ארבע אמות שאמרו לא שהן לו לקנין וכו'. הרמב"ן ז"ל בחידושיו כתב אחר שהביא דעת הר"י הלוי מיגאש ז"ל שפירש הא דאמרו בחצר נותן לו ד' אמות וכו' דמיירי בראובן שבנה בית ברחבה ובא שמעון ובנה סמוך לו ונשתמשו ברחבה שלפני הבתים ואחר זמן נמלכו וגדרו וכן הוא לדעת רש"י ז"ל שפי' גבי פלוגתא דרב הונא ורב חסדא בדף י"א ע"א דפליגי התם כעין דפליגי הכא לקמן רב הונא אמר חצר מתחלקת לפי פתחיה וכו' וכתב רש"י היה לו חצר ובה שני בתים וכו' וחלק נכסיו על פיו ונתן האחד לראובן בנו וכו' וע"ז כתב הוא ז"ל ומדברי שניהם נלמד שאין דין זה בחצירות שבמדינות שלפני בתי השותפין שקנו כל אחד בית והחצר לשניהם דגבי אבוהון איכא למימר כדדייר איהו יהיב להו וכן אם חלקו יורשי הבתים הם בעצמם אינו נוטל זה בעל שני פתחים בחצר יותר מאחיו שנטל פתח אחד. וכן דעת הרמב"ם כדעת רבו ז"ל שכתב בריש פ"ב משכנים חצרות הכפרים שכל אחד בונה לו בית וכו' הרי יש לכל פתח ופתח ד' אמות. ומשמע דאלו להחצירות שבמדינות אין הדין כן אלא דאפי' לבעל ב' פתתים אין לו כ"א ד' אמות לאחד מפתחיו ואם יש עוד ד' אמות בחצר לכל אחד יש בו דין חלוקה וכמ"ש הטור בסי' קע"ב לדעת הר"י מיגאש ז"ל ע"ש. וכתב עוד הרמב"ן אבל בירושלמי גרסי' א"ר יוחנן ד' אמות שאמרו לא שהן לו לקנין וכו' ולפי זה הדין שוה בכל החצירות ובכל השותפין שאם נטל זה בית וזה אחר שנוטל ד' אמות כנגד הפתח שיהא שם פורק חבילתו לשעה ולאחר יש ג"כ רשות להשתמש בעראי בשעה שאין זה משתמש בה וכו'. ולפי דרך זו מתפרשות שמעות הללו שבגמרא דילן לענין הירושלמי וכן מצאתי בתוספתא ששנו בב"מ נותנין לו מכניס ומוציא ד"א שבחצר משמע דליתנהו לד' אמות הללו אלא כדי להכניס ולהוציא חבילה ופירוק משא כענין הירושלמי שכתבנו עכ"ל כוונתו ז"ל דלמאי דאמר הכא דאינם לו אלא לשעה א"כ לא שייך לחלק בהא דחילקו הר"י מיגאש והרמב"ם ז"ל בין מדינות לכפרים לבין קנו החצר בשניהם או שנתן להם אביהם כך דהא לעולם אין ד' אמות שלו לגמרי לתשמיש אחר כ"א לפירוק משא לפי שעה ואפי' קנו החצר בין שניהם יהיה הדין כך. ולענ"ד אין מכאן ראיה כ"כ דנהי דנאמר דדברי רבי יוחנן הכא מוסכמים הן מעיקרא ומה דאקשי ליה רבי יונתן תירץ הש"ס כאן אשכח תני וכו' כדרך אשכח תני בש"ס הזה דאדלעיל קאי ולתרץ איזה דבר חדא דשינויא דחיקא היא. ועוד הא מהסוגיא דהכא לקמן נראה להדיא דד' אמות שאמרו שלו הם לכל תשמישיו כדקאמר ברם בד' אמות דחבריה לא ממחי בידיה ואפי' אנשים מכבסין שם וזה פשוט דלא איירי אלא בד' אמות שלפני הפתח דהא קאמר בכל החצר יכול הוא למחות לאנשים חוץ מד' אמות דחבריה א"כ ע"כ דלא בחצר שאין בה אלא כדי ד' אמות לזה וד' אמות לזה מיירי הכא ולא בחצר שאין בה כדי חלוקה וכולן משתמשין בה ביחד וזה אין צריך לפנים וכן מהתוספתא שהביאו ז"ל יש לדון דאין משם ראיה כ"כ דהכי איתא התם בפ' י"א דב"מ. פתחים שבחצר גדולים של א' וקטנים של א' גדולים אין להן אלא ד' אמות וקטנים נותנין להן ד' אמות לכל א' וא' היה שם אחד רחב מעשר אמות נוטל ד' אמות בחצר פחות מכאן משלימין לו את המדה כנגדו נותנין לו מכניס ומוציא ד' אמות בחצר. ע"כ. ואם אנו מפרשים דהאי נותנין לו וכו' מילתא באנפי נפשה היא ולאשמועינן דאין לו הד' אמות ששנינו כ"א בשביל להכניס ולהוציא א"כ הוה ליה למיתני הא ברישא דברייתא אלא דנראה דיש לפרש דאדלעיל מינה קאי דאם היה הפתח רחב מעשר אמות נוטל ארבע אמות כנגד כל הרוחב ואם היה פחות מכאן מד' אמות שלא היה אלא ב' וג' אמות אע"פ כן משלימין לו עד ד' אמות ברוחב כנגדו ונותנין לו כדי מכניס ומוציא בחצר שהוא השיעור של ד' אמות ולא דבדוקא נקיט לה דאין לו תשמיש אחר שם אלא לסימנא בעלמא נקט. ובאמת נפלאתי מאד במה שראיתי בתשובת הרשב"א ז"ל בסי' תתק"ט שכתב בענין ארבע אמות שלפני הפתח דהירושלמי פליג אגמרא דילן מההיא דרבי יוחנן. ומסיק שם דד' אמות קנויות לו לגמרי כדמוכח מגמרא דילן וכן הרא"ש ז"ל בשמעתתא דרב הונא ורב חסדא פילפל בזה וכתב דהירושלמי נראה דאינם שלו לגמרי וחבירו משתמש שם כשהוא אינו פורק שם משאו. ובעל הפרישה והדרישה האריך באריכות דברים הרבה בסי' הנזכר בזה. וביותר היה קשה לי על הנשר הגדול הרמב"ן ז"ל מדוע לא נלמד ממסקנת סוגיא דהכא דלא ס"ל כרבי יוחנן בזה וכדמפרש רב מתני' מילתיה דרבי יוחנן בשם ר' בניה דלקמן בענין הכביסה א"כ ע"כ לא קיימו דברי רבי יוחנן דריש שמעתתא בענין תשמיש הארבע אמות שלפני הפתח. עד שראיתי בסוגיא דפ' חזקת דף נ"ז ע"ב דאיתיה למילתיה דרבי יוחנן בשם רבי בנאה והביא שם הרמב"ן ז"ל הא דלקמן ולא גריס כדהכא אלא דגריס ברם בד' אמות דחבריה מצי ממחי בידה ואכביסת נשים קאי וכן העתיק הד"מ בשם הנ"י בסי' קס"א ופסק כן בהגהה שם. אבל האמת יורה דרכו דגי' שלפנינו היא הנכונה וכן היא בנדרים שם וכן הוגה עכשיו בהנ"י שם. וזהו הנכון דלפי גירסתם ז"ל היה צריך למחוק כל הדא דתימר בתרא וזה א"א וכך היתה גי' הרמב"ם ז"ל הכא. ולפ"ז כמו דמפרשין לדעתם הר"י הלוי והרמב"ם ז"ל שם כך היא מסקנא דהכא ובחצר כה"ג איירי דהד' אמות שלפני הפתח קנויות לו לגמרי לכל תשמישיו וזה ברור. ונמצינו למדין עוד לדין דהכביסה ג"כ דבד' אמות שלו אפי' להאנשים שרי ובלבד שלא יהיה במקום מדרון. ואלו ראה הד"מ ז"ל הגי' נכונה דהכא וכמו שהוגה בדפוס א"ד בהנ"י לא היה קובע כן בהגהה שם. ודע דאף דכתב הרמב"ם בפ"ב משכנים בהלכה ג' בדין אכסדרה וכו' שלא אמרו שיש לכל פתח ופתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו. לא דדייקינן דס"ל דלא ניתנו אלא לזה אלא משום דבאכסדרה קאי כתב בזה דהיכא דלא צריכא לפירוק משא לא ניתנו הד' אמות אבל במקום דצריך שהוא לפני הבית כשניתנו לפרק המשא לגמרי ניתנו שיהא משתמש בהן בכל מה שירצה ובלבד שלא יזיק לחבירו וזה מוכרח לדעתו ז"ל שפסק כרבו בענין חילוק דין דהחצרות כמבואר לעיל. ואם כוונתו ז"ל דוקא לענין פירוק משא א"כ בחצר דאין לו ארבע אמות שלפני הפתח מדינא מיירי וזה א"א לומר לדעתו ז"ל אלא דה"ק דלענין פירוק משא הם שלו ואפילו בשותפין שלא חלקו וקמ"ל החילוק בדין אכסדרה ובפ"ה שם הל' ג' כתב סתם למלתיה דר' יוחנן בשם ר' בנאה בדין הכביסה דבכל החצר איירי:
אף בית התרנגולין יש להן ארבע אמות. והתם ע"ב שם פשיט ליה לר' יוחנן דלול של תרנגולין אין לו ד' אמות דלא אמרו אלא במקום דשייך פירוק משא ועיין לקמן פ' חזקת הלכה ז':