כבר ביארנו במשנה בענין הדפנות שדיו שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ושלא אמרו בשלישית שדיה בטפח אלא כששתי הדפנות נקשרות זו בזו כמין גאם כגון אחת למזרח ואחת לצפון או לדרום ונחלקו בסוגיא זו אותו טפח היכן מעמידו מקצתם פירשו כנגד היוצא כלומר בקרן זוית שהמחיצה כלה לשם באיזה דופן שירצה עד שיהא אותו טפח נמשך לרוח האחר שאין בו דופן כגון אם הדפנות מזרח ודרום יניח את הטפח לקצה המזרחי לצד צפון כגון זה או לקצה הדרומי לצד מערב כגון זה ומקצתם פירשו כנגד ראש תור ר"ל שאם הדפנות מזרח ודרום מניחו בקרן מערבית צפונית כגון דיומד נמשך כלפי רוח מערב וכלפי רוח צפון כגון זה וקורהו ראש תור על שם שהחורש חורש תחילה רצועה אחת באורך השדה בראשו ורצועה אחרת ברחבו בראשו גם כן כגון שתאמר בשדה העשוי כצורה שציירנו שיחרוש מערב וצפון וכשמתחיל אח"כ לחרוש מצד ארכו או מצד רחבו כלה מהלכו הראשון באותו ראש תור וי"מ ראש תור כצורה זו והוא פי' רש"י ואין הלכה כאחת מלשונות אלו אלא עושה טפחו שוחק ר"ל יתר על טפח משהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן שהוא כלבוד ונמצא שיעור ארבעה טפחים בין הטפח השוחק והאויר שהכל כדופן מתורת לבוד והרי זה רוב דופן בסוכה קטנה שמשך שלה שבעה טפחים ולא אמרו טפח שוחק אלא לרווחא דמילתא שיהא רוב הניכר ומ"מ בדיעבד דיו אף בטפח מצומצם שהרי עדיין יש כאן רוב דופן שהרי נמצאו שם ארבעה טפחים פחות משהו: