בראשה דפרקא את אמר וכו'. הר"ש ז"ל פי' לזה דמלולבין דהכא אעלין דריש פרקא קשיא דהכא אמרינן גבי לולבין דאין להן ביעור לפי שאין נושרין מאביהן וברישא תנן גבי עלין דיש להן ביעור אף על פי שאין נושרין מאביהן ומשני דלולבין דהכא סופן להקשות נעשין כאביהן עכ"ל וזה קשה בין שאר פירושיו דמי לא ידע דהעלין נושרין והלולבין אינן נושרין והיכי פריך מעלין אלולבין ועוד דאי אלולבין דסיפא מהדר טפי הוה ליה למירמי לולבין אלולבין דרישא ודסיפא מדרמי לולבין אעלין ודריש פרקא והנראה דזה ברור הוא דהקושיא והשינויי לא קאי אלא אעלין אעלין וכדפרישי' בפנים בשני דרכים או אעלין דסיפא כמבואר בלשון הא' או אעלין דרישא כל' הב' ותרוייהו אמת הן לדינא דאין לעלין דבסיפא ביעור אלא בשנשרו ולא מקודם כדכתב הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו בפ"ה בהל' י"ו איזו היא שעת הביעור העלין בעת טיבולו ונושרין מאילנותיהן. אבל לא קודם וללשון הב' שפירשתי דאעלין דרישא קא מהדר יותר מתיישב הלשון דמשני ברם הכא סופו להקשות והיינו דקיימות הן ואינן נובלות כדכתב הרמב"ם שם עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור לפי שאינן נובלות ובלות והוא מהתוספתא בפ"ה ומייתי לה הש"ס לקמן בפ"ט בהלכה ו' ולולבין אלולבין דמתני' ל"ק דבאמת פלוגתא היא בתוספתא כמו שהבאתי בפנים בהסוגיא וראה רבי דבריו של ר"ש לחלק בין לולבין דסיפא דמתקיימין הן ובין לולבין דרישא דאין מתקיימין וסתם לן כותיה וניחא נמי דלא תקשי לדידיה ללשון הב' דאמאי לא פריך עלין אעלין מרישא דמתני' אסיפא משום דבעלין דסיפא ג"כ פלוגתא היא שם ולר"מ דהתוספתא הלולבין והעלין אין להם ביעור וחכמים סברי לשניהן יש להן ביעור הלכך לא פריך אלא מעלין דרישא דמתני' אעלין דריש פרקא דבהו כ"ע מודו וניחא ליה למידק ולשנויי אליבא דכ"ע: