אם הכהן המשיח יחטא: אחרי הדרישה בִנותי כי דרך הלשון שבמאמר-תנאי-עתידי יבוא הפעל הראשון (הסמוך למלת "כי") בלשון עתיד, אבל הפעלים שאחריו, בין הבאים לפרש את הפעל בין המגבילים לו בחלוקה, יבואו בלשון הוה או בלשון עבר, לפי כוונת המדבר בכל מקום. למשל, "ונפש כי תחטא...והוא עד או ראה או ידע.." (ויקרא ה, א), "נפש כי תחטא..או עשק..או מצא אבידה..." (ויקרא ה, כא-כב), "ואם בכלי ברזל הכהו..ואם באבן יד הכהו..." (במדבר לה, טז), "כי יקח איש אשה ובא עליה...ואם אמת היה הדבר..." (דברים, כב-יג) – כל אלה באו בלשון עבר. "ואם זבח שלמים קרבנו..אם מן הבקר הוא מקריב.." (ויקרא ג׳:א׳) באו בלשון הוה. וכל מקום שנלוז מן החק הזה דרשוהו חז"ל כמו שכתבתי באילת השחר (סימן מו). וכן פה היה ראוי לאמר "אם הכהן המשיח חטא" אחר שבא לפרש החלוקות של פעל "נפש כי תחטא" שבראש הפרשה. וזהו שאמר בספרא "משיח יחטא" מה תלמוד לומר? . והשיבו שבא ללמד שלא יביא פר רק על מה שחטא אחר שנתמנה, לא על מה שחטא בעודו הדיוט שמתכפר כהדיוט. ואם היה אומר "אם הכהן המשיח חטא" היינו טועים שאף שחטא בעבר קודם שנתמנה מביא פר. והנה כן גם במה שכתב בנשיא "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב) והיה לו לומר "אשר..חטא" למד גם כן לקמן (ויקרא חובה פרשה ה מ"ב) שאינו מביא על הקודמות. על פי זה שואל למה לי קרא פה? הלא נילף מקל וחומר מנשיא – שלא נשתנה דינו ממה שהיה קודם שנעשה נשיא לענין שגגה (שמביא על שגגת המעשה כהדיוט) – ואף על פי כן אינו מביא על הקודמות, וכל שכן כהן משיח – שאינו מביא על שגגת המעשה דהא כתיב ביה "לאשמת העם" (כמ"ש (ויקרא חובה פרק ב ריש פרקא)) – שלא יביא על הקודמות. ומשיב שיש לדחות דשאני נשיא שאין מביא שעיר אחר שעבר מנשיאותו, מה שאין כן כהן משיח שמביא פר גם כשעבר מכהונתו (כמ"ש (ויקרא חובה פרק ב מ"ז)); הוה אמינא שיביא גם על הקודמות, קמ"ל. והנה לדעת תנא קמא פר הוא דלא מביא אבל מביא כשבה או שעירה כהדיוט. ור' שמעון סבירא ליה (במשנה ז') שאם נודע לו אחר שנתמנה – לא יביא כלל, דבעינן שיהיה חטאתו וידיעתו שוים. וכן תני בספרא (ויקרא חובה פרשה ה מ"ג) גבי נשיא. וברייתא זו מובאת בהוריות (דף י.). ובירושלמי שם יש טעם אחר לר' שמעון. ומה שכתב משיח יחטא יכול גזירה וכולי – כבר פרשתי למעלה (סימן יב). ועיין בגמרא שם.