הגוזל ומאכיל. אזל תנייה לגזילייא. למאי דפרישית בפנים וכן נראה מהסוגי' דמפרשינן להתוספתא דקתני מת והניח וכו' בשלא עשה חשובה מיירי דהא קאמר עליו הכתוב אומר יכין וגו' וא"כ מפני כבוד אביהן ליכא כדאמרינן בבבלי בהגוזל ק"א דף צ"ד ע"ב ובריש איזהו נשך דהתם גריס בברייתא הניח להם אביהם פרה וטלית וכו' חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ומוקי לה בשעש' תשובה דאי לאו הכי לאו עוש' מעשה עמך הוא וע"כ לפ"ז דהטעם הוא כאן משום שהבריות מבזין אותם בעצמן שהולכין ומתהנין ומתכסין מן הגזל אלא דלהאי פירושא לישנא דחייבין לא דייקא ועוד דמסוגיא דהתם משמע דאי ליכא טעמא מפני כבוד אביהן כגון שלא עשה תשובה אין צריכין להחזיר כלל אפי' בדבר מסוים וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלוה הלכה ד' הניח להם אביהם מעות של רבית וכו' אבל אם לא עשה חשובה אין חוששין לכבודו ואפי' דבר המסוים אין מחזירין. ומשמע דאין חוששין ג"כ לטעם אחר שיהיה להן לעצמן איזה בזיון ולכך נראה דסיפא הניח לפניהם פרה וכו ארישא בשעשה תשובה קאי וברישא מחלק בין עשה תשובה ובין מת בלא חשובה דבזה אין צריכין להחזיר אפי' דבר מסוים ועליו הכתוב אומר וכו' ובסיפא קמ"ל דהא דקתני ברישא חייב להחזיר ולגופה לא איצטריך דאם עשה תשובה ודאי חייב להחזיר הוא אלא לדיוקא איצטריך הוא דחייב להחזיר אבל לא הספיק להחזיר עד שמת בניו פטורין מלהחזיר והיינו בדבר שאינו מסוים. הניח פרה וטלית חייבין להחזיר אזל תנייה לגזילייא כלומר מפני שהבריות אומרין הרי בכאן הולך השני להגזלן וא"כ טעמא מפני כבוד אביהן הוא וכמסקנא דהתם: