Meiri on Niddah, Introduction

אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א כבר ביארנו בפתיחת החבור על זאת המסכתא ר"ל מסכת נדה שהיא מסדר טהרות ומצד שנתפשט המנהג להיות השתדלות התלמידים בשלשת הסדרים הידועים ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל זרעים טהרות קדשים נעזבים עזיבה מוחלטת זולתי לאחד מעיר ושנים ממשפחה כמו שהקדמנו בפתיחת זה החבור והיה ענין זאת המסכתא הכרחי בלמוד גם בזמננו זה לצורך ידיעת דרכיה והתבוננות כלליה ופרטיה עד שהיא הסבה בעצמה להיות מחברי התלמוד מאריכים בה על המשניות מיתרי הגמרא ויריעות משכנותיה הטו מה שלא עשו כן בשאר מסכיות שבסדר טהרות ראו הגאונים להעתיקה ממקומה ולהניחה בתוך אלו הסדרים הרגילים וראו לחברה אל זה הסדר ר"ל סדר נשים להיות עניניה נאותים יותר אל זה הסדר מצד שכלל עניניה ביאור עניני טומאת הנשים הן לעניני מגעה בטהרות הן לעניני חדר משכבה אשה בית אישה וקבעו מקומה בסוף הסדר שלא להפסיק באמצע הסדר ושלא לבלבל תוכן הסדור בהם אחת לאחת ולזאת הסיבה נכללה בזה הסדר והיא כוללת עשרה פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' שמאי אומר ב' כל היד ג' המפלת ד' בנות הכותיים ה' יוצא דופן ו' בא סימן ז' דם הנדה ח' הרואה כתם ט' אשה שהיא עושה צרכיה י' תינוקת:

וענין המסכתא אמנם הוא סובב על מה שכבר ידעת בענין הטהרות שהנדה והזבה והיולדת כל אחת מהן אב הטומאה לטמא במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב ומרכב אפילו ראתה ביום לידתה אפילו לא יצא הדם לחוץ אלא שנעתק מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון והוא מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ודמן מטמא במשהו בין לח בין יבש וכל הנשים מטמאות באלו בין ישראלית בין שפחה בין משוחררת אבל גויה אינה בדינין אלו מן התורה אלא שמדברי סופרים להיותן כזבות גמורות מבת תשע ולמעלה אבל האחרות שהוזכרו כלן מן התורה ומיטמאות בין באונס בין ברצון וטומאתן מעת ראייתן עד שיטבלו אפילו פסקה ראייתן ושהו כמה בלא ראייה והבועלה כמוה לענין טומאה כל שהוא בן תשע ויום אחד והיא בת שלש ויום אחד בין בכדרכה בין שלא כדרכה אחד המערה ואחד הגומר וכן ידעת בענין איסורי ביאה שהנדה כשאר עריות להיות הבא עליה בכרת בין בכדרכה בין שלא כדרכה אחד המערה ואחד הגומר כל שהוא גדול אע"פ שהיא קטנה אחר שהיא מבת שלש ומעלה וכן היא בכרת אם היא גדולה ואפילו הוא קטן אחר שהוא מבן תשע ומעלה וחיובן מיום טומאתן עד שיגיע זמן הראוי לטבילה ושתטבול בין בנדה בין בזבה בין ביולדת וכן חיובן בכל הנשים ישראלית שפחה או גיורת ומשוחררת אבל גויה אינה בחיוב זה אלא שחכמים גזרו עליה משום נשג"ז לדונו במכת מרדות מדבריהם:

ורצו בזאת המסכתא לבאר אלו הענינים בפרטיהן וכלליהן מה שראוי מהם לענין טהרות ומה שראוי מהם לענין איסורי ביאה מה שבהם מן התורה ומה שנתחדש בהם מדברי סופרים מה שראוי מהם לענין הראיה ומה שראוי מהם לענין הכתמים והיאך מתנהגות בטומאתן בבדיקה וספירה ומה שראוי מהן לחוש בטהרתן לקירוב טומאתן וכיצד יוצאות מטומאתן לטהרה ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לשמנה חלקים הראשון לבאר על איזה צד ראוי לחוש קודם הראיה אם לביאה לכתחלה ואם לטהרות אף בדיעבד ועל איזה צד אין צריך לחוש וכן על איזה צד צריכה בדיקה קודם שתשמש ועל איזה צד משמשת בחזקת טהרה ולא תצטרך בדיקה והשני על איזה צד אשה קובעת וסת ועל איזה צד עוקרתו והימים שראוי לקבוע בהם וסת או שאין ראוי ומה שיוצא לנו מקביעת הוסת ועקירתו וכמה מיני וסתות הם ושאר דינין שבהם השלישי הדמים על איזה צד ראוי לחוש בהן ועל איזה צד אין ראוי לחוש בהן אם מצד הנשים שאין דמן מטמא מן התורה אם מצד המראה והצבע אם מצד יציאתו מן המקור או שלא מן המקור אם מצד שהוא דם נדות או דם בתולים וכיוצא בו אם מצד יבשות הדם כגון שמשלכת קלפות או חתיכות קרושות אם מצד הסבה כגון מצד מכה שבמקום צנוע או שהיא מטלת מים או שהיא מצד ביאת הבתולה אם מצד החמוד וכיוצא בדברים אלו וכן לענין טהרות על איזה צד הדם מטמא הרביעי הכתמים על איזה צד חוששין בהן ומאיזו שעה ועל איזה צד טהורים הן מצד השיעור הן מצד שיש לתלות בהן שממקום אחר באו הן הנמצאים על בשרה הן על בגדיה הן הנמצא בעד שלה שהיא בודקת את עצמה החמישי דין ספירתה בימי הטומאה הן לנדה הן לזבה הן ליולדת ואחר שפסקה ראייתה על איזה צד צריכה לבדוק את עצמה והיאך היא בודקת וענין ספירתה בימי הנקיות ר"ל כיצד סופרת ומאיזה זמן ואיזה דבר סותר את ספירתה הששי דין טומאת לידה אף כשלא ראתה בה דם ודין מפלת או שהוציאו עוברה דרך דופן ואיזו יושבת לזכר לבד או לנקבה או לזכר ולנקבה ולנדה ודין דם טוהר שבה ודין דם הבא מחמת קשוי הלידה ודין יולדת בזוב והשביעי לבאר אלו הם הדברים שאדם ראוי בהן לפרוש מאשתו השמיני בענין הטבילה הן בזמן הטבילה הן בדברים שצריך להכין לבד מן התשמיש הן בימי נדותה הן בימי לבונה הן סמוך לוסת בעצמה כחפיפה וסריקה ונקיות מקומות החשודים בדברים החוצצים ושאר דינין שבחציצה הן בתכונת טבילתה ומקום טבילתה וכדי להשלים זה החלק על שלמותו עלה בדעתי לבאר אחר זאת המסכתא מסכת מקואות לידע מהן דין הכשר המקואות ופסולן:

ואלו החלקים ר"ל אותם שיצא ענינם בזאת המסכתא הנה יתערבו בזאת המסכתא מאד ויכנסו אחד בגבול חבירו וגם הפרקים לא יבואו על סדר החלקים ואולם החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון וקצת ממנו בפרק כל היד והחלק השני יתבאר קצתו בפרק ראשון וקצתו בפרק כל היד ובפרק בנות הכותים והרבה ממנו בפרק האשה החלק השלישי יתבאר בפרק הרואה כתם ומעט ממנו בפרק ראשון ובפרק כל היד ובפרק האשה ובפרק דם הנדה ובפרק בא סימן והחלק הרביעי יתבאר בפרק הרואה כתם ומעט ממנו בפרק בא סימן ובפרק דם הנדה ובפרק האשה והחלק החמישי יתבאר בפרק ראשון ובפרק תינוקת ובפרק יוצא דופן הששי יתבאר בפרק המפלת ובפרק בנות הכותיים ובפרק יוצא דופן השביעי יתבאר בפרק האשה ולא יתבאר כלו שם אלא שאנחנו נשלימהו שם על ידי גלגול השמיני יתבאר בפרק תינוקת אלא שאנחנו נוסיף לבאר אחר המסכתא מסכת מקואות כולה בע"ה כדי לעמוד מתוכה בענין הכשר מקואות ופסולן זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיתגלגלו בה הרבה ענינים שלא מן הכונה בעניני טומאה וטהרה וסימני האיש והאשה בנערות ובגרות וסריס ואילונית לענין נדתם ולענין כמה דינין וכן ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

והפרק הראשון ממנו אמנם יחל בענין החלק הראשון והשני ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון לבאר דין זמן שקודם הראיה והשני לבאר הנשים שאין לחוש בהן קודם הראיה והימים שאין ראוים לקביעות וסת והשלישי איזו אשה צריכה בדיקה כל זמן שתשמש ואיזו אינה צריכה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על הדרך שיתבאר: