חמש עשרה נשים פוטרות כו'. דאלו הן עצמן כו' התי"ט הביא ג"כ למסקנת הגמ' אליבא דרבא וסיים שם וז"ל ומ"ש הרב והה"ד לשאר עריות דאמר קרא כי כל אשר יעשה וגו' הוקשו כל העריות להדדי עכ"ל ונראה מדבריו דגם לרבא אית ליה היקישא דר' יונה בהא וכן משמע לכאורה מדברי התוס' שם ד"ה רבא וא"ת וכי לית ליה לרבא היקישא דר"י וי"ל דקסבר לענין איסורא הוא דאקשינהו רחמנא כו'. ע"ש. ולפום סוגיא דשמעתא משמע דכל השקליא והטרי' דלעיל התם לא אתיא אליבא דרבא דהא דמשני לעיל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן היינו למאי דס"ד דערוה גופה צריכא קרא אבל לרבא תו לא צריכין להאי תירוצא דלדידיה לא איצטריך כלל לא להיקישא ולא לקרא דעליה בערוה גופא ולא לצרה אלא למשרי שלא במקום מצוה וכדפרישית בפני' ולא שייך תו למיקשי וכי לית ליה לרבא כו' דודאי לית ליה בהא אלא דס"ל דהיקישא אתא לענין העראה כדדריש ר' יונה גופי' בבבלי דף נ"ד וכ"כ הרשב"א ז"ל. א"נ לכדדריש בקידושין סוף פ"ג על ח"כ דלא תפסי בהו קידושין ואם דאפשר לדחוק ולפרש כוונת התוס' כדברי הרשב"א ז"ל דלענין איסורא דקאמרי היינו לענין העראה אבל על התי"ט קשה דלא היה לו להביא היקישא לענין יבום לאחות אשה אחר שהביא מסקנת הגמ' אליבא דרבא:
בתו מאנוסתו כו' כן פי' רש"י ז"ל אבל התוס' כתבו די"ל דמן הנישואין מיירי וכ"כ הרשב"א וז"ל ולא תיקשי לך מבת אשתו דבתרה נפקא משום דאורחיה דתנא הוא בהכי דתני בתו שהיא בת אשתו ובת אשתו שלא בתו עד כאן לשונו וקצת קשה דלפ"ז היכי דייק רב אשי בבלי דף י' דמתני' ר"י היא מדקתני סיפא אמו ואשת אביו מאי אמו כו' דאימא ה"נ קתני אמו שהיא אשת אביו ואשת אביו דלאו אמו וע"כ לומר דרב אשי מפרש בתו מאנוסתו וכסתמא דהש"ס ריש מכילתין דקאמר בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה והיינו בתו מאנוסתו כדפי' התוס' שם:
חמותו פי' רש"י ז"ל שמת בעלה כו' ולשיטתיה אזיל דפירש בסנהדרין דף ע"ו על הא דקאמר שם לר"ע חמותו לאחר מיתה איסור בעלמא אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו דמשמע דליכא כרת אלא איסור ארור בעלמא וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל לדעת רש"י כן ולפיכך לא מצי למינקט הכא בחמותו לאחר מיתה כגון ראובן שנשא בח שמעון אחיו ומתה הבת ואח"כ מת שמעון בלא בנים דלא אתיא אלא כר' ישמעאל ובפלוגתא לא קמיירי אבל דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו לר"ע לא מיעטה הכתוב אלא משריפה אבל כרת איכא וכ"כ פ"ב מהלכת א"ב הלכה ח':