והלל מתקין על דבר תורה וכו'. והמסקנא דהאי דהלל לא מיתוקמא אלא מטעמא דהשמטת כספים בזמן שאין היובל נוהג אינה אלא מדבריהם וכשינויא דאבייא בבבלי פ' השולח (דף לו) בשביעית בזה"ז ורבי היא וכו' וכדפירש"י שם בזה דאביי ס"ל כההיא דהכא דאף בימי הלל שהיה בבית שני לא היה היובל נוהג כדלקמן וכן הוא בהאי תלמודא בפ' השולח בהלכה ג' ומה שהקשה הראב"ד כאן בפ"ט בהלכה י"ו שכתב הרמב"ם כאביי והא רבא פליג ואמר הפקר ב"ד הפקר והלכך נוהג בכל זמן כבר תירץ זה הכ"מ דבהאי לא פירש הרמב"ם כפירש"י דרבא קאי אקושיא קמייתא ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא וכו' אלא כפי' התוס' בד"ה מי איכא מידי וכו' דעל קושיא בתרייתא קאי ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא ותקינו רבנן דתשמט ומשני אביי שב ואל תעשה הוא ורבא משני הפקר ב"ד הוא ומסייעא להך פירושא מההיא דהכא ואף דהתוס' בדיבור דלקמן שם מפלפלין בענין שאמרו כאן דהיובל לא היה נוהג בבית שני מיהו פירושא דהסוגיא דהתם בענין הך שינויא דרבא עיקר הוא מדלא משני רבא למילתיה אקושיא דמעיקרא ע"ש ועי' בדיבור דלקמן:
אימתי פסקו היובלות וכו'. כבר ביארתי מזה בגיטין שם בענין מה שהקשה הרמב"ן ז"ל על דברי ר"ת בתוס' שם ד"ה בזמן שאתה משמט וכו' דהא דאמר בסוף פ"ט דערכין (דף לב) דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין דמשמע דיובל לא נהוג בבית שני כדקאמר הכא היינו למאי דס"ד התם מעיקרא דכשעלו בבית שני לא היו כל יושביה עליה אבל במסקנא דהתם דקאמר אלא א"ר יוחנן ירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהן נמצאו דהיו שם י"ב שבטים אע"ג שלא עלו כולם חשיב כל יושביה ע"כ והאריך הרמב"ן להקשות עליו מביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו והעיקר מהקושיות שלו זה הוא דהא אמרינן בכמה מקומות בענין חלה דאפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא חלה דרבנן משום דכתיב בביאכם בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצותיכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליקו ואם עלו כל השבטים עד שאני קורא כל יושביה עליה כל שכן שאני קורא בהם בבואכם וזה דבר ברור ומפורש אלא איני קורא כל יושביה עליה ולא בבואכם עד דאיכא רוב שבט ושבט כדאמרינן בעלמא בכל דיני ציבור וכי תעלה על דעת הרב שאם עלו שנים מכל שבט ושבט שיהא יובל נוהג בהם עכ"ל הרמב"ן ואני כתבתי שם לתרץ דיש לומר לדעת ר"ת דהאי פלוגתא דערכין דפליגי אם היה היובל נוהג בבית שני או לא ופליגי אם נחשוב כל יושביה עליה משום דעלו מקצת מכל שבט ושבט או עד דאיכא רובא מכל שבט ושבט פליגי נמי בהאי פלוגתא גופה דאשכחן דפליגי בחלה כדאמרינן בפ"ב דכתובות (דף כה) ובפ' יוצא דופן אשכחינהו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן דיתבי וקאמרי אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי ז' שכבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשרות אמינא להו אדרבה אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא וכו' כדלעיל והשתא לרבנן דבי רב היכי מקיימי לקרא דבבואכם אלא ודאי עיקר פלוגתייהו תליא בהני ב' ברייתות דמייתי הש"ס בכתובות כדכתבו התוס' שם ד"ה לא חילוק גרנות וכו'. והשתא ע"כ לומר דהאי ברייתא והני רבנן ס"ל כמ"ד בערכין דנוהג היה היובל בבית שני דמדעלו מקצת מכל שבט ושבט קורא אני לכל יושביה וקורא אני ג"כ בבואכם לגבי חלה. ויצא לנו מזה דלדעת הרמב"ם דמבואר הוא דהכל הוא מדרבנן כדכתב בסוף פ"א מהל' דתרומה אפי' בימי עזרא אינה אלא מדבריהם וכמו שביארתי טעמו שם ולעיל בפ"ו בהלכה א' ד"ה במה נתחייבו וכו' ע"ש וא"כ ממילא מתיישב נמי הא דכתב כאן גבי יובל בפ"י בהלכה ח' משגלו שבט ראובן וגד וכו' בטלו היובלות וכו' ודלא כר' יוחנן דערכין משום דשיטתיה דר' יוחנן כרבנן דבי רב ודברי רב הונא הם עיקר כמבואר בכמה מקומות ואפי' למ"ד תרומה מדאורייתא קאמר אבל באמת תרוייהו מדרבנן הן כמבואר לעיל בפ"י ושם ישבתי לדקדוק הראב"ד בסוף פ"א דתרומות דהא ר' יוחנן אמר ביבמות תרומה בזה"ז מדאוריית' ואמרתי דשיטתיה דהרמב"ם כאביי דבתראה הוא וממה שנתבאר לנו עכשיו בלא"ה ל"ק מדר' יוחנן דאיהו לשיטתיה אזיל דס"ל בערכין כהני רבנן דרב הונא וה"נ אפי' למ"ד תרומה מדרבנן קאמרי וכו' ואינהו ס"ל דתרוייהו מדאורייתא והרמב"ם לא פסק כותיה בכל דנפק מענין דבריו בזה כדלעיל: