היתה גבוהה מכ' ומיעטה בכרים וכסתות אפילו ביטלם בפירוש לכל שבעה אינו מיעוט שבטלה דעתו אצל כל אדם שאין דעתם להניח כרים וכסתות בקרקע שבעה ימים מחשש הפסד ממון והרי הגשמים מצויים לבא ומפסידים ולא מחמת הפסד הבא מחמת הגשמים לבד עד שנדקדק בנר חנוכה שהיא בתוך הבית ואין שם חשש גשמים שיהא מיעוט שאף מחמת המדרס והפסד לחות הקרקע אדם נמנע בכך ואף בכרים פחותים שדרכן של בני אדם לבטלן בישיבה לשם מ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אבל תבן ובטלו או עפר ובטלו הוי מיעוט ותבן שלא בטלו בפי' אפילו אינו עתיד לפנותו כל שבעה כגון שייחדה שם למלאכה שאינו צריך לה כל שבעה אינו ביטול וכן עפר סתם ר"ל שאין נודע אם יפנה אותה משם כל שבעה אם לאו אינו ביטול הא אם נודע שאינו צריך לעפר זה כל שבעה הוי מיעוט אע"פ שלא ביטלה בפירוש כך נראה לי וזה לדעתי שבתבן הוא תופש לשון לפנותו ובעפר לשון עפר סתם ויש פוסקין שאף בעפר צריך ביטול בפירוש וא"כ זה שתפש בגמ' בתבן שאין עתיד לפנותו ובעפר עפר סתם להודיעך כחו של ר' יוסי שלא סוף דבר באין עתיד לפנותו שבטלה לדעתו אלא אף עפר סתם בטל ומ"מ לדעת חכמים הואיל ועפר סתם אינו בטל אף שאינו עתיד לפנותו אינו בטל וצריך ביטול בפירוש:
ויש שואלים לדעת רבא שפירש הענין משום דירת קבע מה הועיל מיעוט זה ומה ענין לכרים וכסתות שיפקיעו את הקבע הרי הדפנות מ"מ גבוהות והסיכוך צריך לבנין קבע תדע שיש מפרשים ששמועה זו וכן כל הנמשכות אחריה בענין מיעוט לדעת רבה ור' זירא נאמרו ולא לדעת רבא שלדעת רבא אין הכשר במיעוט כלל ואף גדולי הפוסקים הניחום תחלה מלכתבם בהלכותיהם אלא שאח"כ הגיהום וחזרו ויסדום וכן כל המחברים הביאום בחיבוריהם אע"פ שכולם פוסקים כרבא ונראה הטעם מפני שכל שמיעטה רואין את המיעוט כקרקע גמור ואלו היה קרקע הרי נמצאו הדפנות שאין גבוהות ויכול לעשות הבנין עראי וכל שיכול לעשותו עראי כשר אף כשעשאו קבע ואין לתמוה במיעוטין אלו ולומר הואיל וכשנעשה הסכך לא נעשה כתקנו כשחזר ומיעט יש כאן משום תעשה ולא מן העשוי שכל שעשה הסכך כתקנו מחמת עצמו לשם סוכה ואח"כ עושה מעשה להכשיר את הפסול הבא לו מצד אחר אע"פ שאינו עושה מעשה בגוף הסכך אין בו משום תעשה ולא מן העשוי שהרי בחטט בגדיש כל שהניח בשעת אסיפתם חלל טפח ברוחב שבעה לשם סוכה מתקנה אח"כ וכשרה כמו שיתבאר וכן כל שיש בסוכה סכך פסול בארבעה ומיעטו אע"פ שלא עשה מעשה בסכך הכשר הואיל ומ"מ עשה מעשה להכשיר אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי ואע"פ שבהדס שענביו מרובין מעליו ומיעטן לאחר האגד לדעת האומר לולב צריך אגד נפסל מדין תעשה ולא מן העשוי בזה הואיל ולולב צריך אגד ולא נאגד כתקנו אין זה כלום שמעולם אין תורת אגד עליו אבל בסוכה הרי הסכך נעשה הוא כתקנו שאינו צריך להיותו אחד עם הדפנות אלא יעשה הוא כתקנו ואח"כ יכשיר את הפסול הבא מצד אחר לכשירצה והכשרו עולה לו וקצת גדולי הדורות כתבו בה הפך הדברים ולא נתברר לי דבריהם ולשיטתנו מיהא אתה למד באלו שעושין סוכתם בעלייה תחת הגג בהסרת הרעפים ובמה שצריך בפקפוק זה שאם השלים סוכתו קודם שיפקפק בגג כהלכתו אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי ואינו צריך נענוע כלל שלא הצריכו בנענוע אלא כשהיה הפסול בסכך עצמו כגון גפן ודלעת שקצצן שאין אומרים קציצתן זו היא עשייתן וצריך נענוע אבל סוכה שעשה מעשה בגוף הסכך ואין הפסול בא מחמת עצמו של סכך לא: