ובתוי"י פ' מסעי דקע"ד ע"ד וז"ל, צריך אזהרה כשאומר תוכחת מוסר בשער בת רבים שלא יעבור על לא תלך רכיל בעמך כו', וכאשר בארתי בפסוק וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, והוא על פי משל ששלח המלך את בנו למדינה אחרת, ושלח עמו שני עבדים, ובהאריך הזמן שכח בן המלך נימוסי המלכות, ונאף ורצח וגנב וכו', וחזר בן המלך להיות כאחד מהמוני עם, וברח ממנו עבד אחד והלשין אל המלך וכו', ואחר כך חזר וברח עבד השני והתחנן אל המלך, איך לא חס על בנו שנעשה פחות שבפחותים על ידי שהרחיקו ממנו וכו', עכ"ל.
ובס' בן פורת יוסף לפ' וישב דס"ח ע"ד וז"ל, כתבתי במקום אחר כי יש כמה סוגי מוכיחים, משל למלך ששלח בנו למרחקים ושלח עמו שני עבדים אחד חזר בדברי דלטוריא על בנו שגנב ורצח וכו', והשני דיבר אותן דברים גם כן אלא שתלה הסרחון באביו, ששלח אותו אל פחותי הערך ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכו', עכ"ל.