בית שמאי ובית הלל נחלקו בפרק שני כ"ח א' במי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית שבית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ופי' בסוגיא זו שמשנה זו חסרה היא וששתי מחלוקת תלויים בה בענין זה אחת שהסוכה קטנה ואינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו שהוא שיעור שבעה טפחים על שבעה טפחים וכמו שאמרו בתלמוד המערב כמה כדי שלחנו טפח וכן אמרו ח' א' גברא באמתא יתיב ולבית הלל כשרה בכל שהוא ובלבד שיהא שם ראשו ורובו שלא הקפידו אלא על הישיבה ולבית שמאי צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו וכל שאינה כך אינה סוכה וכן נחלקו בסוכה גדולה אלא שהוא מעמיד שולחנו בתוך הבית שבש"א לא יצא שמא ימשך אחר שלחנו ובה"א יצא שאין גוזרין בה וענין המשנה כך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בש"א לא יצא ובה"א יצא ושאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ולענין סוכה קטנה הלכה כבית שמאי וכמו שאמר רב שמואל בר רב יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו אבל בסוכה גדולה מחלוקת גדולה בין הפוסקים והוא שגדולי הפוסקים כתבו שאף בזו הלכה כבית שמאי שלא יצא וכן חדשו עוד בדבר זה שלא היה טעם בית שמאי מתורת קבע ועראי באחת מהן שאם כן אף בקטנה היה לנו לפסוק כב"ה שהרי הלכה קבועה סוכה דירת עראי בעינן אלא בשניהם גזרה שמא ימשך אחר שולחנו הוא ואע"פ שהעמידוה בשיטה ולענין קבע כמו שכתבנו למעלה מפני שהדבר דומה מ"מ אינו כן אלא מתורת שמא ימשך שאף בקטנה מתוך שצר לו המקום ואינו מכיל את שולחנו אע"פ שאף חוצה לה אין לו שלחן לימשך אחריו מ"מ מתוך צרות המקום בא לו לאכול בתוך הבית ושמא תאמר אם שתיהן מטעם אחד מה הוצרכו שניהם אם לימדך בקטנה הייתי אומר שבגדולה מיהא מודים ב"ש לב"ה וכן אם לימדך בגדולה הייתי אומר שבקטנה מיהא מודים ב"ה לב"ש והואיל ושתיהן עיקר הטעם שבהם אחד והוא גזירה שמא ימשך וראינו שנפסקה הלכה כב"ש בקטנה הוא הדין לגדולה ואע"פ שפסקנו דירת עראי בעינן זו אינה מדין תורת קבע לגמרי אלא מן הדומה לה ומ"מ רוב פוסקים פירשו שלא נאמר טעם שמא ימשך אלא בסוכה גדולה כמו שהוזכר טעם זה עליה בגמ' אבל קטנה מתורת קבע נחלקו ואע"פ שהלכה [כב"ש] בקטנה עם מה שפסקנו דירת עראי בעינן לא כל הקביעות שוות ואע"פ שנאמר בכלם כאחד כלהו סבירא להו דירת קבע בעינן לא שכולם סוברים כן על ענין אחד שאלו כן אף הוא אומרה בלשון פלוני ופלני אמרו דבר אחד אבל כשאמר כלהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן מהם שסוברים כן על דרך אחת ומהם שסוברים כן על דרך אחרת וב"ש סוברים כן בכל מקום שהעראי שלו אין עליו שם דירה והם סוברים שכל שאינה בשיעור שבעה על שבעה אינה דירה כלל ואפילו שם עראי אין כאן כדי להכשיר וכן הענין בסוכה העשויה כמין צריף שאע"פ שהעמידוה באותה שיטה לסברת דירת קבע בעינן אנו פוסקים כן ומשום דשיפועי אהלים לאו כאהלים כלומר ואין בו שום דירה כלל אפילו לדירת עראי ואף לדעת האומר כאהלים דמו כל שאין טפח בגגו אינה דירה ואחר שבאנו לכך ואין הטעם בקטנה וגדולה שוים בקטנה שנפסקה הלכה כב"ש בהדיא בגמ' פוסקין כמותו ואע"פ שכלל ידוע שאין הלכה כשיטה כל שבגמרא פסקוה בהדיא אין אומרים כן ויש אומרים שלא אמרו אין הלכה כשיטה במקום שאין אחד סובר כדברי חבירו אלא שבמציעא פרק נשך נאמר דין שיטה אף במקום שאין אחד סובר כדברי חברו אלא שהענין כדעת ראשון וכן שאפשר שלא נאמר אין הלכה כשיטה במקום שהסברא תלויה בדין אחר והרי ידוע בכל מקום שכל שאינו דירה אינו כלום וכל שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו אינה דירה וכל שאין לה גג כלל אינה דירה ואנו מ"מ לקבע המביאו להיותו ראוי מיהא לדירת עראי בעינן אבל בסוכה גדולה שהוא טעם אחר ולא נפסקה בהדיא בגמ' כב"ש חוזרין לכלל הידוע בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה וכל שבסוכה גדולה בכדי ראשו ורובו ושולחנו אין חוששין לשמא ימשך וכן עיקר אלא שגאוני הראשונים כתבוה כדעת ראשון ואף גדולי המפרשים נסכמו בה:
אע"פ שכל שיש בה שבעה טפחים על שבעה טפחים קרוייה דירה וכשרה לענין סוכה מ"מ אינו קרוי בית כלל בפחות מד' אמות על ד' אמות וכל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מיטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה אלא פודה לעולם ואם לא גאלה יוצאה ביובל כשאר קרקעות ואין חוזרין עליה מעורכי המלחמה שכל אלו נאמר בהם בית וזה אין קרוי בית כלל וכן אם היה בית זה בחצר שהרבה בתים פתוחים לה וצריכים ערוב בית זה מיהא כמי שאינו הוא ובטל אצל כולם ואין צריך ליתן פת שאינו אוסר עליהם וכן הוא מותר לטלטל בחצר שאינו כבני החצר שנדונהו בשתוף החצר עם האחרים ואע"פ שלא נאמר כאן בית מ"מ כל שלענין ערוב בדין דירה הוא תלוי שהשיתוף והערוב הוא כאלו קובעים כולם דירה למקום שהעירוב והשיתוף לשם וכן אם המה במבוי שהיו הרבה חצרות פתוחות לה וצריכות להשתתף אין זה בתורת שיתוף שהבית כמי שאינו והרי הוא כאורח אצלם לא אוסר ולא נאסר ואין מניחין בו עירוב אחר שגבאוהו מן הבתים אבל מניחין בו שתוף שאין זה פחות מחצר שבמבוי שאף כשאתה רואה אותו כמי שאין שם כותלים הרי הוא נעשה מ"מ כחצר וכבר אמרו עירובי חצרות בחצר שתופי מבואות במבוי והקשו בה עירובי חצרות בחצר והא לא מינטר ותנן הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר כמו שביארנו בעירובין פרק שיתוף ותירצו בה עירובי חצרות בבית שבחצר שתופי מבואות בחצר שבמבוי ואע"פ שאינו משתמר לגמרי דיו שנעלהו מדרגה אחת ממבוי לחצר וכן שהשתוף עשוי לצירוף החצרות ואין לחצרות שם דירה עד שנצטרך להניחו במקום הראוי לדירה ואף בית זה לענין הנחת השתוף כחצר שבמבוי הוא וכן בית זה אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות והענין הוא שכבר ידעת ששתי עיירות רחוקות זו מזו יתר מאלפים אמה אין מהלכין מזו לזו בשבת וביארנו בעירובין שכל בית שחוץ למדינה בתוך שבעים אמה ושיריים ר"ל שני שלישי אמה לעיר נידון כעיר ומודדין מאותו בית אלפים אמה ואם יש בין שתי עיירות אלו בית אחד סמוך לאחת מן העיירות שבעים אמה ושיריים וכשאתה מודד מאותו בית אין ממנו לעיר האחרת אלפים אמה מהלך בה בשבת ואם אין בו ד' אמות על ד' אמות אינו כלום ואינו חשוב כבורגנין שהבורגנין חזו למלתיהו ר"ל לשומרי פירות ולציידי עופות וכדומה לזה אבל בית לדירה הוא עשוי ואין זה ראוי לדירה כך אנו רגילים לפרש בענין זה:
ויש משיבין על פירוש זה שא"כ מה לו לומר בין שתי עיירות והיה לו לומר אין עושין אותו עיבור לעיר עד שגורסין בסוגיא זו כן ואף בתלמוד המערב שנו עליה אין עושין אותה חבור לעיר אלא שאנו מפרשים דרבותא קמ"ל שאף כשהוא בין שתי עיירות אינו חשוב כלל וגדולי הרבנים פירשוה ממה שאמרו בעירובין נ"ז א' נותנין קרפף לשתי עיירות ר"ל שבעים אמה ושיריים לזה ושבעים אמה ושיריים לזה וכל שאין ביניהם אלא קמ"א ושליש נעשו שתי העיירות כאחת להלך את כולן וחוצה להן אלפים אמה ופרשוה בשיש בית באמצע ופירשו עכשיו דוקא בשיש לבית ד' אמות על ד' אמות ואין זה כלום שהרי קרפף זה ניתן בלא שום בית כמו שביארנו בעירובין בפרק עיבור ומ"מ קצת חכמי צרפת מביאין ראיה מזו שלא סוף דבר שנותנין קרפף בין שתי עיירות או בין עיר וכפר אלא אף בין עיר לבית ומפרשין בכאן אין נותנין לו דין עיבור שבין שתי עיירות שאילו היה ד' על ד' נעשה חבור לעיר לדונם כאילו הם שתי עיירות ליתן להם שתי קרפיפות שאף בין בית לעיר נותנין קרפף וכבר כתבנוה שם בפרק עיבור:
בית זה שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין צריך לומר שאם היה של שנים אין כופין זה את זה לחלוק שהרי כל שאין בו שמנה אמות בכדי שיהיו ארבע אמות לזה וד' אמות לזה אין בו דין חלוקה כמו שיתבאר במקומו אלא אף אין לו דין חלוקה בחצר ודבר זה הוא לענין מה שידעת שאם יש לאחד מבני החצר בית פתוח בשני פתחים לחצר ולאחד בית שאינו פתוח לחצר אלא פתח אחד ובאו לחלוק אויר החצר אין אומרין שתהא מתחלקת לפי פתחיה ויטול זה שני שלישי החצר וזה שליש אלא נותנין ארבע אמות לכל פתח ופתח לפניה לכל משך הפתח לפירוק משאה והשאר חולקין בשוה וכל שאין בבית ד' אמות על ד' אמות אין נותנין לפני פתחיה בחצר כלום שאחר שאינו ראוי לדירה היאך אתה דן בו פירוק משא ובשביעי של נדרים בשם תלמוד המערב שהנודר מן הבית מותר לישב בבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות: