אתם נצבים היום כלכם כו' עד סוף הפרשה, הדקדוקים רבו מאוד בפרשה זו, חדא מה שפירש רש"י לעיל שכאן פייסן בדברים והלא בפרשה זו נאמרו הרבה תוכחות וקללות יותר מבתוכחה עצמה, ועוד למה לי תיבת כלכם ולמאי הוצרך לחשוב עוד ראשיכם שבטיכם כו', ועוד במ"ש מחוטב עציך עד שואב מימיך הוא נגד חוק הלשון כשרוצים לכלול במאמר אחד דברים הרבה אומרים מקטון ועד גדול ונכלל בו קטון וגדול ובינוני וא"כ הול"ל מראשיכם עד חוטב עציך, עוד מ"ש לעברך בברית כו' ובאלתו ל"ל לעבור בהאלות, גם מ"ש אשר עברתם במצרים כו', עוד מ"ש והיה בשמעו כו' נתחבטו מאוד המפרשים דממה נפשך אם יקשה לבבו מלשמוע אל התוכחה הנ"ל איך ישמע עתה ואם יאמין בכל התוכחות איך יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כו', גם מ"ש כי בשרירות לבי אלך נתינת טעם זה אין לו שחר כלל, גם מ"ש לא יאבה ה' סלוח לו קשה ממה נפשך אם עשה תשובה הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואם אינו עושה תשובה אין חילוק בין עבירה זו לשאר עבירות, גם מה טעם כי אז יעשן כו', ועוד הרבה דקדוקים.
וליישב כל זה נקדים מ"ש ישעיה (ישעיה נח א) קרא בגרון אל תחשוך כו' כל הפרשה, ואין להאריך בדקדוקים, והענין הוא דאמרו חכז"ל (ערכין טז:) עד היכן כחה של תוכחה עד הכאה עד קללה, הנה כל זה היה בדורות הראשונים, אבל עכשיו נתחכמו העם ואומרים מה לנו להתקוטט עם הדרשן והמוכיח יאמר הוא את שלו ואנחנו נעשה את שלנו ובשרירות לבנו נלך ומה לנו לאבד חלק עה"ב, וע"כ אין המוכיח יודע מתי יפסיק, ולזה אמרו חכז"ל (יבמות סה:) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, כשמוכיחין על דבר ב' וג' פעמים ואין שומע ומאזין טוב יותר לפסוק מלהוכיח.
אמנם בימים הקדושים הללו מצוה להוכיח כי הכל חלים ורועדים מיום הדין ומתפללין על בני חיי ומזוני איש איש נגע לבבו ומסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, ע"כ בוודאי מטים אזנם לקול מורה ומוכיח, ודוגמא לזה מצינו בתקיעת שופר שכתב הטור שהוא לעורר ישינים כו' וא"כ למה אין תוקעין בכל השנה, רק בשביל שבכל השנה אינם מתעוררים לחפוץ לירא את ה' ולא ישיתו לבם כלל לתקיעת שופר.
וזהו ביאור הכתוב שישעיה הנביא התפאר בעצמו ה' נתן לי לשון למודים (ישעיה נ ד) ואעפי"כ לא היה שומע לו, ואמר לו הקב"ה קרא בגרון אל תחשוך שאל תמנע מלהוכיח רק כשופר הרם קולך כמו שבשני ימים הללו תוקעין בשופר ואח"כ מצניעין אותו כמו כן אתה בתוכחתך, והרם הוא לשון הסרה כמו וירם את המחתות, והגד לעמי שהם הבני תורה פשעם כי שגגת תלמוד עולה זדון, ולבית יעקב אלו הנשים חטאתם אלו השגגות שאין להם שכל והכל נחשב להם לשגגה, ואע"ג דאמרינן בעלמא מוטב שיהיו שוגגין כו' מ"מ עכשיו ישמעו לך כי אותי יום יום ידרשון באותן ב' ימים ר"ה ויה"כ, ושלא תקשה האיך אפשר שבימים הללו ייראו את ה' ולא בכל השנה דמה חילוק יש, לזה אמר ודעת דרכי יחפצון שאין כוונתן לשוב בתשובה ולהתקרב אצלי רק בשביל עצמם לכתוב להם שנה טובה כמ"ש משה תודיעני נא את דרכיך מפני מה יש צדיק ורע לו כו'.
כגוי אשר צדקה עשה כו' פירוש שנאמר (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, שבשביל שני אלה דהיינו משפט וצדקה יתקרב הגאולה. וצריך להבין טעם הדבר, ונ"ל דכשרוצין לתקן איזה קלקול צריך לראות אל היסוד שממנו נעשה הקלקול, והנה הבהמ"ק נחרב בשביל קנאה שנאה, וע"כ כשרוצין לקרב הגאולה ולהחזיר השפע לישראל צריך לרדוף השלום ולהיות מעביר על מדותיו, ושני מדות הללו דהיינו צדקה ומשפט המה סגוליים להשלום כמ"ש והיה מעשה הצדקה שלום אמת ומשפט ושלום כו' וע"כ אמר כאן שהם מתרעמין על מדותי ורוצים לדעת דרכי כמו שהיו מחזיקים במשפט וצדקה, וע"כ אומרים למה צמנו ולא ראית כו', ולזה השיב להן הן לריב ומצה תצומו כו', וזה"ש כן ישאלוני משפטי צדק ובאמת קרבת אלקים יחפצון כי אדרבה הם ממשיכין על עצמם דינים ומזכירין עונם להחפש כדלקמן - והארכתי בזה בדברי מוסר ותוכחות - כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקולו ומה יועילו דברי צומות ואמירת תהלים ובקרבו ישים ארבו. ובאמת אין להאשים כמו כן לשאר עמא דארעא כי המה נמשכים אחר המנהיגים אשר לא ידברו שלום ביניהם ומחמת זה היחידים אין עליהם עול תורה ומשפט. Like a nation that does righteousness, etc. The explanation is that which it is stated, Zion shall be redeemed with judgment, and those that return to her with righteousness (Isaiah 1:27). As it is on account of these two, namely judgment and righteousness, that the redemption is hastened. But there is a need to understand the reason for the thing. And it appears to me that when we want to fix some corruption, there is a need to see its basis. So behold, the Temple was destroyed on account of jealousy [and] hatred. Hence if we want to hasten the redemption and bring back the [Godly] flow to the Jewish people, there is a need to pursue peace and to be forbearing with one's traits. And these two traits, namely judgment and righteousness, are a charm for peace, as it is written: And the work of righteousness shall be peace (Isaiah 32:18); the judgment of truth and peace (Zechariah 8:16). And hence it stated here that they are complaining about My traits and want to know My ways as if they were supporting judgment and righteousness. So they therefore say, Why, when we fasted, did You not see, etc. (Isaiah 58:3). But He answered to this, Because you fast in strife and contention, etc. (Isaiah 58:4). And that is that which is written, they ask of Me judgments of justice; they desire that God should be near (Isaiah 58:2). For it is just the opposite — they apply the laws upon themselves and mention their sin in searching, as per the below, and I have written ethical teachings and rebukes about this at length. But the Lord does not desire burnt offerings and sacrifices as much as obedience to His voice [alluding to I Samuel 15:22]. So what will words of fasting and the recital of Psalms help when he lays an ambush for [his fellow] inside himself [alluding to Jeremiah 9:7]? And one should truly not likewise blame the rest of the uneducated people, since they follow their leaders who do not speak peacefully among themselves. And it is because of these individuals that they do not have the yoke of Torah and judgment upon them.
וזה"ש אתם נצבים היום שיש לכם תקומה היינו בזמן שכלכם לפני ה' שיש לכם אחדות ואז ראשיכם כו' זקניכם שוטריכם שיש להם עליכם ממשלה וגם טפכם נשיכם כי בעון מחלוקת אפילו קטנים נענשים, ויותר מזה כי מחוטב עציך דהיינו אכר ואיש נקלה יהא מעלתו גדולה כמו כן עד שואב מימיך שיוכל לשאוב השפע וחסדים.
ואמר עוד לעברך בברית ה' ובאלתו כו'. דהנה נסתכלתי בתוכחה בשבוע העברה וקשה לי מאוד איך משה רבע"ה שהיה אוהב ישראל כמו כן וכמה פעמים מסר את עצמו למיתה בשבילם איך יצאו מפיו כל הקללות הללו, והוכחתי מזה דבוודאי כלם המה ברכות רק השינוי מצד המקבלים.
וכמו כן פירשתי כמה פסוקים שם דהיינו מה שאמר והיית אך עשוק ורצוץ ואין מושיע, דאמרו חכמז"ל [אבות פ"ב מ"ז] מרבה נכסים מרבה דאגה, ביאור הדבר דודאי מי שחננו השי"ת דעה ובינה אינו מתאוה וחומד ממון הרבה ואדרבה נותן אל לבו כמה בני אדם הטובים ממנו באמת ואין להם אפילו החצי ממונו ומהרחבתו ומברכתו בבנים טובים, וע"כ הוא משים לבו כי בוודאי לא ניתן לו הרחבה זו רק לאחד משתי פנים או שהוא לטובה שיקנה בה חיי עוה"ב משא"כ איש אחר שקונה עוה"ב מבלעדי הרחבה זו, או שניתן לו הרחבה זו לרעה דהיינו לשלם לו על פניו זכיות שעשה או שלא יהיה לו שום אמתלא ותירוץ וכמ"ש בפ' זו כי אביאנו אל הארץ כו' ופנה אל א"א כו' כי ידעתי את יצרו כו', ומ"מ שלא יהיה להם תירוץ כתוב להם שירה הזאת לעדה, וע"כ אדם כזה הוא לעולם בדאגות כי אם ניתן לו העשירות לטובה הוא דואג שמא אינו יוצא ידי חובתו, ואם ניתן לרעה הוא דואג יותר שנקל לו לאבד עוה"ב, וזהו מרבה נכסים מרבה דאגה כי יותר שיש לו הרחבה כמו כן תרבה דאגתו, וע"כ אמרו חכז"ל כל השרוי ארבעים יום בלי יסורים קבל עולמו. וזהו והיית אך עשוק ורצוץ, כל אכין ורקין מיעוטין הן, דהיינו שיהיה לך קצת יסורין כדי שתזכה לעוה"ב, וגם על אותו מעט ואי"ן מושיע שהקב"ה הוא אין סוף יושיע לך.
וכמו כן זיתים יהיו לך בכל גבולך כו' כי ידוע שזית הוא קשה לשכחה ושמן הוא טוב לזכרון, והנה השכחה בא מקליפ' כי אין שכחה לפני כסא כבודך, ואמרו חכמז"ל כל ישראל יש לכל אחד אלפא משמאלא ורבבא מימינא כמ"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, וזהו שאמר זיתים יהיו לך כו' אעפ"י שיסובבוך קליפות המשכחים מ"מ שמן לא תסוך, לא תצטרך לשמן כי ישל זיתך שיקויים בך יפול מצדך אלף כו'.
והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה, פירוש דבנוהג שבעולם כשעומדים לפני מלך בשר ודם תסמר שערות בשרם ונופל יראתו על פניהם, וגם כשרואין באדם כמה מעלות ומדות טובות וגם מקבלין ממנו כמה טובות זה מושך טבע האדם לאהבה אותו מאוד אהבה עזה, וע"כ ק"ו בן בנו של ק"ו נגד הקב"ה אשר הוא מלך על כל הארץ שתפול על האדם אימה ופחד ויראה גדולה כשעומד להתפלל לפניו לכל הפחות, וכמו כן אנחנו מקבלין ממנו טובות לאין שיעור וערך נסים ונפלאות, וגם מעלותיו ומדותיו הקדושים והטהורים א"א להשיג לשום נברא, ואיך אפשר שהאדם עומד ומתפלל ומחשב מחשבות זרות ושוכח כלל שעומד לפני ממ"ה הקב"ה לפחוד אל ה' ואל טובו, אמנם דבר זה גורם חולשת האמונה שאם היה נקבע בלב האדם שהקב"ה עומד לנגדו כמו שרואין למראה עינים בוודאי היה ירא וחרד מלפניו, וזהו מעלות הצדיקים ההולכים לפני ה', ולזה כתב הרמב"ם שאין אהבתו של הקב"ה ויראתו נקבעת בלב האדם עד שישגה בה תמיד פירוש כמו שמצינו בנביאים בעת הנבואה היו כמשתגעים, וזהו באהבתה תשגה תמיד מחמת גודל הדביקות הוא כמשוגע כי הוא מרגיש קדושת ה' עין בעין, וכמו שמצינו גבי שבת שנאמר ראו כי ה' נתן לכם את השבת, וזהו והיית משוגע ממראה עיניך וכו', וכמוהם הרבה פסוקים בתוכחה אשר משכיל על דבר ימצא בהם ברכות, והיינו משום ששורש הכל הוא טוב כי מאתו לא תצא הרעות כתיב, רק בעוה"ז נעשה פירוד והשינוי מצד המקבלין כמו שביארתי זה כמה פעמים.
וע"כ כשישראל מתאחדין למטה נעשה כמו כן אחדות למעלה וכל ההשפעות כלם כאחד טובים. וידוע כי ברית ה' אלקיך נקרא יחודא עילאה וגם נקרא שלום בכל דוכתא, וזה"ש לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו כשתרצה לעבור באלתו שלא יוכלו לשלוט עליך צריך לעבור באותו הברית דהיינו מדת השלום, ואמר ע"ז כי אתם ידעתם את אשר עברנו בארץ מצרים כו' ותראו את שקוציהם כו' כי אעפ"י שהם שקוצים ומטונפים ומאוסים כלפי מעלה אעפי"כ כסף אשר עמהם ויש להם השפעות וטובות גדולות והיינו ע"כ משום האחדות כי הלא אין שום מדה ביניהם זולתה, וע"כ פן יש בכם כו' אשר לבבו פונה כו' כי הוא גורם סילוק שכינה מישראל, פן יש בכם שרש פורה כו' כי פוטר מים כו' והאי תגרא דמיא לבדקא דמיא וכיון דרווח רווח (סנהדרין ז.), והיינו כמו שורש פורה שאין מרגישין בגידולו.
והנה בענין המחלוקת הזה עושה ב' רעות הא' שאי אפשר לו לעשות תשובה וכל אחד נדמה לו שהוא הוא הצדיק ולבו שלם עמו ומתכוין לשם שמים, וע"ז אמר והיה בשמעו את דברי האלה כו' והתברך בלבבו כו' כי בשרירות לבי אלך כי לבבו שלם עם ה' למען ספות הרוה את הצמאה כי השוגג קשה יותר מן המזיד שאינו עושה תשובה כמ"ש בש"ע.
ועוד רעה גדולה מזו שגורם, והיינו דצריך לבאר מה שאמרו [ב"ר פל"ח] שאם יש ביניהם אחדות אפילו עובדים ע"ז מוחלין להן, נ"ל טעם הדבר דהנה אמרו חכז"ל (עי' שבת קלג: וסוטה יד.) והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא גמ"ח אף אתה כו' והיינו שאין דבר נעשה מלמעלה רק באתערותא דלתתא, וע"כ כשישראל רוצין שיושפע עליהם מדת רחמנות צריכין לעורר מלמטה לרחם על עניים, וכמו כן בכל המדות, וההיפך ח"ו מעוררים מדות אכזריות, וע"כ כשהאדם עבר על כל העבירות שבתורה רק שהוא מעביר על מדותיו א"כ הוא מעורר למעלה מדת נושא עון ועובר על פשע ומוחלין לו על כל עוונותיו, משא"כ כשיש מלמטה קנאה ושנאה מעורר ג"כ למעלה מדת הקנאה וחרון אף ואי אפשר למחול לו על עוונותיו, וזה"ש לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו שהוא בעצמו מעורר המדה והוא נגד הסליחה, וע"ז נאמר והבדילו ה' שלא יהיו אחרים נענשים על ידו כמו בשאר מחלוקות.
וזה"ש רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמ"ה [אבות פ"ו א], פי' לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה דהיינו לעשות שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה הוא זוכה לדברים הרבה, פירוש להפוך כל הקללות לברכות, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו שהוא מושך השפע לכלם ע"י היחוד כנ"ל עד שואב מימיך.
עוד יאמר, אתם נצבים היום כלכם כו', למען הקים אותך לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כו', לבאר כל הדקדוקים נקדים מה שאמרו חכז"ל (יומא פה:) אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, והנ"ל עפ"י מה שביארתי כבר על המדרש [ילקוט שה"ש פ"ה] פתחי לי אחותי כו' לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני כו' ע"ש בפ' קדושים באורך. ובענין זה יבואר מ"ש (תהלים יט י) יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, דהנה אמרו חכז"ל (ר"ה טז:) מראשית השנה, שנה שיש בה רשית בתחילתה נותנין לה אחרית טוב בסופה, עוד אמרו שנה שאין מריעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה, הנה לפי דבריהם שאי אפשר לשנה אחת שיהיה ראשיתה וסופה שוה לטובה.
והאמת כן הוא לפי שבר"ה הכל צווחין ועושים תשובה ומתפללין על שנה טובה ומבטיחים להקב"ה שלא ישובו לכסלה ומזה יש חילוק שאם השנה לא טובה בתחלתה א"כ הם משעבדים את לבם לאביהם שבשמים באמת ומקיימים מה שקבלו עליהם וע"כ מטיבים להם אח"כ ומקיימים למעלה ג"כ, אבל אם השנה טובה בתחלתה אינם מקיימין אח"כ כי מה שהתפללו ועשו תשובה הכל היה רק לפי שעה מיראת יום הדין וע"כ משנים ג"כ למעלה על דרך שאמרו (ר"ה יז:) עיני ה' אלקיך בה עתים לטובה כו' הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין כו' ופסקו עליהם גשמים מרובין כו', וזה"ש יראת ה' טהורה כשהיא טהורה בלי פנייה ושקר וממילא עומדת לעד שאינם משנים את תפקידם וממילא משפטי ה' אמת אותם משפטי ה' שהיו אמת בתחלה צדקו יחדיו עם סוף השנה שאן צריכין לשנות ממה שפסקו עליהם.
עוד יש חילוק בזה שאם השנה טובה בתחלה אינם מקדימין לעשות תשובה עד שמגיע יום הדין דהיינו בר"ה מחמת שאין ברירה שמתייראין מיום הדין, משא"כ כשאינה טובה הכל מצפים שיגיע ר"ה ויוחקו לשנה טובה שיתחדש עליהם טובה יותר מן הראשונה וע"כ עושים תשובה קודם ר"ה שמכינים עצמם על ר"ה, וכמ"ש (תהלים קיח כ) זה השער לה' שחודש אלול נקרא שער לשנה הבאה והיינו אם השער הוא בהכנה טובה לה' ממילא צדיקים יבואו בו כשיגיע ר"ה יהיו צדיקים בדינם.
והחילוק בין התשובות הללו שאם אין עושים תשובה רק עד ר"ה נקרא תשובה מיראה וכשעושין לפני ר"ה הוי תשובה מאהבה אעפ"י שעדיין לא הגיע אימת יום הדין מתעוררים בעצמם לעשות תשובה, ואחכז"ל דכשעושין תשובה מיראה זדונות נעשים לו כשגגות ותשובה מאהבה זדונות נעשים זכיות. וזה"ש אשריכם ישראל אימתי יהיה לכם טובה בין מתחלת השנה בין בסופה והיינו לפני מי אתם מטהרין שאתם מטהרין עצמכם מקודם ואח"כ מי מטהר אתכם הקב"ה מוחל עוונותיכם שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים, אימתי היינו וטהרתם כשתהיו טהורים מקודם ועי"כ מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אפילו מן השגגות.
והנה אנחנו אלה פה היום כפי הראשית שיש בתחלת השנה שאנחנו מקוים לאחרית טובה היה עלינו להכין את עצמינו הרבה מאוד, ובאמת אנחנו מתעצלים ומרפים מאוד, אמנם מצאתי תקנה עפימ"ש הבעל עקידה בשער ק' המשל עם השני ציירים כו' שביום האחרון תיקן כל התחייבותיו ע"ש, וכמו כן איתא בגמ' (חגיגה ה:) ואותי יום יום ידרשון כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו עסק כל השנה, וזהו ביאור הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם כלומר שאין שבין בתשובה רק יום אחד וגם לטהר אתכם מכל חטאתיכם שיכפר אפילו השגגות אזי לפני ה' תטהרו שתטהרו ותקדשו עצמיכם קודם בא יום הגדול כו', וזה"ש אתם נצבים היו"ם כלכם שביום אחד יוכל להיות לכם תקומה, ובאיזה אופן יהיה זה היינו לפני ה' אלקיכם שתקדימו את עצמיכם, וזהו למען הקים אותך לו לעם שמתחלה תהיו אתם לו לעם ואח"כ הוא יהיה לכם לאלקים.
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה כו' ושבת עד ה' אלקיך כו' בכל לבבך ובכל נפשך כו', צריך להבין למה התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד הברכה והקללה, וגם הלא הרבה קללות יש בהתוכחה, וגם למה הזכיר כלל ברכה גם בכל לבבך ובכל נפשך הוא כפל לשון.
ונ"ל דהנה אמרו חכז"ל (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, וזה צריך ביאור דמאי נפקא בזה שמגעת עד כסא הכבוד הלא העיקר הוא שהקב"ה רוצה בתשובת רשעים וימינו פשוטה לקבל שבים, ועוד קשה מכיון שכבר אמר ושבת למה חזר ואמר ואתה תשוב, והענין הוא דאמרו חכז"ל (ברכות סא:) על ואהבת את ה' אלקיך כו' ובכל מאודך למה נאמר כו' יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כו', הנה בזה תרצו יתורא דכל מאודך, אבל עדיין קשה ל"ל בכל נפשך שכבר כתב בכל לבבך.
אבל הענין הוא דידוע שעבודה להשי"ת היא בשני אופנים שהם אהבה ויראה, אמנם גם באהבה יש חילוק דאית דרחים לקב"ה בגין דיחיון בנוי כו' כמ"ש בזה"ק וזו היא גופא יראה כי ירא שלא יענש או שלא יהיה לו חלק לעוה"ב, אבל העיקר הוא לאהוב ולירא מהשי"ת בשביל גדול כבודו ויבוש מלעבור על רצונו וכל מעייניו שיהיה נחת רוח לפני הקב"ה ממעשיו.
וע"כ מה שאמרו [אבות פ"ב מ"א] הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה כו' הוא רק להעובד מיראה תתאה שעושה בשביל קיבול שכר, כמו שהתחיל ואמר עין רואה כו' וכל מעשיך בספר נכתבים, כי להעובד מאהבה ויראה עילאה לא איכפת ליה כלל אפילו לא יכתבו מעשיו מ"מ לא יעלה על לבו לעשות דבר נגד רצון קונו לפי שעה ויחשב רשע שעה אחת לפניו וזהו ממש אצלו נגד הטבע, וע"כ אפילו אם אומרים לו שעל מעשה המצות יקבל עונש ועל העבירות יקבל שכר מ"מ לא יחדל מלעשות המצות לפי שיש בהן נחת רוח לבוראו שאמר ונעשה רצונו, ולא זו בלבד שמוסר גופו למות על קדושת שמו כי גם נשמתו הוא מוסר, וזהו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך דהיינו גופך, ובכל נפשך דהיינו נשמתך אעפ"י שתדע שתאבד חיי עוה"ב ע"י המצוה, ודבר כזה הוא מצוי אצל הצדיקים אוהבי ה' הנאמנים.
והנה בעבודה זו לפענ"ד מרויח דבר גדול והוא מה שאמרו חכז"ל (חגיגה ה.) הן בקדושיו לא יאמין ואין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, מדאגה מדבר שמא יחזרו וירשיעו ואם צדקת הצדיק לא תצילנו הקב"ה משלם לו על פניו שכר מצות ומעש"ט שעשה, ונ"ל דזה שייך דוקא על העובד מיראה שעבד את השי"ת בשביל הנאת עצמו וע"כ יוכל להשתלם על פניו בעוה"ז בהנאה גופנית משא"כ כשכבר ביטל פעם אחת רוחו ונפשו על שם כבוד מלכותו איך אפשר להשתלם לו זה בעוה"ז, וע"כ בודאי לאדם כזה רגלי חסידיו ישמור שלא יבא חטא על ידו.
וזהו ביאור מאמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד פירוש אותה שהגיעה עד שנעשה מרכבה לשכינה שאינו שורה רק על דבר הבטל ונעשה כאין, אותה תשובה מעולה מאוד שנאמר ושבת עד ה' אלקיך כו', פירוש שתעשה תשובה עד שיהיה ראוי לומר עליך ה' אלקיך שהקב"ה ייחד שמו עליך, והיינו כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשיך שתבטל גופך וגם רוחך ונפשך בשביל עבודתו, ואז ואתה תשוב תהיה בטוח בעצמך שתשאר לעולם בעל תשובה שלא תפחד כלל לשוב לכסלה כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגליך.
והנה כבר הארכתי על זה שהזהירנו הכתוב פה לאהבה את ה' ולעבדו בכל לבבכם כו' אפילו הוא נוטל את נפשך כו', וכמו כן הזהירנו בכמה מקומות לקבל כל המאורעות באהבה, ולכאורה הדבר קשה מאוד איך יוטבע זה בלב האדם באמת לאמיתו לומר תשואות חן להקב"ה כשענשו, אמנם הענין הוא שצריך לקבוע בלבבו ולהאמין באמונה שלימה שהכל לטובתו ואין דבר רע יורד מן השמים רק השינוי מצד המקבלים, וכמ"ש טוב שמירה לטובים ורע שמירה לרעים, וע"כ אין שום דבר רע שלא יהא בו טוב כמו למשל אם יש יקרות הרבה אנשים מתעשרים עי"ז.
וזה"ש והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה כו' ותראה ותבין כי בכל אחד יש ברכה וקללה דהיינו טוב ורע, והיינו משום שלמעלה בשורש השפעות הכל טוב רק למטה נתהפך וגם זה לטובתו וממילא תבער בלבך אהבת השי"ת לעבדו בכל לבבך ובכל נפשך וכנ"ל שזהו בחינת אהבה ויראה התרוממות להכלל באור פני מלך חיים.
עוד יאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת כו', שהתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד גם יתר הדקדוקים, והנה דוד המע"ה אמר (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ממי אירא כו' בקרוב עלי כו' אם תחנה עלי מחנה כו' בזאת אני בוטח כו', נ"ל לבאר הדקדוקים במקראות הללו, דהנה כבר ביארתי עמ"ש (תהלים קיח ז) ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, דיש שני עניני ניסים שהקב"ה נוהג עם האדם האחד מה שהאדם רואה הנס למראה עיניו שנופלין עליו גזלנים והוא ניצול מהם וכדומה, והב' היינו ניסים נסתרים כמ"ש ונפלאות עד אין מספר וכמ"ש כמה לא חלי ולא מרגיש כו', והנה בוודאי מדת כל אדם טוב יותר לעשות עמו ניסים נסתרים שלא יצטרך להצטער כלל, אמנם מי שכבר הורגל בניסים ומובטח בה' שלא יוכל להגיע לו היזק זולת רצונו ית"ש, וכך אמר דוד המע"ה (תהלים קמב ח) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כו', ר"ל שבקש שהקב"ה יעשה עמו ניסים בכדי שיהיה יותר בעל ניסים ובעל בטחון ויודה לכבוד שם קדשו, וזהו שאמר ה' אורי וישעי ממי אירא שאני בעל בטחון גדול ולכך אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי שלא יבא שום מורך בלבבי כי הלא אם תקום עלי מלחמה גם אם הם נלחמים נגדי בזאת אני בוטח שלא יהיה לי שום צער ונזק.
ולהבין מלת בזאת אני בוטח וגם יתר הדקדוקים, דהנה אמרו חכז"ל (כתובות קה:) האי צורבא מרבנן דרחמי ליה בני מתא לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכיח להו במילי דשמיא האי צורבא מרבנן דסני ליה בני מתא לאו משום דלא מעלי אלא משום דמוכיח להו במילי דשמיא, והנה דוד המע"ה היה תמיד מוכיח ומתקוטט עם עוברי רצון השי"ת כמ"ש ראיתי בוגדים ואתקוטטה וכדומה הרבה בס' תהילים, וזהו אמרו ה' אורי וישעי ממי אירא כשאני רואה שיש מתנגדים נגדי ויש לי ממי לירא אזי אני מובטח שה' אורי וישעי ומעוז חיי, והיינו שבאמת לא יוכלו להרע לי כי בקרוב עלי מרעים כו' כשלו ונפלו, ולכך אם תחנה עלי מחנה אעפ"י שיש הרבה מתנגדים נגדי אין לי מורא כי אם תקום עלי מלחמה היא לי טובה גדולה כי בזאת אני בוטח שאני הולך בדרך הישר וכמאמרם ז"ל משום דמוכיח להו במילי דשמיא.
אמנם באמת צריך להבין דהוא נגד מקרא מלא ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ועיי' בס' בינה לעתים שפירש המקרא באופן אחר, וליישב קושיתנו הנ"ל נאמר עפ"י מ"ש ביחזקאל [ג כה] נתתי עליך עבותים ואסרוך כו' ולא תצא בתוכם כו' ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח, ופירשו המפרשים שיש שלשה מיני תוכחות הא' היא במקל ורצועה וע"ז אמר ואסרוך ולא תצא אליהם, והב' המוכיח בפה ועז"א ונאלמת, והג' האדם בעצמו הוא מוכיח למראה עיניו שהרואה אותו הוא מוכיח את עצמו ורואה כי שם ה' נקרא עליו הוא מוכיח א"ע ואומר הלא יש לי ג"כ רמ"ח איברים כמו לזה וגם שכל כמוהו ולמה אהיה גרוע ממנו והיא הטובה שבתוכחות שהאדם מעורר את עצמו, וכמ"ש בבינה לעתים עה"פ ה' העביר חטאתך ובעת ההיא יבוקש עון כו', וכבר הארכתי בזה בפ' תצא ליישב קו' הנ"ל.
וע"כ מנעתי את עצמי זה כמה מלומר השיעורים כי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כן מצוה שלא כו', אמנם כעת הזמן קצר וקרב יום ה' הגדול והנורא, וכמו שביארתי כבר עה"פ קרא בגרון אל תחשוך כו' כשופר הרם קולך כו' ע"ש שפירשתי באורך, ותורף דברי דקאי על המוכיח דישעיה הנביא אעפ"י שהיה לו לשון למודים מ"מ לא שמעו לו ולזה הזהירו הכתוב קרא בגרון שיאמר תוכחות רק כשופר הרם קולך לשון הסרה כו'.
ועתה נבאר לפי דרכינו יתר המקרא, ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה כו' ישאלוני משפטי צדק כו', דהנה מבואר בש"ע דאם הבע"ד אומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני שומעין, ואמרו זה על דרך המקרה שיקרא לפעמים, וכאן הוא בכל פעם שמתעצמים לדין ומי שנתחייב צועק לחבירו טעם הדין ולא זו בלבד כי בש"ע לא נאמר רק על אותו האיש אבל לא על אחר שאין לו חלק בהדין ההוא וכאן המנהג שהכל שואלין על כל דין ודין, ובאמת יש חילוק גדול בין הבע"ד לאחר, עפימ"ש ע"פ ענה כסיל וכתיב אל תען כסיל כאן באפקורס ישראל כאן בנכרי (סנהדרין לח:), פירוש שהנכרי כששואל וטוען על האמונה היינו משום שקשה לו כי הוא סובר שאמונתו הוא אמת וע"כ כיון שרוצה לידע האמת אפשר שיקבל התירוץ הגון שיש בו על ספיקותיו, משא"כ באפיקורס ישראל שאינו מסופק כלל על אמונה אחרת ומה שטוען טענות היינו רק שרצונו לטעון ולערער וא"כ לעולם לא יודה על האמת, ואמרתי משל ע"ז, והנה כמו כן בנידון דידן בשלמא הבע"ד בעצמו אם שואל טעם הדין הוא מחמת שאינו רואה חובה לעצמו וסובר שהדין עמו והוא זכאי ויקשה בעינו על שנתחייב משא"כ איש אחר מה לו לטעון ולערער והוא דמיין לאפקורס ישראל ועליו נאמר על תען כסיל כו', ובאמת ממה נפשך אם הוא למדן היה לו לידע בעצמו האמת ואם הוא עם הארץ אעפ"י שמודיעין לו אינו יודע.
והנה דוד המע"ה אמר (תהלים קכ ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, פירוש כשרוצים לעשות שלום מתחילין לחזור כל מה שעשה אחד לחבירו ומתחילין להתקוטט מחדש, וכבר ביארתי עמ"ש (תהלים קלט כב) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, פירוש שהתלמידי חכמים שונאים את עמי הארץ וכמו כן ע"ה שונאים את הת"ח והחילוק הוא דהת"ח שונא את ע"ה בעבור רשעתו ויש ברירה בידו לשוב בתשובה וא"כ השנאה של הת"ח יש לה תכלית, משא"כ ע"ה שונא את הת"ח בשביל שהוא צדיק ומזהיר על הרע ואינו מניח לעשות עולה, וזה אי אפשר שהת"ח יחזור מדרכו וירשיע להסכים על העולות, וע"כ אמר לאויבים היו לי שאינן יכולין להתפייס.
וכל כיוצא בדברים הללו נתקיימו בי לעת כזאת כמ"ש ישיחו בי יושבי שער כו', וידוע מ"ש באלשיך ע"פ (ש"א י כז) ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, פירש שהמבזה תלמיד חכם הת"ח נוטל חלקו בגן עדן, אבל האנשים הללו אין להם כלל אפילו חלק לעוה"ב ולא היה לו ליקח מהם שום מנחה ואעפי"כ היה כמחריש. ובאמת בדרך הלצה אמרתי טעם על זה מאין נמשך זה שבני אדם המנוערים מכל טוב ויש בהם כל המדות האמורים ביום כפור קטן לא תורה ולא חכמה כו' יעיזו פניהם לערער על ת"ח ולהרים יד בתורת משה רבינו ע"ה ואומרין בדעתן אני ואפסי עוד יש בי תורה וגדולה במקום אחד, אבל הענין הוא עפ"י משל החייט כו' כמו כן האנשים הללו יש בהם שאר מדות של הת"ח נוקם ונוטר כנחש, וממונו חביב עליו מגופו, וכעסן כמ"ש אורייתא מרתחי ליה, וגאוה שהרשו לת"ח שמינית שבשמינית, וכיון שיש בהן כל המעלות הללו ולא יחסר להם שום מדה מת"ח רק שהם עמי הארץ.
וע"כ מה בכך שחסר להם דבר אחד מ"מ אומרים בדעתם שהם תלמיד חכם, אמנם האמת הוא כי גם בזה בחשיכה יתהלו שמה שאמרו כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כבר ביארתי בארוכה דהיינו כמו שנחש אינו עושה בשביל עצמו ע"ש, ומ"ש שיש בו גאוה שמינית שבשמינית היינו כדי שיוכל להרים ראש לומר דבר מוסר ולדבר בקהל עם וגם שיוכל לחוס על כבוד תורתו, ומ"ש שיש בהם כילות היינו לצורך עצמם ולא על דבר מצוה וכדמצינו ביעקב שנשאר על פכים קטנים לבדו, וגבי מערת המכפלה אמר לעשו טול כרי זה של כסף וזהב, ומ"ש שיש בהם כעס היינו להרגיז יצ"ט על היצה"ר ולהציל עשוק מעושקו ולנעול דלת בפני עולה, ומ"ש שיש בהם עזות כדמצינו אצל ראבר"ש עם אלי' וכמ"ש ילדות היתה בי והעזתי כו' היינו ג"כ לדברי תורה כי לא הביישן למד, וכבר ביארתי ענין זה עמ"ש עז פנים לגהינם.
ובפרט שאני רואה שבאמת אין דעתם כלל לאחוז באמת ואדרבה ידם במעל בראשונה עם כל עושי עולה ואינם שומעים לדברי תוכחה, ותקנות טובות שתקנו במשמורים ובצדקה אעפ"י שעושים הוא רק להתייהר ולא לשם שמים, וכמ"ש גבי חסד לאומים חטאת שעושים לשם גאוה ואינם עושים בשמחה ובטוב לבב שהוא עיקר המצוה, ולזה מתרעם הנביא ודעת דרכי יחפצון שכל מחשבותם עלי לפקוח על מעבדי שהם כגוי אשר צדקה עשה שצדקתם הם כמעשה ערלים, ומשפט אלקים לא עזב כאילו רוצים להעמיד הדת על תילה כן ישאלוני משפטי צדק כו'.
ועתה ישראל שמע אל החקים, הימים הראשונים יפלו, מעכשיו צריכין אנו להתאחד באגודה אחת לקבל פני ה' צבאות כי יבא לשפוט את כל הארץ, והנה ידוע הוא לכל גודל מעלת השלום שהוא עיקר ויסוד גדול לקבל תפלתינו הנעשית כתר בראש משביר ואין כלי מחזיק ברכה אלא השלום בשכבר הארכתי בזה בדרושים רבים, ועכשיו אומר דבר חדש דידוע שכל התוכחות והקללות כלם ברכות המה כאשר ביארתי כבר מקצתם, וכעת מצאתי ג"כ בזוהר חדש ע"פ גם כל חלי כו' והשיבך ה' למצרים עיי"ש, והיינו משום דידוע שאין דבר רע יורד מן השמים כי מאתו לא תצא הרעות ורק השינוי מצד המקבלין אבל למעלה במקור יש אחדות גמור וגם הרע הוא טוב, וע"כ כשישראל מתאחדין למטה ויש להם שלום רב מעוררין ג"כ היחוד למעלה דישראל וקב"ה חד וע"כ נעשים מהקללות ברכות, וזהו והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה פירוש שבכל הדברים יהיה ברכה וקללה בחדא מחתא, והיינו ושבת עד ה' אלקיך שיהיה ביניכם אהבה ושלום וריעות ואז ישרה הקב"ה שכינתו בתוככם וממילא יושפע שפע חיים וברכה ושלום על ישראל.
ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים, צריך ביאור מה חילוק יש בין חיים לטוב גם מ"ש ובחרת בחיים ופרש"י אתה תומך גורלי, קשה להבין דמה שכל והבנה צריך לזה אפילו תינוק דלא חכים ולא טפש בוחר בחיים, והנ"ל דאיתא במדרש [מדרש תהלים כז] אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש אמר לו הקב"ה לדוד אחת שאלת ואח"כ אתה אומר שתיים אמר לו רבש"ע ממך למדתי שאמרת מה ה' אלקיך שואל ממך כי אם ליראה ואח"כ אמרת לאהבה ולדבקה בו, והמדרש תמוה דעדיין הקושיה במקומה עומדת.
והנ"ל ששמעתי מאדמ"ו מרימנאב על פסוק תחת אשר לא עבדת בשמחה ובטוב לבב כו', דבנוהג שבעולם מי שיש לו הרחבה לתאות נפשו יותר על חבירו הוא מושל על חבירו כמו העשיר על העני והחכם על הטפש, והנה כל תאות העוה"ז הוא לאומות העולם כי לישראל אי אפשר שיהיה לו כמו כן מילוי תאותו כמו הנכרי בשום אופן, וא"כ לפי דרך הטבע אומות העולם מושלים על ישראל, וע"כ נתן הקב"ה לנו תורה ומצות שאם נקיימם בשמחה ובטוב לבב יהיה לנו תענוג מהם יותר מכל תאות עוה"ז וכמ"ש עולמך תראה בחייך ויפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעה"ז מכל חיי עוה"ב, ולתענוג הזה לא יוכלו האוה"ע להגיע, וע"כ אנחנו נהיה מושלים עליהם, משא"כ כשאנחנו אין מקיימים המצות בתענוג גדול א"כ יש לאוה"ע תענוג יותר מאתנו והם מושלים, וזה"ש תחת אשר לא עבדת ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב א"כ יש להאוה"ע תענוג יותר לכך ועבדת את אויביך.
והנה אמרו חכז"ל (ברכות לה:) הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, וביארתי כמה פעמים שלכך לא עלתה בידם לפי שעשו רק בשביל זה שבאמת טוב לו לאדם לישב בבהמ"ד וללמוד מלעסוק במו"מ ולשוט בארץ בדרכים רעים ולסכן את עצמם בימים ונהרות וכל הדרכים בחזקת סכנה הם, אמנם האדם אינו רשאי לעשות בשביל זה, וזה"ש אחת שאלתי מאת ה' והיינו שבתי בבית ה' ולא בשביל זה אני בקשתי זאת שיהא לי מנוחה בישיבת בהמ"ד רק אותה אבקש בשביל דבר אחר והיינו לחזות בנועם ה' לעבוד את השי"ת.
וזהו הביאור בכתובים שאמר ליראה את ה' דלכאורה היא יראה תתאה שלא יענש וא"כ עושה בשביל עצמו, ולזה אמר הכתוב ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, ור"ל שהיראה תהיה בשביל ללכת כו' שיתיירא לעצמו שאם יסור מדרך הטוב לא ילך בדרכי ה' ולא יהיה להקב"ה נחת רוח ממנו ולא יהיה דבוק בו כמו אדם המשגיח על בנו שלא יפול ויכשל אעפ"י שאין מגיע לאביו כאב מזה, וזהו ביאור המדרש הנ"ל, והנה עבודת הבורא נקרא חיים כמ"ש באור פני מלך חיים, וטוב נקרא עוה"ז כמ"ש אך טוב וחסד כו' וזה"ש פה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב דהיינו אפילו בבחינת עבדות הבורא יש ב' בחינות חיים וטוב כנ"ל, עוה"ז היינו בשביל עצמו ועבודת הבורא היינו בשביל הבורא ולא בשביל עצמו, ואני אומר לך ובחרת בחיים כנ"ל.
חידושי אגדה לחתונה
אתם נצבים כו' טפכם נשיכם וגרך כו' עיין בבעל הטורים מ"ש על הסמיכות, ונראה דקשיא ליה דהול"ל מתחלה נשיכם ואח"כ טפכם, ובפשיטות י"ל דקמ"ל בזה דכשנושא אשה מוחלין עונותיו והו"ל כקטן שנולד וכגר שנתגייר לכך הטיל נשיכם בין שניהם, ועי"ל דאחז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו דכשנושא אשה והוא מברך שלא עשני אשה ע"כ הוא צריך להיות טוב ממנה ובאם לאו היא מחייבתו וכמ"ש קשים גרים לישראל, וכמו כן אמרו גבי עובדיה הנביא שהיה דר בין שני רשעים כו', ולכך נסמכו זה לזה שאם זכו ישראל יש להם חשיבות יותר שמתדבקין בהם גרים ע"י מעשיהם הטובים כמ"ש כי שם יזבחו זבחי צדק כפירש"י שם, ולכך אמרו צדקת פזרונו בישראל לא גלו ישראל רק בשביל שיתוספו עליהם גרים.
ובאופן אחר עפימ"ש לעיל בפ' מצא או מוצא וע"כ משוש חתן על כלה ושמח את אשתו כי אין שמחה בעולם כמו מי שמוצא אבידתו והיינו אם הוא לש"ש להשלים את עצמו להיות אדם אבל אם עושה בשביל ממון והיינו מוצא אזי רמי ביה תגרא ואשה רעה צרעת לבעלה נגע וקלון ימצא בה, וכמו כן בגרים קשים גרים כספחת, וזש"ה אתם נצבים היום כו' לפני ה' כשהזיווג הוא לש"ש אז הוא למען הקים אותך לו לעם שיהיה הזיווג עולה יפה.
לברית מילה
אתם נצבים כו', נסמכה לפ' דלעיל ושמרתם דברי הברית למען תשכילון כו' ולא כתיב תצליחון דע"י ברית מילה זוכה לב' דברים דהיינו שמוסיף כח כמ"ש וצפון לישרים תושיה, וכמ"ש לעיל ע"פ בדמייך חיי, ולכך אברהם אבינו ע"ה כל זמן שלא היה נימול לא היה יכול לעמוד בפני השכינה ולכך נאמר באברהם אבינו ע"ה ויפול על פניו שכל זמן שלא נימול לא היה יכול לעמוד כו' כי זהו מותר האדם מן הבהמה שהולך בקומה זקופה מחמת שיש לו שכל ויש להראש חשיבות, אבל רוח הבהמה יורד למטה, ועוד ערלת הלב להשכיל בתורה, וזש"ה ושמרתם דברי הברית ועי"כ תרויחו ב' דברים א' למען תשכילון כו' שתשכילו בתורה וגם במילי דעלמא יהיה כל מעשיו בחזקת חכמה ובעצה טובה, ועוד שיהיה לכם בריאת הגוף ותקומה, וזש"ה אתם נצבים כו' לפני ד' כו'.