ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו כו', נ"ל דידוע דאותן ד' בנים שבהגדה של פסח הם נגד ד' הויו"ת של ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה כל אחד במילואו בגמטרי' ב"ן כדאיתא בכוונות, וב' מהם חסדים שהם חכם ותם, וב' מהם גבורות שהם רשע ושאינו יודע לשאול, והם נגד ב' עולמות עשייה יצירה ששם יש אחיזת הקליפות והחיצונים אבל בעולמות אצילות ובריאה אין מגע כותי וחיצוני כלל, וע"כ הוא שם יין משומר.
והנה [יצחק] היה פחד והיינו גבורות קדושים שהם המתקת הגבורות בשרשן כולל אהבה ויראה שנתמתק בשעת העקידה כידוע ממ"ש אברהם הוליד את יצחק, וע"כ יצח"ק גמטרי' ד' פעמים ב"ן כנגד כל הד' בנים, ועשו היה גבורות לבד כי הוא אדמוני בלא יפה עינים, וע"כ היה צי"ד גמטרי' ב' פעמים ב"ן, ורצה יצחק להעלותו למדת אהבה ולמתקו, וזה"ש ויאהב יצחק את עשו כי צי"ד בפיו, ומלת בפיו מורה כי יש שבעה שערים בנפש [ספר יצירה פ"ד מי"ב] ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף אבל הפה אחד, כי השניים הם כנגד חסד וגבורה, אבל בפה מייחד שניהם וממתיק הגבורות בחסדים וזהו כי ציד בפיו לכוללן בקדושה.
שערי ציון
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו כו' ויתן לך כו' מטל השמים כו', צריך עיון נשיקה זו מה טיבה אחר שכבר היה סבור בבירור שהוא עשו כיון שאכל מצידו ולא צוהו לנשקו קודם האכילה, וגם איך יכול לידע מזה מי הוא, עוד קשה מ"ש רש"י והלא אין ריח רע יותר משטף של עזים, וגם מה ענין ריח שדה לכאן, וגם וי"ו דויתן לך הוא מיותר ועוד הרבה דקדוקים.
והנ"ל עפימ"ש (תהלים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו, והנה למראה עיני אשפוט שיעקב לא לקח כלל הברכות של עשו כי יצחק אמר הברכות ברוה"ק ושכינה היתה מדברת מתוך גרונו כמו שאמר תברכך נפשי שהנשמה שלו היתה מברכת ולכך אמר לעשו הנה משמני הארץ יהיה מושביך כו' ולא נתן לו במתנה כמו שאמר ליעקב ויתן לך רק שישב במקום טוב ומשובח שיושב במבחר הארץ ועיקר ברכתו הוא ואת אחיך תעבוד כי די לו בזה שיזכה להיות עבד ליעקב כמ"ש על כן עלמות אהבוך כמו שאמר פרעה על בתו הגר מוטב שתהיה שפחה בבית זה ולא גבירה כו' [ב"ר פמ"ה], וגבי ותמנע היתה פלגש [ב"ר פפ"ב יד].
אמנם על יעקב אמרו לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית (פסחים פח.), ביאור הדבר שידוע כי אברהם עבד מאהבה ויצחק מיראה ויעקב אחז בשתיהן, והנה כל העבודה שהוא מאהבת חסד נקרא הר כי כל דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, ועבודת היראה נקרא שדה שהוא מקום יראה כמ"ש המהלך בדרך יחידי כו' ועבודת יעקב נקרא בית שאינו רחוק ולא מקום מאוים כאשר יבואר עוד עיקרו של דבר.
והנה אמרו חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא כו' (יוותרו חייו, ב"ק נ.), וקשה הלא הצדיקים מבקשים רק מתנת חנם, וצ"ל דוודאי מדתו של אברהם שהם חסדים פשוטים בלי טעם זה אינו קיום העולם שאין כאן שכר ועונש רק העיקר הוא מיתוק הדין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ומהפכין מדה"ד לרחמים שמרחם על בריותיו אעפ"י שאינו הגון ואינם כדאי, וזה"ש [מכילתא פ' בשלח פ"ו] כל מה שישראל אוכלין בעה"ז הוא רק בשביל אמונה, כי בשכר זה שמאמינים שכל צרכם מוטל על השי"ת ואינם נשענין על שום דבר רק על הקב"ה באמת בזכות זה מגיע להם מתנת חנם, לכך אין הדבר רחוק מן השכל וגם איננו ירא מלתבוע, וזה"ש אשרי כו' שברו על ה' אלקיו כי מי שעובד במדת יעקב אינו ירא מן מדה"ד.
ועוד יש לפרש והוא העיקר הצריך להודיע כי העובד במדה זו כלתה נפשו תמיד בתשוקה וחפיצה ומתאוה לרוות צמאונו שבחות וזמירות, אמנם יראת ה' על פניו כי אלקים בשמים כו' על כן צריך לעצור במילין ולהתבושש לפני מלך הכבוד, ובכל יום הוא ממתין ומצפה אימתי יגיע זמן תפלה שיוכל לדבר דבור נגד קונו אשר אהבו, ומכ"ש שבכל השבוע ממתין ובעיניו כימים אחדים אימתי יגיע יום ש"ק שיאמר לכו נרננה ונשמת וכדומה, וזהו שברו על ה' אלקיו כי עיניו כלות ומיחלות מתי יוכל לדבק בקונו ולהוציא כל כחו, וזהו בחינת בית כי תוכו רצוף אהבה ובחוץ הוא מוגבל ומחסה מזרם מדת היראה.
והענין הוא מחמת שיש אור מקיף ואור פנימי וידוע שאור מקיף מקבלין מן האב ואור פנימי מן האם [שער הגלגולים הקדמה י], וזהו שהשיג יעקב מדת היראה מבחוץ מאביו וע"כ כשרצה יצחק (לברך) את עשיו היינו שצריך המתברך להיות קצת השתוות עם המברך שצינור צריך להיות מונח בשוה וגבי עשיו היתה יראה כפולה ורצה יצחק להעלותה כמדתו, וע"כ עכשיו כשנסתפק אם הוא יעקב ורצה לתהות על קנקנו ורצה לנשקו דהיינו אתדבקות רוחא ברוחא ומיד וירח את ריח בגדיו דהיינו המלבוש שרמז לאור מקיף ואז תמה על עצמו ואמר שריח בני כריח שדה דהיינו מדת היראה כו' אשר ברכו ה' שכבר נמתקה, וא"כ מדת היראה שבו הוא יותר טובה כפולה ומכופלת, וע"כ ויתן לך האלקים שהמדה"ד יהיה מסור בידך, וכמ"ש גבי משה (שמות יז ט) ומטה האלקים בידי, וכבר פירשתי זה עפימ"ש האלשיך ע"פ ויהי בנסוע כו' ויאמר קומה ד', ועוד י"ל שאמר ויתן לך האלקים שגם מדה"ד יסכים עמך שלא יהא עליך קטרוג, ועוד י"ל ויתן לך האלקים שיהיה עליך השראת אלקית כמ"ש בקרבך קדוש (ישעי' יב ו), אני חלקך ונחלתך (במדבר יח כ), שע"ז נאמר (במדבר יח ז) עבודת מתנה כו' שהקב"ה נתן את עצמו במתנה כביכול וההיפוך הוא על כי אין אלוק בקרבי.
ועוד יש לפרש הוי"ו של ויתן לך כי ידוע שאברהם היה מרכבה לאות יו"ד ויצחק לאות ה', וע"כ אמר ראה ריח בני כמ"ש בפ' התמיד ד' מדריגות אשה ריח ניחוח לה' תיבת ריח הוא נגד הוא"ו, וגם כאן ברכו יצחק שיהיה הוא הרגל שלישי דהיינו הוא"ו של השם ואז יתן שיתן לך הוא"ו, והיינו מטל השמים כי ג' אותיות הללו במילואם בגמטרי' ל"ט והיינו ט"ל.
והנה ליעקב אמר מתחלה מטל השמים ואח"כ משמני הארץ שהקב"ה יעזור לו באתערותא דלעילא אעפ"י שאינו מתעורר א"ע עדיין, אבל בעשיו נהפוך כי זבח רשעים תועבה, ואת עשיו שנא, ואם בא להכנס תחת כנפי השכינה צריך להתאמץ ולדפוק על הדלת מתחלה באתערותא דלתתא, לכך נאמר מתחלה משמני הארץ ואח"כ מטל השמים.
ויחפרו עבדי יצחק בנחל כו' ויריבו רועי גרר כו' לנו המים כו' ויריבו גם עליה ויעתק משם כו' ויקרא שמה רחובות כו' ויעל משם באר שבע, הקושיות רבו במקראות הללו, חדא דמה ענין הבארות הללו ומה בא ללמדינו בספור זה ובקריאת השמות, וגם למה בראשונה אמר שרבו ואמרו לנו המים משא"כ בהשניים שרבו סתם, ועוד קשה למה לא רבו גם על הג', ועוד לאחר כל הקטטות הניח את הבארות והלך משם לבאר שבע וא"כ לריק יגע.
אבל הענין הוא לפענ"ד דאחת מי"ב מנהיגים שינה כמ"ש בספר יצירה [פ"ה מ"ט] המליך אות ס' בשינה כו' וצר בהם קשת בעולם וכסליו בשנה וקיבה בנפש כו', ולהבין ההמשך והשייכות שיש לה' דברים הללו נקדים מה שיש לתמוה על מה שתקנו לומר בתפלת שחרית לעולם יהא אדם כו' וישכם ויאמר רבון כל העולמים כו' לא על צדקותינו כו' מה אנו כו' אבל אנחנו עמך כו' שמאהבתך כו', וצריך להבין מתחלה משפילין את עצמנו עד לעפר נמשל כבהמות ואח"כ תיכף כמעט רגע מגביהין את עצמנו למעלה ראש בגדולה יתירה, וגם למה נצטרך הדבר לומר תיכף בשחרית ובהשכמה.
אבל הענין הוא הידוע מה שהובטחנו ואזניך תשמענה דבר מאחריך כו' (לאמור זה הדרך לכו בו, ישעי' ל כא) שכל הדיבורים שבעולם ששומעין וכל העשיות שרואין מבני אדם מהכל נוכל ליקח וללמוד חכמה יתירה ועצה לעבוד את השי"ת כי הכל ברא לכבודו, וע"כ ראו חז"ל בגמ' לפרש כמה מילי דעלמא כגון מנא הא מלתא דאמרי אינשי וכדומה, וגם אנו נאמר, שמורגל בפי הבריות כל שהוא צריך אש צריך לחפש אותו באפר, ובאמת הוא כך לפי הטבע כשרוצים שלא יכבו הגחלים מחפין אותו באפר ואח"כ מגלין אותן ועדיין הגחלים עוממות, וכמו כן הוא במילי דשמיא, וכך אמר אברהם אבינו ע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל אדנ' ואנכי עפר ואפר, היה צריך לאש וחפש אותו באפר וחפה את עצמו באפר.
והוא מה שביארתי כמה פעמים ויבואר בספרים שכל אדם שעושה איזה עובדא תורה או תפלה ויש בה ח"ו איזה פניה לא פרחא לעילא, וכמו כן ביארתי מ"ש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, שהאבות הם מרכבה לשכינה בעבור שסילקו את עצמם מכל וכל מלעשות שום דבר בשביל עצמם ולא היו נחשבים בעיניהם לכלום, וע"כ היו מקום לשרות עליהם השכינה, וזהו שאמר אאע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל אד' ובאמת איני ראוי לזה רק אנכי עפר ואפר תרתי קאמר הא' שאין לי זכיות ואני מלוכלך בעונות והייתי ראוי לעשות אפר אם תצרפנו בכור האש לא ישאר ממנו מאומה, ואפילו קודם שחטאתי אני שפל ונבזה מיום הולדי וקרוץ מחומר כמ"ש כי עפר אתה כו', ועוד הוספתי שלא זכיתי מעשיי והייתי ראוי לעשות אפר כו'.
כמו כן מדת כל אדם טרם שיתחיל לעמוד לשרת לפני המקום ב"ה מיד בהשכמה צריך לשית אליו לבו ולהבין פחיתת עצמו, וזהו לא על צדקותינו אם מחמת שחטאנו עם אבותינו וגם בלא"ה מה אנו כו' וכו' ואז ימצא מקום משכן כבודו ית"ש לשכון את דכא ושפל רוח כמו אבותינו, וזהו אבל אנחנו בני בריתך כו' קראת שמו ישראל וישורון שע"ז נאמר (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה כו' כמו שפירשתי במ"א על הג' שמות שקראו ישראל ישורון יעקב כו'.
אמנם מי שלא הגיע לידי מדה זו ואינו משפיל את רוחו עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס באמת לאמיתו, יש עליו הרבה מקטריגים מחמת שיש להיצה"ר מקום לאחוז בו שלא קיים ולבי חלל בקרבי, וע"כ יוכל להטרידו שלא להרים ראש לעבוד עבודתו בשלימות ואפילו כשיעשה לפי שעה ויבא לו איזה התעוררות מטרידו במחשבות והרהורים ופניות ונמסרת תפלתו לחיצונים והיינו שני סיבות הם עפר ואפר, וזהו מציל עני מחזק ממנו היינו עני בדעת שאינו יכול להרים ראש שהיצה"ר מכביד עליו עבותות ואינו מניחו לכוין דעתו זהו נקרא עני דלית ליה כלום והקב"ה ברחמיו מצילו מחזק ממנו, ומי שהוא עני ואביון שבאמת הוא תאב וחושק בכל כחו לעבוד עבודתו רק שהיצה"ר מטרידו בפניו כנ"ל ליקח ולגזול ממנו אותו מצוה והוא נקרא עני ואביון שבאמת לא נשאר מכל התיאבון הלז, הקב"ה מצילו מגוזלו, וזהו השבח הגדול להקב"ה על זה שעושה לפנים משורת הדין אבל בלא"ה אינו מובן כלל מה רבותיה.
וזהו שהמשיל הכתוב פה אדם כזה לעבדי יצחק, ר"ל מי שעובד מיראה מדת יצחק, ואמר ויחפרו עבדי יצחק עובדותיו של בעל היראה בנחל ר"ת נ'פשינו ח'כתה ל'ה' דהיינו אתערותא דלתתא, ויריבו רועי גרר דהיינו המקטריגים ותאות רעות כמאמרם ז"ל גרגותא ואמרו לנו המים שרצו ליהנות מאותו העבדות וע"כ נקרא עשק לשון דמעת העשוקים, ואח"כ חפרו עוד באר מים חיים שרצה לחפור באור פני מלך חיים ואז לא הניחוהו לעלות כלל כו' בחי' עני, וע"כ נאמר בסתם ויריבו גם עליה שלא הניחוהו לחפור כלל ואעפי"כ הקב"ה עזרו וע"כ קראו לה שטנה שהשטינו אותו מלעבוד עבודתו, ואח"כ נתחכם ויעתק משם פי' שהסיע את עצמו מכל טרדות עה"ז כמ"ש בזה"ק [פ' בשלח ח"ב מ"ח ע"א עה"פ דבר אל בנ"י ויסעו] ויסעו בעתיקא תליא מלתא וממילא לא רבו עליו שלא היו להם שום אחיזה שאחז את עצמו במדת רחמיו של הקב"ה הנקרא עתיקא מקום שאין מגע כותי וחיצוני כלל, וע"כ קראה רחובות כי עתה הרחיב ה' לנו שהשי"ת ישפיע לנו לפנים משורת הדין ומצד רחמיו הרבים.
הנה כי כן שפתי רננות יהלל פינו בנשמת המעורר ישינים שאפילו אותם שישינים שינת הזמן וכמו הישן וחולם חלום שנדמה בעיניו שאוכל ושותה וסוחר ולומד ומתפלל, כמו כן האנשים שאינם מבינים שמכלים בהבל ימיהם הקב"ה מעוררם, והמקיץ נרדמים אותם שעדיין אינם ישנים מכל וכל רק שנרדמים נים ולא נים הקב"ה מקיצם, והמתיר אסורים שיש עליהם עבותות העגלה חטא' ואינם יכולים להתפשט א"ע ולהרחיב דעתם הוא מתירם כמ"ש (תהלים קז יד) יושבי חושך כו' מוסרותיהם ינתק, והסומך נופלים אותם שנפלו ממדריגתן מקימם באות סמך, והזוקף כפופים שעדיין לא נפלו מכל וכל מזקיפם באות וא"ו, ואפשר שלכך מורה צורת הסמך קשת ויתר דהיינו כ' וא"ו שמורה על שם הוי"ה שהוא במדת תפארת הנק' זוקף כפופים וסומך נופלים כמ"ש בזה"ק [ח"א ג' ע"א] שלכך לא נבראת התורה [שם איתא העולם] בס' דאינון נפלין מאן יוקים לון.
