Meiri on Bava Kamma 51b:5

זה שאנו מחייבין את האחרון לא סוף דבר כשלא עשה הראשון שיעור מיתה שאם כן אף בבור תשעה והשלימו לעשרה ראוי לחייב את הראשון בנזקים אלא אפילו השלים הראשון לעשרה ובא אחד והשלים לאחד עשר או ליותר אחרון חייב מעתה החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחד והשלימו לשלשים אחרון חייב הואיל והוסיף בהבלא או בחבטא וכן החופר בור עשרה ובא אחר וסיידו וכיירו שנמצא מקצר עד שהוסיף בהבלא אחרון חייב וכן כל כיוצא בזה וגדולי המחברים חולקים לומר שכל שעשו הראשונים שיעור מיתה כלם חייבים:

חפר האחד בור תשעה ובא אחר והניח אבן על פי הבור עד שהשלימו לעשרה לנופל מפי האבן האחרון חייב הרי זה כאלו השלימו בחפירה סתם זה האחרון מה שהוסיף בחפירה או שסלק אבנו הרי זה ספק אם חזר הראשון לחיובו אם לאו ומתוך כך מוציאין מיד השני ואם הוא תופש החצי מיד הראשון אין מוציאין ממנו:

שור פסולי המוקדשין כבר בארנו שאם נפל לבור פטור והמת יהיה לו כתיב מי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו:

חפר בור שמנה ומהם שני טפחים מים חייב ששני טפחים אלו של מים נדונים כארבעה בלא מים מפני שהמים מוסיפין בהבלא הרבה מ"מ ספק הדבר אם דנין כן בפחות ויתר אם לאו מעתה בור תשעה ומהם טפח אחד מים שמא אין כאן הבלא בכדי פחת החבטא מצד שאין שם מים אלא מעט וכן שבעה ומהם שלשה טפחים מים שמא אין כאן תוספת הבלא בכדי פחת החבטא מתוך שאין כאן עומק מרובה ומתוך כך אין מחייבין אותו ואם תפש אין מוציאין מידו וגדולי המחברים הפכו בזה גרסאות לפי דבריהם בין שמנה לתשעה ואין דבריהם נראין:

בור שרחבו יתר על עמקו אין בו הבלא נמצא שאם הוא מלא ספוגין של צמר אין בו לא הבלא ולא חבטא ופטור ויראה לי דוקא בשיעור עשרה אבל אם היה עמוק ביותר הכל לפי מה שיראה לדיינים הבקיאים:

בור של שני שותפין שהיה האחד מהם דולה ובא השני ואמר לו הנח לי ואני אדלה מכיון שהניחו הראשון משתמש נסתלק הראשון וחייב השני שהוא עשה עצמו שואל בחלקו של ראשון והרי משל שניהם הוא דולה שאין ברירה לומר שאינו דולה אלא בחלקו ויש פוסקין דוקא משמסר לו דליו כר' אליעזר הואיל והלכה כמותו בחברתה וכן כתבוה גדולי הדור:

השותפין שנדרו הנאה זה מזה אם יש בחצר דין חלוקה שניהם אסורין ליכנס אלא יחלקו ויכנס כל אחד לחלקו ואם אינה ראויה ליחלק שניהם מותרין כל אחד אומר בשלי אני נכנס ובמסכת נדרים בפרק השותפין יתבאר ענין זה בכדי היכולת:

הבור הרי הוא לענין קניה כקרקע ונקנה בכסף ובשטר ובחזקה ומ"מ אין אדם קונה בחזקה אלא אם כן בפניו של מוכר אבל שלא בפני המוכר אינו מועיל כלום אא"כ אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו דליו הרי הוא כמו שאמר לו לך חזק וקני ומועילה בו חזקה אף שלא בפניו: