בהיכל הברכה פ' נח ד"ה עשה לך דס"ו ע"א כתב וז"ל, ממורי סוד לך, ביאור סוד אותיות א"ב, כי אלף הוא אלופו של עולם טמיר וגגיז בגווה, ואות ב הוא שני אלפי"ן, [עיין לעיל בפ' בראשית אות כ"ב ופ' נח אות ק"י ושם בהגה פ"ב] שאור אין סוף נתלבש בלבושין ובבתים להמעיט אור, וכן ג שלשה אלפי"ן עד אות ת ארבע מאות לבושין, כי אלף פלא כיסויא ומלבוש כמבואר בזוהר בלק (דף קצ"ג ע"ב) כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימאה עתיקא טמירא בכסויא דנהורא אחרא, ומתלבש עד ת ששם יש ארבע מאות לבושין, וברגל העקום נאחז עשו וארבע מאות איש, ושם כל תאוות עולם הזה, ששם גם כן מלובש אלופו של עולם, ושם הבחירה לעלות או לירד אחר התאוות וכיסופין של הקליפות, וצדיקים המקשרין עצמם גם שם באלופו של עולם, עולין עד ארבע מאות עלמין דכסופין, שקל כסף תיו תחיה.
אם כן, שורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות הרוחניי אור אין סוף, הוא אות אלף, ואחר כך יורד והולך ומתלבש זה בזה, ונתרחק מן החיות עד אות תיו שהוא מלכות שבמלכות שבעשיה ששם מתלבש מחשבות רעות והרהורים רעים, והבחירה חפשיית, וצדיקיא שלוחי דמטרוניתא, אינון לקשר עצמו אל האותיות והחיות רוחניות שבכלל דברי העולם הזה, ואינו נהנה מחומריות כלל, אלא להרחיב דעתו מעט שלא ישתומם, ומקשר עצמו בתענוג כל התענוגים אור אין סוף שבכל הדברים, כמאמר נזר ישראל דוד המלך עליו השלום (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה בכל מקום נפ"ל או"ת מתורתך, וצריך להעלותן, וצדיקים מיחדין בכל דברים שבעולם יחודים קדושים אהבה ושמחה, בתענוגים רוחניים דבקות יראה ואהבה במחשבה, ומעלין האותיות עד מחשבה העליונה, תי"ו רשים רשימו לעתיק יומיא (זוהר נשא דקכ"ה ע"ב) ואז מעלה מתהום ארעא עד רום רקיע את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל, וזהו על ידי עסקו בדברי עולם הזה ביחודים לשם שמים, וכן כל משא ומתן וכל מלאכת חרישה וזריעה, צריך לעשות בתחתון ולרמז בעליון, וידוע מדברי מרן שכל אדם מחוייב לעסוק לשם שמים בל"ט מלאכות, ושאלו אותו תלמיד חכם העוסק בתורה מה יעשה, והשיב טל תורה מחייהו, (כן מפורש בהקדמת ת"ז דכ"ג ע"א אבל בגמרא כתובות קי"א׃ איתא אור תורה) שעל ידי לימודו בל"ט מלאכות בתורה, נעשה למעלה היחוד כאילו עסק בו בפועל.
וסוד א"ת הוא כשהצדיקים מעלין החיות מדברי עולם הזה בסוד יחבק לה בעלה ביסודא דילה, שזה יותר חשוב להעלות מדרגה תחתונה עד אלופ"ו של עולם מתי"ו עד אלף, והשכינה אתקשטת בקישוטין דלא הוו כנודע ממרן [עיין לעיל בפ' בראשית בהגה י' ובהגה קנ"ה ד"ה ובלקט] ותלמיד חכם העוסק בתורה הוא בסוד אל [עיין לעיל פ' נח אות ק"ע בפנים ד"ה והנה כראות] נהירו דחכמתא בסוד הי הה הא תורה לשמה [לשם ה'] העולה אל ידוע ממרן האר"י, וסוד תיבת אל שיורד החיות עד שלשים לבושים שהמלכות נקנית בהם, ועל ידי לימוד לשמה זוכה לדברים הרבה, שיש כמה מדרגות בכל אות והוא מזכה להעלותן [עיין לקמן פ' ואתחנן אות ל"ה] וזוכה עמהם להעלות, ועיין תוי"י ויצא, ובסופו דיבור המתחיל לך לך, שהאותיות יורדין מהחיות עד שמתלבשין במנצפ"ך שהוא גבורות ודינין, כטעם (הכתוב בפ' נח) עשה לך תיבת עצי גופר, גבורות פ"ר, שעד שם מתלבש החיות של אלופו של עולם וצריכין להעלותן, ואות למד משם אל הוא חיות האלף שירד עד למודי השם, ותלמידי חכמים העוסקים בתורה מעלין מאות למד עד אלופו של עולם, כטעם יעקב שקראו הקדוש ברוך הוא אל (מגילה די"ח ע"א) ואות כף סוף מנצפ"ך ששם ירד החיות עד עומק הקליפות, שאי אפשר להעלותן אם לא במסירת נפש ממש, כטעם א'ך המבואר בדברי מרן האר"י בשער נפילת אפים שביחוד אך עלה רבי עקיבא בעת מוסרו נפשו לקדושת השם, שהעלה מאות ך ירידה תחתונה עד אלף אור אין סוף, ובזה לך לך מארצך, שעל ידי לימוד התורה מעלין מאות למד עד אלף, והמוסרין עצמן על קדושת השם מעלין אות כף מעומק הקליפות ששם נפלו כתרים ונשמות של אדם הראשון, ומעלין אותם עד כתרא עילאה, יחוד כף פשוטה הנזכר בדברי מרן האר"י בסוד נפילת אפים ע"ש, וזהו עשה לך, שתתקן בחינת לך, על ידי תיבת, לימוד התורה מן אות למד עד אלופו של עולם ובמסירות נפש תעלה, עצי גפר, גבורות פ"ר מן הכף עד אות אלף, והיית א"ך שמח.
ושלשה עליות הללו, מן אות ת תאוות העולם הזה, ומן אות ל תורה לשמה, ומן אות ך פשוטה שירדה על ידי חטא אדם הראשון עד עומק הקליפות, וצריכין מסירות נפש בכח ובפועל, ונפילת אפים מסירה למיתה ממש, על ידי זה תעלה ך עד אות א [וכן ת' וכן ל'] בסוד אך את אל שהוא עצמו מספר עצי גופר וכו', וכשיתוקנו בחינות אלו זהו ענין תחיית המתים ומשיח, שהוא סוד הדעת והוא סוד עולם הבא צרור החיים, והנה על ידי מעשי האדם הממשיך על עצמו בעולם הזה על ידי בינה שמבין לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וביחודים מעלה הכל עיין תולדות יעקב יוסף בסוף הספר וסתום וחתום הדברים עד עת קץ, עכ"ל.