רב אמר במקום שאין כותבין. בבבלי דף פ"ט קאמר ש"מ כותבין שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דילמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה כו' ופי' רש"י ז"ל דליחוש שמא תגבה בתורת אלמנה דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטה וכי הדרה מפקה כתובתה בלא גט תנן במתני' הרי אלו לא יפרעו ע"כ וסוגיא דהכא ע"כ אי אפשר נפרש כן דהא אכתי לא אסיק אדעתיה מקושיא שמא תגבה בתורת אלמנה עד ר' בא לקמן ועוד למאי דס"ל להאי תלמודא דצריכה להביא ראיה שהיתה משמשתו עד שמת א"כ לא מוכחא מידי דכותבין שובר וא"א להשוות הסוגיות דהכא ודבבלי דהתם השקליא וטריא אזלא למאי דמחלק רב בין עיקר לתוספת דגט גובה עיקר וכתובה תוספת ומקשה עליה מסיפא דמתני' כמבואר התם והכא ע"כ עיקר הקושיא שהשיבו עליו מרישא דגובה בגיטא עד דמסיק אליביה דס"ל כותבין שובר ור' זעירא מפרש לה כרב ענן אליבא דשמואל התם כדפרישית בפנים אורחא דאיתתא כו'. למאי דפרישית בפנים אינו מוסכם עם הטעם שאמרו בבבלי פ' נערה גבי שני שטרות היוצאין ביום אחד דביטל השני את הראשון אי לא אוסיף בהשני ומפרש התם דאימר אודויי אודי ליה דהראשון מזויף הוא א"נ דאחולי אחליה לשיעבודיה דקמא והכא משמע דאין הטעם אלא שמא אבד הראשון כן פי' הרא"ה ז"ל בחידושיו ויש לפרש בלשון קושיא וה"ק אורחא דאיתתא מימר כו' כלומר הא לא דמי בשלמא אשה דרכה לומר שיעשה לה כתובה אחרת כשאבדה הראשונה וע"כ צריך לעשות לה אחרת דהא אין רשאי לשהות עמה בלא כתובה וא"כ איכא למיחש שלאחר זמן תמצא הראשונה ולפיכך בשתי כתובות אינה גובה אלא אחת אלא כי אורחא דבר נש מימר כו' בתמיה דמאן ציית ליה שאיבד הראשון שיעשה לו השני וא"כ ליכא למיחש למידי ואמאי צריך לכתוב לבד מן שטר הראשון ומשני אלא כי אפשר יודי ליה כלומר אלא דה"ט באיש דאפשר שהוא מודי ליה שהראשון הוא מזויף ומוסכם זה הפירוש והטעם עם טעמא דהבבלי. והרי"ף ז"ל כתב בפרק נערה דוקא בשטרי קרקעות וכתובות אמרינן ביטל השני את הראשון אבל לא בשטרי הודאות והלואות דעביד אינש דיזיף והדר יזיף והביא ראיה מפרק גט פשוט וע"ש:
הדרן עלך הכותב