והנה הנפילה והשינה הם גוברות בחודש זה כסליו שבחורף מדת לילה גוברת ואינן יכולין לעסוק בעבוה"ק כמו בקיץ כידוע, וע"כ בחודש מרחשון מתחילין להרדם ואח"כ בכסליו ישנים מכל וכל, אמנם באמת בחודש הזה יש לנו התעוררות גדול להעירנו משינתנו והיא נס חנוכה, והוא שכבר ביארתי עמ"ש פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה לפי שאסור ליהנות לאורן, והיינו עפ"י מאמרם ז"ל (כתובות קי:) ע"פ כל ימי עני רעים, והאיכא שבתות וימים טובים ומשני שינוי ווסת תחלת חולי מעים, והנה מאמר זה קשה מאוד דבוודאי מי שאין לו בחול מה יאכל מאין יהא לו בשבת וגם מ"ש שהוא חולי מעים היה לו להזהר בעצמו ולא להרבות באכילה ושתיה שנקרא אכילה גסה, אבל הענין הוא אין עני אלא מדעת (כתובות סח.) וכמו שזכרנו לעיל שהיצה"ר אינו מניחו להרים ראשו לעסוק בעבודה שלימה, ופריך משבתות ויו"ט שיש אתערותא דלעילא וניחא ליה יותר, ומשני מחמת שהוא שינוי ווסת שלא הורגל בזה נעשה חולי מעים דוגמא למי שנתקלקל באכילה שלא אכל לשובע נפשו, וכמ"ש ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו שעשו בשביל עצמם, גם העני הזה מחמת שהדבר חדש אצלו בא לו קצת פניה וכנ"ל, משא"כ בחנוכה שהיה עשיית ישראל במסירת הנפש רבה למאוד שהלכו בשאט נפש בסכנות עצומות ובוודאי לא היה פניה בדבר, וזהו פתילות דהיינו הגוף ושמנים דהיינו הנשמה כמ"ש שמן על ראשך כו' שאין מדליקין בשבת שאין יכולין להדבק בשבת באור פני מלך כו' מ"מ מדליקין בהם בחנוכה וכנ"ל.
וזהו המליך אות ס' בשינה שע"י האות סמ"ך סומך נופלים אותם שישינים שינת הזמן וכו' וצר בה קשת בעולם שהוא שדמיון הס', וכסליו בשנה שלחודש הזה יש סגולה זו, וקיבה בנפש שהקיבה הוא ג"כ עשויה כקשת כנזכר בגמ' לענין חלב.
וכבר מבואר בספרים שהסמ"ך רומז למדת הבינה דהיינו שית סטרין רברבין. ובזה מבואר שאר המקרא שהתחלנו בו דהנה שלש בארות הללו דהיינו ע'שק ש'טנה ר'חובות ר"ת עש"ר והם כנגד עשר ספירות דהיינו ג' בארות הללו ובאר שבע הרי עשר, וידוע מאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' ובאמת גם במדת החסד לא היה יכול לברא שא"כ לא היה שכר ועונש והרשעים לא היו כדאים להתפשטות מדת חסדיו שינקו גם הם מאורו וזהו ענין שבירת הכלים המוזכר בספרים הקדושים, וזהו ויחפרו עבדי יצחק דהיינו מדת הדין בנח"ל ר"ת נ'וצר ח'סד ל'אלפים ובהיפוך אתוון רצו"ן [אתוון נוצר] והיינו הופעת הכתר עליון הנקרא רצון, ויריבו רועי גרר לאמר לנו המים שהקליפות רצו לינק מן החסדים וע"כ קראה עשק שהיה לו התעסקות עמהם, ואח"כ חפר באר אחרת דהיינו אצילות מדת החכמה עליונה ורבו גם עליה שלא רצו להניק ממנה כי ראמות לאויל חכמות רק שהחשיכו המאור וע"כ קראה שטנה שלא הניחוהו להתפשט ואח"כ העתק משם והאציל מדת הבינה דמינה דינין מתערין, והיינו שיסד המשורר רחובות הנהר כו' חמשים שערי בינה ואז עמדה הבריאה על מכונה, וזהו ויעל משם באר שבע שנתקן העולם על קיומו בשבעת ימי הבנין ברוך ה' לעולם או"א.
חידושי אגדה לחתונה
ויהי יצחק בן ארבעים כו', במערבא כד נסיב כו' מצא או מוצא כו' (ברכות ח.), הכוונה בזה דהשורה בלא אשה הוא פלג גופא כמ"ש (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, ובלא אשה הוא חצי אדם, וע"כ דרכו של איש לחזור אחר אשה לבקש אבידתו והיא הגדולה שבכל השמחות כשמוצאין מה שנאבד, וז"ש אם הוא מצא שכוונתו למצוא אבידתו אז הוא טוב מצא אשה מצא טוב, אבל מוצא דהיינו שנושא לשם ממון שרוצה להרויח ולהוציא ממון עי"ז אז הוא מוצא מר ממות את האשה.
וכעין זה כתב באלשיך ע"פ כי יבעל בחור בתולה כו' שצריך להיות לש"ש ועי"כ זוכה לבנים כשרים, וע"כ אמרה רבקה קצתי בחיי אם לוקח יעקב כו' (אשה מבנות חת וכו' למה לי חיים, בראשית כז מו) לפי שהם מזרע טמא מבנות חם שכולם רשעים גם הבנים יהיו כמותם ומי שאינו מניח זרע כשר נקרא מת כנ"ל, וע"כ המתין יצחק מ' שנה עד שמצא זיווגו ברבקה שהיתה עכ"פ בעצמה צדקת אעפ"י שאביה ואחיה היו רשעים מ"מ לא היה מוצא כזה עוד בעולם.
וזש"ה ויהי יצחק בן ארבעים שנה שהמתין כל כך שנים הרבה ואח"כ לקח את בת בתואל ואחות לבן, וע"ז מתרץ לו לאשה שעכ"פ היתה היא בדומה לו בענין צדקות ולא היה מוצא דוגמתה עד עכשיו, ובזה יובן ויעתר יצחק כו' לנכח אשתו כו' דיצחק בעצמו היה בטוח שיוליד כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע רק היה תולה החסרון בה שאינה ראויה לבנות ממנו ויצטרך לישא אחרת לכך התפלל רק בשבילה שהיא עקרה שיהיה הזרע ממנה לפי שעכ"פ היתה בדומה לו בענין צדקות ולא היה מוצא דוגמתה כנ"ל.
לברית מילה
ויהי עשו איש ציד איש שדה ויעקב כו', עפימ"ש אם לא בריתי יומם ולילה כו', דברית מילה הוא בב' אופנים, בגשמיות היינו ערלת בשר וגם ברוחניות ערלת הלב ע"י המילה זוכה לתורה, והם כנגד מדת יום ולילה דברית מילה הוא רק ביום ותורה העיקר בלילה לא אברי לילה אלא לגרסא, ונקרא ג"כ שמים וארץ דהתורה היא מן השמים וערלת בשר היא בגשמיות כמ"ש וישוב העפר אל הארץ כו' והרוח תשוב כו', ושניהם נקראו חק דהתורה נקראת חקת התורה שאין לחקור אחר טעמיה להוראת היתר וע"כ טעה שלמה המלך ע"ה וכמ"ש אורח חיים פן תפלס כו' רק צריך לקיימה כחקה וגזירת המלך וברית מילה נקרא ג"כ חק בשארו שם, וז"ש אם לא בריתי יומם ולילה דהיינו ברית מילה ביום ותורה בלילה אז חוקות שמים וארץ לא שמתי שלא היה קיום לעולם שכל הבריאה הוא ע"י התחברות רוחניות בגשמיות.
והנה עשו היה בו ב' חסרונות א' איש ציד שרימה את אביו שהיה סבור שהוא צדיק ובאמת בעט בתורה וגם איש שדה שלא היה נימול שכשנולד היה אדמוני והיה יצחק סבור שלא נבלע בו דמו ואסור למולו ואח"כ כשנתגדל ברח לשדה ולא רצה להימול כדאיתא במדרש, אבל יעקב היה בו ב' המעלות שהיה איש תם שנולד מהול וגם יושב אוהלים שעסק בתורה.