מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה. ובנוסחת המשניות והבבלי שהוא גבוה למעלה מעשרים. ונראה שנוסחת הבבלי נוסחא דייקנית היא ודינא קמ"ל וזה בהא דפליגי אמוראי התם בדף ג' במקצת הקורה בתוך עשרים ומקצת הקורה למעלה מעשרים דאיכא למ"ד פסול וכן בסוכה ורבא אמר זה וזה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן וקי"ל כרבא והכי דייקא נוסחת הבבלי למעלה מעשרי' כלומר שהקורה כולה למעלה מעשרים היא ולאפוקי אם מקצתה בתוך עשרים דבכה"ג א"צ תיקון דאלו לנסחא דהכא איכא למטעי ולומר דאפילו מקצת גבוה מעשרים ימעט ומתיבת ולמעלה דיתירא היא שמעי' כסברא דרבא. ואפשר נמי לומר דהאי מ"ד דפוסל היה לפניו הנסחא דהכא ומשום דאיכא לפרושי הכי והכי נקט איהו לפרש לחומרא ואע"ג דגבי סוכה תני למעלה גם לפי נסחא דהכא ס"ל האי מ"ד דילפינן סוכה ממבוי. ומשום דאיכא בכל חד מנייהו צד חומרא כדקאמר התם בהני תרי לישני אליבא דרבה דלחד לישנא קאמר סוכה דאורייתא וכו' ולאידך לישנא איפכא סוכה דאורייתא לא בעיא חיזוק וכו' וכן למר דמפרש טעמיה דרבה סוכה דליחיך היא לא מידכר וכו' ולאידך לישנא איפכא והאי מ"ד דפוסל בשניהן תופס סברא דכל חד וחד לחומרא ומדגלי התנא בלישניה בחדא לחומרא ה"ה לאידך. ובענין שפירשתי בפנים בדין מבוי שיש לו ג' מחיצות היכא שראשו פתוח לר"ה דין כרמלית יש לו לכל מילי וכו' נראה לע"ד שזהו דעת הרמב"ם ז"ל במה שביאר בענין זה בפרק יז מהל' שבת בהלכה ב' ובהל' ט' וע"ש במ"ש הה"מ והביא דעת בעלי התוס' והרשב"א ז"ל שחולקין בעיקר הדין ולפי דעתם ג' מחיצות בכל מקום הוי רה"י גמורה דבר תורה ולחייב להזורק לתוכו מר"ה או מתוכו לר"ה וסיים שם ויש מחלקין בין פתוח לר"ה לפתוח לכרמלית עכ"ל. ולפי הנראה שהרמב"ם תפס לעיקר כדעת המחלקין ובכל מקום שכתב בג' מחיצות הזורק לתוכה פטור היינו בפתוח רוח רביעית לר"ה אבל במפולש לכרמלית דין רה"י גמור לו דבר תורה בין לענין טלטול ובין לחיוב זריקה ובחידושי שיטות שבת ועירובין שלי הארכתי בזה ואין כאן מקומו להאריך כל כך ואפס קצהו אזכיר כאן דמ"ש שם הה"מ כבר ביארתי בראש הפ' שדעת רבי' ז"ל שדין תורה הוא שכל שיש בו ג' מחיצות הוא ככרמלית ואפ' מוכשר בקורה ובמוכשר בלחי דינו כדין רה"י גמורה ד"ת ויצא לו ממה שאמרו בפ"ק דעירובין דף י"ב הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור לחי משום מחיצה קורה משום היכר ומפרש רבינו בג' מחיצות ולמי ואינו גורס בסוגיא דף יא למימרא קסברי ב"ש וכו' מחייב אלא אסור וכך הוא גי' ר"ח ז"ל וכו' עכ"ל דקדק הוא ז"ל להסוגיא בדף י"א והניח מלדקדק להסוגיא במקומה בדף י"ב דקשה היאך מצינו לפרש לסוגיא זו דבג' מחיצות ולחי איירי הא בהדיא אמרינן אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי וכו' וזהו מפולש דוקא וכדפרש"י ז"ל דאי בג' מחיצות ראוי לשתוף הוא וזה ודאי דוחק לפרש דה"ק שאינו ראוי לשתוף כל זמן שלא תיקנו אותו ולעולם בג' מחיצות איירי ודלא כפרש"י דאי הכי למה ליה לרב יהודה למינקט בלישניה כלל שאינו ראוי לשיתוף ולימא הכי מבוי שהכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו בקורה וכו' דהא עיקרא דמלתיה לאשמועי' דלחי משום מחיצה וקורה משום היכר והא קשיא לפי פי' הה"מ לדעת הרמב"ם דע"כ א"א לפרש סוגיא זו אלא כפירש"י דבמבוי מפולש איירי הכא וכן פי' הריטב"א ז"ל שאין ראוי לשיתוף פי' שאינו ראוי לשיתוף בלחי וקורה לבד כגון מבוי מפולש דבעי נמי צורת הפתח וזה הכשירו בצד אחד בלבד בלחי או בקורה עכ"ל באופן שסוגיא זו היה קשה לדעת הרמב"ם דמוכרח הוא דרב יהודה ס"ל דג' מחיצות דאורייתא כדפרש"י ז"ל. לכך נראה דהרמב"ם לא סמך עצמו אהך דרב יהודה דהכא ולא למד מכאן אלא דבר אחד דממשמעות סוגיא זו למדנו דמאן דס"ל לחי משום מחיצה הלחי כמחיצה מעלייתא היא ואם עשאו למבוי סתום הרי כאן ד' מחיצות והוי רה"י גמור לחייב להזורק מר"ה לתוכו ועיקר הסברא דלחי משום מחיצה זה למדנו מהא דאביי דלקמן בדף ט"ו גבי לחי העומד מאליו דהלכתא כוותיה לגבי דרבא בהא דהוא א' מסי' יע"ל קג"ם. ועיקר החילוק שבין מבוי המפולש לר"ה דמיחשב ככרמלית ואפי' נתקן בקורה ובין הפתוח לכרמלית דאז יש חילוק שאם נתקן בלחי הוי כרה"י גם לענין חיוב זריקה כסברא דרב יהודה בהא. זה נלמד מההיא דפ' כל גגות גבי חצר שנפרצה וכו' ועוד דאפשר לומר אפי' לרב יהודה דהכא דהא דמשמע דס"ל במבוי מפולש שנתקן בלחי הזורק לתוכו חייב היינו במפולש לכרמלית ואיך שיהיה החילוק הזה נכון הוא וי"ל דדעת הרמב"ם כך הוא. וראיה והכרח לזה ביארתי שם מההיא דסוכה דף ז אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר וכפירש"י ז"ל במבוי מפולש קאמר דאמרינן מיגו דהוי מחיצה לשבת הוי מחיצה לסוכה לאותה השבת שבתוך החג בלבד כדפסק הרמב"ם לזה בפ"ד מהלכות סוכה בהלכה י' וזה ודאי א"א לפרש דדעתו דבמבוי סתום איירי דא"כ תיפוק ליה דיש כאן ג' מחיצות לסוכה ובשתים כהלכתן ושלישית טפח כשירה ומיגו למה לי וכן פי' שם הרא"ש ז"ל דבמבוי מפולש איירי ולא כפי' התוס' שם דלפירושם צריך לדחוק ולומר דלא סיכך אלא לצד הלחי וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בריש שבת ובריש מכלתין במשנה ב' להדיא כן דבפתוח לר"ה הוי כרמלית ויתבאר עוד מענין ג' מחיצות דאורייתא בפרקים הבאים בס"ד:
אם יש לו צורת הפתח וכו'. מחלוקי דינים האמורים בצורת הפתח לפי שיטות המתחלפות והיוצא מבין סוגית הש"ס דהכא ומבין סוגית ש"ס הבבלי יתבאר לקמן בהל' ז' וע"ש בד"ה ר' יונה בעי הדא פיאה מה את אמר: