Malbim on Leviticus, Vayikra 68

[הערות: הדרשות שנזכרו בסימן זה כבר דרשם הספרא בבן בקר ולמה נכפלו שנית בבן צאן? ואם דורש גם הפסוקים שבבן צאן למה צריך זה אחר שכבר למדנו הכל בבן בקר? ולפני המפרשים היה הר הגדול למישור]
ונתח אותו לנתחיו וכולי וקרבו וכרעיו וכולי: פסוקים האלה כפולים בבן בקר ובבן צאן. וכבר בארנו (בסימן כב) שכל הכפולים בבן צאן הם למותר ונדרשים. וכבר נזכרו הדרושים כולם בבן בקר בספרא, איש על מקומו. ומקצת הדרושים הוכפלו פה. ראשי פרקים מהם. שמה שכתוב "ונתח אותו" – כשר ולא פסול, "אותו לנתחיו" וכולי – כבר נזכרו (ויקרא נדבה פרק ה מ"ז) ומפורש (בסימן מז). ומה שאמרו "ואת ראשו"..מלמד שהראש קודם.. – נזכר (ויקרא נדבה פרק ו מ"ב) ומפורש (בסימן נג) שנדרש מעולת צאן. ומה שכתב "וערך הכהן אותם" – כסדרן מבואר במה שכתבנו (סימן מט) בגדר פעל "ערך" ונזכר בספרא (ויקרא נדבה פרשה ד מ"יב). והגם שעדיין אין מוכרע מזה שיערך הנתחים כסדרן, כי כל שמסדר אותם על ערך מיוחד יצדק עליו פעל "ערך" – נראה שזה למד ממלת "אותם", שהיה לו לומר "וערכם". וכבר בארתי (סימן מז) שכל מקום שבא הכינוי דבוקה אל מלת "את" יציין גוף הפעול בפרטות ופירושו שיערוך אותם כפי שהם כסדרן. וביומא (דף כה:) יש בזה פלוגתא איך היה הסדר. ור' יוסי סבירא ליה דרך הפשטו היה קרב, ור' עקיבא סבירא ליה דרך נתוחו, ור' יוסי הגלילי סבירא ליה דרך עלויו, עיי"ש. ואחר דכולהו סתימאה אליבא דר' עקיבא, משמע דפה ר"ל כסדר הנתוח. ולכן אמר מלת "אותם" אצל בן צאן שלא נזכר הפשט, רק נתוח, ללמד שמלת "אותם" מציין כפי הסדר שנתח אותם. ומה שכתב "על העצים.." – שלא ישנה וכולי נזכר (ויקרא נדבה פרשה ד מ"ה) ומפורש אצלי (בסימן נז). ויש בזה ד' דרושים ופה נשמטו יתר הדרושים. ומה שכתב במשנה ד' והקרב ירחץ..אפילו נתערבו... – נזכר (ויקרא נדבה פרשה ד מ"ו) ומפורש (בסימן נה). ומ"ש ירחץ יכול מה רחיצה.. נזכר שם (משנה ז) ומפורש (בסימן נו). ומ"ש במשנה ה' "והקריב הכהן את הכל" – לכבש מובא בגמ' (חגיגה דף יא, פסחים דף סה, זבחים דף ד, יד, כד, לח). ומ"ש אף על פי שפסול אף על פי שיוצא מוזכר (ויקרא נדבה פרק ו מ"חט) ומפורש (בסימן נז). וחסר פה חצי הדרוש השני שנדרש מפה.