אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת יום טוב היא מסדר מועד והורגלנו בלמודה אחר מסכת חגיגה לסבה אשר הזכרנו בפתיחת זה החבור והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שטתנו א ביצה שנולדה ב יום טוב שחל להיות ערב שבת ג אין צדין ד המביא ה משילין והמסכתא כלה אמנם יסוד ענינה הוא לבאר ענינים הצריכים לכל יו"ט ויו"ט ומה שנשתוו בו כל הימים טובים בכל עניניהם או ברובם ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא דרך כלל לחמשה ענינים הראשון לבאר במה שנודע לנו שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש הא לשאר מלאכות שבת ויו"ט שוין על הרוב יבאר על איזה צד הותרה בו מלאכת אוכל נפש ואיזה דבר שבה יצא מכללה לאיסור השני לבאר איזה צד מלאכה משאר מלאכות הותרה בו יתר על שבת ועל איזה צד יצאו אותן הדברים מכלל זה להיתר ועל איזו תכונה הוא צריך לעשותן בשעה שעושה אותן השלישי באוכלין עצמן איזה מהן נאסר מחמת איסור מוקצה ונולד ואיזה מהן הותר ואיזה צריך הכנה ואיזה מועיל בו הכנה הרביעי על איזה צד מבשלין מיום טוב לשבת ואיסור הכנה מיו"ט לחברו ומיו"ט לשבת ודברים שבין יו"ט ראשון לשני החמישי במי שעירב עירובי תחומין ויוצא לו חוץ לתחום איזה מחפציו נדון כדין רגלי הבעלים שיהא רשאי להוליכן למקום שהוא הולך ואיזה מהם אין דינם כרגלי הבעלים וכל מה שיתבאר בזאת המסכתא יסתעף מאחד מאלו החלקים ואליו ישוב לבד קצת ענינים יבאו בה ע"י גלגול והם מעט והחלקים אמנם יתערבו בזאת המסכתא מאד אחד בתוך חברו עד כמעט שאין לברר איזה מהן התבאר בפרק זה ואיזה מהן התבאר בפרק זה כענין סוגיית התלמוד בהרבה מקומות ואמנם החלק הראשון והחלק השני יתבארו בשני הפרקים הקודמים ובפרק רביעי וקצת החלק השלישי יתבאר בפרק ראשון ובפרק שלישי וקצת החלק הרביעי יתבאר בפרק שני וקצתו בפרק ראשון והחלק החמשי יתבאר בפרק אחרון וזה הפרק הראשון אמנם יכלול קצת החלקים הנזכרים ורובו יסוב על ארבעה ענינים הראשון לבאר הדברים האסורים ביו"ט מחמת הכנת יום אחר שכמותו או גדול ממנו והשני לבאר דברים האסורין בו מחמת איסור מוקצה והשלישי לבאר דברים האסורין בו מחמת איסור מלאכה ועל איזה צד מותרין והרביעי לבאר בו דברים שהם אסורין בו מחמת שענינם נראה כעין מלאכה ועל איזה צד מותרין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני הדברים הנאסרין ביו"ט מחמת שהוכן ביום אחר שכמותו או גדול הימנו והוא שאמר ביצה שנולדה ביום טוב בש"א תאכל ובה"א לא תאכל אמר הר"ם פי' המוקצה אסור לאכלו ביום טוב ומוקצה הוא הדבר שהפרישו מן האכילה ונתכוון עליו שלא לאכלו וכמו כן נולד אסור ביו"ט ונולד הוא הדבר שיאסר ביו"ט ממה שלא חשב עליו כגון פירות הנובלות מן האילנות ועל שני אלו העקרים תסוב זאת המסכתא ואין מחלקת ביניהם בזה המקום וכשהיה שום עוף עומד לגדל ביצים בלבד ולא לאכילה אין מחלקת בין בית שמאי ובין בית הלל שביצתה שנולדה ביו"ט אסורה לפי שאותו העוף מוקצה אבל המחלקת בתרנגולת העומדת וטעם איסור בית הלל משום הכנה כי לשון התורה והיה ביום והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ויש לנו עוד כי הביצה שנולדה היום מאתמול נגמרה וכשחל וכשיחול יו"ט אחר השבת ונולדה ביום אסורה מפני שהשבת הכינה אותה ונאסור אותה בכל יו"ט גזרה יום טוב אחר השבת וכמו כן תאסר כשנולדה בשבת משום שבת אחר יו"ט וכגון זאת ההכנה שהיא הכנה טבעית אסרוה גזרה מדרבנן ובה חולקין בית שמאי ומתירין אותה אבל אם ההכנה במלאכה מיו"ט לשבת הרי היא אסורה לדברי הכל וממה שאתה חייב לדעת כי בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים ביצה שנולדה ביו"ט ראשון תאכל בשני חוץ משני ימים טובים של ראש השנה מפני שהם קדושה אחת וכאלו הם יום אחד וכן שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה ודע כי כל מה שנאסר באכילה בי"ט אסור לטלטלו ממקום למקום וכבר קדמו לך מזה עקרים בשבת: