כלים שסכן וכו'. הר"ש פי' דלאחר שיבשו מן הראשון חזר וסכן בשמן שני דאי בעודו טופח על הכלים א"כ הטמא מטמא הטהור והכלי ממה נפשך דמשקה מטמא כלי ומיירי מתני' בהטבילו לאחר שסכו בשמן טמא ונגב ואחר טבילה סכו בשמן טהור וכשחוזר ופולט את השמן פליגי ר"א ורבנן הי מינייהו פליט אם הראשון או האחרון. והיינו דקאמר בירושלמי מ"ט דר"א הראשון מוציא אח האחרון עכ"ל ונמשך אחריו הר"ב ופי' כן וקשיא טובא על האי פירושא חדא דטבילה לא הוזכרה במתני' ולפי' היה צריך התנא לשנות זה וטבלן וחזר וסכן וכו' ועוד דמהתוספתא שמביא הר"ש בעצמו לא משמע דאיירי בהכי דגריס התם בתר האי פלוגתא שהיה ר"א אומר לא יהא אדם סך כליו שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור שכשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן הראשון וחכמים אומרים לא יהא אדם סך כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא שכשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון כלים שסכן שמן טמא ונגבו משתמש בהן בטהרה חזרו ויצאו מהן משקין טמאין ע"כ התוספתא שהביאה הר"ש ובפ"ח דתרומות היא שנויה ומשמע דהרישא והיא פלוגתייהו דבמתני' לא בנגבו איירי וא"כ הדרא קושיא לדוכתה הרי הטמא מטמא הטהור והיה נראה כפי' הרמב"ם בהמשנה והבאתי בפנים דמיירי בכלים שאינן מקבלין טומאה כגון כלי גללים וכו' או פשוטי כלי עץ ופשוטי כלי חרס אבל אם היו אלו הכלים מקבלין טומאה בשסכן בשמן טמא נטמאו עכ"ל בפי' המשנה אלא שגם על זה יש לדקדק דאם המשקה טמא עדיין טופח הוא הרי השמן הטהור שסכו אח"כ עליו נטמא והיה צריך ג"כ לפרש כשנגבו ואף שאינו במשמע כך מהתוספתא דפלוגתייהו בהכי ועוד דאפי' מוקמינן להמתני' בשנגבו הא מיהת כשיצאו אח"כ טמאין וא"כ אף לחכמים דס"ל אחר אחרון אני בא קשיא אמאי לא ניחוש דגם הראשון שהיה טמא ונבלע בהשני הטהור הרי הוא ג"כ יצא ונפלט וא"כ מטמא הוא את השמן הטהור ואעפ"י שפירשתי בפנים דלחכמים ס"ל שנתבטל הראשון בהשני אכתי היא גופה בעי טעמא סוף דבר משנה זו קשה היא ואפי' מוקמית לה בשטבל אחר הסיכה בשמן טמא כפי' הר"ש קשיא נמי האי קושיא דהא מיהת כשיצאו אח"כ ניחוש אף לחכמים שיצא גם הראשון הטמא ומטמא הוא את האחרון הטהור ומהיכי תיתי לומר שנתבטל הטמא הראשון בהטהור האחרון ולא יצא כלל ובגמרא לא אמרו אלא דטעמא דר"א דהראשון מוציא את האחרון ומשמע דמוציא הוא גם להאחרון עמו וא"כ לחכמים האחרון מוציא את הראשון עמו ולפי' הרמב"ם שפירש דבכלים שאין מקבלין טומאה מיירי יש ליישב הקושיא דאמאי לא מטמא הראשון הטמא להאחרון הטהור די"ל דמשנה זו לא נישנית אלא קודם שגזרו על המשקין להיות תחילה לעולם ואין מונין במשקין אלא הן חוזרין ומטמאין להמשקין הנוגעין בהן אפי' עד מאה כמבואר זה בכמה וכמה מקומות והביא הרמב"ם לזה בחיבורו פ"ז מהל' שאה"ט ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין מונין במשקין לא מתוקמא הך מתני' ונראה דמהאי טעמא לא הזכיר הרמב"ם בחיבורו מענין דין משנה זו כלל: