הנה דיבור זה הוא מס' תוי"י כמו שציינתי מקומו בפנים, אבל שם במקומו לא נזכר מפורש ששמע זה ממורו הבעש"ט, אבל בלקט אמרי פנינים שבס"ס אוצר החיים והיכל הברכה העתיק גם דיבור זה בשם הבעש"ט והאריך בו כדרכו בקודש, וז"ל שם דר"ו ע"ב, שמעתי ממורי כמו שיש כ"ב אותיות בדיבורי תורה ותפילה, כך יש כ"ב אותיות בכל הנבראים שבעולם הגשמיים, שבהם נברא העולם וכל אשר בה, רק שהאותיות מלובשין בחומרייות בכמה כיסויין ובכמה לבושין, ובתוך האותיות שורה רוחניות אלהותו ית"ש ואחדותו, שמהווה את הכל, ומלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה ממש, כהדין קומצא דלבושיה מניה וביה (לשון בראשית רבה פכ"א סי' ה'), אלא שהוא בהסתרה וכאשר אנשי הדעת יודעין מזה ההסתרה, אין אצלם שום הסתרה ושינוי כמבואר בתיקונים (עיי"ש בתיקון כ"ו) אינון דתליין מקוב"ה ושכינתיה לא אישתני ולא אסתתר לגבייהו, כי זכו להשחוות בלי שום שינוי.
וכמו שיש באדם חומר וצורה כך יש באותיות, כי גוף האותיות אבנים, ורוחניות הספירות ואור אין סוף השוכן בתוכם הם חיות אלהות שבתוך האותיות, והוא הצורה והנשמה אל האותיות, ואל זה יכוון בתודה ותפלה כמבואר בחסד לאברהם [ובס' בן פורת יוסף דכ"א ריש ע"ב איתא בזה"ל וכאשר קבלתי ממורי וכן מצאתי בחסד לאברהם נהר י"ד, עכ"ל, וע' לקמן פ' נח בהגה ט"ו, ובפ' ואתחנן אות ל"ח ע"ש] עיקר הכוונה להמשיך הרוחניות ואור מדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות למדרגה עליונה לעשות שאלתו, וכל זה בתורה ובתפלה, ויש מחשבות קדושות שעל ידם מעלה האותיות שישנם בחומריות עולם הזה, והוא ששמעתי ממורי [בס' צפנת פענח ד"ב ע"ד] יחבק לה בעלה ביסודא דילה, כשמעלין אותיות וניצוצין ממדדיגות התחתונות, ועושה מהם קישוטי השכינה ושכינה אתקשטת בקישוטין דלא הוי [עיין לקמן בפרשתינו בהגה קנ"ד] יותר יש נחת רוח לפניו ית"ש, וזהו דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין, מייסר ומכתת הצדיקים להסיר מהם כל רע, שלא ימשכו חלילה אחר התאוה הרעה, אלא יהיה לבם מלא אהבת קונם, ויעלו החיות שבכל הדברים ביחודים קדושים [ועיין לקמן פ' לך בהגה ב', ובפ' יתרו אות ל"ט ושם בהגה].
וזהו בראשית מלא א' ומלא י' שהוא חכמה המחיה באור אין סוף, סוד אות אלף אלופו של עולם מתלבש ביוד של חכמה ובב של חו"ב, ומאיר עד סופא דדרגין רשת, להעלות הנשמות ממדריגות התחתונות על ידי ישראל עם קדושו, כי נתפשטו האותיות ממעלה למטה, וברא כל הנבראים על ידי כ"ב אתוון, וכל אות כלול מהכ"ב [עיין לקמן בפ' נח בהגה פ"ב], וכל הנברא על ידי אות שהוא קרוב להמאציל, הוא יותר עליון וזך, עד כי הנברא מן אות ת' שהוא אות אחרון בריה שפלה ואפלה מכל הנבראים, וכשמקרב עצמו להשי"ת יוכלל, ונתעלה מן אות ת' עד אות א', תי"ו רשים רשימו לעתיק יומא (זוהר נשא דקכ"ח ע"ב) בסוד בראשית ישראל [בגימטריא] אלף חותם דחתימין בעזקא דכיא, ובאות ת' נבראו עולמות מלכות שבמלכות, עד שבסופו הוא מעורב בקליפה, אף על פי כן אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי [לשון ירושלמי תענית פרק א' והובא בעין יעקב סי' ב'], שאין שום מציאות בלתי הש"י, לכן בצדיקייא אע"פ שהם בהסתרה וביסורים ובדוחק ועוני, ועל כולם נידושין בעפר על ידי ערב רב המחלישים דעתן, ועל ידי לומדי תורה בסם המות, אבל אין הקב"ה מסתתר מהם כלל, ובכל הירידות יש להם עליה על ידי אמונה גדולה, עכ"ל.