אבל אם קשרו הוא משלם נזק שלם. בבבלי דף י"ט ע"ב גריס בדברי רב הונא אבל קשרו אדם חייב ולמסקנא דהתם לא מיתוקמא מילתיה דרב הונא אמתני' אלא בעלמא איתמר ואדליל הפקר ולשיטת רש"י ז"ל טעמא דלא מיתוקמא אמתני' משום דע"כ מתני' דקתני ח"נ לא מיתפרשא אלא בצרורות כדקאמר התם אלא באדייה אדויי וכלומר דהא בלאו הכי לא מצית לאוקמי למתני' אלא בהכי וא"כ חיוב דצרורות על בעל התרנגול ואפי' קשרו אדם פטור הקושר דהתקלה לא באה מחמת בורו כ"א בדליל הפקר שפיר מצינן למימר דהקושר חייב ומשום בורו המתגלגל ולא איירי בצרורות והתוס' שם הקשו על פירש"י ע"ש. ומיהו משיטת שניהם נלמד דהם מפרשים קשרו אדם חייב בנזק שלם קאמר ואין חילוק בין קשרו בעל התרנגול או אדם אחר ולפ"ז ע"כ לפרש אליבייהו דבין להס"ד ובין למסקנת מילתיה דרב הונא דאיירי דהוזק בתר דנח דאי בשעת גלגולו א"כ אכתי לא מצינן למימר דקשרו אדם אחר חייב בכולי' נזקא דהא שניהם שותפין בנזק הן הקושר ובעל התרנגול והאי משלם פלגא והאי פלגא כדכתבו התוס' לעיל בפ"ק דף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל וכו' דבור המתגלגל ברגלי בהמה אם הזיק בהדי דאזלי יתחייבו שניהם בעל התקלה ובעל הבהמה וכמבואר בדברי הרא"ש ז"ל בריש פ"ק וכן בסוגיא דשמעתין. ומיהו קשיא לן בסוגיין דהא מתני' בנשברו כלים קתני ואי חיובא משום בור הוא פטור בו על הכלים וא"כ היאך ס"ד לפרושי מילתיה דרב הונא אמתני' דבקשרו אדם חייב משום בורו ואדמקשי הש"ס בנקשר מאליו מאן חייב וכו' ליקשי נמי אקשרו אדם הא ודאי למאי דס"ד משום בורו הוי חיוביה ואמאי חייב על הכלים וכן קשיא אמסקנא בפירוש מילתיה דרב הונא דקאמר בהדיא משום בורו המתגלגל ומשמע נמי דאכלים קאי. ומצאתי בשיטה למב"א ז"ל שכתב בשם תלמיד הר"ר פרץ ז"ל ותימא אמאי חייב על הכלים דהא קתני במתני' ושבר את הכלים ובבור פטור על הכלים וי"ל דמיירי דלא אפקריה בעל הדליל וכדרב דאמר לעיל דכל תקלה בר"ה ולא אפקריה משורו למדנו והכא היינו רב הונא תלמידיה דרב דאי כשמואל פטור במתני' אע"ג דלא אפקריה עכ"ל וכל זה דוחק להעמיד הסוגיא שלא אליבא דהלכתא דהא קי"ל כשמואל דאף דאפקרי' מבורו למדנו ונהי דאדינא דמתני' לפי המסקנא לא הוה קשה מידי דטעמא משום צרורות הוי ולא משום בור מ"מ דיניה דרב הונא דמיתוקמא בדליל הפקר קשיא דהא קאמר אם קשרו אדם חייב משום בור המתגלגל ומשמע נמי דכעין גוונא דמתני' איירי דשיבר את הכלים בגלגולו והא בור המתגלגל נלמד מצד השוה לעיל בפ"ק שם וא"כ בודאי פטור בו על הכלים וזה בין להיש גדולים שהביא הרא"ש ז"ל בריש פ"ק ובין לדעתו כמה שהבאתי לעיל בריש מכלתין ד"ה הצד השוה ע"ש ומשום קושיא זו היה צריך לדחוק ולומר דדיניה דרב הונא דמוסכם הוא מרוב הפוסקים לפי שיטתן ז"ל לא איירי בכלים כלל אלא שהוזק בגילגולו איזה בעל חי וכדכתבו התוספות דף י' ע"א ד"ה שייר טמון דכל מילי דלאו בעלי חיים ממעטינן מחמור דבור כמו כלים והבאתי זה לעיל. א"נ כשיטת הרמ"ה ז"ל הביאו הטור בסי' ש"ץ דמחלק שאם הזיק אחר שנת דאז חיובו משום בורו הוא ונפקא מינה לפטור בו הכלים ואם בהדי דאזיל אזיק חייב בו משום אשו ע"ש דה"ה בקשרו אדם ע"כ דמחלקינן בענין זה. ומיהו אכתי לא ברירא לן הך מילתא דהרי בורו דמתגלגל נלמד בפ"ק מהצד השוה מבור ומשור ובין לדעת יש מהגדולים ובין לדעת הרא"ש בפ"ק מיפטר פטור על הכלים וצ"ל דלא נלמד מהצד השוה הזה אלא בהזיק בתר דנח דאי בשעת גלגולו כחו הוא וכאשו דבעל