ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא כו' (בראשית לג יז), דצריך להבין חדא מה מלמדינו בזה, ועוד מאחר שיעקב היה רק כעובר אורח עלי דרך הולך נכחו ללכת בית אביו לבאר שבע רק חנה כאן לפי שעה לנוח מעשו ומלבן ולרגל המלאכה כי הילדים רכים כו' א"כ למה בנה לו בית וסופו לעזוב הכל בקרב הימים ולנסוע לדרכו כאשר היה באמת, ועוד מ"ש שקרא שם המקום סוכות הלא לא עשה סוכות רק לבהמותיו ולמה קרא שם המקום ע"ש דירת הבהמות.
ונ"ל עפימ"ש (תהלים קלה ב) שעומדים בבית ת' בחצרות בית כו', עפימ"ש [שם צב יד] שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, דידוע שהאדם בעוה"ז הוא רק כאורח נטה ללון כי צל ימינו כו' ועיקר דירתו בעוה"ב מקום מחצב נשמתו רק שירדה לעוה"ז לסגל מצות ומע"ט, וכל עוד נשמתו בו יתעצם לעשות כל מה שביכלתו להכין לו צידה לעולם שכולו ארוך, כמ"ש (ברכות סד.) הנפטר מן החי יאמר לו לך לשלום אבל מן המת אומר לך בשלום, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וע"ז אמרו העוה"ז דומה לפרוזדור כו' התקן עצמך כו' כדי שתכנס לטרקלין, כשהולכין לפני מלך או שר גדול מתקנין א"ע בהחצר החיצונה שלא יראה בו דבר מגונה וכמ"ש ולא יראה בך ערות דבר כו'.
וזה"ש שתולים בבית ה' כי שם הם מושרשים רק בחצרות כו' יפריחו ר"ל שבעוה"ז שנקרא חצר שם יפריחו בתורה ומצות ומעשים טובים, וע"כ דוגמת האדם בעוה"ז הוא רק כמו שנוסע על היריד שאינו חושש כלל לענין מאכליו ומשתיו ושכיבתו על מטה מוצעת הגם שבביתו יש לו כל באין מחסור דבר והיינו בעבור שכל מחשבתו על התכלית לקנות סחורה ולשוב לביתו עם ריווח הרבה, וזה"ש שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו, אעפ"י שהוא עדיין בהחצר דהיינו בעוה"ז מ"מ כל עמידתם וכל מעיינתם וכוונת לבם רק על בית ה' לצורך קניני עוה"ב.
והנה ע"ז מורה מצות סוכה כי אחר עבור ימים נוראים שהכל עשו תשובה ומקבלין עליהן להשכיל ולהטיב מכאן ולהבא בעסקי שמים ע"כ מניחין בית והון וכל קניני עוה"ז ויוצאים לסוכה שהיא דירת עראי להורות בזה שמשליכין אחרי גיוום כל תענוגי עוה"ז רק לחסות בצלו של הקב"ה וכמ"ש האלשיך שבעת ימי סוכה הם כנגד ימי שנותינו שבעים שנה ויום השמיני נקרא עצרת כי מי שחי יותר משבעים שנה הוא רק כנעצר בעוה"ז כמתעכב על הדרך לאיזו סיבה ויצה"ר בטל ממנו.
והנה ידוע כי שם אדם נופל רק על הנשמה כמ"ש אתם קרויים אדם אבל הגוף נקרא בשר אדם ונמשל כבהמות נדמה, רק כל עוד נשמתו בו חשיבתו להיות מותר מן הבהמה, וזה"ש ויבן לו בית כלומר בשביל עצמו דהיינו חלק הנשמה עושה לעיקר כי שם ביתו וע"כ ייחד כל עשיותיו לצורך הנשמה, אבל למקנהו לצורך נפש הבהמיות לא עשה רק סוכות דהיינו מה שהוא לצורך הגוף הי"ל רק דירת עראי, וע"כ קרא שם המקום מושבו היה מרגלא בפומיה שהוא רק כסוכה דירת עראי לזמן קצרה כגר וכאורח נטה ללון רק היו עיניו ולבו תמיד אל התכלית לקנות שלימות לחיי עד לצורך הנשמה וכאמור.
ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג מ) אחז"ל [תנחומא אמור פכ"ב] ראשון לחשבון עונות, הנה צריך להבין טעם למה נצטוינו לישב בסוכה דוקא בעת הזאת, והנ"ל בפשיטות דהנה ביוה"כ הכל עושין תשובה רק התשובה היא מיראה, וידוע מאמרם ז"ל כשעושה תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות, ומצינו כפרה על השוגג אפילו על ש"ד מכפר גלות ומכ"ש על שאר עבירות, ולכך גולין מביתם לסוכה לכפר גם על יתר השגגות, וכמ"ש את חטאת יהודה ולא תמצאנה.
והנה במאמר זה דראשון לחשבון עונות יש כמה פירושים, והנה החילוק שיש בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה שהעושה תשובה מיראה כשימצא איזה אמתלא ותירוץ יניח מלעשות המצוה, משא"כ כשעושה מאהבה שלא ישוב מפני כל אעפ"י שיש לו תירוץ מ"מ יתחזק ויתאמץ שיבוא דבר מצוה על ידו, וכמ"ש במלאכים גבורי כח עושי דברו, וע"כ ביוה"כ שעושים תשובה מיראה כנ"ל וזדונות נעשים כשגגות וצריך הקב"ה למחול על השגגות, וכמ"ש יבוקש את עון ישראל ואיננו לפי שעשו תשובה אבל חטאת יודא לא תמצאנה בעבור שאסלח לאשר אשאיר, יהיה איך שיהיה אין פותחין כלל ספר זכותן של העונות שכבר נמחקו בפעם א' בהרהור תשובה א', אבל בימים שבין יוה"כ לסוכות שעליהם נאמר ראשון לחשבון עונות ואעפ"י שיש פירושים הרבה מ"מ מי שיש בו דעה קלה יוכל למצוא אמתלא ותירוץ להתיר לעצמו לחטוא ח"ו ואעפי"כ אינם חוטאים אדרבא עוסקים במצות, מזה מוכח שעושים תשובה מאהבה וא"כ זדונות נעשים כזכיות וצריך לפתוח ספר העונות ולצרפן לחשבון גדול אל הזכיות, וזהו ראשון לחשבון עונות, ושמעתי כזאת מהרב הגה"ק המגיד מקאזניטץ זצלל"ה בשינוי לשון קצת, [הענין מבואר גם בספר קדושת לוי].
או יאמר ולקחתם לכם כו', ראשון לחשבון עונות, עפימ"ש (תהלים קט ו) ושטן יעמוד על ימינו כו', דצריך להבין לפימ"ש בגמ' [שהש"ר פ"א מו] וכי יש ימין ושמאל כו' אלא אלו מיימינים כו', וא"כ האיך יש לפרש כאן דשטן יעמוד על ימינו דהיינו ללמד זכות, ונ"ל עפימ"ש (סנהדרין קו.) ג' היו באותה עצה כשנידון משה רבינו ע"ה בב"ד של פרעה בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שדן לחוב נהרג איוב ששתק נידון ביסורים יתרו שברח עלה לגדולה, דצריך להבין מה חילוק יש בין עובדא דיתרו לעובדא דאיוב, ושמעתי לתרץ לפי"מ דקיי"ל כלו חייב זכאי. וכוונת איוב היה ג"כ לחוב רק שנתיירא אולי ילמוד יתרו ג"כ חוב ויהיה זכאי לכך שתק שאם יחייב יתרו הוא יזכהו ויהיה רובו חייב, ואם יזכה יתרו הוא יחייב ויתרו הבין זה לכך ברח ולא אמר כלום, וזה"ש השטן יעמוד על ימינו דהיינו ללמד זכות כדי שלא יהיה כלו חייב זכאי.
ולכך ביוה"כ השטן מלמד זכות על ישראל, אבל אחר יוה"כ כשרואה שגם בלעדו לא היה כלו חייב הוא חוזר מדבורו ומתחיל לחפש אחר חטאים ללמוד חוב, וזהו ראשון לחשבון עונות.
חג הסוכות תעשה לך באספך כו' ושמחת בחגך כו' (דברים טז יג), צ"ל לענין מה תלה החג באסיפת התבואות, גם מהו ענין השמחה, והנה במדרש שוחר טוב [פק"ט] איתא טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים (תהלים קיח ח) וכן הוא אומר אל תבטחו בנדיבים, וכבר הקשה בספר בינה לעתים [דרוש א' ליום א' של סוכות] דהמאמר סותר את עצמו מרישא לסיפא דהא ברישא משמע דגם הבטחה בנדיבים היא טוב רק דהבטחון בה' הוא טוב ממנו ומסיפא משמע שהבטחון באדם אינו כלום.
ולהבין כל זה נקדים מ"ש (תהלים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו כו', ובספר בינה לעתים פירש שיש חילוק גדול בין הבטחון בהשי"ת להבטחון באדם כי האדם העושה טובה לחבירו אין הטוב מגיע רק לחבירו ולכך אינו מובטח שיעשנה, משא"כ הבוטח בהשי"ת שכביכול הקב"ה בעצמו נהנה שעשה לאדם הטובה, וזה"ש בבן אדם שאין לו תשועה שהתשועה והטובה אינה נוגעת לו, אבל מי שהשי"ת בעזרו שברו על ה' שגם הקב"ה מצפה לזה להטיב לברואיו ע"כ דפח"ח.
ולי נראה לפי פשיטות ע"ד שכתב רש"י בפ' יברכך ה' וישמרך (במדבר ו כד), אדם נותן מתנה אינו יכול לשמרה כו', וזה"ש אל תבטחו בנדיבים כו' פי' שעושה לך טובה הוא רק בן אדם שאין לו תשועה ר"ל שאינו בידו כי לה' הארץ ומלואה, ואם הוא נגד רצון השי"ת סוף נאבד ממנו, אבל מי שהשי"ת בעזרו שהוא עושה שמים וארץ שהכל שלו, ועל כן השומר אמת לעולם שהחסד ואמת שעושה עם יריאיו הוא שמור לעולם.
ולהבין יותר לשון שברו על ה' כו' וגם מה שהזכיר דווקא אל יעקב כו' ביארתי כבר עפימ"ש וידור יעקב נדר כו' כמבואר במ"א ותוכן הדבר שאינו חסר לעצמו מכל טובה אעפי"כ שברו על ה' ומתחזק באמונה שכל הטובות שמגיע לו הן ע"י מו"מ והן ע"י בני אדם הוא רק מהשי"ת, וע"כ אין צריך להחזיק טובה כל כך להמטיב עמו ואדרבה המטיב לו יש זכות גדול שזוכה להיות שלוחא דרחמנא, וכמ"ש חכז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה כו' שנאמר האיש אשר עשיתי עמו כו', וזה"ש טוב לחסות בה' כי טוב ונכון הדבר שיהיה לעולם בטחונו בה' אפילו באותן הטובות שמגיע לו מבני אדם, וזהו מבטוח בנדיבים מאותו הבטחון עצמו שיש לו ע"י הנדיבים אעפי"כ עיקר בטחונו בהשי"ת שע"י רצונו מטיבין לו הנדיבים.
הנה כי כן על זה יורה המדרש שמתחלה הביא קרא דטוב לחסות כו' שלא נטעה דהבטחה בנדיבים הוא הטוב מצד עצמו וכקו' הנ"ל, וע"ז הביא קרא דאל תבטחו בנדיבים ממילא דבטחון בנדיבים הוא אינו טוב רק כמ"ש בסיפא דקרא אשרי שאל יעקב בעזרו שאינו חסר לעצמו כלום אעפי"כ שברו על ה' וכנ"ל, וממילא ג"כ כוונת הכתוב דטוב לחסות לחסות כו' ג"כ על דרך זה וכנ"ל.
והנה כל זה מורה מצות סוכה הקדושה הלזו שאנחנו נדים מבתינו וחוסים בצל כנפי השכינה כידוע שהסוכה בכל קצוותיה מורה על שמותיו של הקב"ה, ובן אדם היושב צריך להיות הילוכו בקדושה וישיבתו בקדושה ודבורו בקדושה ולהשליך אחרי גיוו עניני עוה"ז, וע"כ ניתנה לנו מצוה זו בעת האסף התבואה ותירוש ויצהר שהם רוב עשרו ושמחת לבו שאדם שמח בעולם הזה, וידוע שכל המדות שהוטבע באדם הם רק לעבודת הבורא ב"ה ולא להשתמש בשביל עצמו, וע"כ כשהאדם עסוק באיזה אהבה צריך להעלות אהבה זו להשי"ת וכן ביראה ושאר המדות, וע"כ כעת שעוסקין בשמחה צריכין להעלות השמחה זו להשי"ת והיינו שנבטוח בהשי"ת כי הכל ממנו וע"י השפעתו וע"כ צריכין לשמוח במקור כל השמחות, וכמ"ש במדרש [שהש"ר פ"א] כשהוא אומר נגילה ונשמחה כו' הוי אומר בהקב"ה ולא ביום כו'.
וזה"ש חג הסוכות תעשה לך כו' באותו זמן באספך מגרנך כו' תהיה מתחזק ג"כ בבטחון ע"י ישיבת הסוכה כנ"ל ועי"כ ושמחת בחגיך תשוב השמחה לשמוח בהשי"ת שיהי' לשם שמים.
בסוכות תשבו שבעת ימים כו' כל האזרח כו' למען ידעו דורותיכם כו' אני ה' כו' (ויקרא כג מב), הדקדוקים רבו במקראות הללו גם צריך להבין למה יושבין שבעה ימים בסוכה והלא לזכרון ענני כבוד היה די יום אחד, וגם למה נקבע החג הסוכות עכשיו ולא בפסח כיון שהוא זכר ליציאת מצרים, גם ענין האושפיזין, וגם צריך להבין מ"ש חכז"ל (ע"ז ג.) דלעתיד לבוא ינסה הקב"ה את האומות העולם בסוכה ומוציא חמה מנרתיקה כו' דהא מצטער פטור מן הסוכה, גם צריך ביאור מה נשתנה מצות סוכה מכל רמ"ח מצות עשה דאין מצטער פטור כדאמרי' בגמ' (סוכה כח:) גבי תפילין אבעי ליה ליתובי דעתיה.
והענין הוא דסוכה מורה על קבלת עול מלכות שמים שמניחין סוכי' ומשכני' ומרחיקין נדוד לאוהל עראי ומצטערין בישיבה ושינה כדי לקיים מצות השי"ת, ובאמת מי שעושה הדבר מאהבה אינו מרגיש שום צער כי הוא נהנה ושמח בתשוקה וחשק גדול למצות השי"ת ואין הצער נחשב בעיניו כלל.
וידוע כי טוב אחרית דבר מראשיתו כלומר אם הראשית והתחלה הוא טוב [קוה"ר פ"ז טז], והיינו כשקונין עבד אם בתחלה מוכר את עצמו בנפש חפיצה ומקבל עליו העבדות בלב שלם אזי קונין אותו ואעפ"י שאח"כ באמצע השנה לפעמים אינו עובד בלב שלם וצריך האדון להכריחו לעבודתו אף על פי כן אין האדון מניחו מלקנותו בשביל זה כיון שעכ"פ בשעת המכירה הקנין הוא בשלימות אבל אם תיכף בשעת שקונין אינו עושה בנפש חפיצה רק בהכרח אז אין רוצין לקנותו כלל, וע"כ כיון שמצות סוכה רומזת לזכרתי לך חסד נעוריך כו' שהלכו אחרי הקב"ה למדבר שממה בנפש חפיצה לשמוע דברי תורה, כמו כן עכשיו אחר עבור יוה"כ וקבלנו עלינו עול תורה ומצות מחדש אזי מנסין אותנו במצות סוכה ואם עושין אותה באהבה ותשוקה רבה אין מרגישין צער, אבל מי שהוא מצטער בישיבת סוכה זה מורה שאינו מקבל המצות בלב שלם אין הקב"ה רוצה בעבודתו כלל וע"כ הוא פטור מהסוכה וזהו טעם למה נקבעת מצות סכה בעת הזאת.
וע"כ נסיון אומות העולם במצות סכה ומקדיר עליהן חמה שאם עושין אותה בשלימות לא יצטערו כלל אבל מחמת שאין מקבלין עול מ"ש בשלימות רק לפנים וע"כ הם מצטערין ואין הקב"ה חפץ בעבודתם וכמ"ש ראה ויתר גוים כו'.
והנה מיסדי האמונה היו שבעה אבות כמו שביארתי כבר שע"ז מורה מלת כל האזרח שיש לו שבעה פירושים נגד כל השבעה אושפיזין והשייכות שיש להן בסוכה והם תקנו השבע מדות שיש באדם כגון אהבה ויראה כו' שבכולם צריך לעסוק בעבוה"ק כמו שביארתי במ"א, (ועי' בתשו' מראה יחזקאל חלק שערי ציון כל זה) [עי' להלן בדרושים לימי סוכות] וע"כ יושבין ז' ימים בסוכה לתקן בכל יום בחינה ומדה אחת, וזה"ש בסוכות תשבו ז' ימים כו', וטעם הדבר שצריך ז' ימים הוא מפני כל האזרח כו' שבישיבת סוכה צריכין לקבל עול מלכות שמים בכל השבע מדות, וטעם הדבר למען ידעו דורותיכם כו' שביציאת מצרים ישבו בסוכות בז' ענני כבוד מחמת שקבלו עול מלכות שמים בכל האופנים וע"כ זכו לז' ענני כבוד, ומכאן ולהבא אני ה' אלקיכם שגם עכשיו תלכו בעקבותיהם לקבל אלוקתו עליכם באהבה ושמחה.
כל האזרח בישראל כו', נזכר לעיל דלעתיד לבא הקב"ה ינסה לאומות העולם בסוכה, וצריך להבין למה דוקא במצוה זו והי"ל לנסותם בתענית יוה"כ שקשה לקיים, אבל הענין עפימ"ש שכפה ההר כגיגית, וצ"ל דהלא אמרו נעשה ונשמע, אבל הענין הוא דכל מצוה צריך להיות במחשבה ובמעשה, ואצל השי"ת העיקר המחשבה שאמר ונעשה רצונו, וע"כ ישראל שכבר קבלו בלבב שלם רק על המעשה היה כפייה, אבל אומות העולם לא רצו כלל לקבל וע"כ ינסה אותם במצות סוכה שהיא מורה על בטחון כאשר ביארתי ע"פ חג הסוכות כו' באספך כו', ואח"כ כשיקדיר חמה יברחו מיד כשיש להם תירוץ, אבל ישראל אע"ג שמתחילין גשמים לירד אין בורחין תיכף רק ממתינין אולי יפסקון ואח"כ יוצאין בכובד ראש כי כי קשה עליהם פרידתה, אבל אם היה מנסה אותם במצוה אחרת אעפ"י שהיו מקיימין אותה אפילו להתענות ביוה"כ אבל זה היה רק לפי שעה על צד ההכרח, ועדיין אין נסיון בדבר שעושין מרצון נפשם.
וזה"ש כל האזרח כו' רק אותם שמזרע ישראל אפשר אותם לקיים המצות מתחזקים במצות הסוכה.
הנה יום בא כו' וחולק שללך בקרבך (זכריה יד א), נ"ל עפימ"ש (תהלים א א) אשרי האיש כו' כי אם בתורת ה' חפצו כו' והיה כעץ שתול כו' וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כו' על כן לא יקומו רשעים במשפט כו' כי יודע כו', הדקדוקים רבו כאן חדא דלא כן הרשעים אינו ההיפוך מצדיקים והו"ל כמ"ש ירמיה ברוך הגבר אשר יבטח כו' והיה כעץ שתול כו' ולרשע אמר ההיפוך והיה כערער בערבה כו', ועוד קשה במ"ש לא כן הרשעים כו' האיך ס"ד שמקרה אחד לצדיק ולרשע, ועוד קשה במ"ש על כן לא יקומו כו' דא"כ שלא יקומו במשפט אין להם עונש, גם וחטאים בעדת צדיקים שאין לו פירוש, גם מה שמסיים כי יודע כו' ודרך רשעים תאבד אין ענין זה לזה.
והנ"ל עפימ"ש על המדרש [רות רבה פ"ה ד] ישלם ה' פעלך כו' א"ר חסא אשר באת לחסות כו', והדקדוקים בשינויי לשונות במקרא זה מבואר, ונ"ל עפימ"ש הבעל עיקרים [מאמר ד פל"ח] ע"פ (תהלים סב יג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שכשאדם עושה מצוה היא באין מוגבל והשי"ת קובע לו שכר נצחי משא"כ בעבירה שאין נותנין לו עונש נצחי כמ"ש משפט רשעים כו' כי לא לעולם אריב כו', וזה"ש שהחסד אתה עושה לפי מדתך נצחיי אבל כשתשלם לאיש עונש אינך עושה רק כמעשהו דהיינו לפי מדת העובר בזמן מוגבל.
והנה בשגם שמבואר אצלינו שמדה טובה מרובה מפורעניות מ"מ צריך להבין הלא כתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ובוודאי מדה"ד נותן שיהא כך, והיינו שאמרו חכז"ל [אבות פ"ב א] הוי מחשב הפסד מצוה כו' ושכר עבירה כו', ולכאורה אין הנידון דומה לראיה כי מה שהוא בעוה"ז הוא נראה לעינים משא"כ שכר מצוה הוא אינו נראה רק צריך לזה אמונה ובטחון וכמ"ש ונאמן הוא בעל מלאבכתך כו', וע"כ בשכר מצוה שסומכין על אמונת השי"ת הוא צריך ליתן לכל אחד כפי מדתו משא"כ בעבירה, והנה יש חילוק בין בטחון לחסיון כי בטחון נקרא דבר שבידו דהיינו מי שהולך בדרך ומתיירא מגשמים לוקח עמו דבר לחסוחו למסתור מזרם ומטר וזה נקרא בטחון, אבל כשאינו לוקח עמו דבר רק שסומך שיעמוד לחסות תחת אילן או בית היינו חסיון שהוא דבר שאינו בידו אע"ג שבוודאי יהיה מ"מ אינו למראה עינים ויוכל מכחיש להכחישו, וע"כ נוכל לומר דשכר עוה"ב הוא דמיון חסיון שאינו בידו ואפיקורסים אינם מודים בו, משא"כ שכר עוה"ז הוא דמיון בטחון שהוא בידו ולמראה עינים, וזה"ש (תהלים קיח ח) טוב לחסות בה', אע"ג שהוא בידו, אעפי"כ טוב יותר לסמוך על השי"ת שיהיה לו החסיון בה' מלהחזיק הבטחון באדם שהוא שכר וטובות עוה"ז.
והנה יש ג"כ חילוק בין פעולה לשכירות כי השכר פעולה הוא רק בשביל דבר אחד שעשה לו כלי בזמן קצר אבל שכירות הוא לשנה וכל מה שצריך הבעה"ב חייב השכיר לעשותו, וזה"ש ישלם ה' פעלך ר"ל שאתה לא עשית רק פעולה בזמן מוגבל אבל באמת תהיה משכורתך שלימה שיהא לך שכירות משלם והיינו שכר נצחיי, והיינו מעם ה' דהיינו כפי מדתו של הקב"ה שהוא נצחיי, וכמאמר הבעל עיקרים הנ"ל, ועל זה היה קשה לר' חסא הלא משפטי ה' ישרים כו', וע"ז מדייק הכתוב שסיים אשר באת לחסות שהפעולה שלך הוא חסיון ע"י האמונה וע"כ נכון וראוי שהשי"ת יתן לך שכרך משלם בנחלה בלי מצרים כפי מדתו.
נמצא לפי זה שכר הצדיקים הוא נצחיי לפי מדתו של הקב"ה משא"כ עונש הרשעים בעוה"ז ובגבול כמו כן עונשם יש לו גבול, וזה"ש כי אם בתורת ה' חפצו כו' והיה כעץ שתול כו' ועלהו לא יבול, שיהיה לו שכר נצחיי לעולמי עד, אבל לא כן הרשעים רצה לומר דעונש של הרשעים אינו לפי מדתו רק כמוץ אשר תדפנו רוח שהוא רק לפי שעה, ועל כן לא יקומו הרשעים במשפט ר"ל באותו משפט של הצדיקים דאל"כ דכשיהיו הרשעים אצל אותו משפט אזי יקטרגו על הצדיקים מפני מה שלהצדיק יש שכר נצחיי, וזהו וחטאים בעדת צדיקים כי חטא הוא לשון חסרון כמו קולע להשערה ולא יחטיא, וכמו חטא משפט מות כו', שכתב בזה"ק שהוא לשון חסרון, והיינו שיחסרו שכר עדת הצדיקים, וסיים הכתוב טעם הדבר שאין משפטן שוה לזה אמר כי יודע ה' דרך צדיקים כלומר שאותו הדרך שדרכו בו הצדיקים היה בו אמת ואמונה בה', אבל דרך רשעים תאבד שהוא בזמן מובגל רק לפי שעה ואח"כ נתאבד ממנו הנחת רוח שהיה לו מעבירה.
וזה"ש הנה יום בא לה' דהיינו שישלם לך מתן שכר לפי מדתו וחולק שללך בקרבך שלא יהיה שום מסטין ומקטרג אצלך, כדי שיהיה שכרן משלם.
והיה ביום בא גוג וכו' תעלה חמתי כו' (יחזקאל לח יח), כבר ביארתי ענין העלאת חמה הוא כדי לענוש על מצות עשה דסוכה דלעתיד לבא שיתנו אותה כדאמרינן בגמ' (ע"ז ג.), וקיי"ל דלא ענשינן אעשה רק בעידן ריתחא (מנחות מא.), אך צריך להבין באמת הלא אין הקב"ה בא בטרוניא וכיון שמקדיר עליהם חמה הם פטורים מסוכה כמו מגשמים כדאי' בש"ע, גם צריך להבין מפני מה לא ענשינן אעשה רק בעידן ריתחא.
והנ"ל עפימ"ש דאי' בגמ' (תענית כא:) באתריה דרב הוה דברא ובשבביתיה דרב הוה כו' סבור מינה משום זכותיה דרב אחזיו להו בחלמא זכותא דרב נפיש טפי רק משום האי גברא דשייל מרא וזבילא, והקשה בספר נזר הקודש דמה בכך אם נטעי שהי' בזכותו כיון דבאמת זכותו גדול יותר מזה מאי נפקא מינה, ותירץ דהא דאמרינן (ב"ק ס.) כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין כו' היינו בצדיק שאינו גמור, אבל בצדיק גמור אין שום רע יכול לפגוע בו, וע"כ כאן שבכל העיר היה הדבר רק בשכונתו דרב לא היה הדבר, וסבור שהוא משום זכות רב שלא יפגע בו מדה"ד וע"כ הוכרח להציל כל השכונה, וא"כ היה לרב פחיתות דבאמת היה רב צדיק גמור שאפילו היה בשכונתו לא היה יכול לפגוע בו, ולכך אחזיו בחלמא דזה היה בזכות אותו דאתשיל כו' שיש לו מעט זכות ובשבילו היה צריך להציל כל השכונה ע"כ דפח"ח.
והנה ידוע חילוק שבין צדיק גמור לצדיק שאינו גמור וכמ"ש בגמ' (חגיגה ט:) היינו צדיק ורשע היינו לא עבדו כו' אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים וכו', ופי' דמאה פעמים צריך לו שלא ישכח והאחד הוא עושה רק לשם שמים, וביאור הדבר שצדיק שאינו גמור הוא נשמר מכל עבירות ועושה מצות את אשר תמצא ידו, אבל הצדיק גמור הוא מתעצם בכל כחו רק לעשות נחת רוח לפניו וממציא את עצמו לידי מצות וכל מעייניו רק לעשות רצון קונו ולא יטרידוהו שום דבר ואין מרגיש בשום צער.
וע"כ לא ענשינן אעשה רק בעידן ריתחא משום דוודאי מי שמבטל בזדון שאינו מניח תפילין ואינו מתפלל וכדומה בוודאי יש לו עונש גדול רק מ"ש לא ענשינן אעשה היינו שיוכל להביא את עצמו לידי חיוב ומתרשל, וע"ז אין לו עונש רק שאינו צדיק גמור, וע"כ רק בעידן ריתחא כשפוגע מה"ד ברשעים גם הוא נענש עמהם, משא"כ אם היה צדיק גמור לא היה יכול מדה"ד לפגוע בו.
ועל כן לעתיד יובחנו הרשעים במצות סוכת והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ואחכז"ל (נדרים ח:) צדיקים מתרפאים בה כי לא ירגישו בשום צער החמימות אדרבה שמחים לעשות רצון קונם ביותר כשמצטערים בזה ולפום צערא אגרא, אבל הרשעים נדונין בה מחמת שהן יבעטו במצות ושמחים במה שפטורין מלהטלטל מביתם, וע"כ כשיהיה עידן ריתחא בוודאי ענוש יענשו, וכאשר כבר ביארתי עמ"ש ישראל נעשה ונשמע דהיינו שנעשה בזריזות וכמ"ש גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ע"ש באורך.
ענין עשרה הלולים [בתהלים קנ], דצריך להבין למה אמר בכמה מקומות ב' מיני זמר, והנ"ל דקאי על עשרה זמנים וזהו הללוהו בקדשו על חג הפסח שעוסקין בקדושה ומבערין חמץ וכל האכילה ושתיה בקדושה, הללוהו ברקיע עוזו היינו שבועות שפתח השמים ושמי השמים כו' כמ"ש רש"י ע"פ אתה הראת כו' והוריד תורה מן השמים, הללוהו בגבורותיו קאי על בין המצרים ששולטין דינין וגבורות, כרוב גדלו קאי על ט"ו אב (וביום זה נתקן לומר ברכת הטוב והמטיב) ואלול שמאז מתחילין נחמות והרבה טובות נאמרו על אותו יום, וכן באלול שע"ז נאמר עלה אלקים בתרועה, והללוהו בתקע שופר על ר"ה, בנבל וכנור קאי על עשי"ת דהיינו בנבל עשור וגם כנור מעורר השחר שעומדין לסליחות, בתוף ומחול הוא מחילת עונות ותוף הוא נגד ת"פ כתות גמטרי' לילי"ת שנשמרים ממקרה לילה, במינים ועוגב הוא חג הסוכות דנוטלין המינים שבלולב ועוג"ב היינו ע"ב נענועין שממשיכין מג' מוחי חב"ד, בצלצלי שמע היינו שמחת תורה ושמחת בית השואבה, וצלצלי תרועה היינו חנוכה ופורים שהיה תרועת מלחמה, וכל הנשמה קאי על שאר ימות השנה דעל כל נשימה ונשימת תן לו הודיה.
אתה הוא ה' לבדך כו' אשר בחרת באברם כו' (נחמיה ט ז), עפימ"ש כבר במ"א שם מלא, דשם מלא הוא ה' אלקים כי אומות העולם אינן מודין בשם הוי"ה ב"ה רק אברהם אבינו פרסם שמו כמ"ש רש"י בחומש, וזה"ש אתה הוא ה' לבדך ר"ל שאין מכירין שמו על הארץ כי עשית השמים כו' וגם הארץ כו' ואעפי"כ רק צבא השמים לך משתחוים, אבל אוה"ע אינן מכירין בך רק ע"י אשר בחרת באברם נעשה אתה הוא ה' האלקים שנתפרסם שמו בפי כל כי מצאת את לבבו נאמן שהיה מוסר נפשו להודיע טבעו בעולם.
וזה"ש (תהלים פג יט) וידעו כי אתה ה' שמך עליון כו' ר"ל שאפילו כשיהיו מזכירין שמך ה' לבדך ידעו ג"כ כי הוא עליון על הארץ.
ענין הושענא רבה הוא מנהג נביאים כלומר שערבי נחל דומים לשפתים [תנחומא אמור פי"ט] וכתיב בורא ניב שפתים שלכך נקראו נביאים ע"ש הדבור, ונקרא מנהג בעבור שעי"ז יש המתקת הדינין דגבורות מנצפ"ך, ומנהג עוקר הדין והלכ"ה ר"ת ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ, ולכך נאמר הנוהג בחסדו עם כל דור שמנהג זה מבטל מדה"ד.
ענין שמיני עצרת הוא כנישא דכולא שכל עבודות ימים נוראים שנעשו מצד היראה חוזרים עכשיו להתעלות מצד אהבה שהוא זמן שמחתינו, ולכך הקרבנות פר אחד איל אחד כמו בר"ה ויו"כ, וגם בש"ת מנגנין הנגונים מימים נוראים שכבר אמרתי טעם על שעושין ב' ימים טובים בחו"ל והוא דמיון לבונה זכה שכל סימני הקטורת היו נכללין שם כאשר ביארתי במ"א, וע"כ צריך לכוין בהתפלה מאוד כי בסוכות יש סיוע מסוכה ולולב משא"כ בש"ע והוא העולה על כל הימים שמר"ח אלול עד עכשיו שהולכין מדרגא לדרגא וכמ"ש במ"א על כנשר יעיר קנו וכו' והשמיני עצרת הוא יום אחד.
ואני בחסדך בטחתי כו' (תהלים יג ו), דצריך להבין לשון גמל עלי דהול"ל גמל אלי, וגם לשון גמול אין שייך אצל הקב"ה כי הכל הוא בחסד ולא מצד החיוב, והנה כמו כן כתיב [שם קטז יב] מה אשיב כו' תגמולוהי עלי, דקשה ג"כ קושיא הנ"ל.
והנ"ל דלכאורה ב' מצות הללו סוכה ולולב הם ב' הפכים דסוכה מורה על גלות, ולולב מורה על חירות כמ"ש בזוה"ק ומדרש דמורה על נצחון, והענין הוא דישועת ישראל הם בב' אופנים נגוף למצרים ורפוא לישראל, והנה ישועה שלנו אנחנו מובטחים בכל עת ובכל שעה לא תמו חסדיו ויוכל האדם בעצמו לפעול ע"י שהוא בעל בטחון כי הבטחון הוא שורש לכל המצות כאשר ביארתי במ"א וכמ"ש כי לא עזבת כו', אבל מפלה לאוה"ע יהיה לעתיד לבא וכמו שדרשתי קודם ר"ה, ויש תועלת בזה ג"כ כביכול לשמו הגדול כמ"ש אין הכסא והשם שלם עד שימחו זרעו של עמלק, וזהו לשון גמול כמו ויגדל הילד ויגמל שהשי"ת מסיר מעלינו כל מה שלמעלה ממנו, ועפימ"ש בבינה לעתים ע"פ והיית רק למעלה כו' (דברים כח יג) דלפעמים אדם שוכר איזה כפר ויש לו ממשלה על הערלים בני הכפרים אבל מ"מ הוא נכנע להשררה, וע"כ הראשות שלו הוא רק על פחותי הערך, אבל לעתיד לבא כתיב ולתתך עליון וכו'.
וזה"ש מה אשיב לה' איזהו טובה ששייך ג"כ כביכול להשי"ת היא תגמולוהי עלי שגומל ממני אותן המושלים עלי כי אז כוס ישועות אשא מה שנוגע לעצמי וגם בשם ה' אקרא שיהיה השם שלם.
ואחז"ל מפני מה אין אומרים הלל בפורים כו' כאשר ביארתי במ"א, וע"כ הסוכה מורה על הישועה בהגלות שאנחנו נשים בטחונינו בהשי"ת מה יקר חסדך כו' בצל כנפיך יחסיון שיושבין בסוכה וחוסין בצלו של הקב"ה אבל ע"ז אין יכולין לומר הלל, אבל הלולב מורה להנצחון על אוה"ע וע"כ אומרים הלל.
וזה"ש ואני כלומר כשאני לעצמי אין לי שום דאגה כי בחסדך בטחתי שאני יושב בסוכה וממילא אין שום שטן ופגע רע יכולין להרע לי שאני בעל בטחון אבל יגל לבי בישועתך שאני רוצה שיהיה ישועה ג"כ כביכול לשמו הגדול וע"כ אשירה לה' באמירת הלל ע"י המינים שבלולב ואז מרויח כי גמל עלי שלא יהיה לאומות שום ממשלה עלינו ויתקיים ולתתך עליון על כל גויי הארץ.
וסוכה תהיה לצל כו' מזרם וממטר כו' (ישעיה ד ו), דצריך להבין דהא סוכה המעובה שאין גשמים יורדין לתוכה פסולה, גם מ"ש (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כו' גם מ"ש חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך כו' למה תלה זמן חג הסוכות באסיפת תבואה דא"כ נתת דבריך לשיעורין שאין כל האוספין שוין ובאמת עיקר הזמן מבואר במקרא בט"ו יום לחודש תשרי.
והענין הוא דעיקר דת תוה"ק תולה במדת הבטחון כי מי שאין לו בטחון בהשי"ת אי אפשר לו לעשות שום מצוה כתקנה ובפרט מצות תפלה בלי כוונה והליכה לבית הכנסת שבשביל ריווח מעט ילך למרחוק אבל לילך לבית הכנסת הוא תש כח ומתעצל, וע"כ אמרו חז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה, דעני אין לו על מה לדאוג ואם ישב וידאוג כל היום אין לו יתרון, אבל עשיר יש לו על מה לדאוג דהיינו כל עניני המו"מ שלו יין ויי"ש ובהמות ושאר סחורות שיהיה הכל כתקונו ובהשגחה שלא יהיה לו היזק באיזה ענין, וע"כ כשעומד להתפלל נופלין מחשבות ודאגות, וכעין זה כתב בספר נועם מגדים ע"פ כי רוצה ה' כו' יפאר ענוים בישועה, עפימ"ש כי אתם המעט כו' שאפילו בשעת הישועה הם ענוים ומאמינים כי לא כחם ועוצם ידם עשה להם החיל הזה.
וע"כ הוקבע חג הסוכות בזמן הזה כי סוכה מורה על בטחון כמ"ש במ"א שאפילו שאז זמן אסיפת כל העשירות שלהם אעפי"כ יניחו הכל וילכו לחסות בצל כנפי השכינה, ומהטעם הזה צ"ל כוכבים נראים מתוכה כמ"ש בע"א דבזמן הזה ההנהגה היא בדרך הטבע וע"כ צ"ל לראות הככבים שתהיה השגחת השי"ת עלינו ע"פ הטבע וכמ"ש אכן אתה כו' מסתתר שמסתיר את הישועה בדרך הטבע כמ"ש גבי אסתר בפורים.
אבל לעתיד לבא תהיה רק השגחה פרטית ולא יהיה שליטה למזלות וזה"ש וחפרה הלבנה כו' שלא יהיה להם שליטה בהכהגת העולם רק כי מלך ה' כו' שתהיה השגחה פרטיית וע"כ לא יצטרכו להיות ככבים נראים בסוכה, וזה"ש וסוכה תהיה לצל כו' למחסה מזרם ומטר כו' רק טל אורות טליך כנ"ל.
שערי ציון ליל א' דסוכות
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג מב), הכתוב צ"ב דלא מצינו כן בשום מצוה שבכ"מ כתיב לאזרח ולגר הגר, ונ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' (סוכה כז.) דלילה הראשונה חובה דגמרינן מחג המצות והשאר רשות דאם לא רצה לאכול סעודת קבע פטור מסוכה, והנה יפלא בעיני דמה ענין זה לזה דבשלמא בחג המצות היתה לילה הא' עיקר היציאה והשבעה ימים הם בעבור שנמשכה היציאה עד אחר קריעת ים סוף שהיה ביום השביעי משא"כ בסוכות שהוא זכר לענני כבוד צריך להבין הטעם למה דוקא שבעה ימים ולא סגי ביום אחד כמו עצרת שהוא ג"כ זכר למתן תורה, וגם למה לילה הא' לבד חובה, ובכלל זה אפרש ג"כ לקוצר דעתי מ"ש בספרים שצריך להזמין לסוכה שבעה אושפיזין עילאין שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד שכ"ז יש להבין ג"כ לפי פשוטו.
וליישב כ"ז נקדים מ"ש (יחזקאל לח יח) והיה ביום בא גוג על אדמת ישראל וכו' תעלה חמתי באפי, וקשה דלענין מה מבשר הנביא דביום ההוא יחרה אפו של הקב"ה ולא הול"ל רק העונש של אוה"ע ומה איכפת לנו אם יהיה חרון אף או לא, דאיתא בע"ז (ג.) דלעתיד לבא ישפוט הקב"ה את האומות העולם על שלא קבלו את התורה ולאחר כל דין ודברים יאמר להם שיקיימו מצות סוכה ויקדיר החמה ויבעטו בה ע"ש, והנה צריך להבין דאין הקב"ה בא בטרוניא כו' ועוד על מה יענשו כ"כ דאם בשביל שבאו להלחם עם גוג על ישראל הלא נאמר [שם לט ב] ושובבתיך וששאתיך שהקב"ה יחזק לבו, ואם בשביל שיבעטו במצות סוכה הלא אין עונשין על מצות עשה, אמנם איתא בגמ' (מנחות מא.) דבעידן ריתחא ענשינן אעשה, וזה"ש והיה ביום בא גוג כו' תעלה חמתי באפי ויהיה עידן רתחא ולכך ושובבתיך וששאתיך אעפ"י שאנכי אחזק את לבם מ"מ על הרי ישראל תפול בשביל ביטול מצות סוכה וק"ל.
וטעם הדבר שינסם במצות סוכה כו' דבאמת מצות סוכה מעלתה רבה לכבדה מאוד והוא מ"ש בירמיה זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר פי' אעפ"י שהשיעבוד נתבטל מהם ששה חדשים קודם יציאתם והיה להם אח"כ כל טוב מצרים ואעפי"כ נמשכו אחר השי"ת מארץ טובה ורחבה למקום שרף נחש ועקב וארץ תלאובות לקבל התורה וזה הוא ראיה מופתית שימסרו את עצמם ונשיהם וטפם בעבור שמירת המצות, ולזכר זה נצטוינו על מצות סוכה לעזוב את בית מלונינו ודירת קבע ולהרחיק נדוד לסוכת ניצרים ודירת ארעי לקיים מצות הבורא לאות ומופת שעדיין מעשה אבותינו בידינו ולבבינו שלם עם ה' כמוהם וכמ"ש אם לא תדעי לך צאי לך בעקבי הצאן, וע"כ גם האומות לעתיד יתנסו בזאת דהיינו שיקדיר החמה באופן שיהיה צער גדול לקיים המצוה כמו שהיה לאבותינו שעמדו בניסיון ללכת אל המדבר, אמנם האוה"ע יבעטו בזה ומחמת זה ישפטו בשפטים גדולים על שלא קבלו התורה שכבר הוכיח על פניהם שאף אם קבלוה לא יקיימוה ופיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ע"כ החושך יכסה ארץ וערפל לאומים הן איים כדק יטול.
והנה מוסדי הדת והאמונה היו שבעה אנשים והם אברהם אשר מאס באלילי אביו ואנשי דורו וקבל עליו מלכות שמים והרגיל שמו בכל העולם ואחריו החזיקו יצחק ויעקב ומשה ואהרן היו מקבלי התורה ויוסף גלגל ירידת אבותינו למצרים שהיתה סיבה לקבלת התורה מתוך יסורין וקידש ג"כ שם שמים ותשב באיתן קשתו על דקיים אורייתא בסתרא, ודוד המלך על ידו נעשית כנסת ישראל אומה שלימה כי אין אומה בלא מנהיג ויצא לה שם בגוים, כי כלול הוא בהדרו, ובפ' וישב ביארתי איך אלו השבעה הטביעו בלבינו שבע מדות קדושות אשר בהם יתחזק האדם לעשות רצון קונו וחי בהם, אשר לזאת נצטוינו לחוג את חג הסוכות שבעה ימים לחזק בלבנו אמונת הבורא ולשמור מצותיו באמת, והנה העיקר הוא המתחיל שהוא אברהם שהיה העולם אפל עד שהעיר ממזרח צדק ולכך לילה הא' חובה, וידוע שאברהם נקרא אזרח מעבר הנהר וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שלכל הפחות ישבו בסוכה לילה ראשונה שהיא כנגד אברהם האזרח כנ"ל.
לליל ב' דסוכות אושפיזא פחד יצחק
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות לבאר קושיא הנ"ל [מבואר לעיל ליל א'] נקדים מ"ש בזה"ק ניסן דרועא ימינא תשרי דרועא שמאלא, ואגב זה נתרץ ג"כ תמיה רבתי שקשה לי למה מתפללין על הגשמים בשמיני עצרת הלא רק בחג נידונין על המים דהיינו בסוכות והראיה שלא היה ניסוך המים רק בחג ולא בשמ"ע, והתורה אמרה נסכו מים לפני כדי שאברך לכם גשמי שנה רק ר"י ס"ל בלוג מנסך כל שמנה ולא קיי"ל כוותיה וכו'.
עפי"מ שביארתי כבר מה שנחלקו התוכנים על הגשם אם יורד מלמעלה או מלמטה אד יעלה, והאמת הוא שבא מלמעלה וממטה דהיינו הרוחניות שבו יורד מלמעלה ונק' מט"ר ע"ש ר"ת ט'עם מ'ראה ר'יח, והגשמיות שבו בא מלמטה ונקרא גשם, וכמו כן שמעתי ממורי נ"י על פסוק כי לא על הלחם לבדו כו' (דברים ח ג) שהאדם סובר שהאוכל אשר יאכל הוא חיותו ומקיימו תמורת הניתך ממנו ובאמת השכל יכחיש זה כי איך הנשמה שהיא רוחניות תקבל חיות מהמאכל הגשמי לבלתי תפרד מהגוף, אמנם כדברינו כן הוא שבכל דבר יש גשמיות ורוחניות וזה כי לא על הלחם הגשמי לבדו יחיה שזה הוא מזון הגשמים לבד רק על כל מוצא פי ה' הרוחניות שמקבל ע"י הברכות והמצות התלוים בהמאכל ההוא.
והנה כמו כן צרכי בני אדם כלולים בשני דברים הא' הוא גשמיות דהיינו בני חיי ומזוני ורפואה והב' הוא רוחניות להטות לבבנו לעבודתו ויראתו ולפתוח לבנו בתורתו בגין דלא ניחוב קמיה והנה על הרוחניות אנחנו מתפללין בפסח ולכך מבערין שאור שבעיסה וחמץ במשהו דקאי על היצה"ר וע"כ נקרא יד הגדולה דהיינו מדת החסד דרועא ימינא לפי שאין שום קטרוג ע"ז כי מי יוכל לקטרג ולומר שאין אנחנו ראוים לכך הלא הכל ברא לכבודו, ולכך נוצרנו, אמנם בתשרי כל באי עולם עומדין למשפט לשלם לאיש כמעשהו ואנחנו מתפללין על הגשמיות ומרגלא בפומיה דמורי נ"י בחג מתברכין גשמי שנה, הגשמיות של השנה, הנה כי כן בעבור שהשי"ת רוצה בתקנת עמו ישראל שלא יהיה עליהם שום קטרוג של מדה"ד לכך העמיס עלינו עול מצות רבות שופר ויה"כ וסוכה ולולב, וע"כ בשמיני עצרת שכבר קיימנו כל המצות הללו ונסתם פה צורר כי יסטין יש לנו פתחון פה להתפלל על גשמי שנה.
וכמו כן אמרו במדרש שנים נכנסין לדין ואין יודעין מי ניצח אמר המלך מי שיצא ובידו כלי זיין הוא המנצח לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם כו', ורמז לדבר יש כי לול"ב גימ' חס"ד עם ד' אותיות ובתיבת סוכ"ה יש כ"ו גימ' השם הנכבד וס"ה גימ' שם א"ד ובכלל גימ' צ"א שהוא יחוד של דין ורחמים שמדת החסד יתגבר על הגבורות והדינין להמתיקן, והנה אזר"ח ג"כ גימט' גבור"ה וירא"ה וזהו כל האזרח בישראל שאם יש ח"ו דינין וגבורות על ישראל ישבו בסוכות ע"י מצות סוכה שאנחנו מקיימים ישבתו וישקטו ולא יהיה להם כח לשלוט.
ליל ג' דסוכות תפארת ישראל
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, נ"ל ליישב דקדוקים הנ"ל [מבואר לעיל ליל א'] עפימ"ש (דברים ד לז) ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו כו' ויוציאך בפניו ופירש"י בפני האבות, והענין הוא עפימ"ש בזה"ק פ' פנחס [ח"ג ר"כ ע"א] שמי שמשמח את עצמו בעה"ז בשמחה של מצוה הקב"ה מודיע לאבותיו אשר בארץ המה לבא לשמוח בשמחת בניהם ובני נשא לא ידעין ולא מרגישין, וראיה לדבר ישמח ישראל בעושיו בעושו לא נאמר אלא בעושיו עכ"ד.
ואיתא במדרש [שהש"ר פ"א לא] זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו איני יודע במי נשמח אם בקב"ה אם ביום כשהוא אומר נגילה ונשמחה בו הוי אומר בהקב"ה ולא ביום והוא תמוה, עפימ"ש בספר הפלאה ע"פ כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי (תהלים סג ו) דהנה אנחנו מזמרין שירות ותשבחות על היין ובאמת לכאורה הלא משחרב ביהמ"ק בטל השיר מן המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין, אמנם אמרו חז"ל (ברכות נה.) בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר, וע"כ כשאוכלין בכונה עליונה שיהא האכילה כמו קרבן מותר לומר שירה כמו על הקרבן, וזהו כמו חלב ודשן תשבע נפשי אם אכילתו כמו קרבן ושפתי רננות יהלל פי כו'.
הנה כמו כן אנחנו אומרין על חג הסוכות זמן שמחתינו ולשמחה מה זו עושה ואיתא במדרש [ויק"ר פ"כ ב] הקב"ה לא שמח בעולמו ואתם רוצים לשמוח בעולמו שנא' יהיה כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו שמח לא נאמר אלא ישמח אימתי ישמח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא, וא"כ האיך מותר לשמוח בחג הזה, אמנם אמרו חז"ל (פסחים סח:) חציו לה' וחציו לכם שחצי היום צריכין לעסוק במצות ותורה ובאותו זמן שרי לשמוח דהקב"ה ג"כ שמח במעשיהם של צדיקים.
וזהו ששאל אם בהקב"ה פי' בחצי היום שאנו עוסקין במלאכת שמים אם ביום פי' בשמחת עצמן שנא' עליו חציו לכם, כשהוא אומר נגילה ונשמחה בו פי' שנשמח בשעה שהקב"ה ג"כ שמח הוי אומר בהקב"ה ולא ביום שנשמח רק בחצי היום שעוסקין בצרכי שמים ולא בחלק היום שעוסקין באכילה ושתיה, וכן איתא בילקוט [שהש"ר שם] אגילה ואשמחה בך בך בישועתך בך בשמחתך בך בכ"ב אותיות של התורה, וכ"כ במדרש עם נושע בה' שכביכול הקב"ה נושע עם הישראל.
ונחזור לראשונות שלכך קא' ויוציאך בפניו שהקב"ה קרא לאבות לשמוח עם הבנים וכמ"ש נגד אבותם עשה פלא כו', וכ"כ איתא בזה"ק [ח"ב נ"ג ע"א] וירא ישראל את היד היינו ישראל סבא שעמד על הים לראות באבדן צרי בניו שסבל עליהם צער גידול הרבה.
הנה כי כן בחג הסוכות הזה זמן שמחתינו שאנחנו שמחים במצות הרבה ועושין סוכה זכר לענני כבוד שישבו כשיצאו ממצרים ובמעמד ההוא היה יעקב אבינו דהוא ישראל סבא גם עתה בשמחה של מצות הלא בוודאי משקיף עלינו ממרום קדשו להמליץ טוב בעדינו לרחמינו ע"ד כבוד שמו כרחם אב על בנים וזהו כל האזרח בישראל דהיינו ישראל סבא יהיה חופף עליהם כשישבו בסוכות.
ליל ד' דסוכות אושפיזא משה רעיא מהימנא.
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ליישב דקדוקים הנ"ל נקדים דאיתא במפרשים טעם למה הסוכה צריכה צלתה מרובה מחמתה דהחמה מורה על ממשלת המזלות ואין מזל לישראל לכך צריך להיות הצל מרובה שאנחנו חוסים בצילו של הקב"ה ומחמת שמ"מ אנו מקבלין לע"ע השפע מהמזלות לכך צריך שיראו מתוכה הככבים.
והנה איתא בגמ' (ב"ב עה.) פני משה כפני חמה לפי שמשה הנהיג את ישראל למעלה מן המזל והעמיד החמה כידוע לכך נקרא אזרח לשון זרח השמש שהיה עליו קרני הוד ובעבור זה ישבו בסוכות להורות שחסים בצילו של השי"ת, וכ"כ איתא במדרש חזית מצינו כנפים לנשרים ולארץ כו' ולכרובים כו' אשריהם של גמ"ח שאין חסים לא בצל כו' רק בצילו של הקב"ה שנא' מה יקר חסדך כו' בצל כנפיך יחסיון.
וזהו כל האזרח בישראל בזכות משה שנקרא אזרח יזכו לישב בסוכות למעלה מן המזל. (וליל ד' נתלו המאורות לכך אנו יושבין ביום בליל ד' בסוכה בזכות משה שנהיה למעלה מהמזל ולא נירא מאותות השמים).
ליל ה' דסוכות אושפיזא אהרן קדוש ה'
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ליישב קושיות הנ"ל נקדים דהנה שכינה נקראת סוכת שלום כמ"ש ופרוס עלינו סוכת שלומך, וטעם הדבר עפי"מ שביארתי [בפ' פנחס] פסוק הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת כו', דלכאורה משמע שע"י הברית שלום יהיה לו ברית כהונה ובאמת מה ענין זה לזה.
ונ"ל דהנה אמרו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח כי תועבת ה' כל גבה כו' ובפרט כשפוסקין גדולה על האדם כמו שדרשו על כי אתם המעט מכל העמים שממעטין עצמיכם, ואפשר שלזה כיון אדה"ר במזמור ד' חקרתני ותדע וכו' אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך וכו' דאיתא במדרש [עי' תנחומא פקודי פ"ג] כשנברא אדה"ר באו כל הבהמות וחיות להשתחות לו שסברו שהוא ברא אותם ואמר להם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו, וע"כ להשפיל רוחו אמר פסוקים הללו ע"ד מאין באת כו' ע"כ אמר אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות כו' ואמר עוד גלמי ראו עיניך גלמ"י ר"ת ה' מ'לך ג'אות ל'בש שאם אתגאה אני משתמש בשרביטו של מלך.
והנה אחז"ל (עי' ברכות מג:) כל המתגאה דוחק רגלי השכינה וקשה דמי נדחה מפני מי ולמה לא ידחה מפני השכינה, ונ"ל דידוע שגאוה מבטל האחדות וכל מחלוקת בא מן הגאות כאשר הארכתי בזה בפרשת יתרו ובפרשת קרח ואין השכינה שורה על ישראל רק כשיש שלום ביניהם כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וע"כ מי שהוא מתגאה מרבה מחלוקת ואין השכינה יכולה לשרות בישראל לכך הוא דוחק רגלי השכינה.
והנה כתוב בספר עשרה מאמרות שלכך נקרא הכהן איש חסד שבהקרבת הקרבן היה צריך לקשר את עצמו עם האיש המקריב ומכ"ש בקרבן ציבור עם כל ישראל באהבה ואחוה וריעות, וע"כ כשרצה ליתן לפנחס הכהונה יש לדאוג על הדבר פן ח"ו ע"י עליתו לגדולה יגבה לבבו ותהיה תקנתו קלקלה לבטל האחדות לכך הבטיח לו מתחלה ברית שלום ואהבה וריעות וממילא תהיה לו אח"כ ברית כהונת עולם בלי שום מניעה ולכך נקראת השכינה סוכת שלום שאינה שורה בישראל רק כשהם באגודה אחת, וזהו מאמרם ז"ל (סוכה כז:) ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת.
והנה ידוע שיש ג' כתרים הם כתר תורה וכהונה ומלכות והנה כתר תורה מונח בקרן זויות וכל הרוצה יזכה בה אפילו ממזר ת"ח כו' וכתר מלכות אסור לגר אבל כשתהיה אמו מישראל הוא ראוי לה כמ"ש גבי אגריפס, אבל כתר כהונה לא יוכלו לזכות בה רק המיוחסין שבישראל כמ"ש והיתה לו ולזרעו כו' מי שזרעו מיוחס אחריו, וע"כ נקרא כסא של אהרן אזרח בישראל, וזהו כל האזרח בישראל בזכות אחרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום שושבינא דמטרוניתא שעל ידו שרתה השכינה בישראל לכך ישבו בסוכות שהיא סוכת שלום והשראת השכינה כנ"ל.
ליל ששי דסכות אושפיזא יוסף הצדיק.
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ליישב קושיות הנ"ל נ"ל דהנה אמרו חז"ל כשיצא דוד לקראת הפלשתי שאל שאול המלך בן מי זה העלם אם מפרץ או מזרח שאם הוא מפרץ מלכא להוי שהמלך פורץ לו גדר כו' ואם מזרח שלטונא בעלמא ופירש"י כזריחא בעלמא, וידוע שיוסף היה רק שלטון כמ"ש ויוסף הוא השליט כי פרעה היה המלך כמ"ש רק הכסא כו' וע"כ אומר שלפי הקדמה זו נקרא יוסף אזרח לשון זריחה ושלטון כנ"ל.
והנה נודע שיוסף נקרא צדיק על ששמר ברית קודש ואז זכה למדרגת צדיק חי עולמים כמו שבארתי בפרשת וישב ע"פ יוסף בן שבע עשרה שנה, והוא עמוד השלום כמ"ש כי כל בשמים ובארץ ותרגום יונתן דאחיד בשמיא וארעא שהוא יחוד כל העולמות המשפיע בסוכת שלום, וכגונא דמתיחדין לעילא אוף הכי אתאחדת לתתא, וזהו כל האזרח בישראל בזכות יוסף שנקרא אזרח כנ"ל ישבו בזכות יזכו לישב בסוכת שלום.
ליל הושענא רבה והיא ליל מש"ק סעודתא דדוד מלכא.
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ליישב דקדוקים הנ"ל דהנה כנסת ישראל נקראת סוכת דוד הנופלת, ונ"ל דאיתא בגמ' לעתיד אחר סעודת לויתן יתנו כוס של ברכה לכל האבות ולא ירצו לברך עד שיתנו לדוד ויאמר אני אברך ולי נאה לברך שנא' כוס ישועות אשא כו', וידוע דהאבות הן המרכבה דהיינו אברהם יצחק יעקב הם ג' אותיות של השם ודוד ה' אחרונה, והנה כו"ס עם ה' שלו הרי סוכ"ה, ולכך נקרא סוכת דוד, וכל האזרח גמטרי' במספר דוד המלך במ"ק, וזהו כל האזרח בישראל בזכות דוד המלך ע"ה בישראל ישבו בסוכות דהיינו בסוכה של לויתן והוא יברך.