי כולם נמשכין משורש אחד אשר שם אין שום התחלקות כלל, וזהו שאמר בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ס"ח ובסופו תיקון ג' ועי' בזוה"ק ויצא דקמ"ט ע"ב) ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין, פירוש על ידי צמצום ההשגה הנ"ל, כי הוא בבחינת נוקבא לגבי דלעילא שמקבלת מן שורש השרשים [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ע"א] והמשכיל יבין, ולזה נקראים עולמות, רצה לומר שחיות הבורא יתברך שמו הוא מתעלם ונתצמצם בהשגה זה, וגם כן נקרא מדות של שם, שהם משוערים ומושגים בשיעור זה ומדה זו ולא באחרת, ובאמת כל אחת כלולה מכולם, כי תחלת ההמשכה משורש השרשים היה למען חסד"ו יתברך שמו להטיב לנבראים, והוצרך כביכול לצמצ"ם, [על ידי מדת גבור"ה] ולהמשיך למדה זו רק כמין קו וניצוץ והוא החיות וההתפארו"ת הבורא כביכול, על דרך שנאמר (בפ' בראשית) ויפח באפיו רוח חיים דכל הנופח מעצמותו [עיין לעיל בפ' בראשית אות צ"א], רק שהיה באפשרי להיות נמשך עד בלי די על דרך שנאמר (בפ' ואתחנן) קול גדול ולא יסף, אשר אין זה המכוון, והוצרך לנצ"ח שיתגלה הוד"ו יתברך שמו, ושיהיה מקוש"ר במדה והשגה זו, הגם שהדברים עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב איך הוא בכל עולם, כי גבוה מעל גבוה שומר, אמנם כן באתי בקצרה רק להעיר אוזן וכו', עכ"ל, ועיין לקמן בפ' יתרו בפירוש הודו בסוף פסוק רעבים גם צמאים.
ובתוי"י פ' קדושים ד"ק ע"ב וז"ל, נודע מכתבים שכל מאכלי אדם וגם ביתו ומשאו ומתנו ודורו וזיווגו, הכל באין עם האדם בתולדתו מניצוצין שלו, זכה האדם במעשיו הטובים, ונזדווגו ונזדמנו לו ניצוצין שלו, ששייכים לו בתולדתו לתקנם וזה נקרא בסוד זיווג ראשון, ונעשה לו עזר שעוזרים לו בדבקות השם יתברך לעמוד על משמרתו בעבודת ה', ואם לא זכה, אז הוא כנגדו, שנזדמנו לו ניצוצין אחרים במאכלו [עיין לקמן פ' עקב אות נ"א] וח"ו מחטיאין אותו, כמו שנעשה ליוחנן כהן גדול שנעשה לסוף פ' שנים צדוקי (ברכות דכ"ט ע"א) על ידי אכילתו בקדשים בלא כוונה, שנזדמן לו ניצוץ אחד והחטיאו כו' ע"ש.
ובפ' אמור דקט"ו ע"ב כתב וז"ל, כמו שכתב בזוהר (עקב דרע"ב ע"א) בינוקא דאמר אי בעיתו לאכול בקרבא ומלחמה וכו', וסודו ידוע להבאים בסוד ה', כי יש בירורי ניצוצות מתוך המאכל שצריך לברר, והוא מלחמה, או שיתפס הוא ח"ו אצל הניצוץ, כמו יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי שאכל קדשים בלא כוונה כמו שכתוב בכתבים, או שיזכה לברר ולהוציא הניצוץ הקדוש שבמאכל ההוא ולדבקו בשרשו כנודע, עכ"ל.
ובפ' ראה דקפ"ה ע"ב וז"ל, וזהו שאמרתי טעם ב' פירושים שנכללו בתיבה אחת, כי לחם הוא מזון כמו (בפ' ויגש) בר ולחם, ועוד פירוש ב' כי לחם הוא מלחמה כמו שכתוב (בתהלים קאפיטל ל"ה) לחם את לוחמי, ושניהם אמת כמו שכתוב בינוקא בזוהר (בשלח) אי בעית לאכול בקרבא וכו', כי כדי שיוכל להעלות ניצוצי המאכל הוא מלחמה גדולה ח"ו שלא ינוצח מן הניצח ומחטיאו כמ"ש בכתבים על יוחנן כה"ג.
ובס' דגל מחנה אפרים פ' לך בפסוק וישב את כל הרכוש כתב וז"ל, הקדמה מאדוני אבי זקיני נשמתו עדן זללה"ה כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם, ואפילו משרתיו בהמותיו וכליו הכל יש בהם ניצוצין קדושים וכו' [כמו שהעתקתי לעיל בפ' לך אות כ"ד].