תקלה הוי ועיין בתוספות בשמעתין ופ"ק שם ואכתי בקשרו אדם אחר קשיא דהא כאן שניהן שותפין ובשעת גלגולו לישלם האי פלגא והאי פלגא והרבה שיטות יש בשמועה זו. ושיטת הרמב"ם ז"ל הוא בדרך אחרת כמ"ש בפ"ב מנ"מ הל' ו' ע"ש והשיגו עליו ובביאורי להשיטות הארכתי בזה וכן בענין שלא הביא הרמב"ם ז"ל לדעת רבא בפ"ק בענין בור המתגלגל כלל לא בתולדת הבור ולא בתולדת האש כ"א כאן בדין הדליל רמז במקצת. וכתב שהרי הוא כבור המתגלגל ומיהו לא מצינן לפרש לדעתו ז"ל דבשעת גלגולו הוי כאשו דהא כתב חייב חצי נזק וכן לא מצינן לפרש דנתגלגל ונשבר דקאמר שנשבר בתר דנח דהא בנשבר הכלי מיירי ובור פטור על הכלים ואי משום צרורות קשה קושית הראב"ד ז"ל שם ואין כאן מקום להאריך יותר. ודברי דהאי תלמודא ע"כ צריך לפרש דטעמא משום אשו הוי וקשרו הוא לאו דוקא דה"ה קשרו אדם אחר ואורחא דמילתא נקט. וכפי שיטת הרמ"ה שהבאתי לעיל לחלק בין נשבר בגלגולו ובין נשבר לבתר דנח. א"נ דמפרשינן דהוא בדוקא קאמר. ולפיכך משלם נזק שלם אם נשבר בשעת גלגולו ומשום אשו וחייב על הכלים דאי קשרו אדם אחר א"כ שניהן שותפין והאי פלגא משלם והאי פלגא וכמו שדקדקתי לעיל לשיטת התוספות והרא"ש ז"ל:
מכיון שאין דרכו ליפול אלא באותו הבור וכו'. משמע מהכא דפשיטא לן דבתר מעיקרא אזלינן וכן דעת הרי"ף ז"ל וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בריש פרקין משום דבסוף הפרק מייתי הרי"ף ז"ל דיניה דרבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דמנא תבירא תבר וכיון דלרבה פשיטא ליה ולרבא הוא דמיבעיא ליה בדרסה על כלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר ודאי דרבה מוציא מידי ספק דרבא ועוד דרבא תלמידו דרבה הוא והלכך בתר מעיקרא אזלינן ונזק שלם הוא דמשלם וכן דעת האחרונים ז"ל. ומיהו בהאי דינא דמחטטין בחבל מוקי לה רב ביבי בבבלי דף י"ח ע"א דקאזיל מיניה מיניה וכן הביא הרי"ף ז"ל ותמה עליו בעל המאור ז"ל דהא איהו פסק דבתר מעיקרא אזלינן וא"כ לא צריך לאוקימתא דרב ביבי וע"ז כתב הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל משום דלאוקימתא דרב ביבי הדר ביה ממאי דבעי לאוקמי מעיקרא בחבל מאוס בלישא ואפי' לא מאוס בלישא משלם נזק שלם על הכלי וא"כ הדרן לקושין והא חבל משונה הוא והרי הכלי ע"י חטיטת החבל נשבר וע"כ בדאזיל מיניה והילכך משלם נזק שלם. והרשב"א ז"ל כתב דאפילו אי אמרינן דהחבל מאוס בלישא צריך לאוקימתא דאזיל מיניה ומשום דכל שאינו פועל בגופו אינו אלא כצרורות וכיון דע"י חטיטת החבל נשבר לא היה משלם על הדלי נזק שלם הילכך ע"כ שנגע בגופו של הדלי. ונראה דלסברת הראב"ד דמשמע דאם החבל מאוס בלישא לעולם הוא חייב גם על הדלי נזק שלם ואף על גב דלא נגע בגוף הכלי מכיון שבא על ידי חטיטה דאורחה כולה אורחה הוי יש עוד נ"מ לאיזה דין וזהו דאם לא נשבר הדלי אלא שנפסק החבל מחמת חטיטה דאורחה ונפל הדלי ונשפך מה שבתוכו וכגון שהיה מלא יין או שמן דלסברת הראב"ד חייב נזק שלם ולסברת הרשב"א כל אימת דלא נגע בגופו של הכלי כצרורות הוי. והפוסקים לא דברו מזה. ויש ראיה לסברת הראב"ד ולמה שאמרנו מהאי גירסא דהכא. ונפסק הדלי או שנשבר. דמשמע שהיה איזה היזק אחר מחמת שנפסק ונפל הדלי. אלא דהאי תלמודא לא נחית לדין דחטיטה אי בעי כאורחא או לא לענין חיוב הכלי. ואפשר דס"ל כסברת התוס' דבחבל גרוע ובלוי לעולם אורחה הוא. ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב הלכה י"ד מבואר שהוא כסברת הרשב"א שכתב לענין חיוב נזק שלם על הדלי והוא שנתגלגל הדלי מחמתן עד שנפל ונשבר. אלא לענין חיוב גם על החבל הצריך שיהיה על החבל אוכל ומשמע נמי דאוכל שעל החבל לא מהני לחיוב הדלי. ונראה מדבריו דלא פסק כסברת התוס' בענין חבל בלוי ועיין בב"י בזה ובהה"מ. ולדעתי נראה דלגמרי פסק כהרשב"א שכתב במסקנת כמו שהבאתי לעיל. ומה שכתב הה"מ שם כשמו זהו לפרש קושית הש"ס ולתרץ הא דלא מקשי מעיקרא וכפי' התוס' אבל כד אתינן למסקנא דרב ביבי לא מהני חטיטת החבל אפילו הוה כאורחה יהיה באיזה אופן שיהיה לענין חיוב הדלי ואם שהרשב"א ז"ל כתב בזה בסוף דבריו לפי פי' הרי"ף ז"ל נראה שהוא עיקר והוא הנכון גם כן לפי מה שנראה בדברי הרמב"ם ז"ל. ומיהו בעיקרא דדינא בבעיא דרבא אי בתר מעיקרא אזלינן נראה דהרמב"ם לא פסק כפשיטותה דרבה שהרי לא הביא דינו כלל בענין בא אחר ושברו אלא בדינא דבתריה דרבה בענין זרק ע"ג כרים וכסתות וכו' הביא בפ"ז מחובל וזהו דינא דגרמי ואין להאריך בכאן ובמקום אחר יתבאר מזה אי"ה. וכן נמי לא הביא הרמב"ם דין דבעיא דרבא דרסה על הכלי וכו' ומשמע דפסק כמסקנת פשטת הסוגיא לפי אוקמתא דרב ביבי ואם כן בתר תבר מנא אזלינן וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דכתב מדמספקא להו לבתראי ש"מ דלא קבלוהו מקמאי ובמה שכתב הרי"ף ז"ל דיניה פירש שם פי' אחר דגם רבה ס"ל דבתר בסוף אזלינן ע"ש. ועיין לקמן פ' שנים אוחזין בענין שכתב הרא"ש ז"ל שם ג"כ כמו בכאן דהלכה כרב לגבי תלמיד אפי' בבתראי ומאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי וזה סותר למ"ש הוא בעצמו בפ' עושין פסין דהלכה כרבא לגבי דרבה וזהו העיקר לפי דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ועיין לקמן ד"ה רב אמר אכלה שעורים משלם תבן:
נפח בכלים ושברן משלם נזק שלם. ובבבלי דף י"ח ע"ב. תני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיע ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נ"ש והאמר רב יוסף סוס שצנף וכו' משלם ח"נ מאי לאו ביש העדאה לצרורות קמיפלגי לא בפלוגתא דסומכוס ורבנן והא משונה הוא דאית ביה בזרני. ומשמע דלסומכוס מוקי הכי דלא להוי משונה ותולדה דקרן הויא ומש"ה תמה בעל המאור על הרי"ף שהביא לזה דהא לית הלכתא כסומכוס והרא"ש והנ"י ז"ל תירצו לזה בסגנון אחד ע"ש והרשב"א ז"ל תירץ דהשתא דמוקי דאית ביה בזרני אורחיה הוא ולאו כצרורות אלא כשברו בגופו כיון שהכניס ראשו בתוכו ואפי' כרבנן אתיא והביא ראיה מדגריס הכא להא בתר פלוגתא ומשמע דכ"ע הוא דאי סומכוס ליעבד בה פלוגתא כברישא ע"כ. ולכאורה אין ראיה מכאן דלא חילקו בין אית בה בזרני או לא אלא דטעמא דהאי תלמודא דס"ל רוחו כגופו הוא וכן הוא מבואר בהדיא הכא בפ' במה מדליקין דגריס שם הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים א"ר אבדימי אחוי דר' ייסה הדא אמרה נפח בכלים ושיברו משלם נזק שלם והנכון דגרסי' בסוגיא דבבלי אלא דאית ביה בזרני וכ"כ הרשב"א ז"ל דקשיא לו לפי פירושו לעיל בדברי הרי"ף היה צריך לגרוס אלא ומדברי הרמב"ם פ"ב מנ"מ הלכה ט' מוכח ג"כ שהיה גורס אלא דבאופן אחר א"א לתרץ דבריו והוא ז"ל היה מפרש כך אלא דאית בה בזרני ועל הבזרני משלם נ"ש דאורחיה הוא וככ"ע אתיא ועל הכלי ח"נ הוא דמשלם דצרורות הוא ואי לית ביה בזרני ח"נ על הכל הוא דמשלם דמשונה הוא ותולדה דקרן וכמ"ש שם ח"נ ככל הקנסות: