רב אמר בעשויין צובה. בבבלי פ' המוכר את הספינה (דף פג ע"ב) מוחלפת השיטה וגריס התם כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובה. מ"ד כשורה כ"ש כחצובה. ופי' רשב"ם ז"ל דכשהן כחצובה כקנקן שיש לו ג' רגלים אין הקרקע ראוי לחרישה ולא שיירה לעצמו ומסתמא מכר לו הקרקע שביניהן ומ"ד כחצובה אבל כשורה לא מ"ט משום דמיזדרע בינתייהו. ולפ"ז סוגיא דהכא מתפרשת כפשטא דר' יוסי בעי למימר דתמן אתאמרת פלוגתייהו כלומר גבי דין קניית קרקע אבל הכא בדינא דמתני' לא איתמר דלא שייכא פלוגתייהו לענין שחורשין כל בית סאה בשבילה דבין נטועין כשורה ובין נטועין כחצובה מהניא להו החרישה הסמוכה להן וקא"ל ר' יונה אפי' הכא שייכה פלוגתייהו ובקרובים זה לזה דמר סבר אם הן כשורה יכול הוא לחרוש בסמוך להן אבל אם הן כחצובה אין כל כך מקום לחרוש ביניהן ואם חורש חוצה להן נראה כחורש לצורך השדה וא"ל ר' מנא אם בקרובים והא תנינן כדי שיהא הבקר עובר בכליו ובתוספתא פ"ח היא שנויה כך אדינא דמתני' וכלו' ואם דבקרובין צריך עכ"פ שיהא ביניהן כדי שיעבור הבקר בכליו א"כ ראוי הוא לחרוש ביניהן ומ"ט דמ"ד בחצובה לא ומהדר ליה ר' יונה איתא חמי בתמיה התם טעמא אחרינא איכא דצריך שיהא כשיעור שהבקר עובר בכליו ביניהן מפני שבשעה שיש ביניהן כשיעור הזה השרשין מהלכין מן הצד ולא נגעי בהדדי אבל בפחות מיכן נגעי בהדדי ולמיעקר קיימי ולא מיקריא שדה אילן ומיהו פלוגתייהו שייכא שפיר אף הכא ובקרובים דמ"מ כשהן כחצובה אין דרך לחרוש ביניהן לפי שצריך להגביה בכל פעם המחרישה ואין יכול לחרוש בסמוך להן בבת אחת כמו שחורש בסמוך להן אם הן נטועין כשורה: