Meiri on Sukkah 4a

בית שמלאוהו תבן וצרורות ובטלן הרי זה מבוטל ודבר זה גדולי הרבנים פירשוהו לענין אהל שכל טומאה שיש לה אהל טפח אינה בוקעת ועולה אבל כל שאין לה אהל טפח קרויה טומאה רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע לטמא את הכל ואמר על זה שהבית שכזית מן המת בתוכו שמלאוהו תבן או צרורות אם לא בטלן הרי הוא כמי שאינן לשם ואין כאן טומאה רצוצה אבל אם בטלן הרי זה בטול ונמצאת הטומאה רצוצה ומטמאה אף כלים שעל הגג וכן בעפר שאין עתיד לפנותו לדעתנו כמו שביארנו ולדעת ר' יוסי בעפר סתם ובתבן שאין עתיד לפנותו בטל ואין הלכה כדבריו אלא כחכמים ועל הדרך שביארנו אלא שלענין ביאור הסוגיא מיהא יש מתמיהים שמשמועה זו נראה שר' יוסי מודה בהלכות טומאה רצוצה ובמסכת חולין פרק העור והרוטב קכ"ו א' אמרו קסבר ר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ומתוך כך פירשו שאף ר' יוסי לא אמרה כאן אלא לדבריהם של חכמים כלומר למה שאתם סוברים טומאה רצוצה בוקעת ועולה יש לכם לאומרה בעפר סתם ובתבן שאין עתיד לפנותו ויש שפירשוה מתורת קבר וממה שאמרו קבר מטמא כל סביביו ד' אמות וכל שהמת כזית ממנו בבית ומלאוהו תבן וצרורות ובטלן עשאו כקבר לטמא בכל סביביו ד' אמות מ"מ גדולי המחברים פסקו בה שאינו מטמא סביביו ובבית סתום פסקו שטמא סביביו עד שיפתח בו פתח:

היתה גבוהה מכ' אלא שהוצין של סכך ר"ל ראשיהם התלוים יורדים לתוך עשרים אם כשאתה רואה את הסכך כנטול וההוצים נשארים נמצאו ההוצים מרובין כל כך עד שצל הסוכה שמחמת ההוצין מרובה מחמתה כשרה ומונים מהם ואם לאו הרי הם כמי שאינם ופסולה ויש שואלין בה והלא בראשון של עירובין אמרו חלל סוכה תנן וכל שמקצת הסכך בתוך עשרים כשרה אע"פ שאם אתה רואה מה שלמעלה מכ' כנטול יהא הנשאר חמתו מרובה ולאו דוקא מקצת הסכך אלא כל שאין החלל ביתר מכ' וא"כ יחשבו ההוצים כמקצת סכך אף בחמתן מרובה אינו כן שההוצים אינם חשובים להיות ראויים להצטרף וכן שהם בדלים מן הסכך לגמרי ודבר אחר הוא אבל מקצת סכך למעלה הכל אחד ומשום צירוף סכך פסול ליכא שאין סכך פסול אלא כשהוא פסול מצד עצמו ואין אנו אחראין אלא להיות תחתית הסכך בתוך כ' ומ"מ קצת מפרשים פרשו מתוך קושיא זו אותה של מקצת סכך בשהוא כן ר"ל שכל שאם אתה רואה בה את שלמעלה מכ' כנטול יהא הנשאר צלתו מרובה מחמתו ומצדדים לפרש מה שאמרו שם תחלה במבוי כשר ובסוכה פסול והקשו מאי שנא סוכה דאי קלשת ליה הויא חמתה מרובה מצלתה כלומר שברוב פעמים כך הוא ויש לפוסלה אף בשאינו כן מגזירה זו מבוי נמי אי קלשת ליה הויא קורה ניטלת ברוח כלומר ברוב פעמים ויש לפסלה אף בשאינו כן מגזירה זו ותירץ בה אלא אחד זו ואחד זו כשרה כלומר ובלבד בשהנשאר בתוך כ' צלתו מרובה והנשאר מן הקורה שלא יהא ניטל ברוח ואין הדברים כלום כמו שכתבנו שם וכן יש מי שתירץ בקושיא זו דההיא דמקצת סכך בשהקורות שהסכך נשען עליהם למטה מכ' אלא שעצי הסכך מתעבים עד שכלם או מקצתם למעלה מכ' ולפיכך כשרה אף בזמן שכשאתה רואה את הסכך כנטול יהא חמתה מרובה מצלתה דקורות הויין להו עיקר ושדינן ליה בתר עיקר אבל זו שבכאן כשאף הקורות למעלה מכ' והוצים יורדים בתוך עשרים ודברים בטלים הם ואל תחוש להם ולא כתבנום אלא שלא לטעות בהם וודאי אף כשאין שם קורות אלא שעצי הסכך נתחבים מדופן לדופן כל שאין בחללה גובה יתר מכ' כשרה:

היתה גבוהה עשרה והוצים יורדים לתוך עשרה אע"פ שכשאתה רואה את הסכך כנטול וההוצים נשארים חמת הסוכה מרובה ונמצא שההוצים כמי שאינם אעפ"כ פסולה שדירה סרוחה היא וכל שאין בסוכה זו דירה שלא בתחת ההוצים בשיעור שבעה טפחים פסולה שהרי ההוצין טופחין על פניו ומצערין אותו ויש מכשירין אותה בדיעבד ואף לשון גדולי המחברים מוכיח כן שלא כתבו בה פסול אלא שצריך להזהר בכך:

היתה גבוהה מכ' ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי כגון שיש לסוכה זו שלש דפנות שלמות צפונית מכאן ודרומית מכאן ומזרחית באמצע וצד מערב כולו פתוח ונכנס בה דרך רוח מערב ובנה זה איצטבא זו של טיט או של אבנים או של עצים מחוברת לכותל המזרחי על פני כולו ונמצא אורך האיצטבא מחובר לכותל אמצעי ושני ראשיו מחוברין זה לכותל צפוני וזה לכותל דרומי אם יש באיצטבא זו הכשר סוכה כשרה ולא סוף דבר במקום האצטבא שזו לא הוצרכה אלא אף כל שאר הסוכה כשרה וישנין אף במקום שאין בו אצטבא כדין פסל היוצא מן הסוכה שנידון כסוכה אחר שצלו של אותו פסל מרובה מחמתו ופירשוה בקנים היוצאים מסכך הסכה לפני הסוכה ודופן אחת נמשכת עמהם ואע"פ שאין בה דפנות בכל הצורך מפני שאנו רואין כל הדפנות כנגררות אחר אותו הפסל כך אנו רואים האצטבא כאלו מתפשטת בכל הסוכה ואע"פ שבנסר רחב ארבעה אמרו כשרה ואין ישנין תחתיו טעם הדבר שהנסר פסול מצד עצמו אבל זו שבכאן הרי הסכך כשר מצד עצמו ולא נפסל אלא מצד גבהו והלכך כל שהכשרת את מקצתו הכשרת את כלו זו היא שיטתנו וכן פירשוה גדולי הרבנים אלא שהוספנו על דבריהם ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פירשוה דוקא במקום אצטבא אבל חוץ לאצטבא לא ישן ולא יאכל ואע"פ שבפסל הסוכה הקלו אם הקלו בהמשך דופן לא הקלו בסכך שהרי סכך פסול פוסל בארבעה ונראין הדברים כדעת ראשון ומטעמים שכתבנו:

עשה אצטבא זו מן הצד אם לצד הצפונית אם לצד הדרומית וראשה האחד מחובר למזרחית שנמצא שאין חיבור לאצטבא זו בדפנות אלא בשתיים והרי אתה צריך לשלש דפנות כמו שביארנו אם יש משפת אורך האצטבא לכותל שכנגדו ד' אמות פסולה ואם לאו כשרה מתורת דופן עקומה ופי' דופן עקומה שכל שהסכך פסול מפסיק בין הכותל והסכך כשר בפחות מד' אמות רואין כאילו אותו סכך פסול נתעקם ונעשה דופן ר"ל ורואין הכותל והסכך פסול כאילו הכל דופן שנתעקם ונשתפע מקרקעיתו עד מקום הסכך כשר שכן דרכה של כותל להתעקם בגובה כ' עד כדי שיעור זה וי"מ שרואין את הכותל כאילו נתעקם ובא ראשו לצד סכך כשר ואין נראה כן שאילו כן אף באויר שמן הצד היה לנו לומר כן אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון וכן אתה מוצא למטה בסוגיית משנת בית שנפחת משום דופן עקומה נגעו בה ועל כל פנים אתה צריך לפרש שם כלומר ודופן הוא ולא סכך ואין כאן סכך פסול כמו שפירשו שם גדולי הרבנים ולמדת שלא סוף דבר לדון כהלכת דופן עקומה בדופן הראוי לדירה כגון כותל בית וכמו שאמרו בבית שנפחת וסיכך על גביו שכל שאין בין כותל הבית לסכך ד' אמות כשרה אלא אף בכותל שלא נעשה לדירה כן:

היתה גבוהה מכ' אמה ובנה אצטבא באמצעיתה בהכשר סוכה אלא שאין איצטבא זו מחוברת לשום כותל שבסוכה אף זו כל ששלשה צדדי האיצטבא אין ביניהם לכותלים ארבע אמות כשרה אומרין דופן עקומה אפילו לכמה רוחות:

היתה פחותה מי' וחקק בה חקק הראוי להכשר סוכה כגון שבעה על שבעה ואין שפת החקק מחובר לכותל בשום צד בזו צריך שלא יהא משפת החקק לכל רוח משלשה רוחות שלשה טפחים כדי להכשירו מתורת לבוד שהלכות דופן עקומה אין כאן שכל מחיצה שאין בה עשרה אינה מחיצה כלל וכל שאתה צריך לעשיית דופן מתחילתה אין דנין בה הלכות דופן עקומה הא כל בפחות משלשה אתה מכשירו מתורת לבוד ובזו מיהא הכל מודים שאוכל וישן חוץ לחקק שהרי כלבוד הוא: