אשה רעה מצוה לגרשה ואם כתובתה מרובה צרתה בצדה כלומר יגזם לה שישא אשה אחרת עליה כדי שתקבל תוכחת דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא כלומר האשה מכנעת עצמה יותר ומקבלת תוכחת כשמתיראה לבא צרתה בצדה יותר מהכאות במקל ובבקעת:
אע"פ שהאומנות משובחת הרבה מכל מקום צריך שישתדל להיות עמו פרקמטיא מועטת להרויח ממנה שהאומנות דיו שיתפרנס בו ואי אפשר לו להתעשר בו דרך צחות אמרו נתנני ה' בידי לא אוכל קום זה שמזונותיו תלויים בכפו:
ולעולם יזהר אדם שלא לילך דרך הדיוטות דרך צחות אמרו השחיתו התעיבו עלילה אלו בני אדם שמהלכים ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב יותר ממי שמהלך ערום בשוק:
כבר ביארנו שלעולם יהא אדם מתבונן שכל שאירע לו הוא בקו ובמשפט מצד מעשיו הן דברים קלים הן דברים של צער גדול וצרה גדולה דרך הערה אמרו נתנני ה' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה וכן אמרו בניך ובנותיך נתונים לעם אחר זו אשת אב בגוי נבל אכעיסם אלו המינין שנאמר אמר נבל בלבו אין אלהים ויש אומרים אלו פרסיים כלומר שמצרים לישראל וכופרין במעלתם וביחוסם ועוד אמרו אמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שאג נפל כלומר שאג ונפל מכסאו מרוב פחד אמרו ליה מקבלי שוחדא תריץ ויתיב כלומר נתישב בעצמו ואמרו לו גזרו על שלש ואמר להם שהכל בעונותם מפני שלש שהיו עוברים בהם והכל היה מדה כנגד מדה גזרו שלא לאכול בשר שחוטה מעונש מתנות כהונה שלא היו הם נותנים כראוי וגזרו עליהם שלא לרחוץ במרחצאות שלהם מפני עון טבילה שלא היו טובלים כשהיו צריכים טבילה למצוה וגזרו עליהם לחטט את המתים מפני שהיו שמחים ונושאים ונותנים עמהם ביום אידם שהיו עובדים אליליהם שהם קרויים מתים כמה דאת אמר ויאכלו זבחי מתים וכדכתיב והיתה יד ה' בהם ובאבותיהם והלא אבותיהם כבר מתו אלא זה חטיטת המתים:
כתוב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו אשה נאה ר"ל ביופי ובמעשים אשרי בעלה העלם עיניך מאשת חן של אחרים פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו שכר כי בתואר אשה יפה רבים נשחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל ר"ל מוכרי קשוטי נשים המרגילים לדבר עבירה כניצוץ אש המבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא לשם רבים יהיו אנשי שלומך גלה סודך לאחד מני אלף אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא מחר אינו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו:
מכיון שנצטוה האדם על פריה ורביה כדי להעמיד הישוב כל הפורש לגמרי ממנה הרי הוא כשופך דמים ר"ל שמונע קיום הישוב ועוד שמא זה שהוא מונעו היה בא לתכלית שלמות ועל זה נאמר כאלו ממעט את הדמות רומז למה שאמר בצלם אלהים ברא אותו ר"ל בשכל ועתיד להדמות לעליונים אם יבא לתכלית שלמותו מכל מקום כל הנמנע מזה לכונת קיום התורה ופרישות העולם אע"פ שלא קיים מצוה זו הואיל ורואה בעצמו שכך נוח לו לקיום התורה ומצותיה מעבירין לו והוא שאמר בן עזאי מה אעשה שנפשי חשקה בתורה ואיפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים: