Mateh Efrayim 624:14

סדר מוצאי יום הכפורים.
אחר סיום תפלת נעילה מתפללין תפלת ערבית של חול ואומר אתה חוננתנו בחונן הדעת ואחר סיום התפלה אומר קדיש תתקבל ואומר עלינו וקדיש יתום ואם חל בשבת אומר ויתן לך קודם עלינו ואין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש ואם השלימו סדר נעילה קודם צאת הכוכבים צריך להמתין בתפלת ערבית עד אחר צאת הכוכבים ואין להאריך בתפלת ערבית [לפי שיש אנשים חלושים ונשים מעוברת ומניקות שהתענית קשה להם הרבה וכ"כ בסידור ר"י עמדין ז"ל] אך מ"מ אין להתפלל בחטיפה ובמרוצה ויש לגעור בקצת אנשים שמתפללים בחטיפה רצים ושוב דחופים ומבוהלים בתפלתם וגומרים תפלתם בעוד שהצבור רובם עומדים בכדי לחטוף הנרות שלהם אף שמתכוונים לשם מצוה להביאם לביתם בעודן דולקות כדי להבדיל ולברך על אור ששבת מ"מ אין זה כדאי לדחות התפלה וגם שמבלבלים עי"ז שאר אנשים העומדים בתפלה ויש לתקן שלא יקח שום אדם מהנרות הדולקים עד אחר ק"י שאחר עלינו וגם יזהרו שלא יקחו רק נר שלו ולא של אחר כלל שלא יצא שכרו בהפסדו ליקח של חבירו שהוא מקפיד עליו וגם הלוקח נר שלו לביתו לברך עליו על האור אין לו להחזיקו לעשות בו תשמיש של חול ויש לו להחיזרו ליד הגבאי להדליק אותם בשעת התפלה לפני העמוד מאחר שכבר הוקצה למצותו להדליקה בבהכ"נ והגבאי אין לו לעשות מנרות אלו הבדלות לכבוד שמחת תורה רק מן השעוה הנוטף ובמקום שנהגו לעשות הבדלות גם מן הנרות עצמם אין למחות בידם כיון שנהגו כן הו"ל כאלו התנו עליו ומ"מ אין לעשות בו תשמיש של חול ואפילו לעשות ממנו נר לי"צ אין נכון אם לא שהתנה כן תחלה:

צריך להוסיף מחול על הקודש דהיינו שימתינו מעט אחר צאת הכוכבים ותוך זמן הזה אסור באכילה וברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ומ"מ אין שיעור לדבר ולכן כיון שמתפללים אחר צאת הכוכבים שוב מותרים בכולם אף שעדיין לא הבדיל על הכוס רק באכילה ושתיה אסורים עד אחר הבדלה בין אם חל בחול בין אם חל בשבת:

יש מקומות שאין נוהגים להבדיל בבהכ"נ ואפילו שכשחל בשבת ונוהגין להבדיל בבהכ"נ מ"מ במוצאי יום הכפורים אין מבדילין ויש מתירין להבדיל בבהכ"נ וישתה מן הכוס מי שכיון לבו לצאת בהבדלה של בית הכנסת או יתנו לתינוקות לשתות ומ"מ אם נהגו שלא להבדיל אין לשנות מן המנהג:

נוהגין לקדש הלבנה מיד כשיוצאין מבהכ"נ כדי להתחיל במצוה מיד ולא קודם שהם שרוים בצער מחמת ימי הדין ובעוד שהם מעוטפים עדיין בטלית וקיטול בלב שמח ויש מקפידין שלא לקדש הלבנה מיד רק הולכין לביתם ומבדילין וטועמין קצת לסעוד הלב שלא לקדש הלבנה כשהוא מעונה ואין ראוי לכל אדם לעשות כן לפרוש מן הצבור רק מי שמרגיש בעצמו שמחמת חולשת הלב לא יכוין כראוי. ואם אין הלבנה זורחת כראוי אף שנתכסה בעב דק וקלוש שיכול לברך מן הדין אם [אין] הימים מעוננים שיש לחוש שמא לא יהיה אפשר לקדש אח"כ ואין דעתם נוחים לקדש עתה רשאין להמתין עד למחרתו:

אחר קידוש הלבנה פוקדין איש את רעהו בשלום וברכת שנה טובה בשמחה וטוב לב כמו ביו"ט והולכין לבתיהם ומבדילין על הכוס וכשחל בחול אין נוהגים לומר הנה אל ישועתי רק מתחילין בברכת היין ואין מברכין על הבשמים רק אחר ברכת היין מברכין בורא מאורי האש ואחר כך ברכת המבדיל ואם חל בשבת אומר הנה אל ישועתי ומברכין גם על הבשמים אחר ברכת היין כמו בשאר מוצאי שבת ואם אין לו חוש הריח לא יברך על הבשמים אף אם רוצה לכוין להוציא בני הקטנים שהגיעו לחינוך או מי שאינו יודע:

במקום ששכר הוא חמר מדינה רשאי להבדיל על השכר אם הוא חביב עליו ויש מבדילין על מי דבש שקורין מע"ד שחביב להם כדי לרוות את הצמאון ואין נכון לעשות כן:

הנשים אין להם להבדיל בעצמם במוצאי יוה"כ אלא ישמעו הבדלה מן האנשים ואפי' כשחל בשבת ומכ"ש כשחל בחול שאין להם להבדיל בעצמם על הכוס ומ"מ יש להם לומר אתה חוננתנו וכן יכולים לומר הבדיל בין קודש לחול ומותרים לעשות אח"כ מלאכה כמו בשאר מוצאי שבת:

אע"פ שבמוצאי שבת א"צ לחזור אחר אור לברך עליו מ"מ במוצאי יה"כ צריך לחזור אחר האור לברך עליו [כן מבואר בסימן רצ"ח ועי"ש בט"ז ומג"א הטעם דמוצאי יה"כ בא להורות שזה יום קדוש משאר י"ט שנאסר בו להבעיר אור והוא כמו הבדלה להבדיל בין יום זה לשאר ימים כו' ע"ש] ועוד יש הפרש בין מו"ש למוצאי יוה"כ שבשבת מברכין על האור שהוציא עתה מהאבנים ואפי' אם הדליק נר אחר מאור זה וכן מברכין על הנר שהדליק ישראל מא"י אבל המוצאי יה"כ אפילו אם חל בשבת אין מברכין שאין מברכין אלא על האור ששבת מעי"כ ממש או על האור היוצא ממנו ונחלים ששבתו מעי"כ והודלק נר מהם מברכין עליו וכן נהגו להדליק מעששית של בה"כ לברך עליו [עיין בסימן קנ"ד דלהדליק מנר בהכ"נ לצורך מצוה שרי] ואם הודלק ביוה"כ בהיתר כגון לצורך יולדת או חולה ויש סכנה רשאי לברך עליו ואם אין בו סכנה אף שהודלק ע"י א"י אין לברך עליו:

אין לברך על נר של בהכ"נ שהודלק בבהכ"נ רק לכבוד ולכן כשמביא נר של בהכ"נ לביתו ידליק ממנו עוד נר אחד ויברך על שניהם יחד ואם אי אפשר להבדיל על שניהם ביחד מוטב להבדיל על נר אחד בלבד מלברך על נר של בהכ"נ לבד ונרות של בתי מדרשות שעשויה ללמוד אצלם והקבועים שמה משתמשין בהם יש לברך עליהם:

יש מחמירין על עצמם לעשות ב' ימים יוה"כ ואין לנהוג בחומרא זו שיש לחוש שיבא ליד סכנה וגם יש עוד טעמים שאין לנהוג כן:

האנשים שמחמירי' לעשות ב' ימים יוה"כ צריכי' לנהוג כל דיני יוה"כ אסור במלאכה ושאר עינויים הנוהגי' ביוה"כ ומ"מ אין להם להתפלל רק כמו בחול ואפי' הם עשרה או מאה גם יניחו תפילין אך הפיוטים והסליחות רשאי לומר כרצונם ואמירת י"ג מדות כאדם הקורא בתורה אך לא יאמרו הפיוטי' והסליחות באמצע התפלה רק אחר התפלה גם לא יקראו בתורה כלל ואפי' פרשת ויחל:

מי שעשה פ"א שני ימים אינו יכו לחזור וצריך לעשות כן כל ימיו משום דהוי כמו קיבל על עצמו בנדר ואם נתחרט ע"ז ואינו רוצה לעשות כן רשאי להתיר לעצמו בפני ג' ע"י פתח וחרטה ואם הותנה בפי' שאין עושה כן רק שנה זו ואין מקבל על עצמו שיעשה כן בכל שנה א"צ התרה (עיין במג"א בשם מהר"י דמדמי לנזיר דלא מהני תנאי המג"א הקשה עליו דלא דמי לנזיר ע"ש וכיון דדעת הפוסקים שאין לעשות כן נראה שאין להחמיר כלל היכי שהותנה):

האנשים העושים ב' ימים יה"כ וחל יה"כ ביום ה' אסורים להכין לעצמם צרכי שבת ביום וא"ו שהוא יוה"כ שלהם וצריכין לאכול מה שמבשלין האחרים לעצמם והוא שלא ירבו בשבילם ואפילו אם הישראל מבשל לעצמו הוא מכירו של זה אין גוזרין שמא לשנה הבאה ירבה בשבילו ואם בישל דבר שאי אפשר לאכלו חי כגון דגים וכיוצא אסור לאכול בשבת שיה"כ ושבת קדושה אחת הן ואם בישל א"י המכירו אפילו דבר שאפשר לאכלו חי אסור לזה לאכול שמא ירבה בשבילו. מי שמתענה ת"ח למחרת יה"כ א"צ להתענות כן כל ימיו:

המדקדקים מתחילין במוצאי יה"כ בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה ויש שמיד בליל יה"כ אחר שטועמין דבר הולכין להכין מקום לסוכה כדי להתחיל במצוה מיד ולמחרתו עוסקים בבנינה לתקנה כולה ואפילו אם הוא ע"ש שמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה ומי שקנה אתרוג קודם יה"כ אז במוצאי יה"כ יעיין בו אולי אירע בו איזה קלקול וגם זה הכשר מצוה ובענין הסוכה שכתבנו שימהר בבנינה בין יבין את אשר לפניו שאם מחמת שיהיה מהיר במלאכתו לא תהיה מתוקנת כראוי בהידור וחיזוק מוטב שיעשה במתון שיהיו ארבע דפנות כהלכתן ושיהיו עומדין כהלכתן בנוי ויופי וצביונן וקומתן. ואשר יראה ה' פעלו והדרו בהדרת קדש יזכה לישב בסוכה של לויתן אמן: